יום שישי, 5 באוקטובר 2018

בראשית בוראת לאהבה אותי

דורית שירה ג'אן, משוררת
תרגום לאנגלית: פרופ׳ איתן מדיני


בְּרֵאשִׁית בָּאָה צְלוּלָה חֲשׂוּפָה
רַכָּה נוֹגַעַת בָּעֶצֶב מְפוּיֶסֶת
פּוֹסַעַת בַּשְּׁבִיל אֶל הַנָּהָר
נִטְהֶרֶת בְּאַדְוַת הַמַּיִם

בְּרֵאשִׁית כּוֹרֶתֶת בְּרִית עִם הַנֶּחָמָה
עָסִיס רִמּוֹן עַל שִׂפְתוֹתַי
בְּרֵאשִׁית  בּּוֹרֵאת
לְאַהֲבָה אוֹתִי

יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לְהַנְחוֹתֵנִי דָּרַךְ
לַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לִי לֶכֶת.

מתוך: המגיד (שירים), הוצאת ארגמן מיטב, 2017, עמ' 112. מתפרסם כאן באדיבות המשוררת והמו״ל.

In the beginning
Translated by Eitan Medini
In the beginning I have come bare and pure
Softly touching sadly placated
Walking on the road to the river
Being purified by the water׳s little wave
In the beginning I am making a covenant with consolation
Pomegranate׳s nectar on my lips
In the beginning am creating
Myself for love
By the day a pillar of cloud guiding me on my way
And by night a pillar of fire lighting my walk.

4 תגובות:

  1. משכה אותי בשיר הזה מלה אחת "אדווה" מלה שחוקה נדושה
    שמנחיתה שיר כמו שמטוס צולל אל שבירתו.
    אך למה בחרתי להתייחס ? כי דורית מעלה את המילה הזאת
    אל משמעות הנוגעת אינטגרלית לשיר והזיקה הזאת נותנת לה משמעות חדשה. וזה היפה כאן.
    אסביר:
    האנשה של פרשת בראשית כאישה הבאה צלולה היינו ברורה
    רכה ונוגעת גם בעצבות הולכת אל הנהר ונטהרת באדוות המים
    אדווה אלו גלים דמיי קצף לבן שנשפכים אל החוף ההטהרות של הדמות השקופה בלבן הצבע המטהר טוהר ללא רבב היא יפה ומעלה את אדוות הגלים למעין מברשת צבע הצובעת את בראשית בלבן . לבן הוא גם הצבע השקט הרוגע. שוב אין אלו סתם גלי ים קצופי לבן כשלג ,אלא האדווה משמשת ככלי – כמברשת לצביעה בלבן

    בְּרֵאשִׁית בָּאָה צְלוּלָה חֲשׂוּפָה
    רַכָּה נוֹגַעַת בָּעֶצֶב מְפוּיֶסֶת
    פּוֹסַעַת בַּשְּׁבִיל אֶל הַנָּהָר
    נִטְהֶרֶת בְּאַדְוַת הַמַּיִם

    הבראשית זו גם הבראשית של הדוברת הנוטעת בה רכות
    פיוס מהצער והכאב והולכת זקופה אל נהר הטהרה והאושר

    עסיס רימון על שפתי מזכיר את שיר השירים שכולו שיר אהבה
    "דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לראות הפרחה הגפן הנצו הרימונים"

    בסיפה משתמשת פרשת בראשית בשמות כאשר היא משאילה ממנה את
    עמוד העשן והאש להנחות לדוברת את דרכה.

    השבמחק
  2. חגי קמרט:
    משכה אותי בשיר הזה מלה אחת "אדווה" מלה שחוקה נדושה
    שמנחיתה שיר כמו שמטוס צולל אל שבירתו.
    אך למה בחרתי להתייחס ? כי דורית מעלה את המילה הזאת
    אל משמעות הנוגעת אינטגרלית לשיר והזיקה הזאת נותנת לה משמעות חדשה. וזה היפה כאן.
    אסביר:
    האנשה של פרשת בראשית כאישה הבאה צלולה היינו ברורה
    רכה ונוגעת גם בעצבות הולכת אל הנהר ונטהרת באדוות המים
    אדווה אלו גלים דמיי קצף לבן שנשפכים אל החוף ההטהרות של הדמות השקופה בלבן הצבע המטהר טוהר ללא רבב היא יפה ומעלה את אדוות הגלים למעין מברשת צבע הצובעת את בראשית בלבן . לבן הוא גם הצבע השקט הרוגע.

    בְּרֵאשִׁית בָּאָה צְלוּלָה חֲשׂוּפָה
    רַכָּה נוֹגַעַת בָּעֶצֶב מְפוּיֶסֶת
    פּוֹסַעַת בַּשְּׁבִיל אֶל הַנָּהָר
    נִטְהֶרֶת בְּאַדְוַת הַמַּיִם

    הבראשית זו גם הבראשית של הדוברת הנוטעת בה רכות
    פיוס מהצער והכאב והולכת זקופה אל נהר הטהרה והאושר

    עסיס רימון על שפתי מזכיר את שיר השירים שכולו שיר אהבה
    "דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לראות הפרחה הגפן הנצו הרימונים"

    בסיפה משתמשת פרשת בראשית בשמות כאשר היא משאילה ממנה את
    עמוד העשן והאש להנחות לדוברת את דרכה.

    השבמחק
  3. המשורר בלפור חקק כותב:
    פרשנות אישית לחווית בראשית, שיבה אל הראשוניות של הזהות, אל הטוהר ואל הנעורים. הכל מתמצה במילה אחת שיש לה מעמקים: בראשית. יפה.

    השבמחק
  4. Beautiful new begining to the "in the begining"..

    השבמחק