ראיונות עם חוקרים ומורים

יום רביעי, 6 בספטמבר 2023

חרבות מתקופת מרד בר-כוכבא נתגלו במערה בעין גדי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


רשות העתיקות שלחה לעתונאים הודעה מסתורית: ״מחר (ד', 6.9) רשות העתיקות תחשוף ממצא מרשים, חשוב ונדיר ממדבר יהודה. האירוע יתקיים בקריה הלאומית לארכיאולוגיה ע"ש ג'יי וג'יני שוטנשטיין (המבנה שבצמוד למוזיאון ארצות המקרא ומול מוזיאון ישראל)״. הבוקר הפציע והעתונאים יצאו דחופים לנקודת היעד, מצויידים במצלמות משובחות. חיצים כיוונו את הבאים אל המקום. את ההתרגשות ניתן היה לחתוך בסכין. בנארים שהוצבו באולם רמזו על הכיוון. הכותרת: ״הפרוייקט הלאומי לסקירת מצוקי מדבר יהודה״ וצילומים מרהיבים של מחרפי נפשם בסנפליג אתגרי. סביב השולחן ישבו מנהל רשות העתיקות מר אלי אסקוזידו והחוקרים.


כולנו יודעים שמאז גילוי המגילות במדבר יהודה בשנת 1947 פשטו שודדים חמדניים על המערות למצוא חפצים עתיקים שניתן להמירם במצלצלין מודרניים. הם שדדו והרסו והארכאולוגים? מסיבת העתונאים בישרה את הופעת אסופת המאמרים על המבצע הממלכתי לסריקה מדעית שיטתית שנערכה בשש השנים האחרונות במדבר יהודה מטעם רשות העתיקות בשיתוף עם משרד המורשת וקמ"ט ארכיאולוגיה במנהל האזרחי.  New Studies in the Archaeology of the Judean Desert: Collected Papers

החוקרים יגעו יום ולילה, הגיעו כמעט לכל מערה עם צוות שהוכשר במיוחד לטיפוס על מצוקים. הוא ירד ועלה לעיתים עד גובה/עומק של 120 מטרים במקומות קשים. מעל 800 מערות נסרקו לאורך 170 קילומטר של קו המצוק ונערכו 24 חפירות ארכיאולוגיות במערות נבחרות, שמטרתן הצלת השרידים הארכיאולוגיים הייחודיים שהשתמרו במדבר יהודה, מפני שוד עתיקות. כל מערה תועדה בקפדנות.

ויהי היום וד״ר אסף גרייער מהחוג לארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת אריאל הגיע למערה קטנה צפונית לעין גדי, שמצויה באזור מצוקי מבודד וקשה לגישה. לפני כחמישים שנה התגלו בה שרידים של כתובת עברית מקוטעת הכתובה בדיו על גבי נטיף, בכתב העברי הקדום האופייני לימי בית ראשון. ד״ר גרייער הגיע למערה יחד עם הגאולוג בועז לנגפורד מהמכון למדעי כדור הארץ והמרכז לחקר מערות באוניברסיטה העברית בירושלים, ושי לוי צלם רשות העתיקות, כדי לצלם את הכתובת בצילום מולטיספקטרלי המאפשר פענח חלקים של הכתובת שאינם נראים לעין האנושית.

תוך כדי כך עשה הצוות סקירה קצרה במערה. ד״ר גרייער שלח את ידו לכוך צר ועמוק והרגיש משהו! לא, זה לא היה נחש... היה זה ראש של כידון הטלה רומי Pilum, שהשתמר במצב מעולה, ללא חלודה, עם המסמר שאחז את הידית. בכוך קרוב הוא איתר חתיכות עץ מעובד שאחר כך התבררו כחלק מנדני החרבות.

נדיר מאד למצוא חפץ שהשתמר במצב כל כך טוב. החוקרים דיווחו על הממצא לצוות הסקר הארכאולוגי של רשות העתיקות המנהל את פרוייקט הסקירה השיטתי של מערות מדבר יהודה. כעבור ימים מעטים היחידה למניעת שוד בעתיקות הגיעה לשטח, פתחו עוד כוך, שהיה בקצה המערה, והמטמון יצא מהקיר - ארבע חרבות רומיות שנשתמרו במצב מעולה. עם ידיות אחיזה מעץ, עם הנדנים מעץ ועם עור שעטף את ידיות האחיזה. שלוש מהן נמצאו בעוד להב הברזל שלהן מצוי בתוך הנדנים מעץ. בתוך הכוך נמצאו גם חלקי רצועות עור וחפצי מתכת ועץ שהיו שייכים למכלול החרבות. לחרבות ידיות אחיזה מעוצבות, עשויות עץ או מתכת. אורך להב שלוש מהחרבות כ 60-65 ס"מ נתון המאפשר לזהותן כ'ספתות' רומיות (Roman Spatha). חרב נוספת קצרה יותר, שאורך להבה כ- 45 ס"מ, זוהתה עם טיפוס ה-Ring Pommel Sword. החרבות הוצאו בזהירות מהסדק והועברו תוך זמן קצר לטיפול ושימור בתנאי בקרה אקלימית במעבדות רשות העתיקות. בבדיקה ראשונית של המכלול, מסתבר כי מדובר בחרבות תקניות אשר היו בשימוש חיילי הצבא שהוצבו בארץ ישראל בתקופה הרומית.

