דורותי דיי - האישה שהפכה אקסטרים אינטלקטואלי, למציאות

הדה רכניץ, מרצה לנושאים אמריקאיים (היסטוריה, פוליטיקה, אקטואליה, קהילה יהודית אמריקאית)

זה סיפור על אישה שחיה חיים בוהמיים יוצאי דופן - אקסטרים אינטלקטואלי - בכל קנה מידה. היא הייתה רדיקאלית בדעותיה, פמיניסטית (לחמה למען זכות בחירה לנשים), קומוניסטית, אנרכיסטית, קתולית כה אדוקה שהאפיפיור התבקש לשקול הפיכתה לקדושה של הכנסיה... שילוב של תפיסות עולם שלא תמיד נראה אפשרי או אף הגיוני.

חידון התנ״ך העולמי לנוער תשפ״ד - כמה הרהורים אישיים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

קיום חידון: אנשים אוהבים חידונים (בידור).

אופי: מבחן זכרון. הדרך - שינון וידע. הזכרון חשוב בכל תחומי הידע והאומנות. מפתח את המוח (כן, כן). הבקיאות עושה את הידע זמין לאנשים, מאפשר אסוציאציות, מקשר לעברית המקראית ולתכנים המקראיים. באופן אידאלי היה צריך להיות צירוף של בקיאות עם הבנה. חבל שבחידון היתה התעלמות מוחלטת מהפן של ההבנה.

התוכן - תנ״ך: חידון בעיתוי מרכזי בלוח השנה אמור לעורר עניין בתנ״ך וזה חשוב במיוחד בעידן שבו התנ״ך איבד ממרכזיותו.

אות.חיים - מפעל הנצחה של הנופלים דרך כתב ידם בספריה הלאומית

"וְדַע לְךָ שֶׁהַזְּמַן וְהָאוֹיְבִים, הָרוּחַ וְהַמַּיִם,
לֹא יִמְחֲקוּ אוֹתְךָ.
אַתָּה תִמָּשֵׁך, עָשׂוּי מֵאוֹתִיוֹת. 
זֶה לֹא מְעַט.
מַשֶּׁהוּ, בְּכָל זֹאת, יִשָּׁאֵר מִמְּךָ"

(חיים גורי, מתוך: "אף שרציתי עוד קצת עוד") 

שירו זה של חיים גורי משמש מוטו למפעל הנפלא של הספריה הלאומית: אות.חיים להנצחת קורבנות מהשבת השחורה דרך כתב ידם. 

 כתב יד מחבר בין אנשים. הוא הבט אישי מאד של האדם שתלוי במנגנון הפיסיולוגי של תהליך הכתיבה, שהוא ייחודי לכל אדם. כתב היד גם מבטא משהו מנפשו של הכותב ומתכונות אופיו.

המיזם של הספריה הלאומית נועד, כאמור, להנצחת הנרצחים והנופלים במלחמת חרבות ברזל 7.10.2023 באמצעות יצירת גופנים (פונטים) מכתב ידם. כל אחד מהפונטים קרוי של הנופל.ת המונצח.ת.

פרטים על המיזם המקורי, המרגש, הנפלא והמושקע הזה תוכלו למצוא כאן  אות.חיים - מיזם הנצחה בכתב ידם. ובאנגלית - כאן

על הזכרון ועל חשבון הנפש - יציאת מצרים, יום השואה ויום העצמאות

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

אדם שולט בזיכרון. אם דומה עליו כי מה שחווה, ראה, שמע, אמר, שמח, כאב, עשה דרכו באורח עצמוני אל אגן בו הם מצטופפים זיכרונות ומשם אם רוצים או אם אין, הם עולים מעצמם אל התודעה, הוא אינו יודע זיכרון מה הוא. אי אפשר לו למי שבגר לשכוח מה עבר עליו בילדותו, אולם בילדותו הוא חווה מה שחווה על פי מה שנפש ילד יודעת לחוות. בהיזכרו - הוא חווה שוב על פי מה שנפש אדם בוגר יודעת לחוש. הוא אינו זוכר מה שהיה על פי מה שבעובדה היה. הוא לא שם. הילד שם. הוא עצמו פוגש היום את עצמו וקושר עם אותו עצמו קשר חדש, שלא יכול היה להתהוות בבמת ההתרחשות בעבר. הילד שבו קושב למה שחושב הבוגר שבו על מה שהיה, והבוגר שבו מגלה מה שהילד שבו לא ידע לעכל עדיין. אם אין לו עניין באלה, הוא שוכח. אם יש לו, הוא יוצר את מה שהיה, מפרש אותו, מוצא בו טעמים, בונה, סותר, מעצב והוא נעשה בוגר שהיה ילד אחר, וילד שגדל להיות בוגר אחר.

איך הפכה ׳פלשתינה (א״י)׳ לישראל

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

השפה היא סיסמוגרף רגיש לתהליכים חברתיים. חברות שונות נוהגות לשנות את הנוף הסמנטי של המרחב הגאוגרפי שבו הן חיות כדי לבטא שינוי משמעותי בגורלן, וכך אמנם קרה עם הקמתה של מדינת ישראל. כדי לבטא את השינוי המהותי שחל בגורלו של העם היהודי הוחלף שמה של הישות החדשה מ'פלשתינה (א"י)' של תקופת המנדט הבריטי, ל'ישראל'.

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה: מקבץ דברים

ד״ר לאה מזור, מנשרים קלו מאריות גברו

ד״ר ניצה דורי, אובדן בנים ובנות במערכות ישראל וביטויו בשבעה שירים ישראליים מתקופות שונות
פרופ׳ יוסי גמזו, נדב בן השש שואל ״איפה אבא?״
אלי יונה, ויהי יום לילה
אלי יונה, החלום הראשון של חוה
גתית הרמן, לכו לטייל בשבילי בתי הקברות
יצחק מאיר, בית אלמין

על פרופ׳ שרה יפת

                       .

אמיר אור-לי, מורתי האהובה, פרופ׳ שרה יפת

פרופ׳ נילי ואזנה, שרה אמנו: הספד על פרופ׳ שרה יפת

ד״ר לאה מזור, לדבר על מת זה להחיות אותו לרגע דרך נפשם של הזוכרים אותו: משהו משרה יפת שבזכרונותי

                         

פרופ׳ נועם מזרחי, פרופ׳ שרה יפת ז״ל

פרופ׳ נועם מזרחי, פרופ' שרה יפת ז"ל 1934–2024

פרופ׳ דלית רום-שילוני, שרה יפת, הספד לשלושים, 10.5.2024

שרה יפת, הספד לשלושים, 10.5.2024, מאת פרופ׳ דלית רום-שילוני

פרופ׳ דלית רום-שילוני, אוניברסיטת תל אביב

״אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה, ומה גם אנשים״ – שורה יפה של דליה רביקוביץ׳, שמתנגנת לי כבר ימים במחשבה על שרה.

דיברו, דיברנו, ועוד נדבר בשרה יפת – החוקרת, המורה, הרעיה, האם, הסבתא – נדמה שאין לי מה להוסיף, לבד מאנקדוטות. כבר 40 יום שאנקדוטות צפות ועולות כל העת – מחשבות שכדרכן מרצדות להן, דרך כלל, בלא כל הזמנה. מתעופפות להן בלא סדר, מערבלות שיחות מן העת האחרונה עם פגישות במשרדה, כשאני סטודנטית למ״א ואחר כך לדוקטורט, והיא ׳מורתי׳. בין לבין – חלפו להם 40 שנים שבהן שרה היא חלק מחיי – מן השנה השניה לב״א היא חלק מחיינו, של אמנון ושלי כמשפחה – שרה היתה בברית של אשל, בננו הגדול, שיחגוג בערב ראש השנה (כן, ביום שלך, חגית) יום הולדת (הוא יהיה בן 38...) – ובכל שנה, לפני החג בירכנו זאת את זו לא רק בשנה טובה, אלא גם במזל טוב ... כי כידוע לאמהות יש חגיגות לעצמן בימי ההולדת של ילדיהן. וכן הלאה, שרה היתה בכל השמחות ובכל העצבונות, כמו בחיים. חיים שלמים.

לדבר על מת זה להחיות אותו לרגע דרך נפשם של הזוכרים אותו: משהו משרה יפת שבזכרונותי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מתוך שירו של יצחק מאיר

10.5.2024 ב באייר תשפ״ד

יום העליה לקברה של שרה יפת לגילוי המצבה, אזכרה והתייחדות עם זכרה. 

את קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם הכרתי כבר היטב משנות לימודי בתיכון ליד האוניברסיטה (כיום ליד״ה), שבהן הרביתי לקחת קורסים אוניברסיטאים בפילוסופיה כללית. אבל ללמוד בו מקרא היה עבורי חידוש גמור. בת 21 הייתי, נטמעת בין התלמידים הרבים שחבשו את ספסלי החוג. כה רבים הם היו עד שהיה צורך לקבוע את ׳המבוא למקרא׳ באולם מייזר רחב הידים.

בצעדים סקרניים נכנסתי לשיעור הטקסט הראשון שלי בחוג למקרא. הוא היה על ספר שמות והמורה היתה דוקטורנטית צעירה ונמרצת, שרה יפת שמה. הלימוד אצלה לא היה דומה לשום דבר שידעתי קודם לכן מלימודי התנ״ך בתיכון. הייתי מכושפת. שאלות מרתקות, מפץ גדול של אפשרויות פירוש, שקלא וטריא, חגיגה אינטלקטואלית מרגשת!

על מוסיקה ושאר רוח: ראיון עם המוסיקאית סמדר כרמי-גיברמן

ד״ר לאה מזור מראיינת את המוסיקאית סמדר כרמי-גיברמן

למנצחת סמדר כרמי-גיברמן שיר מזמור!

סמדר ליד בית המורה - בית וילקומיץ' בראש פינה

סמדר היקרה, מודה לך על הסכמתך להתראיין לבלוג שלי בשפעת פעילויותיך המוסיקליות, התרבותיות והחינוכיות כנגנית פסנתר ועוגב, מחנכת ומורה, מרצה בארץ ובעולם, מלחינה ומנצחת מקהלה.

א. המילה ׳מוסיקה׳ נגזרת מיוונית ומשמעותה ׳(האומנות של) המוזות׳. המיתולוגיה היוונית מספרת על אורפיאוס, בנו של אפולו, שנגינתו היתה כל כך מופלאה עד שהיא היפנטה את חיות הבר, נהרות סטו ממסלולם ואפילו העצים והאבנים הקשיבו לו!

בספר בראשית מסופר על גיבורי הקדם שייסדו את ענפי היסוד של התרבות האנושית וביניהם המוסיקה. אחד מגיבורי הקדם, יובל שמו, הָיָה אֲבִי כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב (בראשית ד, כא).

מהו לדעתך סוד הקסם של המוסיקה ומדוע חשוב להעניק לילדים חינוך מוסיקלי.

אור חדש על האמינות ההסטורית של ידיעות מקראיות על מפעלי הבנייה של ירושלים בתקופת בית ראשון

חומת העיר שבעיר דוד נבנתה בימי עוזיהו ולא בימי חזקיהו 

  כבר במאה ה-9 לפנה"ס - בימי יהואש - גדלה ירושלים והתפשטה לעבר הר ציון

גולגולת עטלף שסייעה בקביעת תיארוך המבנה.
 צילום: יניב ברמן, עיר דוד

מחקר מדעי חדש של רשות העתיקות, אוניברסיטת תל אביב ומכון ויצמן למדע, מצליח לראשונה לחבר בין אירועים הנזכרים במקרא לממצאים ארכיאולוגיים שהתגלו בעיר דוד. כך למשל מהממצאים עולה שבניגוד להנחה שהייתה מקובלת במשך עשרות שנים ולפיה חומת ירושלים המזרחית נבנתה בידי חזקיהו מלך יהודה, הרי שהמחקר עולה היא נבנתה בתקופה מוקדמת יותר - של המלך עוזיהו. המחקר, המתפרסם השבוע, משנה חלק מהתפיסות שהיו מקובלות עד כה לגבי מפעלי הבנייה של ירושלים בימי מלכי יהודה.

הנה הקישורית למחקר. 

השואה והגבורה - הגות, ספרות, שירה, אמנות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



סבינה סעד, אור הנר

להלן אוסף של דברי הגות, ספרות, שירה, אומנות וספרות ילדים על השואה שהתפרסמו בבלוג זה.


Maya Mazor-Hoofien, Antisemitism: From the Ancient World to Today

ד״ר לאה מזור, האם נספר לילדים על השואה? על ספרה של יעקבה סצ׳רדוטי, מה נספר לטף? עיון בספרות שואה לגיל הרך

ד״ר לאה מזור, מהטלאי הצהוב אל הדגל: מסע אמנותי בין כוכבים וסמלים ביצירתה של האמנית סבינה סעד
ד״ר לאה מזור, שירת גן העדן השרוף: עיוני מקרא בפואימה ׳נוף בעשן: פרקי ברגן-בלזן׳ של איתמר יעוז-קסט
ד״ר לאה מזור, נפש יודעת אהבות בין שואה לתקומה. על ספרה של יפה לורנצי, דרור לנפשי נתתי
הרב ד״ר יואל בן נון, על: איתמר יָעוֹז-קֶסט: ספר האור הלבן

ד״ר עדי אמסטרדם, הכחשת השואה החדשה והפרוטוקולים של זקני ציון
פרופ' חנה יבלונקה, על הוראת השואה והציונות
אורית מזור, שני מוזלמן

רשומות על פסח ושיר השירים

Jews Celebrating Passover. Lubok, XIXth century

מתן חי אזולאי, האהבה כמחלה בשיר השירים
פרופ׳ רחל אליאור, המאבק על החירות ושבועת השביעיות של מועדי דרור
פרופ׳ רחל אליאור, כנגד ארבע בנות
פרופ׳ רחל אליאור, שביעי של פסח, המעבר משעבוד לגאולה ושאלת ההנהגה בעבר ובהווה
נועה אשל-אביגור, מעבדות לחירות (שמות ז-יב) דרך משחק סולמות ונחשים

אוריאל בן עמי, ליל יציאת מצרים - שיר

אוריאל בן עמי, כורך את עצמי לדעת
יותם מיכאל בן משה, צבעי האהבה בשיר השירים
ד״ר יגאל בן-נון, מסורת יציאת מצרים כמוצאם האלוכטוני של בני ישראל
דוד ברבי, כי לעולם חסדו
ד״ר שמאי גלנדר, ובכל זאת, יציאת מצרים
פרופ׳ יהושע גתי, הבניית יציאת מצרים כזיכרון הלאומי המכונן

ארבעת הבנים של ההגדה: אני עצמי אני אחר

יצחק מאיר, משורר סופר והוגה דעות

The Four Sons, Arthur Szyk, 1934, Łódź, Poland. Szyk.org / Wikimedia

לִפְעָמִים אֲנִי חָכָם

וְלִפְעָמִים סָכָל,

לִפְעָמִים אֲנִי נִלְחָם,

וְלִפְעָמִים נִמְחַל.

ליקוי מאורות במקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ליקויי מאורות (חמה/לבנה) הם ארועים אסטרונומיים שמשכו אליהם מאז ומעולם את תשומת הלב האנושית. ליקוי החמה המלא הבא בישראל (כיסוי של 90% מהשמש) ייתרחש ב-2.8.2027 וייראה באילת, והוא יהיה ליקוי החמה האחרון במאה ה-21 שניתן יהיה לצפות בו מישראל.  

Solar eclipse of April 2024 from Indianapolis

בתרבויות המזרח הקדום לא הכירו, כמובן, את ההסברים הפיזיקליים המודרניים לתופעות האסטרונומיות הללו. הם ראו בליקויי המאורות אות מבשר רעות. הם נהגו לשבור כלי חרס ולעורר רעש כדי לגרש שדים ומזיקים.

החל מהמאה ה-8 לפנה"ס התבצע בבבל רישום מדויק של כל ליקויי החמה והלבנה. במאות ה-7-8 לפנה"ס נשלחו אשפים להגן על המלך האשורי. המלך היה יורד למחתרת ותחתיו הושיבו על כסאו אדם שנידון למוות, כדי שהוא יספוג את הנזק. בתום הליקוי היה המלך חוזר לכסאו והמחליף היה מוצא להורג. בשנת 763 לפנה"ס התרחש ליקוי חמה (15 ביוני) שצויין ברשימת האפונימים של ממלכת אשור. הרישום מאפשר ליצור כרונולגיה של העולם העתיק.

מדוע מחברי משלים משתמשים בבעלי-חיים?

ד״ר שולה אברמסקי, מכללת גבעת ושינגטון

מוסד ביאליק

שולה אברמסקי, המשל, מוסד ביאליק, ירושלים 2023, 534 עמודים

נשאלת השאלה: מהו הרווח שהממַשל זוכה לו בהשתמשו בחיות? גם בסיפורי בעלי חיים יש האנשה. אלא שבסיפורי בעלי חיים מנסה התפיסה האנתרופומורפית, האנימיסטית, להבין את עולם בעלי החיים במושגים אנושיים. לעומת זאת, המשל דורש מן הממַשל ומן הנמען יכולות של הפשטה ושל עריכת אנלוגיות. המשל עלה אפוא על בימת התרבות רק לאחר דעיכת האמונה הפרימיטיבית באנושיותם של בעלי החיים. אז הפכו הממַשלים את סיפורי בעלי החיים לסיפורי חוכמה על ידי הוספת נמשל ולקח.[1] כתוצאה מכך סיפור המשל איננו קומפוזיציה עממית אלא תוצר של תרבות מתוחכמת, אף על פי שהממַשל יכול ליצוק את יסודות הסיפור שלו מחומר עממי.[2]

אמיר אור-לי: מורתי האהובה, פרופ׳ שרה יפת

אמיר אור-לי, מורה דרך, תלמיד וחבר של פרופסור יפת

קטע מהשולחן העמוס ביצירתה הרוחנית העניפה של פרופ׳ יפת
 בביתה, בעת ׳השבעה׳ לפטירתה

׳לפני שנתחיל בשעור, אני מבקשת להכיר אתכם׳, פתחה את השיעור הראשון.

היא עברה סטודנט - סטודנט, בקשה לדעת את שמם, מאיפה הם ומעט על עצמם. והיא זכרה את כולם. כך הכרתי אותה לראשונה. זה היה שיעור מבוא למקרא באוניברסיטה העברית לפני כמעט ארבעים שנה. אתמול היא הלכה לעולמה, שבעת שנים ורבת השגים, מורתי האהובה, פרופסור שרה יפת.

שרה אמנו: הספד על פרופ׳ שרה יפת מאת פרופ׳ נילי ואזנה

29.3.2024

פרופ׳ נילי ואזנה, האוניברסיטה העברית

שרה אמנו. הספד

כמו קֹהֶלֶת, ביקשה שרה אמנו כל חייה לִמְצֹא דִּבְרֵי-חֵפֶץ; וְכָתוּב יֹשֶׁר, דִּבְרֵי אֱמֶת. (קה' יב, י)

שרה: מורתי, אמי, המנטורית שלי וחברתי, היא האדם החכם ביותר שאני מכירה, הישר והישיר ביותר. שני תארים עולים בדעתי כשאני חושבת על שרה: 'הכהנת הגדולה' ו'אמא אדמה'. היה בה שילוב מופלא של סמכותיות מזה ודאגה כנה לתלמידיה מזה, מתוך הכרה שאיננה מובנת מאליה שמחקר וכתיבה אקדמים כרוכים ללא הפרדה ברווחת הגוף והנפש הכלליים של הסטודנטית, מצבה הנפשי, הבריאותי, המשפחתי ואפילו הכלכלי. היא ידעה עלי הכל, וראתה אותי כפי שאני באמת. כשם שהיא מעולם לא מיחזרה מחקר, או כיסתה על חולשת טיעון בכתיבה צעקנית, היא ידעה לזהות בחוש מיוחד זיוף ומסכות, שקרים לבנים, ואפילו שקרים שאדם מספר לעצמו כשהוא משוכנע שהם אמת. בכל מעשיה ניכרה היושרה והמחויבות העמוקה למחקר המקרא ולתרבות המדעית בארץ, הן האקדמית, הן בקרב הציבור הכללי.

פרופ' שרה יפת ז"ל - הספד מאת פרופ׳ מזרחי

פרופ׳ נועם מזרחי, ראש החוג למקרא, האוניברסיטה העברית

ציפי, גלעד וחגית, מיכל ושלומית; בנות ובני המשפחה, חברות וחברים,

נפלה בחלקי הזכות להיפרד משרה יפת לא רק בשמי בלבד אלא גם בשם החוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, אשר היא הייתה מן הדמויות המרכזיות ואף הנערצות בו – במחקר, בהוראה ובשירות לקהילה האקדמית והציבורית.

