כל הדורות שלפני - מחשבות על השנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כא

נועה אוחיון, רביבים מחזור ט

נועה אוחיון

מחשבות על השנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כא בעריכת שרה יפת ונילי ואזנה, המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל, הפקולטה למדעי הרוח, האוניברסיטה העברית בירושלים.

הפצה: הוצאת מאגנס, תשע"ב 2012, 365 + 14 עמודים.

דברי יהודה עמיחי שכתב ’כל הדורות שלפני תרמו אותי‘ מתגלמים יפה בשנתון זה, שהוא כרך מעבר בין העורכת היוצאת פרופ' שרה יפת ובין זו הנכנסת, ד"ר נילי ואזנה. העורך הראשון של השנתון היה פרופ' משה ויינפלד (שנתונים א- יא), חתן פרס ישראל לחקר המקרא בשנת תשנ“ד (1994) שהרבה לחקור את הזיקות שבין המקרא לבין תרבויות המזרח הקדום. לפיד העריכה עבר ממנו לפרופ' שרה יפת (שנתונים יב-כא), כלת פרס ישראל לחקר המקרא תשס“ד (2004), וממנה הוא עובר לד"ר נילי ואזנה.
יפת פיתחה בשנתון את מדור תולדות הפרשנות (תחום שהיא אחת הדוברות המרכזיות בו) ואצל ואזנה ניכרת מגמה לפתח את מדור המקרא בזיקתו למזרח הקדום. בכרך זה שנערך על ידי שתיהן, יש שקילות בין שני המדורים: בכל אחד מהם יש ארבעה מאמרים. יחד עם זאת יש להדגיש שרוב המאמרים בתחום 'המקרא והמזרח הקדום' הגיעו למערכת השנתון עוד בזמנה של יפת, כך שריבוי המאמרים בתחום זה קדם להתחלפות העורכות. במדור תולדות הפרשנות מצויים המאמרים של י“ר גרסון על ’רש"י לבראשית א, א  - דוגמה לפולמוס אנטי-נוצרי חריף בפירושו לתורה‘, של א‘ מונדשיין, ’עיונים בחרוזות הפתיחה של ר‘ אברהם אבן עזרא לפירושו הארוך לספר שמות‘, של כ‘ כהן, ’”כי בזה תתישב הנפש יותר“ - על חלופה למידות שהתורה נדרשת בהן בביאור רלב"ג לתורה‘ ושל א“א שמש, ’הנרי בייקר טריסטראם חוקר עולם הטבע המקראי: שיטות זיהוי, מחקר ופרשנות בספרו ”יומן מסע“‘. במדור המקרא בזיקתו למזרח הקדום מופיעים ארבעה מאמרים לעומת מאמר אחד בשנה החולפת (כרך כ), ושני מאמרים לפני שנתיים (כרך יט). נ‘ סמט כתבה על ’קינות הערים השומריות ומגילת איכה: לקראת מחקר תיאולוגי משווה‘, י‘ בלוך על ’עיון מחדש במשמעות המונח סְגֻלָּה‘, י‘ אליצור על  ’קיר, מולדת הארמים: מבט חדש‘ וא‘ ברוכי-אונא על ’תפילת אסרחדון מלך אשור בכתובת המלכותית ”אשור-בבל A“ ותפילות אכדיות מטקס ”רחיצת הפה“‘. על ארבעת המאמרים הללו נוספת ביקורתו של נ‘ משל על ספרו של א‘ זינגר ’החִתים ותרבותם‘ וביקורתו של י‘ כהן על הספר שערכו י‘ אפעל ונ‘ נאמן, ’כתובות מלכי אשור: היסטוריה היסטוריוגרפיה ואידיאולוגיה: יום עיון לכבוד חיים תדמור בהגיעו לגבורות‘. זיקות למזרח הקדום יש גם בשני הספרים הנוספים שיש עליהם מאמרי ביקורת בכרך זה של השנתון, בספרו של י‘ בן-דב Head of All Years: Astronomy and Calendars at Qumran in Their Ancient Context (מאמר ביקורת של ד‘ דימנט) ובספרו של ע‘ בוסתנאי, גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל (מאמר ביקורת של ר‘ כשר). יוצא מכאן, שלמרות השקילות במספר המאמרים בין שני המדורים, ההבט של המזרח הקדום הוא הדומיננטי בכרך זה, ודומה שהדגש על המילים ’המזרח הקדום‘ בשם השנתון ימשיך בעתיד. עד כה היתה ספרות מחקר מועטה יחסית על המקרא הקדום בכלל וזיקתו למקרא בפרט שהיא בלשון העברית. נראה שהשנתון יתרום לפרסום יותר מחקרים בעברית בתחום זה, לטובת לומדיו בארץ.

