יום שבת, 23 באוגוסט 2014

האדם הבוכה מרוב אהבתו לאשתו - חמשירים על פלטי בן ליש


מַעֲשֶׂה בְּפַלְטִי, הוּא בֶּן-לַיִשׁ,
 שֶׁהָיוּ לוֹ עִזִּים וְגַם תַּיִשׁ,
- עַד מִמֶּנּוּ לֻקְּחָה
שָׁם אִשְׁתּוֹ הַנְּסִיכָה
וְרָמְסוּ אֶת כְּבוֹדוֹ כְּמוֹ בְּדַיִשׁ.

הוּא בָּכָה וְהָלַךְ אַחֲרֶיהָ,
אֲבָל הִיא לֹא הֵשִׁיבָה פָּנֶיהָ,
אָז צִוּוּהוּ לֵאמוֹר:
"שׁוּב הַבַּיְתָה 'גִּבּוֹר'!",
והוא שָׁב כֹּה מֻשְׁפָּל וְיָגֵעַ.

זֶה מִזְמוֹר עַל הַגֶּבֶר בֶּן-לַיִשׁ,
שֶׁהָיָה אִישׁ נִכְבָּד, בַּעַל-בַּיִת,
- עַד נָשָׂא לְאִשָׁה
אֶת מִיכַל הַנְּסִיכָה
וְהָיְתָה מְנָת-חֶלְקוֹ – קוֹץ וָשַׁיִת.

צֵא וּלְמַד מִסּוֹפוֹ שֶׁל הַגֶּבֶר,
שֶׁהֻשְׁפַּל עַד עָפָר, עַד פִּי-קֶבֶר:
לְעוֹלָם אַל תּשָׂא
נְסִיכָה לְאִשָׁה,
אֶלָּא בְּרַח מִנְּסִיכוֹת כְּמוֹ מִדֶּבֶר.

חמשירים אלה, שהאחרון בהם הוא מעט הומוריסטי, נכתבו על רקע הסיפור הטראגי-רומנטי המִקרָאִי של פלטי בן-ליש:
פַּלְטִי בֶּן-לַישׁ, היה האדם השֵׁני בּתנ"ך שבָּכָה מֵרוב אהבה לְאִשִהּ. (הראשון היה יעקב אבינו, שראה מרחוק את רחל עולה לבאר שבחרן עם צאן אביה - הוא פרץ בּבכי, כּי התאהב בה ממבט ראשון, ומשהתקרבה אליו - הוא נשק לה. ורק אח"כ הוא הזדהה כבן-דודתה רבקה).
פַּלְטִיאֵל (או פלטי) בן-ליש, שהיה בעלה השני של מיכל בת-שאול. (מיכל נישאה לו בפקודת אביה המלך, אחרי שהיא הצילה את דוד בליל הכלולות שלהם, בכך שהעירה אותו לשֶׁמַע צעדיהם של שני הרוצחים ששלח שאול ,והוא נמלט מבעד לחלון החדר וברח דרומה, ובמקומו - היא החביאה תְרָפִים מתחת לשמיכה במיטה (יֵשׁ, אָמָנם, אֱלוֹהִים לְמַעְלָה, אך יש גם תְּרָפִים לְמַטָּה - מֵעֵין בִּטּוּחַ-מִשְׁנֶה). כאשר הרוצחים נכנסו לחדר וגילוּ-הֵסִירוּ את השמיכה וראו את התרָפים - הם לא נגעו לרעה במיכַל הנסיכה, אלא מיהרו להַלשין עליה בפני אביה. וכעונש על-כך שהיא הבריחה את דוד אהובה ובעלה - השיא אותה שָׁאול המלך ל"בּוּרְגָנִי" אחד, שהיה בּעל אחוזה בּשפלה, בשם פַּלְטִיאֵל הנ"ל. (מיכַל היתה, אֵפוֹא, נשואה לשנים בְּעֵת-ובעונה אַחַת, אבל לא חָיְתָה אִתָּם באותו פרק-הזמן. (היינו: מיכל היתה הבִּיגָמִיסְטִית היחידה בַּמִּקְרָא). מיכל לא ילדה ילדים, למרות שהיתה נשואה, כאמור, לִשְׁנַיִם. והפרשנים השונים, מאנשי חז"ל, טועניםשבמשך חיי-נישואיה הארוּכים לפַלטי - היא לא איפשרה לו לגעת בה, בגלל אהבתה לדוד.
בכל-אופן, לאחר מות שאול ושלושת בּניו בּקרב נגד הפלישתים בגלבוע - חזר דוד ודרש מאיש-בּשֶׁת להשיב לו (המלך השני שמלך על ישראל רק כשנתים – עד שנרצח) את מיכַל אשתו הראשונה. כּוח צבָאִי נשלח (בפיקודו של אבנר בן-נר) להשיב את מיכל לדוד, ופלטי בן-ליש - הלך אחרי הצבא "הלוֹךְְ וּבָכֹהֹ עַד בַּחוִּרִים" ("בַּחורים" הוא שם מקום ממזרח להר הזיתים);  כּלומר: פּלטי הָלַך וּבָכָה בְּמֶרְחָק רַב מאד - מֵאחוזתו "גַּלִּים" שבִּשפלת-החוף - עד לבחורים (מהלך של כ50 ק"מ).
כּנראה שלמפקד הצבא נמאס הדבר - "וַיֹֹּאמֶר לוֹ אַבְנֵר: לֵךְ שׁוּב, וַיָּשׁוּב". וכך חזר פלטי המוּשפּל לאחוזתו בּשפלה, שֶׁהֲרֵי אם היה מְסָרֵב לִפְקוּדָה זוֹ - היו, כּנראה, כּורתים את ראשו.

* לגרסה קודמת של החמשירים ראו: משה שפריר, 'האדם הבוכה', בתוך: שירי חידון התנ"ך: ספר שמות גבורים ואישים במקרא, הוצאת ירון גולן, תל אביב תשס"ז, עמ' 33.
השיר הזה גם מופיע בספר: "אסיף היובל" - מבחר שירי יובל השנים 2008-1958, הוצאת ספרית-פועלים, 2008, עמ' 194
* מתפרסם כאן באדיבות המשורר. 



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה