יום חמישי, 4 בספטמבר 2014

"עקרה", "אשת נעורי" ו"עיר היונה"


דברי הנחמה שבישעיה נד, א-י פותחים במילים: "רוני עקרה לא ילדה, פצחי רינה וצהלי ...", ועיקרם פנייה של ה' אל ציון והבטחת גאולה, התרחבות, קיבוץ גלויות ושמחה מרובה. במסגרת זו מתאר הנביא את יחסי ה' והעיר כיחסי בעל ואשתו, ומכנה את העיר בכמה כינויים. היא קרויה "עקרה לא ילדה" ו"שוממה" (פסוק א), "עזובה ועצובת רוח" (פסוק ו) על שום מצבה הנורא בעבר, אך עם זאת הריהי "אשת נעורים" (פסוק ו) אשר ה' עזבה רק לרגע קטון, אך עתיד הוא לרחמה ולהחזיר אותה אליו "ברחמים גדולים" וב"חסד עולם" (פסוקים ז-ח), ויש בכל יסוד לשמחה ולתקווה.
גם במקומות אחרים במקרא מתוארת ירושלים בכינויים ובדימויים רבים ומגוונים. בראשית ימי הביניים, במדרש הקרוי "שיר השירים זוטא" שנערך סמוך למאה הי"א, נאספו הרבה משמותיה ומכינוייה של ירושלים, מן המקרא ומן המדרש, תחת הכותרת "שבעים שמות לירושלים", וקריאת הרשימה מלמדת על פניה המגוונות של העיר מכאן ועל שפע הזיקות שבינה לבין עם ישראל ואלוהיו מכאן. המספר "שבעים" הוא מספר טיפולוגי המסמל עושר וגיוון, ובאותו הקשר במדרש מפורטים גם שבעים שמותיו של הקב"ה, שבעים שמותיו של עם ישראל ושבעים שמותיה של התורה. הקביעה כי לדבר זה או אחר ישנם שמות רבים מלמדת על חוסר היכולת להקיף אותו ולתאר אותו בדרך פשטנית על ידי ציון לשוני אחד, וככל שמספר השמות גדול - כן גדולה חשיבותו ומורכבותו, כאותו יהלום שריבוי פניו מוסיף לערכו וליוקרתו.
בין שבעים שמותיה-כינוייה של ירושלים מונה הרשימה את הציונים הגיאוגרפיים שלם (בראשית יד, יח), מוריה (דברי-הימים-ב ג, א) ויבוס (דברי-הימים-א יא, ד) וכן כינויים מליציים ושיריים כ"משוש כל הארץ", “יפה נוף", "עיר שחוברה לה", קריה נאמנה" ועוד כינויים שנמצאו לו לעורך הרשימה בעיקר בדברי הנביאים, במזמורי תהילים ובמדרשיהם הרבים. 
מקום מיוחד תופסים ברשימה כינויים בודדים הנושאים עמם משמעות שלילית, כגון "קריתא מרדתא" (=העיר המורדת [עזרא ד, יב]) ובעיקר "עיר היונה" (צפניה ג, א). בניגוד לאסוציאציות המודרניות של היונה המסמלות טוהר ולובן, שלום ונאמנות, הרי שבדברי הנביא יש לביטוי זה משמעות שלילית ביותר. וכך הוא אומר: "הוי מוראה ונגאלה העיר היונה! לא שמעה בקול, לא לקחה מוסר, בה' לא בטחה... שריה בקרבה אריות שואגים... שופטהי זאבי ערב... נביאיה פוחזים... כוהניה חיללו קודש" (פסוקים א-ד). לפי זה יש להבין את "יונה" מן השורש ינ"ה שמשמעו להציק או ללחוץ (ומאוחר יותר התפתחה ממנו המילה הונאה - רמאות). 
מסתבר שבעל הרשימה לא ביקש להציג עיר מושלמת שאין בה כל מום. ירושלים של חז"ל איננה טלית שכולה תכלת, אלא מהות מורכבת, שיש בה הרבה מן הטוב, בצד דברים הראויים לגינוי. חז"ל רואים את ירושלים באופן מפוכח ומודעותם לחורבן העיר ולחטאי תושביה הביאה אותם להציגה גם דרך כינוייה השליליים. שמותיה של העיר משקפים לא רק את תפארת העבר המהולה בקינה על אובדנה אלא גם תקוות לעתידה המזהיר וכן אזהרה מפני חזרה על משגי העבר. 

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, כי תצא (תשס"א 2001)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה