הספד למלכת הידע
שְׁלוֹשָׁה כְּרָכִים שֶׁל
הָאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה הָעִבְרִית,
מַלְכַּת הַיֶּדַע,
נִצְּבוּ דּוֹמְמִים וְנִכְלָמִים
עַל מַעֲקֵה חֲצַר הַבַּיִת.
מִישֶׁהוּ מָאַס בָּהֶם
וְהִנִּיחָם לְיַד פַּחֵי הָאַשְׁפָּה.
לְצַד הַכְּרָכִים הֻצְּבוּ גַּם
מַחֲבַת יְשָׁנָה וְתֶרְמוֹס שֶׁעָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ.
חֲתוּל הַבַּיִת הִתְיַשֵּׁב עַל הַכְּרָכִים
כְּמוֹ סְפִינְקְס
הַשּׁוֹמֵר עַל אַרְמוֹן הַמַּלְכָּה.
בְּיוֹם הַמָּחֳרָת נֶעֶלְמוּ
הַמַּחֲבַת וְהַתֶּרְמוֹס,
וְרַק בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
נִגְאֲלָה הַמַּלְכָּה מֵחֶרְפָּתָהּ.
מִישֶׁהוּ חָמַל עַל
מַלְכַּת הַיֶּדַע
וַאֲסָפָהּ אֵלָיו.
כֶּרֶךְ אֶחָד הֻנַּח
מִתַּחַת לְאַחַת מֵרַגְלֵי שֻׁלְחַן הַגִּנָּה
שֶׁל הַשָּׁכֵן מִמּוּל
לְהַעֲנִיק לוֹ יַצִּיבוּת אֵיתָנָה.
לֹא יָדוּעַ מָה עָלָה בְּגוֹרַל
שְׁנֵי הַכְּרָכִים הָאֲחֵרִים.
הוֹי, מַלְכָּה חֲסוּדָה,
אֶבֶן הָרֹאשָׁה בְּכָל בַּיִת
וּבְכָל סִפְרִיָּה,
כֵּיצַד הִתְגַּלְגַּלְתְּ לָאַשְׁפַּתּוֹת?
אֵיכָה חֻלַּל כִּתְרֵךְ,
מַלְכָּה אֲצִילָה?
נְסִיכִים עַזֵּי רוּחַ יָרְשׁוּ מַלְכוּתֵךְ,
וְתִפְאַרְתֵּךְ נָגוֹזָה וְהָיְתָה
לְזִכָּרוֹן עָמוּם
הַשּׁוֹקֵעַ בְּיַם הַשִּׁכְחָה.
אדם אוסף דעת וכותב שיר, הסבר או מאמר. שמח על ההזדמנות שנפלה בעטו יושב ברוב כבוד כותב רצף אותיות ומצרפן למשפטים. רץ לעורך נושא דברים עם העורך הלשוני ושולח ברוב שמחה, מהולה בתקווה רבה, לבית הדפוס. שם טורחים העורך ושותפיו למשימה ומוציאים תחת ידם יצירה שהושקעו בה "דם יזע ודמעות". דבר הדפוס מוצג לראווה, ומאדיר את שם הכותב. כולם שמחים ומתברכים בפרי עמלם. אדם משקיע מכספו, שטיפות זיעת עמלו נוטפת ממנו, מביא את דבר הדפוס לביתו ומניח אותו אחר כבוד על מדף הספרים. הידד דבר דפוס חדש הצטרף למשפחה. ימים חדשים באו, העט פינה את מקומו למקלדת, הדפוס הפך לקובץ ומדף הספרים שינה את פניו וכיום נקרא פח המחזור. אותיות, שנכתבו ברגש, פינו את מקומן לאותות ודבר דפוס שינה את תוארו לקובץ. כך עוברת תהילת עולם. כך עוברות מחשבות שצבועות בכבוד. אותיות ומילים שמתובלות בכישרון וברגש מוצאות את הדרך לפח שנקרא בימנו פח המחזור שעליו כתוב נייר בלבד. האותיות אותן האותיות, אלה שבתוך הפח ידעו ימים של כבוד ואלה שבחוץ בדרכן למחזור הנייר. השורות הנ"ל גם יתאדו בלחיצת כפתור במקלדת.
השבמחק