יום שבת, 25 בינואר 2014

האם החרוב וגרעיניו נזכרים במקרא?

ספר דברים מדבר על פוריותה של הארץ הטובה שה' מביא אליה את בני ישראל. ארץ זו היא ארץ נחלי מים שעינות ותהומות יוצאים בה בבקעה ובהר. זוהי 'ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון. ארץ זית שמן ודבש' (דברים ח 8). החרוב, שהוא עץ ארץ-ישראלי נפוץ, אינו נזכר כאן. השם ’חרוב‘ אינו נזכר גם בשום כתוב מקראי אחר. אבל...
בספרות חז"ל החרוב נזכר לרוב. למשל, על רבי שמעון בר יוחאי ובנו מסופר שנמלטו מפחד הרומאים למערה בגליל וניזונו שנים ארוכות מחרובים (שבת, ל"ג ע"ב), ועל רבי חנינא בן דוסא מסופר 'דאמר רב יהודה אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת' (ברכות, י"ז ע"ב; תענית כ"ד ע"ב). בספרות חז“ל העץ ידוע בשמותיו חרוב, חרובה, חרובית וחרוביתא. ייתכן ששמו נקבע בגלל צורת פריו הדומה לחרב או בגלל מרקמו היבש של הפרי (חורב = יובש). החרוב שימש מזון לדלת העם. 
האם השם 'חרוב' נזכר במקרא?
לא, אבל ייתכן שבכתוב 'אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ '(יש' א 20-19) יש לגרוס במקום חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ - חרוב ‏תֹאכְלוּ. במקום שתאכלו משפעת פירות הארץ הטובים, כמו בחקלאות של ימי השלווה, תאכלו מזון דל שיצמח בשדות ללא צורך בטיפוח אנושי. 
הרי אילו היה מדובר על איכול באמצעות חרב היה צפוי שיהיה כתוב ’בחרב תאוכלו‘. גם אין ניגוד מובהק בין אכילת טוב הארץ לבין איכול על ידי החרב. לכן יש הגיון באפשרות של שיבוש בניקוד הפסוק. וראיה לכך דברי ר' אחא: 'אמר ר' אחא כתיב (ישעיה א) אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם, חרב תאכלו. חרובין תאכלו, דא"ר אחא: וצריך יהודאה לחירובא עביד תתובא (מדרש רבה ויקרא פרשה י"ג פסקה ד'). 
השם ’חרוב‘ אמנם אינו מופיע בטקסט המנוקד של נה“מ אבל ייתכן שגרעיני פרי החרוב כן נזכרים בו. פרי החרוב מכיל 15-10 זרעים קשים שמשקלם זהה, מה שהפך אותם למשקולת שמציינת את מידת המשקל הקטנה ביותר. מקור המידה 'קראט' (=200 מיליגרם), המשמשת בימינו כמידת המשקל הסטנדרטית לאבני חן, הוא בזרע עץ החרוב (חרוב ביוונית - 'קרטוניה'). בתקופת המקרא הרי עוד לא הומצא המטבע, ואמצעי התשלום היה על פי משקל. יחידת המשקל הקטנה ביותר היתה גרה. השקל התחלק ל-20 גרה. כששקלו כמויות זעירות של מתכות יקרות היו מניחים על אחת מכפות המאזנים את הכסף או הזהב ועל הכף השניה של המאזנים גרגר. ייתכן שב'גֵרָה' (שמ' ל 13; וי' כז 25; במד' ג 47; יח 16; יח' מה 12) הכוונה לזרע החרוב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה