יום שלישי, 7 באפריל 2020

פסח – חג ההשראה

מאמר מאת המשוררת דורית שירה ג'אן
========================================

הגדה עם שרח ערבי. צילום מהגדה פרטית: בלפור חקק
הקדמה

לחג הפסח חלק נכבד בתודעתי השירית.
בבואי לספר כיצד החג השפיע עליי, אני מוצאת שבמהלך השנים האחרונות כתבתי שירים רבים בהשפעת וברוח החג.
יש בנראטיב של החג דברים הנוגעים לפרקי זמן מסוימים בחיי.

הנה מחזור השירים שלי המתכתבים עם ההגדה של פסח
השירים לקוחים מתקופות חיים שונות בחיי.

א. פסח.
"וְעָבַר יְהוָה, לִנְגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת-הַדָּם עַל-הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת; וּפָסַח יְהוָה, עַל-הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף. כד וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, לְחָק-לְךָ וּלְבָנֶיךָ, עַד-עוֹלָם"- שמות י"ב

בהפוך על הפוך נכתב
שירי "פסח" :

פסח
===
לֹא אֶפְסַח
עַל יָמִים
לְלֹא שְׂחוֹק.
לֹא יָרַדְתִּי הֲגַנָּה
לֹא חָמַדְתִּי מְאוּם

עַל עֵינַיִם לֵאוֹת לֹא אֶפְסַח

עַל לֵילוֹת
כְּנִיעוּתוֹ שֶׁל הַגּוּף לֹא אֶפְסַח
עַל שָׁעוֹת
שֶׁל נְהִי וּמַכְאוֹב

מִכֻּלָּם לִי נַפְשִׁי
שָׁאֲבָה תַּעֲצוּמוֹת
וְכֻלָּם
הָיוּ לִי:
רֵאשִׁיתִי .
בְּרִיאָתִי
יְצִירָתִי.
.

ב. מנגד.

סיפור אי כניסתו של משה לארץ המובטחת שבה אותי כבר מימי נעוריי, וחרה לי כל כך...חוסר ההגינות האלוהית כלפי משה. "כִּי מִנֶּגֶד, תִּרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה, לֹא תָבוֹא--אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. "- דברים ל"ב , 52

המוטיב מופיע גם בשיר "מנגד" של רחל המשוררת.

להלן שירי "נוף מולדתי" :

נוף מולדתי
=========
כָּל הַנּוֹף הַזֶּה
הַשָּׂרוּעַ לְמַרְגְלוֹתַי,
כָּל מְלוֹא הָאֶרֶץ הַזּוֹ
פּוֹרִיָּה.
כִּנְטוֹעַ עוֹלָל נֶאֱחָז
בְּדֹפֶן
רֶחֶם אִמּוֹ.
וַאֲנִי, צוֹפִיָּה מִנֶּגֶד

ג. מוטיב הגאולה.

ההגדה של פסח משופעת בפיוטים אשר נחרטו בזיכרוני עוד משחר ילדותי. חלקם אף השתמרו בשפתם הערבית. חלק נכבד מן ההגדה נקרא בבית הוריי בערבית . בצד כל קטע עברי יש תרגום בערבית יהודית באותיות עבריות אשר נקרא "שרח' ערבי". את שירי "בחצי הלילה" כתבתי בעקבות הפיוט " ויהי בחצי הלילה" (מאת הפייטן יניי), שמופיע בהגדה של פסח.

להלן שירי " בחצי הלילה" :

בחצי הלילה
========
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה
עֲמוּסָה בִּתְהִיּוֹת
בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ
לָבוֹא לְמַשֵּׁשׁ
אֶת פְּצָעַי

לְהַפְשִׁיל כְּסוּת עֶצְבוֹנִי
לִנְטֹעַ בִּי שִׂמְחָה.
בִּקַּשְׁתִּי לָדַעַת
אִם נִקְשְׁרָה
נַפְשְׁךָ בְּנַפְשִׁי

בַּחֲצִי לֵיל הַשִּׁמּוּרִים
שֶׁל קִרְעֵי לֵב
רִפֵּאתָ אֶת עֶצְבוֹנִי
בְּמוֹ יָדֶיךָ
הָעוֹטוֹת תִּקְוָה.

ושיר נוסף העוסק במוטיב הגאולה :

גאולה
=====
.
אַתָּה בָּא אֵלַי בְּעִבּוּרוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה
לִגְאֹל אוֹתִי מִיִסוּרַי
גְּאֻלָּה גְּאֻלָּה אַתָּה לוֹחֵשׁ מְכַשֵּׁף
נוֹגֵעַ לִי בְּטַבּוּרוֹ שֶׁל כְּאֵב
.
אֲנִי נֶאֱנֶקֶת תַּחַת הַמַּשָּׂא רוֹטֶטֶת לִנְגִיעָתְךָ
מַסַּע בָּבֶל, מַשָּׂא חַיַּי,
צִירֵי לֵידָה, מַיִם יוֹרְדִים, נִפְרֶדֶת שִׁלְיָה
סֶרֶט נָע מוּל עֵינַי
.
אֲנִי מִשְתַבֶּרֶת מִתְאַחָה וְנִגְִאֶלֶת
לִצְלִילֵי עַבְּד אִל וַ'אהַבּ.

ד. על אחת כמה וכמה.

בעקבות הצירוף מן ההגדה "עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ"

להלן שירי "על אחת כמה וכמה " :

על אחת
=====
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה
טוֹבָה אַתְּ לַמָּקוֹם

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה
טוֹבָה אַתְּ לִנְשִׁיקוֹת

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה
זֶמֶר מִתְנַגֵּן שֶׁבְּתוֹכֵךְ

מִזִּמְרַת הָאָרֶץ הַזֹּאת
זִמְרָתוֹ שֶׁלּוֹ.

ה. .ביעור חמץ.

"כיצד ביעור חמץ? שׂורפו או פורר וזורה לרוח או זורקו לים" (רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ג)
תפילת ביעור חמץ:
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּיעוּר חָמֵץ
כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי, דְלָא חֲמִתֵּיהּ, וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ, וּדְלָא יְדַעְנָא לֵיהּ, לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא.

גם על טקס שריפת החמץ נתתי דעתי. שיר קצרצר המביע מחאה :

נשיקה
=====
עוֹד בְּיַלְדּוּתִי לֹא אָהַבְתִּי
אֶת מִנְהַג שְׂרֵיפַת הֶחָמֵץ
מֵאָז וְעַד הַיּוֹם אֵינִי מְבִינָה
כֵּיצַד לֶחֶם קָדוֹשׁ הַזּוֹכֶה מֵאִתָּנוּ
בִּנְשִׁיקָה אֲפִלּוּ בְּנָפְלוֹ
נִשְׂרָף בַּלֶּהָבָה
כְּמוֹ הַבֻּבָּה שֶׁל
הִיטְלֵר לְמָשָל.

ו. מוטיבים מן ההגדה של פסח נכנסו גם לשיר זה.

*אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּיעוּר חָמֵץ
*התפילה בליל פסח- על החירות:
"וַתתן לנו אדוניי אלוהינו באהבה שבתות לשמחה - חגים וזמנים לששון - את יום (השבת הזה - ואת יום) פסח חג המצות הזה זמן חרותנו.
* שמות פרק י"ב פסוק ל"ט: וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, עֻגֹת מַצּוֹת--כִּי לֹא חָמֵץ: כִּי-גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַם-צֵדָה, לֹא-עָשׂוּ לָהֶם.

כתוב עליי שיר
=========

כְּתֹב. כְּתֹב עָלַי שִׁיר
כְּתֹב עַל אוֹתָן שָׁנִים
בָּהֶן הָיִיתִי חֲצוּיָה

בֵּין אֱלֹהִים
וּבֵין סֶרֶט עֲרָבִי
שֶׁל שִׁשִּּׁי

כְּתֹב עַל אִמִּי
מְיַבֶּשֶׁת גַּרְעִינֵי אֲבָטִיחַ
בַּסִּינִיא'יָה ( מַגָּש )
בַּחֲצַר בֵּיתֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה

כְּתֹב עַל
בִּעוּר גַשְמִיוּת
וְעַל רוּחַ

כְּתֹב עַל חֵרוּת
מֵעוֹלָם לֹא הֻגְשָה
יוֹם אֶחָד נְטַלְתִּיהָ בְּחָפְזָה

כְּתֹב כִּי הִגַּעְתִּי אֶל אֶרֶץ נַחֲלָה
הִתְרַבֵּיתִי וּפָרַצְתִּי בָּהּ.

ז.מסע
 " וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת-בְּצֵקוֹ, טֶרֶם יֶחְמָץ; מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם, עַל-שִׁכְמָם."- שמות י"ב 34.
בשיר מסע שיבצתי את מסע האדם אך גם את מסע בני ישראל בצאתם ממצרים, צרורותיהם על שכמם.

מסע
====
צְרוֹר מִטַלְטְלִין
נִשָׂא עַל גַבּוֹ שֶל אָדָם
כּוֹס סְאָה שֶגָדְשָה
בֵּין לְבֵין יְשַחְרֵר
אַנְחַת רְוָחָה
וְיַמְשִיךְ בַּמַסָּע

ח. עמוד אש
.בני ישראל יצאו ממצרים אל המדבר, כשעמוד האש ועמוד הענן הנסיים ליוו אותם,
ספר שמות: כ וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. כא וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם--לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה. כב לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה--לִפְנֵי, הָעָם.

השראה לסיוום החותם את שירי " בראשית " :

בראשית
======
בְּרֵאשִׁית בָּאָה צְלוּלָה חֲשׂוּפָה
רַכָּה נוֹגַעַת בָּעֶצֶב מְפוּיֶסֶת
פּוֹסַעַת בַּשְּׁבִיל אֶל הַנָּהָר
נִטְהֶרֶת בְּאַדְוַת הַמַּיִם
בְּרֵאשִׁית כּוֹרֶתֶת בְּרִית עִם הַנֶּחָמָה
עָסִיס רִמּוֹן עַל שִׂפְתוֹתַי
בְּרֵאשִׁית בּּוֹרֵאת
לְאַהֲבָה אוֹתִי
יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לְהַנְחוֹתֵנִי דָּרַךְ
לַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לִי לֶכֶת.

ט. שחיטת כבש
 מנהג שחיטת הכבשים שהיה מקובל בקרב יוצאי בבל ימים ספורים לפני החג ומריחת הדם על המשקופים. הותיר עלי רושם עז לא לטובה.

מן ההגדה:
שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה, יִהְיֶה לָכֶם; מִן-הַכְּבָשִׂים וּמִן-הָעִזִּים, תִּקָּחוּ. ו וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה; וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל--בֵּין הָעַרְבָּיִם. ז וְלָקְחוּ, מִן-הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף--עַל, הַבָּתִּים, אֲשֶׁר-יֹאכְלוּ אֹתוֹ, בָּהֶם. ח וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה: צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ- שמות י"ב.

בעקבותיו כתבתי את שיר המחאה הזה:

כּבשׂה
====
לְעִתִּים הַצֹּרֶךְ לְהִתְגַּעְגֵּעַ אֵינֶנּוּ
כְּמוֹ נִבְרֵאת מֵחָדָשׁ
פַּעַם שִׂחַקְתִּי חָמֵשׁ אֲבָנִים
דִּלַּגְתִּי עַל רֶגֶל אַחַת

הַיּוֹם בֵּין בִּשּׁוּל
לִתְלִיַּת הַכְּבָסִים
נִזְכֶּרֶת בְּטֶקֶס
שְׁחִיטַת כִּבְשָׂה תַּמָּה
בַּחֲצַר בֵּית הוֹרַי

כִּתְמֵי דָּמָהּ מְרוּחִים
עַל מַשְׁקוֹפִים
וְקִירוֹת
וְהֵם זֵכֵר לְמַכַּת בְּכוֹרוֹת

וְקוֹל צְרִיחוֹתֶיהָ נִמְהָלוֹת
בְּקוֹל בִּכְיִי הַגּוֹוֵעַ
הַמְּבַקֵּשׁ לְהַתִּיר מַרְאוֹת
לְהִתְנַכֵּר לְעִתִּים
אֶל אוֹתָם מְחוֹזוֹת

י . הקטע המרגש ביותר בהגדה של פסח הוא "הֵא לַחְמָא עַנְיָא"
. ויותר מרגש מזה הוא הנוסח העיראקי, שאני זוכרת בקולו של אבא: " הָאדָא כִיבֶּז אִל מִסְכִּין, אִלְדִּי אָכְּלוּ אַבְּהַתְנָה פִּי בַּלַֹד מַצֶר. כִּל גּ'וּעָן יִיגִ'י וִ'יַאכִּיל, כִּל מִעְתָּז יִיגִ'י וְיְפַסִח".".
המילים והמנגינה זכורים לי ומעוררים את הנפש ואת הלב.
מנהגי החג מחזירים אותי אל מורשת בית הוריי, אל נופי הפרת והחידקל , ואל הגעגוע לימים היפים של יהודי בבל ליד הנהרות:

שם
===
שָׁם
עֲצֵי תָּמָר
וְרֵיחַ הַחִדֶּקֶל
צוֹפָה מֵחַלּוֹנִי
אֶל מֶרְחֲבֵי הַזְּמָן כִּי רָחַק

שָׁם בֵּית הוֹרַי
שָׁם בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה
לֹא בִּקַּרְתִּיהָ מֵעוֹלָם
סִילַאן תְּמָרֶיהָ לֹא טָעַמְתִּי

הַצִּפֳּרִים
בַּחַלּוֹנִי מְצַיְּצוֹת
אֶת אִיסְמַהַן וּפָארִיד
שִׁירֶיהָ הָאֲהוּבִים שֶׁל אִמִּי .
קוֹלוֹ שֶׁל אָבִי וּכְבוֹדוֹ
נִשָּׂאִים בַּחֲלַל הָאֲוִיר:
הָאדָה כִיבִּיז אִיל מִיסְכִּין
(הָא לַחְמָא עָנְיָא )

זֶה לֹא מַמָּשׁ גַּעְגּוּעַ
אֵלּוּ כְּמִיהוֹת נִסְתָּרוֹת חֲבוּיוֹת
זֶה בָּא וְהוֹלֵךְ
זֶה מֵנִיחַ
רֹאשׁ עַל כָּתֵף
וְשׁוֹכֵךְ.

חג חרות שמח לכולם.

6 תגובות:

  1. דורית שירה ג'אן מציגה את חג הפסח כחג של השראה לשירתה ולאישיותה. היא מקבצת כאן שירים הנוגעים לנופי התרבות של הוריה ולזיכרונות המשפחתיים הנוגעים לחג פסח כחג מכונן למשפחה כולה, ולה- כמשוררת. לא שגרתי שכל כך הרבה שירים צמחו מן החוויות של חג הפסח. והשיר המצמרר מתוך המקבץ הזה הוא השיר "כבשה" היונק מן המקרא - מספר שמות פרק י"ב- מצוות הקרבת קרבן פסח: השיר של דורית מתקשר עם מוטיב הקרבן בשירה העברית. בשיר שלה נקטעת האידיליה של הילדות בשחיטת הכבשה, הנתפסת כקרבן. אני נזכר בשיר של אמיר גלבע/ יצחק. בשיר "יצחק" מופרת האידיליה באופן דומה, והתחושה היא של עקידה:" כְּבָרָק לָהֲבָה מַאֲכֶלֶת בֵּין הָעֵצִים.
    וַאֲנִי יָרֵא כָּל-כָּך אֶת פַּחַד עֵינַי מוּל דָּם עַל הֶעָלִים." גם בשיר של דורית יש פחד העיניים מול הדם של הכבשה. המוטיב חוצה משוררים רבים, ואל נשכח כמובן את השיר "ירושה" של חיים גורי. בשיר של דורית יש יסוד חזק של מחאה והתרסה כלפי השוחטים, וכלפי קרבן הפסח.
    שיר קשה ונוקב !!!! והנה השיר של אמיר גלבוע:
    יצחק/אמיר גלבוע –
    לִפְנוֹת בֹּקֶר טִיְּלָה שֶמֶש בְּתוֹך הַיַעַר
    יַחַד עִמִּי וְעִם אַבָּא
    וִימִינִי בִּשְׂמֹאלוֹ.
    כְּבָרָק לָהֲבָה מַאֲכֶלֶת בֵּין הָעֵצִים.
    וַאֲנִי יָרֵא כָּל-כָּך אֶת פַּחַד עֵינַי מוּל דָּם עַל הֶעָלִים.
    אַבָּא אַבָּא מַהֵר וְהַצִּילָה אֶת יִצְחָק
    וְלֹא יֶחְסַר אִיש בִּסְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם.
    זֶה אֲנִי הנִּשְׁחָט, בְּנִי,
    וּכְבָר דָּמִי עַל הֶעָלִים.
    וְאַבָּא נִסְתַּם קוֹלוֹ.
    וּפָנָיו חִוְרִים.
    וְרָצִיתִי לִצְעֹק, מְפַרְפֵּר לֹא לְהַאֲמִין
    וְקוֹרֵעַ הָעֵינַיִם.
    וְנִתְעוֹרַרְתִּי.
    וְאָזְלַת-דָּם הָיְתָה יַד יָמִין
    כתב: בלפור חקק

    השבמחק
  2. דורית שירה ג'אן מציגה את חג הפסח כחג של השראה לשירתה ולאישיותה. היא מקבצת כאן שירים הנוגעים לנופי התרבות של הוריה ולזיכרונות המשפחתיים הנוגעים לחג פסח כחג מכונן למשפחה כולה, ולה- כמשוררת. לא שגרתי שכל כך הרבה שירים צמחו מן החוויות של חג הפסח. והשיר המצמרר מתוך המקבץ הזה הוא השיר "כבשה" היונק מן המקרא - מספר שמות פרק י"ב- מצוות הקרבת קרבן פסח: השיר של דורית מתקשר עם מוטיב הקרבן בשירה העברית. בשיר שלה נקטעת האידיליה של הילדות בשחיטת הכבשה, הנתפסת כקרבן. אני נזכר בשיר של אמיר גלבע/ יצחק. בשיר "יצחק" מופרת האידיליה באופן דומה, והתחושה היא של עקידה:" כְּבָרָק לָהֲבָה מַאֲכֶלֶת בֵּין הָעֵצִים.
    וַאֲנִי יָרֵא כָּל-כָּך אֶת פַּחַד עֵינַי מוּל דָּם עַל הֶעָלִים." גם בשיר של דורית יש פחד העיניים מול הדם של הכבשה. המוטיב חוצה משוררים רבים, ואל נשכח כמובן את השיר "ירושה" של חיים גורי. בשיר של דורית יש יסוד חזק של מחאה והתרסה כלפי השוחטים, וכלפי קרבן הפסח.
    שיר קשה ונוקב !!!! והנה השיר של אמיר גלבוע:
    יצחק/אמיר גלבוע –
    לִפְנוֹת בֹּקֶר טִיְּלָה שֶמֶש בְּתוֹך הַיַעַר
    יַחַד עִמִּי וְעִם אַבָּא
    וִימִינִי בִּשְׂמֹאלוֹ.
    כְּבָרָק לָהֲבָה מַאֲכֶלֶת בֵּין הָעֵצִים.
    וַאֲנִי יָרֵא כָּל-כָּך אֶת פַּחַד עֵינַי מוּל דָּם עַל הֶעָלִים.
    אַבָּא אַבָּא מַהֵר וְהַצִּילָה אֶת יִצְחָק
    וְלֹא יֶחְסַר אִיש בִּסְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם.
    זֶה אֲנִי הנִּשְׁחָט, בְּנִי,
    וּכְבָר דָּמִי עַל הֶעָלִים.
    וְאַבָּא נִסְתַּם קוֹלוֹ.
    וּפָנָיו חִוְרִים.
    וְרָצִיתִי לִצְעֹק, מְפַרְפֵּר לֹא לְהַאֲמִין
    וְקוֹרֵעַ הָעֵינַיִם.
    וְנִתְעוֹרַרְתִּי.
    וְאָזְלַת-דָּם הָיְתָה יַד יָמִין

    השבמחק
  3. נפעמתי לקרא את מאמרה של המשוררת דורית שירה ג'אן "פסח – חג ההשראה",שחושף את עולמה הפנימי של המשוררת כמו את חייה וחוויותיה האישיות,המהווים עבורה כמעיין נובע. שוב נחשפת כאן עבודת יצירתם של משוררים, הדולים פנינים מחייהם והופכים אותם לחומר גלם של יצירתם,ואלה יהפכו עם הזמן ליצירתם של הקוראים שלהם, בדומה לתהליך יצירת המשורר המתואר בשירו של ח.נ.ביאליק "לא זכיתי באור מן ההפקר".

