tag:blogger.com,1999:blog-1123420469079329875.post6733893262094772036..comments2024-03-25T06:50:16.830+02:00Comments on ד"ר לאה מזור: על מקרא, הוראה וחינוך: הנשים במגילת רות - חסד או התחסדות?ד״ר לאה מזור על מקרא הוראה וחינוךhttp://www.blogger.com/profile/03207136823861557999noreply@blogger.comBlogger9125tag:blogger.com,1999:blog-1123420469079329875.post-56427974883647160622019-06-04T00:29:28.295+03:002019-06-04T00:29:28.295+03:00אביה של נעומי מי היה ומה שמו אביה של נעומי מי היה ומה שמו Anonymoushttps://www.blogger.com/profile/07047082804299280847noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-1123420469079329875.post-82155094420044588342019-06-03T07:37:48.563+03:002019-06-03T07:37:48.563+03:00אני רואה בסיפור, סיפור של נשים חזקות החיות בחברה ...אני רואה בסיפור, סיפור של נשים חזקות החיות בחברה גברית פטריארכלית אך יודעות להתנהל בה באומץ וביצירתיות רבה ולנצל אותה היטב על מנת לקדם ולגאול את עצמן. מהרגע שנעמי בוחרת לשוב לבית לחם, הסיפור כולו הוא סיפור של נשים על אומץ, יצירתיות ואחווה נשיים. רות אמנם הולכת לבעז בלילה, אך היוזמה היא של נעמי וכך גם התכנון המדוקדק. עד כדי כך שחלק מן ההוראות מנוסחות בלשון גוף ראשון יחיד (לפני תיקון הקרי) כאילו נעמי היא הפועלת וירדתי...ושכבתי...<br />נעמי אומרת לרות "והוא יגיד לך את אשר תעשין", אך לא. רות אומרת לבעז את אשר עליו לעשות. <br />הגברים במגילה הם לא הצד החזק של הסיפור, עוזבים את הארץ (אלימלך). מתבוללים (מחלון וכליון - עם השמות המגחיכים),מתכחשים לחובותיהם (בעז, שידע היטב היטב מיהי רות ומה תפקידו בכוח ובכל זאת לא פעל לקידום הנושא והסתפק רק בהטבת תנאיה כמלקטת ענייה בשדה, עד שרות העמידה בפניו אולטימטום "כי גואל אתה") או מתחמקים מהם (הגואל).<br />המאמר מעניין, אך נדמה לי שקריאת המגילה כאילו הנשים פועלות לפי קודים פטריארכליים ותו לא היא חד מימדית ויש בה מן האנכרוניסטיות. יעל רשלבךhttps://www.blogger.com/profile/03462067900784873305noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-1123420469079329875.post-60896294520823394452019-06-02T21:41:59.029+03:002019-06-02T21:41:59.029+03:00קראתי את הסגה הנ"ל ברגשות מעורבים, במסגרת ההנ...קראתי את הסגה הנ"ל ברגשות מעורבים, במסגרת ההנחיות לתלמידים שכתבו עבודות גמר עסקתי, יותר מפעם אחת במגילת רות - אני זוכרת בעיקר את החלק הראשון: שבו מתוארת סערת רגשות של שלוש נשים. והתיאור המצומצם משאיר מקום רב לדמיון ומכאן ואילך כל המעיין במגילה מבין אותה לפי התובנה הראשונית המסעירה או לפי ההתעקשות למצוא פגמים. בסה"כ סיפור יפה שיש לו מגמה להסביר וליפות נו... הוא אכן פטריארכלי כי, זאת הייתה ההווייה באותם ימים. הפמניסטיות צמחו דורי דורות אח"כ. <br />נורקה רוזנרוטhttps://www.blogger.com/profile/17915752395971502826noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-1123420469079329875.post-82960195130265733422016-06-01T08:57:45.823+03:002016-06-01T08:57:45.823+03:00מאת: פרופ׳ איתן מדיני
אוסי דרורי כתבה מאמר מעמיק ...מאת: פרופ׳ איתן מדיני<br /><br />אוסי דרורי כתבה מאמר מעמיק ומקיף על מגילת רות ברצוני להאיר על מס נקודות במבט שונה .<br />לדעתי העוצמה והאחווה הנשית של המגילה היא אומנם כן על מפנים חסודות ונאמנות , ואומנם הסיפור מאדיר את שושלת דוד <br />גבורות הספור הן נעומי ורות , אלימלך ובניו משמשים כרקע לספור האמיתי הרוחני שמוביל אותנו לחזון אחרית הימים לימות המשיח מבית דוד לשלום האוניברסלי בחולם החי ובחברת האדם.<br />המגילה מתארת יחסי אהבה אמיתית בין חמה וכלתה , יחסים שהם בנגוד מוחלט למה שאנו יודעים בחיי המין האנושי. לרוב קיים מתח תחרות ולפעמים שנאה בין חמה לכלתה , והנה פה אנו עדים לאהבת אמת נפשית רוחנית בין השתיים כחלק מהחזון המשיחי של הנביאים לאחרית הימים ״ וגר זאב עם כבש ונמר וגדי יחדיו ונער קטון נוהג בם״ <br />חזון שהוא מעל ומעבר לחוקי הטבע הידועים<br />כך גם במגילה אהבה לא רגילה קיימת בין חמה וכלתה החמה והכלה הן כאם ובת ובניגוד לחוקי הטבע האנושי. <br />האם החמה מפצירה בבת ״ לנכה שובנה ״ ויעש יהוה עמכן חסד״ אך ״ רות דבקה בה ״ כי אל אשר תלכי אלך״ זו אהבת לב ללב בת לאם. <br />אלוהים עובד כאן לשנות את הטבע האנושי כפי שישעיהו מנבא על שנוי טבע העולם הביולוגי<br />והיא רות המואבייה נקלטת באהבה ע״י עם האם ללא צורך בגיור , היופי והטוהר של התנהגותן ויחסיהן הם על <br />טיבעיים <br />חזון אחרית הימים של ישעיהו ״ כי בן יולד לנו נער ניתן לנו ותהי המשרה על כתפו ״ זהה ל ״ בן יולד לנעמי <br /><br />גם ברצוני לציין שספר רות הוא אחד הספרים ההכי אהובים ברוב רובו של העולם<br />השם רות מקובל כסמל לטוב, יופי נפשי , אצילות חן ונועם הליכות בנגוד ל:<br />Ruthless<br />ספר רות לדעתי נקיא מכל תוכניות אנוכיות של נשים או גברים , הספר הוא חלק בלתי נפרד מחזון הנביאים <br />לשלום עולמי אוניברסלי , רות היא זו ממנה יחול השנוי בעולמינו ד״ר לאה מזור על מקרא הוראה וחינוךhttps://www.blogger.com/profile/03207136823861557999noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-1123420469079329875.post-3479726002794782512012-05-25T14:14:23.259+03:002012-05-25T14:14:23.259+03:00אני חושבת ששתינו מסכימות שהנשים הן מרכזיות, אלא של...אני חושבת ששתינו מסכימות שהנשים הן מרכזיות, אלא שלדעתי ברגע שהסיפור הנשי כביכול, מתרחש בעולם של גברים- הן מאבדות בעיניי את מרכזיותן, והופכות לכלי שנועד לשמר את הסדר של המציאות הגברית, שהיא עולמן. אין לנשים במגילה זכות קיום עצמאי. היא מעין מסווה של סיפור חסד אידילי ומושלם, לציווים של "עשי/ אל תעשי" לאישה, על מנת שתזכה בגמול אלוהי. הרי ה' נתן לה את ההריון "וַיִּתֵּן יְהוָה לָהּ הֵרָיוֹן, וַתֵּלֶד בֵּן" ( ד, 13)<br /><br />לגבי הפסוק- "יֻלד בן לנעמי" (ד 17) - הוא דווקא מחזק את טענתי. נושא המשפט הוא - בן. הפועל הסביל מתעלם (מן הסתם בכוונה) מעושה הפעולה, הרי היא רות- שאמורה להיות הדמות המרכזית. הנולד הוא מרכז העלילה, בשבילו סיפרו את הסיפור. רות, אמו, אפילו לא מוזכרת. ברגע שהוא נולד- היא נדחקת, שכן כל קיומה היה כדי להגיע לשיא- הולדת עובד.<br />גם הנשים בסיפור על משה או שמואל שהזכרת- קיימות כדי לשרת את העלילה שסביב הגבר. אין להן קיום (מציאותי או ספרותי)בלעדיו.<br /><br />קשה לקרוא את המגילה בלי להשליך על הסיפור את החיים שלנו היום, את המושגים שאנחנו חושבים לפיהם (גם אם לא משתמשים באותן מילים).<br /><br />אני מניחה שלפחות על דבר אחד יש בינינו הסכמה מלאה- המגילה הקצרה הזו מכילה עולם ומלואו.הנשים הן רק אחד משלל ההיבטים המרתקים שלה.אוסיnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-1123420469079329875.post-48378992440336047062012-05-25T11:05:03.480+03:002012-05-25T11:05:03.480+03:00שוב שלום, אוסי,
תודה על תשובתך. להלן כמה הערות המ...שוב שלום, אוסי,<br /><br />תודה על תשובתך. להלן כמה הערות המתייחסות לפקפוק שלך בטענה שהדמויות המרכזיות במגילה הן דמוית נשיות:<br /><br />המגילה אמנם פותחת באלימלך, אך הוא מסולק מהבמה מיד בתחילת העלילה. דבר נוסף: ברגע שבו הוא מסולק מהבמה הוא מיוחס לאשתו, שלא כדרכו של המקרא לייחס את הנשים לגברים בחייהן: "וימת אלימלך איש נעמי" (א 3). <br /><br />בפרק האחרון יש דווקא נוכחות נשית מאוד חזקה. "יֻלד בן לנעמי" (ד 17) – מכריזות הנשים בשמחה, בניגוד לדרכו של המקרא לייחס את הבן לאביו (בשאר המקומות בהם בא הצירוף "יולד בן" מביא הכתוב את שם האב). <br /><br />הפתיחה באלימלך אינה מלמדת דבר. בדומה לכך פרק ב בספר שמות פותח באיש לוי, אך אותו איש לוי מסיים את תפקידו מיד לאחר שלקח לו אישה, ומי שנשארות על הבמה והן שהיו אחראיות להצלת משה הן שלוש נשים – אמו הביולוגית, אחותו ואמו המאמצת, בת פרעה. כמו כן פרק א בשמ"א פותח באלקנה, אך גיבורת הסיפור היא אשתו, חנה.<br /><br />נכון שבסופו של דבר רות הקימה את שם המת, מחלון, אך האם זו הייתה כוונתה מלכתחילה? מובן שלא. כאשר בחרה להתלוות לנעמי, אף אחת מהשתיים לא שיערה שזה יסתיים בגאולה למשפחת אלימלך. רות בחרה בנעמי, ולא בהקמת שם לבעלה המת. <br /><br />מלבד זאת, מי אמר שדברי בועז שהוא נושא את רות כדי להקים את שם המת על נחלתו הם הדרך היחידה להתייחס לנישואי בועז ורות? והרי נעמי עצמה הציגה מניע אחר בפני רות: "בתי, הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך" (ג 1) – כלומר, האינטרס של רות עמד לנגד עיניה, לפחות לפי עדותה. יתרה מזאת, ייתכן מאוד שגם בועז בחר ברות בזכות מידותיה הטובות, כפי שעולה מכך שהביע נכונות לעשות כבקשתה ולשאתה לאישה משום שהיא אשת חיל (ג 11). אולם בפני העם הוא בחר לנמק את נישואיו לרות כנובעים ממניעים נאצלים של רצון להקים את שם המת, כי ידע שזה יתקבל יפה בעיני הציבור (נא לא לשכוח שהוא נושא מואבייה. צריך להכשיר את דעת הקהל למהלך). <br /><br />נכון שהמגילה מסתיימת בשושלת יוחסין גברית, שבה אין מקום לנשים, אך גוף המגילה, ללא אותה שושלת (שהדעות חלוקות בנוגע לשאלה אם היא תוספת מאוחרת או חלק אינטגראלי מהמגילה) הוא מאוד נשי. <br /><br />דבר נוסף, יש להפריד בין נושא הסיפור (במקרה זה, אם נתחשב במגילת היוחסין – תיאור הרקע ממנו צמח דוד) ובין שאלת הגיבור בסיפור. כך למשל בשמ"א פרק א נושא הסיפור הוא הולדת שמואל, אך גיבורת הסיפור היא ללא ספק אמו, חנה. גם כאן – יהיה נושא הסיפור אשר יהיה – גיבורתו היא רות.<br /><br />שורה תחתונה: המגילה מביאה את הקול הנשי הבוקע מתוך המסגרת הפטריארכלית המתוארת בה. משום כך אני מסכימה עם פיליס טריבל שרואה במגילה "סיפורן של נשים בעולמם של גברים". <br /><br />שבת שלום וחג שמח,<br /><br />יעליעל שמשhttp://www.shvoong.co.il/he-IL/238/11783/noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-1123420469079329875.post-1791750266275490922012-05-25T06:50:57.852+03:002012-05-25T06:50:57.852+03:00שלום יעל
תודה על תגובתך וסליחה על טעותי לגבי המאמ...שלום יעל<br /><br />תודה על תגובתך וסליחה על טעותי לגבי המאמר שלך.<br /><br />קשה לי לראות בנשים במגילה דמויות מרכזיות שפועלות בקדמת הבמה,בהתחשב בעובדה שהמגילה פותחת באלימלך וחותמת בבעז. כמו כן רות איננה אלא האישה של הבן של אלימלך, או כלתה של נעמי ותו לא. היא נשלחת על ידה למצוא חן בעיני בעז כדי להביא לנעמי גאולה דרכה. בסצינה החותמת בשער העיר היא לא נוכחת וקולה לא נשמע. גם אם יש סולידריות ביניהן, נראה לי שהיא לא חפה מאינטרסנטיות.<br /><br />יחד עם זאת אין ספק שלא זו היתה מטרת המחבר. בפרק אחר בעבודה על המגילה ( שחלק ממנה הוא מה שפורסם כאן) התייחסתי לנושא הזה. לדעתי זהו חלק מהפולמוס על הגר, הגיור והנשים הנכריות כפי שבא לידי ביטוי גם בעזרא, נחמיה ומגילת ממ'ת מקומראן. אבל זה כבר דיון אחר...<br /><br />חג שמח<br /><br />אוסיאוסיnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-1123420469079329875.post-23354590228657137172012-05-24T15:03:58.211+03:002012-05-24T15:03:58.211+03:00שלום לך, אוסי,
בכל פעולה של פרשנות יש אלמנט של בח...שלום לך, אוסי,<br /><br />בכל פעולה של פרשנות יש אלמנט של בחירה. אני בוחרת לקרוא את מגילת רות כמגילה של חסד, שהדמות המרכזית בה, רות, היא דמות מעוררת התפעלות. אף נראה לי, שמחבר המגילה (וכן המספר) לא ביקש להציג את הסבתא רבא של דוד כאישיות אופורטוניסטית ומתחסדת. <br /><br />ובכל זאת - תיקון. לא טענתי שמגילת רות היא מגילה פמיניסטית. טענה כזו תהיה אכן טענה אנכרוניסטית. אלא הצגתי במאמר דרך קריאה פמיניסטית במגילה, המדגישה את מרכזיותן של הנשים (שתי נשים פועלות בקדמת הבמה), את הסולידריות שבין שתי הנשים, וכן את דמותה החיובית והמרשימה של רות וההקבלה שבינה ובין אברהם ובינה ובין תמר, כלת יהודה.<br />יש כמובן אפשרות לקריאה אחרת במגילה, מנקודת מבט פמיניסטית: קריאה חשדנית ומסויגת בנוגע ליחסי רות ונעמי. למעשה, עתליה ברנר, שהזכרת את ספרה, בחרה בקריאה כזו במאמר מאוחר יותר, שבו השוותה את היחסים שבין נעמי לרות לדגם של עובדים זרים בישראל המודרנית. ראי: <br />Athalya Brenner, “Ruth as a Foreign Worker and the Politics of Exogamy”, in A. Brenner (ed.), Ruth and Esther, pp. 158–62 <br /><br />ואילו ונסה אוקס מציגה יחסי ניצול, ובניגוד לעם ולזקנים שהשוו את רות לרחל וללאה (רות ד 11), היא משווה אותה לשפחותיהן, בלהה וזלפה , בהיותה "אם פונדקאית" או "רחם להשכיר" של נעמי, לפי טענתה. ראי:<br />V.L. Ochs, “Reading Ruth: Where are the Women?”, in Kates and Reimer (eds.), Reading Ruth, pp. 289–97<br /><br />אני יכולה להבין את הקריאה הזו, אך בוחרת בקריאה שונה, קריאה של חסד ואהבה. <br /><br />חג מתן תורה שמח!<br />יעליעל שמשnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-1123420469079329875.post-50013487004870975952012-05-14T16:22:17.723+03:002012-05-14T16:22:17.723+03:00אני מכינה שיעור על מגילת רות לסטודנטיות חילוניות, ...אני מכינה שיעור על מגילת רות לסטודנטיות חילוניות, הייתי שמחה לו יכולת להשתתף בשיעור שלי. צר לי שכך בחרת לראות את הדברים. אני אישית קיבלתי הרבה כח מדמותה של רות ואני מקווה להמשיך ולשמר את הטוהר והיופי שמשתקפים אלי מן המגילה על דמויותיה, ערכיה וחינניותה.Anonymousnoreply@blogger.com