האם הצבע הכחול נזכר במקרא?

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

איזה מהצבעים הבאים אינו נזכר במקרא? אדום, שני, ארגמן, תכלת, שחור, ירוק, כחול, לבן וצהוב? התשובה היא כמובן, כחול. הנביא יחזקאל מדמה את ישראל לאשה מתקשטת ואומר עליה: ‏רָחַצְתְּ כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ וְעָדִית עֶדִי (כג 40). מה פירוש כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ? 'כחלת' בא מן 'כוחל' (באכדית גוחלו, בארמית ובערבית - כחל), שהוא מן אבקה לאיפור העיניים בצבע כהה, קרוב לשחור. 'התכלת' שבמקרא (שמ' לה 23; לו 8, 35 ועוד) אינה הכחול הבהיר שבעברית החדשה אלא צבע שהופק מחלזונות שבחופי הים התיכון (גוונים שונים של כחול-סגול). אין במקרא מילת צבע למה שקוראים היום בעברית 'כחול טבעי' (כמו blue באנגלית). אפילו שמות עצמים טבעיים שהם כחולים בעינינו – ים, שמיים – אינם מתוארים במפורש ככחולים בתנ"ך. בניגוד לצבעים בסיסיים כמו אדום, לבן, שחור, ירוק, המקרא אינו משתמש במילה כללית אחת לצבע הכחול. היעדר “כחול” במקרא אינו ייחודי לעברית אלא משותף לתרבויות רבות. בהרבה שפות עתיקות אין מילה כללית לכחול: מצרית קדומה, אכדית, יוונית הומרית—כולן חסרות מונח אחד המייצג את הצבע.

תרבויות רבות לא ראו בכחול צבע מובחן, כפי שהראה גם מחקר בלשני רחב. כחול הוא צבע יקר, נדיר וקשה להפקה

במזרח הקדום, צבע כחול התקבל בעיקר משלושה מקורות יקרים או מורכבים:

• תכלת מצידת החילזון (ככל הנראה מן החילזון murex – מוכר מן המחקר הארכיאולוגי ומשולב במסורת ההלכה).

• אינדיגו מצמחים (שהיה יקר וקשה להשיג בכמות).

• פיגמנטים מינרליים יקרים מאוד.

לכן הכחול לא היה צבע יום-יומי, לא בבגדים ולא בחפצים, ולכן כמעט לא נזכר בשפה.

הטבע במזרח הקדום כמעט לא מספק כחול "טהור"

הנוף הטבעי של ארץ ישראל בתקופת המקרא כמעט שאינו כלל:

• פרחים כחולים

• חיות כחולות

• מינרלים כחולים בולטים

גם השמיים מתוארים במקרא בלי שימוש בצבע “כחול”: הם שָׁמַיִם, רָקִיעַ, שְׁחָקִים — מונחים מטפוריים, לא צבעוניים.

תכלת מופיעה בעיקר בהקשר מקודש וטקסי

כיוון שמדובר בצבע נדיר, תכלת הייתה צבע פולחני:

• ביגודי הכוהנים (משכן ובגדי אהרן)

• יריעות המשכן

• ציצית (“וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת”)

• קישוטים מלכותיים

העובדה שהצבע קשור לקדושה ולא לחיי היום-יום מסבירה מדוע אינו מופיע במרחב הלשוני הרגיל של המקרא.

כחול אלטיבי־סמליים מופיעים רק דרך תיאורים אחרים

כשרוצים לדבר על משהו בעל צבע כחול, המקרא משתמש בתיאורים אחרים:

• “סַפִּיר” (אבן יקרה בצבע כחול-עמוק)

• “כְּעֵין הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר” – תיאור צבע, לא שם צבע

• “תְּכֵלֶת” כצבע טקסי

כלומר, המקרא מתאר כחול – אך לא קורא לו בשם "כחול".

הכחול אינו נזכר במקרא כצבע בסיסי משום שהוא:

1. לא היווה קטגוריה לשונית בסיסית.

2. היה נדיר ויקר מאוד.

3. נעדר כמעט מן הנוף.

4. שימש תחום פולחני ולא יומיומי.

ובלשון חז"ל? ייתכן שהכתוב הבא מעיד על אי הבחנה בין תכלת, כחול וירוק שקיימת בעברית החדשה: "מגיד שתכלת דומה לים וים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד וכסא דומה לספיר" (ירושלמי, ברכות א, ב [ג, עמ' א]). השאלה מדוע אין שם למה שאנו קוראים ׳כחול׳ ממש מתבקשת מאליה. בדיקה בתרבויות שונות מראה שאין זו תופעה ייחודית לעברית המקראית. האם לא התייחד שם לצבע הכחול משום שאין כמעט מזונות בטבע בצבע זה? ראו ספרו של גיא דויטשר, איך המילים צובעות את עולמנו, תל אביב 2011. וספרה של עתליה ברנר על הצבעים: 

Athalya Brenner, Colour terms in the Old Testament, Sheffield 1982

ראו גם: תכלת, ארגמן ותולעת שני: תגליות ממערות ואדי מורבעאת

גוונים של כחול