    כמו אצל המשוררת דורית שירה ג'אן, גם אצלי היה לחג הפסח חלק נכבד והחלק הארי כמקור השראה ומניע לכתיבת ספרי, שלקראת הוצאתו לאור ולקראת גיוס המונים, שיאפשר לעשות זאת בעברית ובשפות נוספות- "היווצרות עם ישראל על פי המקרא-השתקפות התנ"ך במדינת ישראל,המדינה היהודית והדמוקרטית".
    כך אני כותב, בין היתר, בפרק התשיעי והמסיים את הספר:
    "התנ"ך מלמד אותנו, כמו שחשפתי בספרי זה ובפרושי, כי גם ערכים, עקרונות ואמונת ישראל כמו האורגנים והמבנה האירגוני של ניהול העם, צריכים וחייבים להשתנות לאורך ציר הזמן ולהתאים עצמם לתנאי המחייה ונסיבות התקופה, כדי להפיק את המירב בתפקודם וייעודם, כמו שהיטיב לתאר זאת משה. כך זה גם ובמיוחד עם פסיקת האלוהים את משה, כי לא יוכל להיכנס לתוך הארץ המובטחת, למרות כל תרומתו להתפתחות ולהיווצרות עם בני ישראל וקידומו אל יעדיו, אותם יעדים שהאלוהים האחד ומשה הציבו להם ובפניהם. משה ממש לא אהב גזר דין זה ונפשו חשקה מאד מאד להיכנס לארץ כנען, ארץ ישראל העתידה לקום ולהיבנות, והרי גם כניסה זו לארץ ישראל העתידית היתה משאת נפשו של משה. רצון זה של משה בא לידי ביטוי במקרא בניסיונותיו הרבים לשנות ולהסיר את רוע הגזרה, אך ניסיונות אלה לא צלחו. למרות זאת, משה לא שבר את הכלים ואת המבנה הארגוני והמסגרת התפקודית, כל שכן משה לא עבר על ערכי השלטון, אותם הוא עצמו עזר לבנות, אלא בסופו של מאבק, משה הרכין ראש וקבל על עצמו את הדין בגאון. יתירה מזאת, למרות כשלונו של משה למנוע את רוע הגזירה וניסיונותיו לשנותו, במקביל הוא הכין את עם ישראל כולו להישאר מאוחד גם כשהוא אינו אחיד, לקראת הגשמת יעדיו כעם נבחר הנושא את דגל האמונה באלוהים אחד ואבסטרקטי, ולחיים מאורגנים נכונה גם בלעדיו: " וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר. כד אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה--אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. כה אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן. כו וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה " (דברים ג 26-23).
    " וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה... יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה... וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם...לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת"(דברים לא 3-1 , 8-7).
    העברת שלטון בכלל והעברת שלטון מסודרת ואחראית לעיני כל ישראל הוא היסוד לתפקוד נכון של שלטון ומנהיגות של עם ומדינה, והוא נמצא באחריות המנהיג הפורש מתפקידו עד עצם היום הזה, לרבות ובמיוחד במדינה דמוקרטית. זה המסר שספר הספרים מלמד אותנו, אחד מני רבים, בענייני שלטון בכלל ובטח ובטח בשלטון דמוקרטי בפרט, וכך ראוי שיעשה במדינה היהודית והדמוקרטית היא מדינת ישראל גם במאה העשרים ואחת ולעד."
    חג חירות שמח לכולם-לאדם, למשפחה, לקהילה ולכל החברה במדינת ישראל

    השבמחק
  4. דורית כותבת מעמקי הנפש, כשם שפסח כולו הוא דרך רצופת אתגרים בדרך אל החירות.כבר בדיר הראשון,מבקשת שלא לפסוח על אתגרי החיים וביותר, מגדירה את יצירתה ובריאתה כמכלול הפסחים והדילוגים,ודווקא בשיר העוסק במניעת כניסת משה רבינו לארץ, יש האחזות במיקום ובמקום, עוד מרחם... ובשיר "בחצי הלילה" נעתרת ליפי ליבה בבקשה קצת אופטימיות, מתוך שיא חשכת הליל,את האותנטיות אני מוצא ברבות מהשירים במאמר, כדוגמת הגאולה המתקיימת דווקא לצלילי עַבְּד אִל וַ'אהַבּ. למצער, בצוק העיתים לא אתייחס חכל השירים אך אומר כי מילותיה הנוגות והתוגות והנוגעות בעמקים נוטעות יתד משמעותי בהלל החיים ובע"ה אקרא משירתה בסדר פסח המתקדש היום. תודות דורית ואיחולי לשמחת הלב.

    השבמחק
  5. מדהים.זו אסופה נפלאה של שירים,כל שיר הוא בבחינת קטע מקורי יחיד ומיוחד בפני עצמו,הנסמך על המקורות וההגדה של פסח, ועל מוטיבים תרבותיים מבית הילדות.יש כאן זיקה עזה למסורות ,ברבים מהשירים יש השראה מובהקת מהתנ"ך ,ומן ההגדה בפרט,באחדים כמו בשיר "כבשה" יש שילוב של מנהג שחיטת הכבשה מצד אחד קרי - זיקה מסורת ומנהגים,ומן הצד השני יש התנערות ואפילו סלידה מאותם מחוזות,המראה של הכבשה הנשחטת מותיר רושם עז,בל ימחה,קשה - והשיר כמו מבקש למחות על אותו מנהג עתיק יומין.הרצף של התמימות ושל הילדות נקטע באחת,אותו חוט שברירי ועדין מופר לבלי שוב .מותה של הכבשה הוא גם במובן מסוים מותה של התמימות מבעד לעיניה של ילדה קטנה, הצופה מנגד במחזה שקשה לשאתו,והשיר שנכתב שנים מאוחר יותר ,בא לתת ולשאת חשבון עם המנהג ההוא, ויש להניח כי אותה ילדה, המתוארת בשיר, לא יכלה מן הסתם לעשות - להביע את דעתה או למחות על אותו מנהג,השיר הוא בבחינת תיקון וסגירת מעגל. בשיר אחר לעומת זאת -"שם" בולט מאוד מוטיב החזרה אל נופי הילדות הנשכחים,התרבות מבית אבא המנהגים,נופי הפרט והחידקל - יהדות בבל ,הגעגוע העז והבלתי נלאה לאותם מחוזות,הרצון לשוב ולהיות חלק מהם,הכמיהה שבאה ומבליחה לפרקים,ואז חולפת באחת.כאן יש געגוע מובהק למנהגי החג והמסורת בפרט,אבל בד בבד יש השלמה עם הקיים,זו זיקה למסורת והיא תמיד תישאר חלק מהזהות,ויחד עמה ישנה את הדרך האישית שאנו מתווים לעצמנו ובוחרים ללכת בה - כזו היא שירתה הנוגעת של דורית.היא שואבת השראה עזה מן המקורות,אבל מביאה עמה פרשנות אישית ומרעננת,והגדרה עצמית דרך השירה,ויחד עם זה מוצאת את ההקשרים והחיבורים לחג הפסח - אולי זוהי החירות האמתית,היכולת לבחור ולהתוות לעצמך את הדרך האישית שלך- עצמך,וכל זאת מבלי לגרוע מזיכרונות העבר והזהות העדתית - מסורתית.

    השבמחק
  6. דורית - במיטבה! בפסח המיוחד הזה, בימי הבידוד והסגר, הענקת לנו קריאה מענגת במבחר שירייך התואמים את החג ואת המורשת שלך, פסוקי שירה והגיגי נפש, היוצאים מן הלב וכובשים את הלב. קראתי בהנאה רבה. תודה לך מקרב לב. חג שמח ככל האפשר.

    השבמחק