החוג למקרא היה ביתה האקדמי והאינטלקטואלי של שרה במשך כשבעים שנה, והביוגרפיה האקדמית שלה שזורה לבלתי התר בתמורות העצומות שחלו באוניברסיטה ובמדינה במהלך התקופה הארוכה הזאת. את ראשית לימודיה עשתה בשנות החמישים, בעוד האוניברסיטה גולה מביתה המקורי בהר הצופים, אורחת נוטה ללון בין מנזרים הפזורים ברחבי ירושלים המערבית. את התואר השני והשלישי השלימה בשנות השישים והשבעים בקמפוס האלגנטי של גבעת רם, שנבנה בתנופת יצירה מודרניסטית. ואת רוב הקריירה שלה בדרגות האקדמיות הבכירות ביותר עשתה מאז שנות השמונים, לאחר השיבה הכפויה להר הצופים, שטולטל עד יסודותיו ונוצק מחדש בתבנית של בונקר ברוטליסטי. בשנים אלו השתנה גם יחסה של החברה הישראלית אל המקרא: מתשתית הכרחית לכלל התרבות העברית המתחדשת על כל היבטיה – הלשון, הספרות, התודעה ההיסטורית וההשראה הרוחנית – הפך המקרא לספר חתום ולעתים קרובות סתום. חברותיי וחבריי לחוג פגשו בשרה בנקודות שונות בחייה ובחייהם, ולכל אחד ואחת מהם מצטייר בהתאמה דיוקן שונה במקצת. יתר על כן, לאלה מאיתנו שזכו להכירה לאורך עשרות שנים נתגלו בהדרגה פנים שונות ולעתים אף מפתיעות של דמותה. בנסותי לסכם לעצמי מהם קווי היסוד העוברים כחוט השני בכל חוויותיי במחיצתה וזיכרונותיי ממנה, מתבלטות ועולות שתי תכונות השלובות זו בזו: חתירה נחושה ובלתי מתפשרת להשגת האמת, והבנה עמוקה של מלוא הכובד של האחריות הכרוכה בכך.

פרופ' שרה יפת ז"ל 1934–2024

פרופ׳ נועם מזרחי, ראש החוג למקרא, האוניברסיטה העברית

י"ז באדר ב תשפ"ד (27 במרץ 2024)

פרופ' שרה יפת ז"ל (1934–2024)

החוג למקרא מרכין ראש עם פטירתה של מורתנו ועמיתתנו, פרופ' שרה יפת, כשהיא מוקפת בבני משפחתה.

פרופ' יפת הייתה מעמודי התווך של חקר המקרא ופרשנותו. מאז עבודת הדוקטור שלה (שראתה אור בספר 'אמונות ודעות בספר דברי הימים', תשל"ז) פרסמה סדרת מחקרים פורצי דרך אשר שינו מן היסוד את תפיסת המחקר לגבי היבטיה השונים של ספרות שיבת ציון שנכתבה בראשית ימי הבית השני. שיאם בפירושים מקיפים לספר עזרא ונחמיה (בסדרת 'מקרא לישראל', תשע"ט) ולספר דברי הימים (התפרסם במקור באנגלית בסדרת Old Testament Library, 1993; נוסח מעודכן ומעובד בעברית בסדרת 'מקרא לישראל' נמצא כעת בדפוס). בד בבד פיתחה תחום מחקר נוסף: פרשנות הפשט של המקרא בימי הביניים, ובמיוחד יצירתו הפרשנית הנועזת של רבי שמואל בן מאיר (רשב"ם), נכדו של רש"י. גם בתחום זה פרסמה מחקרים רבים, לרבות מהדורות מדעיות לפירושי רשב"ם לספרי קהלת, איוב ושיר השירים.

מערכת מסתור תת-קרקעית מימי מרד בר כוכבא נחשפת בחוקוק

The hiding comlex. Photograph: Emil Aladjem, Israel Antiquities Authority

בחוקוק שליד הכנרת התגלו מקלטים תת-קרקעיים שהוכנו כנראה לקראת פרוץ המרד היהודי כנגד השלטון הרומי בהנהגת בר כוכבא, בשנת 132 לספירה. תושבי היישוב הסבו את בורות המים שנחצבו עוד בימי בית שני למערכות מסתור, ביטלו מקווה טהרה, ובמקומו - חצבו מערכת מסתור מסועפת, שאפשרה התניידות בטוחה מתחת לבתים, בתוך מחילות מפותלות, צרות ונמוכות במיוחד. במערכת תת-קרקעית זו, אשר הינה הגדולה והמרשימה שהתגלתה בגליל, כשמונה חללי מסתור, ומחילותיה נפתלות בעלות זוויות של תשעים מעלות (על מנת להקשות על האויב הרומאי החמוש בציוד כבד, במרדף אחר הנמלטים). בחפירות התגלו מאות שברי כלי חרס וזכוכית, טבעת שעוטרה בגמה (אבן חן שהוצמדה לטבעת אך לא נמצאה) של אישה או נערה שנראה שנשמטה מידה, וממצאים נוספים שמספקים הצצה לרגעים הדרמטיים מהמאה ה-2 לספירה.

הסתרה במגילת אסתר

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה

מגילת אסתר מסתירה פרטים רבים הנדרשים להבנת העלילה. בראש וראשונה הסתרת אלוהים ושמו. היא מסתירה גם את הקשר בין מרדכי ואסתר למלך שאול, בכך שהיא מביאה מתוך שושלת היוחסין שלהם שמות אישים המקושרים לשאול אך תוך התעלמות מכוונת לשם שאול. יש בה הסתרות רבות נוספות, כגון ציון מועד תענית אסתר שהוא ערב פסח,1 מבלי להזכיר את החג.

על פורים ועל מגילת אסתר: מאמרים בבלוג

סבינה סעד, ונהפוך הוא

לקט הגות, ספרות ושירה על פורים ועל מגילת אסתר

ד״ר אורית אבינרי, מי את אסתר? שייכת? זרה?
פרופ' רחל אליאור: פורים - מסכות, תחפושות, רדיפות והמרות
ד"ר שלמה בכר, קונספירציה! מסר חתרני במגילת אסתר
שולה ברנע, השתוללות לפורים

פרופ׳ גלעד ברעלי, מרדכי המן ועמלק
פרופ׳ יונתן גרוסמן, אסתר - מגילת סתרים
פרופ' יהושע גתי, מגילת אסתר - המניפסט הציוני הגדול
עדינה הכהן-זבלוקי, סיפורו של אלאדין וסיפורם של מרדכי ואסתר
פרופ' יאיר זקוביץ ופרופ' אביגדור שנאן, תפילת אסתר בתרגום השבעים למגילת אסתר
הרצל ובלפור חקק, המאבק על הזהות היהודית: מה מסתתר במגילת אסתר
פרופ' עמנואל טוב, מגילות אסתר אחרות (ביוונית)
ליקה טוב, איורי המגילה