במדור ’מקרא‘ שבשנתון יש שני מאמרים בלבד. מאמרו של ר‘ כשר ’חיקוי האל (Imitatio Dei) ושיקוף האל (Reflection, Mirroring) בספרות המקראית‘, ומאמרו של מ‘ רואי, ’סיפור בריחתו של אליהו (מל"א יט): מחקר משווה על דפוס ”סיפורי יציאה למסע“ במקרא‘. הכרך נפתח בדברים שכתבו עמיתים למקצוע (י“ח טיגאי, מ‘ כוגן, י‘ בן-דב, מ‘ סיגל, ב“י שורץ) על שלושה חוקרי מקרא דגולים שהלכו לעולמם בשנה שעברה: פרופ‘ משה גרינברג (1928–2010), פרופ‘ שמריהו טלמון (1920–2010) ופרופ‘ יעקב מילגרום (1923–2010).

מכיוון שקצרה היריעה מהשתרע אתייחס רק לשניים מבין המאמרים. מאמרו של מ‘ רואי על סיפורי בריחת אליהו (מבוסס על פרק מעבודת הדוקטור שלו), מעלה את הטענה שהוא שייך לדפוס של ’סיפורי יציאה למסע‘ במקרא. את המונח ’סצנת דפוס מקראית‘ טבע א‘ אלטר בשנת 1981 בספרו ’אמנות הסיפור המקראי‘ (The Art of Biblical Narrative), על היסודות המחקריים שהניח ו‘ ארנד בשנת 1933 בספרו ’סצנות הדפוס אצל הומרוס‘ (Die typischen Scenen bei Homer).  רואי מצביע על רכיבים המופיעים תדיר בסיפורי היציאה למסע: שיבה והמשכיות. בשניהם ישנה חריגה בסיפורי אליהו במל“א יט. אליהו אינו זוכה כדמויות אחרות לא לשיבה הולמת (אינו זוכה לאדמה, בית ומשפחה), ולא להמשכיות (אלישע ממשיכו, למעשה מחליפו כליל). מעניין היה להעמיק רעיון זה בבדיקה נוספת: מהי מגמת הבחירה של המספר המקראי לשבש דווקא את מרכיבי הסצנה הללו בסיפורי הבריחה של אליהו.

מאמרו של י‘ בלוך הוא עיון מחדש במשמעות המונח ’סְגֻלָּה‘ -המילה והיקרויותיה בצירופים שונים. מעניין במיוחד פירושו לצירוף 'עם סגלה'. על סמך עיונים באכדית ובאוגריתית ודרך בירור משמעות המילה במקרא ובספרות חז"ל מגיע בלוך למסקנה שהביטוי 'עם סגלה' הינו כינוי שבח כללי לעם ישראל שאינו נושא בהכרח משמעות של מעמד דתי מחייב, כפי שנהוג להבין את הביטוי היום.

  החוקרים הצעירים, שמאמריהם מתפרסמים בכרך זה של השנתון, כורכים עבודתם באילנות גבוהים ועתיקים: לוקחים מזה ומתקנים את הראשון, מחדדים את השני ומחזקים או סותרים את השלישי. אפשר לחשוב שלדור חדש הנשען על כתבי ותיקים קל יותר מאשר לראשונים, כי יש לחוקר הצעיר מידע מוצק עליו הוא יכול לבסס את עבודתו. אבל באמת מחקר חדש אינו פשוט כלל. מניסיוני האישי, התחושה היא שההישענות על מחקרים קיימים היא לא רק מתוך כבוד גדול אלא גם מתוך יראה ממשית. במה אני מחדשת? במה דברי יהוו תרומה משמעותית? מעמד זה, של חוקרים צעירים הוא לטעמי, מעמד מחייב, כפי שניסח זאת יהודה עמיחי בשיר שצוטט בראשית דברי. הוא מחייב בדיקה מקיפה יותר, מחייב השוואה רחבה יותר, מחייב יצירתיות ומחייב חדשנות מחשבה. כתיבה צעירה איננה נטולת הקשר, היא מחויבת הקשר. יצירת רובד חדש על נדבך של כל חוקר שכבר כתב בתחום, יוצרת שכבה חדשה, חזקה ואיתנה עבור החוקר שיגיע אחר כך וינסה אף הוא, בכוחו ובמחשבתו, לברר סוגיות ושאלות, ויציג מידע ישן באור חדש. ’כל הדורות שלפני תרמו אותי... זה מחייב... שמי הוא שם תורְמַי. זה מחייב‘ (יהודה עמיחי). 

בהוקרה לעורכת היוצאת של השנתון ובברכת הצלחה רבה לעורכת החדשה,
נועה אוחיון

* נועה אוחיון היא תלמידת מוסמך במסלול המחקרי, המשלימה בימים אלה את עבודת הגמר שלה: ’מוטיבים מקראיים בסיפור "הנדח" ל ש“י עגנון‘, בהנחיית פרופ' יאיר זקוביץ' וד"ר אריאל הירשפלד. 

 לדף הספר בהוצאת 'מאגנס'