דורית שירה ג'אן, משוררת
 |
| אָהֲבָה אֶת שְׁכוּנַת תַּלְפִּיּוֹת צילום: אבי מזור |
אִמִּי לֹא סָלְחָה לְאָבִי מֵעוֹלָם
עַל שֶׁאִלֵּץ אוֹתָהּ לִנְטֹשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם
וּלְהַעֲתִיק מְקוֹם מוֹשָׁבָם לְתֵל אָבִיב.
דַּעְתָּהּ לֹא הָיְתָה חֲשׁוּבָה וְהִיא שֶׁכָּל כָּךְ
אָהֲבָה אֶת שְׁכוּנַת תַּלְפִּיּוֹת וְאֶת הַחֹרֶף הַיְּרוּשָׁלְמִי
הִתְגַּעֲגֵעָה עַד אַחֲרוֹן יָמֶיהָ " לָאֲוִיר שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם ".
עַד גִּיל שִׁשּׁים נָהֲגוּ לִפְקֹד שָׁם קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה
תָּמִיד הָיְתָה חוֹזֶרֶת שְׁבוּרָה וּמְלִינָה
עַל כָּל הַיֹּפִי שֶׁהוֹתִירָה מֵאָחוֹר.
מִשֶּׁהִתְבַּגְּרה וְאַבָּא לָקָה בְּלִבּוֹ פָּסְקוּ הַבִּקּוּרִים
וַאֲנִי שֶׁהָיִיתִי נוֹסַעַת לְשָׁם לְבִקּוּרִים חֲטוּפִים
הָיִיתִי לוֹקַחַת אִתִּי בַּקְבּוּק וּמְמַלְּאָה לָהּ אוֹתוֹ
בָּאֲוִיר שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם
בָּאֲוִיר שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם
געגוע מהול בכאב מתוק. סאגה משפחתית שלימה בשיר קטן-גדול הזה. נפלא
השבמחקנולדתי על הר הצופים, לאחר שרות צבאי היתי על ההר עם ״ השירה העולה״ 1962 ״כשוטרים״ 41 יום , וכן לימודים בבית ספר לרפואה בהדסה מגרש הרוסים וכן בעין כרם , תמיד הגעתי שוב ושוב אני ואשתי אהבנו ואוהבים את ירושלים וכן בנינו שנולד בשערי צדק הישן, אך ״ החיים לוקחים אותך״ לרחבי תבל , התמונות מירושלים כעת הם. מעין בקבוק האוויר שהמשוררת הדגולה מצינת.
השבמחק