יצחק מאיר, תחפושת של פלדה על עוצמה מחלידה: עוד מבט על פורים
יצחק מאיר, מרדכי ואסתר, אימיגרנטים יהודים בשושן הבירה: פנטזיה פרשנית לפורים
יצחק מאיר, המן היה זריז וידע לעוץ למלך מה שהמלך אהב לשמוע - פנטזיה פרשנית לחג הפורים
יצחק מאיר, גוססת אף על פי שהיא תוססת למראה: על פורים

ד"ר לאה מזור, מה בין 'שושן הבירה' לשושן כבירה? 

נהרדעה, ימי פורים ושאול המלך
סבינה סעד, זכרונות מחג הפורים - כתובים על ניירות אריזה של הדרים
פרופ' שלום צבר, פורים, חינוך, וילדים בחברה היהודית בימי הביניים
זאב קינן, מגילת מרדכי ומגילת בעז
פרופ׳ יעל שמש, פרנואיד ונרקיסיסט על ספת הפסיכיאטר: על ספרו של עזגד גולד, מגילת אחשוורוש

הָעֵת והָאֵת או: הזמן והקבר

משה שניצר, משורר

בְּבוֹא הָאֵת

לֹא הַמַּרְאָה תְּקַמֵּט פָּנֶיךָ

 פֶּשַׁע הַזְּמַן חָרַשׁ תְּלָמֶיךָ 

הָעֵת חוֹמֶסֶת עֲלוּמִים 

הָאֵת תַּחְפֹּר הַקְּבָרִים

 כְּצֵל עוֹבֵר כָּלִים חַיִּים

 עוֹד חֶסֶד אֶחָד וְנֹאהַב, 

אַחַר עִם אֲבוֹתַי אֶשְׁכַּב.

מטבע ועליו השם "אלעזר הכהן" בכתב עברי קדום, התגלה במדבר יהודה

מטבע אלעזר הכהן. צילום אמיל אלג'ם רשות העתיקות

מטבע ברונזה שמתוארך לשנת 132 לספירה, היא השנה הראשונה של מרד בר כוכבא, התגלה בשמורת הטבע מצוק ההעתקים. בצידו האחד של המטבע מוטבע עץ התמר, ומשני צידי גזע העץ מופיע הכיתוב "אלעזר הכהן" ובצידו השני של המטבע מופיע אשכול ענבים וסביבו הכיתוב "שנה אחת לגאלת ישראל". כל הכיתובים הם בכתב עברי קדום. בנוסף לו התגלו שלושה מטבעות נוספים מימי המרד, הנושאים את השם "שמעון".

מטבע אלעזר הכהן. צילום אמיל אלג'ם רשות העתיקות

תיבת אבן מימי בית שני נחשפה בעיר דוד ומוצגת עתה במוזיאון ישראל

תיבת אבן בעלת תשעה תאים התגלתה בחפירות רשות העתיקות בעיר דוד, בשרידי מבנה שניצב לצד הרחוב המדורג ושימש כנראה כחנות. 

התיבה כפי שמוצגת באגף הארכיאולוגיה של מוזיאון ישראל.
צילום: זוהר שמש, מוזיאון ישראל, ירושלים

התיבה מרובעת, גודלה 30X30 ס"מ, והיא עשויה מאבן גיר רך (קירטון) שעובד במפסלת. היא מחולקת לתשעה תאים רבועים, דומים בגודלם ובנפחם. דפנותיה  מושחרים, ונראה שהיא נשרפה במהלך אירועי המרד הגדול אשר הוביל לחורבן ירושלים. 

הלחם במקרא - הבטים תרבותיים חברתיים, נפשיים ואמוניים

  ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הלחם כראי העולם; הוראת המילה; מצבי נפש; לחם ואחווה; לחם ומגדר; לחם ומעמד; לחם במסע הגדול אל ארץ הלחם; לחם מוסר ואמונה.

1. הלחם כראי העולם

הלחם היה מזונו העיקרי של האדם בתקופת המקרא. ההתעסקות היומיומית בהכנתו והתלות הקיומית בו עשו אותו לרכיב מהותי של החיים. במרוצת הזמן נתלו במגוון אופני הכנתו וצריכתו משמעויות עמוקות שחרגו בהרבה מסיפוק הצורך הביולוגי במזון. מי אפה את הלחם? באיזו צורה הכינו אותו? מה היו הרכבו ואיכותו? מתי אכלו אותו ומתי נמנעו מאכילתו? היכן אכלו אותו? מי הוכל ומי הודר מאכילת הלחם המשותפת? התשובות לכל השאלות הללו מראות שבישראל של תקופת המקרא רווחה תרבות לחם, ושהיא הייתה מאפיין יסוד בזהותו האתנית והאמונית של העם. באמצעות שליטה על הגוף וצרכיו: עינויו מזה (באמצעות צומות למשל) ועינוגו מזה (באמצעות איכות וכמות של הלחם) הביע האדם מישראל את נאמנותו לאלוהיו, לחוקי מועדיו ולזיכרונות מעברו. הלחם הפך לצומת של גבולות: לסמן המבחין בין ישראל לבין האחר, בין העשיר לבין העני, בין קודש לבין חול, בין האלוהי לבין האנושי, בין מלחמה לבין שלום, ובין השמחה לבין היגון. הלחם היה עשוי להיות גורם שמקרב בני אדם – יחידים, קבוצות ועמים – ולהפך, גורם שמבדל ומסכסך ביניהם. הלחם, כפי שיבואר להלן, נעשה לאספקלריה שבה משתקפים סדרי עולם כולו על היבטיהם האישיים, הפסיכולוגיים, החברתיים, הכלכליים, הלאומיים, ההיסטוריים, המוסריים והאמוניים.

השבת הארורה זדים מעזה באו עלינו

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

7/10/23 השבת הארורה

זֵדִים מֵעַזָּה בָּאוּ עָלֵינוּ פֶּתַע

תָּקְפוּ וּבָזְזוּ רְכוּשֵׁנוּ, אָנְסוּ בְּנוֹתֵינוּ,

נִתְּצוּ בָּתֵּינוּ לְלֹא רַחֵם, אַף שְׂרָפוּם,

וְנִזְעַק לָאֵל כִּי יוֹשִׁיעֵנוּ

לְמַעַן יָנָס אוֹתָם לִגְבוּלָם,

התגלה קמע חותם אשורי מתקופת בית ראשון

החרפושית. צילום: אנסטסיאה שפירו רשות העתיקות

קמע חרפושית המתוארך לתקופת הבית הראשון התגלה בשמורת טבע נחל תבור שבגליל התחתון, למרגלות תל רכש, אחד התלים החשובים בצפון הארץ. האתר המזוהה במחקר עם העיר "אנחרת"(יהושע יט ,19) שבתחומי נחלת שבט יששכר. על החרפושית, העשויה מאבן חצי יקרה בשם קרניאול, מתואר גריפון (חיה מיתולוגית) או סוס מכונף בזמן דהרה. חרפושיות דומות תוארכו למאה ה-8 לפנה"ס. 

על ספרם של מירה בלברג וחיים וייס, קרובים נעשו רחוקים: זיקנה וזקנים בספרות חז״ל

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

מירה בלברג, חיים וייס, קרובים נעשו רחוקים: זיקנה וזקנים בספרות חז״ל, מאגנס, ירושלים תשפ״ג 2023, 259 עמודים. כריכה רכה.

גוף הספר מורכב מחמישה פרקים הנושאים שמות פיוטיים רבי חן:

א. כשני מעיינות: נזילות, מיניות והגוף המזדקן

עיסוק בהזדקנות הגוף, בפרט בהיבטים של מגדר ומיניות.

ב. קעקע להן כתרנגולין: הורים מזדקנים וילדיהם

בחינת הזיקנה בהקשרה המשפחתי, ובעיקר את ביטויה ביחסים בין בנים להוריהם המזדקנים.

ג. איני זקן: זיקנה נעדרת ונוכחת בבית המדרש

בחינת היחסים בין גיל כרונולוגי ובין מעמד חברתי ואינטלקטואלי בבית מדרשם של חכמים.

ד. גלו את עיני: זיקנה ומבט

עיסוק ביחסים בין חכמים מבוגרים וצעירים בבית המדרש ומתמקד בתמה של מבטים והתבוננות העולה מסיפורים המתארים מפגשים בין זקנים וצעירים.

מאחר שהפרק עוסק ב׳מבט׳ של הזקן ועל הזקן, כמו מאליהן צפות בתודעה השורות המופלאות הפותחות את השיר ׳סליחות׳ של לאה גולדברג:

בָּאתָ אֵלַי אֶת עֵינַי לִפְקֹחַ

וְגוּפְךָ לִי מַבָּט וְחַלּוֹן וּרְאִי

מבט - מהחוץ פנימה

חלון - מהפנים החוצה

ראי - מבט רפלקסיבי, מהפנים החוצה ובחזרה פנימה.

איכה נפלה אלינו הארזים שלהבת?

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

ארזים בלבנון

אזובי הקיר 

אֵיכָה נָפְלָה עָלֵינוּ הָאֲרָזִים שַׁלְהֶבֶת?

פֶּתַע נִהְיֵנוּ כַּאֲזוֹבֵי הַקִּיר

לְלֹא תֹּאַר אוֹ שֵׁם,

נַעֲרֹג לִהְיוֹת שׁוּב אֲרָזִים,

כְּלַפִּיד הַבּוֹעֵר לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה-

לֹא נֶחְדַּל וְלֹא נִשְׁקֹט.

עַד עֲטַרְתֵּנוּ תָּשׁוּב לְְרָאשֵׁינוּ

האם נספר לילדים על השואה? על ספרה של יעקבה סצ׳רדוטי, מה נספר לטף? עיון בספרות שואה לגיל הרך

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

יעקבה סצ׳רדוטי, מה נספר לטף? עיון בספרות שואה לגיל הרך, הוצאת מאגנס, ירושלים תשפ״ג 2023, 251 עמודים

הספר יצא בסדרה ׳עיונים ומחקר בספרות ילדים׳, שמוקדשת לספרי מחקר עיוניים הבוחנים את השדה של ספרות הילדים העברית והכללית כחלק ממסורת המחקר הספרותי.

המחברת היא פרופ׳ יעקבה סצ׳רדוטי, חוקרת ספרות וספרות ילדים במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. הספר הוא המשך לשיעוריה של המחברת, ולספרה ״וניגון הגורל: השואה בקומיקס 1958-1942״, עולם חדש 2018.

אדם נכנס לחנות ספרים ועל המדף הוא רואה ספר הנושא את הכותרת ״מה נספר לטף?״ הכתובה באדום על רקע צהבהב-כחלחל ואיור של צעצועי עץ: חייל מחייך וסוס נדנדה. המחשבה הטבעית במקרה כזה היא שהספר עוסק בסיפורים נחמדים לגיל הרך. השואה כלל איננה נזכרת על הכריכה החיצונית של הספר, ומי היה מעלה על דעתו שמדובר בספר מחקר העוסק בספרות ילדים על השואה? הכיוון הזה מתברר לראשונה רק מעמוד השער של הספר שבו מודפסת באותיות קטנות מתחת לכותרת ״מה נספר לטף?״ כותרת משנה המבארת את טיב הספר ״עיון בספרות שואה לגיל הרך״. 

ספרות שואה לגיל הרך? שואל את עצמו האדם המצוי. האם אפשר או רצוי להביא לילדים רכים בשנים סיפורים על התופת הנאצית וזוועותיה? סיפורים על שכול, עינויים, רציחות ומאבקי הישרדות בעולם אכזר?

מפתחות להקניית קריאה מושכלת של סיפור מקראי

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

 

מוקדש לזכרו המבורך של ד"ר שמעון בר-אפרת,
מורי לתנ"ך בתיכון ליד האוניברסיטה*

כל מורה טוב לתנ"ך רוצה להקנות לתלמידיו בבית הספר את התובנה שיש זיקה עמוקה בין דרכי עיצובו של סיפור מקראי לבין מסריו הרעיוניים. אך כיצד יעשה זאת? אילו עקרונות ירצה להקנות לתלמידיו כדי שאלה יפתחו רגישות לדרכי עיצובו של הסיפור המקראי? איזו רגישות תרצו אתם להקנות לתלמידיכם כדי שהם יוכלו בבוא היום לפענח בכוחות עצמם סיפורים מקראיים, גם כאלה שלא למדו או ילמדו בשיעוריכם (unseen)? הנה צרור מפתחות (תכניים, לשוניים וצורניים-מבניים) הפותח דלתות לעולמו של הסיפור מקראי. לגבי כל אחד מהם בנפרד ולגבי כולם כמכלול יש לשאול תמיד מהי תרומתו/תרומתם לחשיפת צפונותיו של הסיפור המסוים, מסריו ועמדותיו הערכיות. ברור שאין כל צורך להקנות לתלמידים את כל הצרור (שזו הרמה המחקרית האקדמית). לפעמים די במפתחות בודדים, ואפילו מפתח בודד עשוי להתגלות לפעמים כמפתח קסם הפותח צוהר לעולמות שלמים של משמעות. במתן המפתח(ות) יש להתחשב, כמו תמיד, בגילם של התלמידים, בכישוריהם, ברמתם ובידיעותיהם. 'ישמע חכם ויוסף לקח, ונבון תחבולות יקנה. להבין משל ומליצה, דברי חכמים וחידותם' (משלי א 5-6).

בין מנהיגות בית ספרית לבין מנהיגות מקראית – מנהיגות משה – המאומץ שהפך למאמץ

ד״ר גלי דינור, מרצה בכירה ומדריכה פדגוגית למקרא, מכללת לוינסקי לחינוך

"המבחן האמיתי של מנהיג הוא בהשאירו בנפשם של המונהגים

את השכנוע והרצון להמשיך" (וולטר ליפמאן)

 מבוא

"אוי לו לעולם שאבד מנהיגו" (בבא-בתרא, צא). דברי חז"ל משקפים את טבעה של החברה האנושית הנזקקת למנהיג. מקדמא-דנא עלו השאלות: מדוע זקוקה חברה למנהיג? מהן תכונות המנהיג הראוי?

מבצע ההצלה של יוסק'ה - סיפור מאת אוריאל בן עמי

אוריאל בן עמי, סופר משורר ומרצה לתנ"ך וידיעת הארץ.

מלמד במיזם "גיבורי המקרא – דמויות מהפכניות בתנ"ך" – בחט"ב יורם טהרלב בכפר סבא.

עם חברים לכתה ח'. טיולי טרקטורים בשדות נהלל. 1969. 

התמונה מהספר "רוחות הכפר". הזכויות לצילום לאוריאל  בן עמי

מבצע ההצלה של יוסק'ה 

הייתי בכתה ח' וקיבלתי את הבלתי מספיק הראשון שלי. ועוד בטבע. זה קרה לי עם יוסק'ה המורה שהיה חביב עלי מאד וגם אני, נדמה לי, הייתי לפחות קצת חביב עליו.

ובכל זאת. יוסק'ה היה איש טבע בחסד וצלם בחסד לא פחות של פרחים ופרפרים מרהיבים וגם של דבורים עם צוף. אבל יוסק'ה היה נחמד מידי ולא השתלט עלינו. לא הפרעתי לו בשיעורים, אבל הדיבורים שלי עם איריס ואורית ואודי ואביטל שישבו לידי, הפריעו לו. וככה יצא שלא רבנו. ביום שישי היה לנו יום לימודים קצר שהסתיים בשעה 12.00. השיעור האחרון, ב-11.15 היה טבע. הגענו להבנה והסכמה.

יוסק'ה נכנס לכיתה ללמד ואני לוחץ לו יד, יוצא והולך הביתה, בלי שאנחנו מפריעים אחד לשני. המשכתי לחבב אותו מאד, אלא שנוצרה עוד בעיה. יוסק'ה גם לימד מתימטיקה ואיבדתי אותו בסוף כתה ז'. רק לקראת כתה י"א נאלצתי להשלים שלוש שנות מתימטיקה בחופש הגדול, כדי לשמור על מקומי בתיכון.