"הסלקת החרבות וראש הכידון בתוך סדקים עמוקים במערה מבודדת מצפון לעין גדי, מרמזת כי כלי הנשק נלקחו כשלל מידי חיילים רומיים או משדה הקרב והוסתרו במכוון על ידי מורדים יהודיים לצורך שימוש חוזר", אומר ד"ר איתן קליין, ממנהלי פרויקט סקר מדבר יהודה. "סביר שהמורדים לא רצו להיתפס כשכלי הנשק עליהם, במפגש עם השלטונות הרומיים. אנחנו רק בתחילת המחקר של המערה ומכלול כלי הנשק שנתגלה בה, ומטרתנו לנסות ולברר מי היו בעלי החרבות, היכן הן יוצרו ומתי, וכן על ידי מי. ננסה להבין מהו האירוע ההיסטורי שבעקבותיו הוסלקו כלי הנשק במערה, ואם אכן היה זה במהלך מרד בר כוכבא, שהתרחש בשנים 132-135 לספירה."

 ההשערה היא שיהודים גנבו את החרבות מהרומאים, אולי אספו אותן מגוויות חילים רומאים. הן הוחבאו במערה ששימשה מעין ׳סליק׳ כדי להשתמש בהן בעתיד. אבל מי שהחביא אותן שם לא שב למערה... רמז לסופו הטרגי?

עם גילוי החרבות, הוחלט לקיים במערה חפירה ארכיאולוגית מסודרת מטעם רשות העתיקות בניהול החוקרים אוריה עמיחי, חגי המר, ד"ר איתן קליין ואמיר גנור. המערה נחפרה במלואה, ונתגלו בה ממצאים מהתקופה הכלקוליתית (לפני כ-6,000 שנה) ומהתקופה הרומית (לפני כ-2,000 שנה). למרגלות פתח המערה נמצא מטבע ברונזה מימי מרד בר-כוכבא - אולי רמז לפרק הזמן בו שימשה המערה כסליק.



במסיבת העתונאים הגיע הרגע המיוחד של חשיפת הממצא לציבור. סולמות הוצבו באולם מבעוד מועד, הצלמים הנרגשים טיפסו עליהן, אורות חזקים נדלקו, כיסוי הבד השחור הוסר מעל השולחן, ו...החרבות נחשפו! הן צולמו, וכיסוי הבד שב לכסות את תיבת הזכוכית שבה הן אוחסנו. צריך לשמור על הממצא מכל משמר שכן הממצאים טרם עברו תהליך שימור מסודר.



מאמר ראשון על החרבות פורסם בספר New Studies in the Archaeology of the Judean Desert: Collected Papers, שיושק הערב בירושלים (6.9.2023).


אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות הסביר ש"בשל תנאי האקלים היבשים, משתמרים במדבר ממצאים שלא שרדו במקומות אחרים בארץ. זוהי קפסולת זמן ייחודית, שבה מתגלים, בין השאר, קטעי מגילה, מטבעות מהמרד היהודי, סנדלי עור, ועכשיו– למרבה ההתרגשות, חרבות חדות כתער בתוך נדן, שכאילו הוסלקו היום. סקר מדבר יהודה, שנעשה בשיתוף פעולה חשוב עם משרד מורשת וקמ"ט ארכיאולוגיה במנהל האזרחי, כותב לנו דפים חדשים ומרתקים בספרי ההיסטוריה, ואני גאה על השקת הספר הראשון בסדרה".

תגובה 1:

  1. מרגש. חבל שהמדינה מזניחה את האתר החשוב ביותר שהתגלה אי פעם בישראל - המזבח בהר עיבל בעוד הרשות הפלסטינית רוצה לבנות שכונת מגורים במקום . בושה-בושה-בושה לממשלת הימין מלא-מלא .

    השבמחק

תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.