כשנהיה זקנים נצא לרחוב וביחד נמכור סידקית

גיורא גריפל, משורר ומדען 

כְּשֶׁנִּהְיֶה זְקֵנִים תַּחְזְרִי.

נֵצֵא לָרְחוֹב,

וּבְיַחַד נִמְכֹּר סִדְקִית.

סִדְקִית נִמְכֹּר, סִדְקִית:

גּוּמִיּוֹת, כַּפְתּוֹרִים,

קְרֶם יָדַיִם, שְׂרוֹכִים,

רְגָעִים אֲבוּדִים וּשְׁכוּחִים.

עוֹבְרִים וְשָׁבִים יַעֲצְרוּ,

יִסְתַּכְּלוּ בְּמַבָּט שׁוֹאֵל.

מִין צֶמֶד רוֹכְלִים שֶׁכָּזֶה,

כְּפוּפִים כְּעָצֵי בָּכוּת.

גַּם אָתְּ, גַּם אֲנִי,

כַּאֲשֶׁר תַּחְזְרִי,

וְנֵצֵא לָרְחוֹב לְרַכֵל.

* מתפרסם כאן באדיבות המשורר 

* פירסם:

פגיע: שירים, ספרי עתון 77, תל אביב תשע"ה 2015

קפוח נפש: שירים, ספרי עתון 77, תל אביב תשע"ח 2017