סמדר כרמי גיברמן, מוסיקאית: נגנית פסנתר ועוגב, מורה ומרצה, מנצחת מקהלה
 |
| פסל תשעת האיילים |
בלה ויקטור יאנוש ברטוק או בקיצור בלה ברטוק (1881 - 1945) היה מלחין הונגרי, שנחשב לאחד מהמלחינים החשובים במאה העשרים. הוא היה פסנתרן מעולה ואתנומוסיקולוג חשוב. הוא חקר וגילה, אסף, תעד ועיבד את שירי העם ההונגריים, הרומניים, הבולגריים, הצ'כים ושאר העממים שבסביבה. את הקנטטה פרופאנה שלו (הקנטטה החילונית) הוא חיבר בשנת 1930. ביצוע הבכורה שלה היה בשנת 1934 בלונדון, בתרגום מהונגרית לאנגלית. המילה ׳קנטטה׳ נגזרת מקנטארה Cantare = לשיר. זו יצירה מוסיקלית הבנויה על סיפור שמוגש בשירה ונגינה על ידי סולנים מקהלה ותזמורת. הקנטטה פרופאנה של ברטוק היא קנטטה למקהלה כפולה, שני סולנים (טנור ובריטון) ותזמורת. המקהלה מספרת את הסיפור ומדקלמת את הרעיונות הפילוסופיים שעומדים ביסודה, כמו במקהלה יוונית. הסולנים שרים את תפקידי האב ובנו, והסיפור מבוסס על אגדה עתיקה מטרנסילבניה. וזהו תוכנה:
"היה היה אב ולו תשעה בנים. האב לימד אותם רק דבר אחד - לצוד. כל יום יצאו האב ובניו ליער כדי לצוד.
יום אחד, בהיותם ביער נפרדו שביליהם. האב פנה לשביל אחד והבנים פנו אל שביל אחר שהוביל אותם לגשר מכושף. כאשר הם עלו עליו הפכו כולם לאיילים!
האב חיפש את בניו אך הם לא נראו בשום מקום. נעלמו. לפתע ראה האב קבוצת איילים ביער. הוא הרים את רובהו והתכוון לירות. ואז פנה אליו הבן הבכור ואמר:
- אבא, אל תירה. אנחנו בניך.
האב נדהם. אבל זיהה מיד את קולו של בנו בכורו. הוא הוריד את רובהו, חשב לרגע ואמר:
- אז בואו אתי הביתה. הכל מוכן לקראת שובכם: הפנסים דולקים, מחכה לכם ארוחה טובה ומשקאות לרוב. ואמא מחכה ודואגת.
ענה האייל הבכור:
- איננו יכולים לבוא אתך. לעולם לא נוכל לשוב אל ביתך. הקרניים שלנו לא תעבורנה בדלת ואיננו יכולים לשתות מספלים, אנחנו שותים רק מי מעיינות צלולים בחיק ההרים. גם איננו יכולים לגור בין ארבעה קירות. אנחנו זקוקים למרחבים הפתוחים של הטבע.
זה סוף הסיפור.
ומהו מוסר ההשכל ?
כמו כל מיתוס אין לו פירוש אחד, והוא ניתן לפרשנויות רבות:
ההבנה שכולנו יצורי הטבע ואל לו לאדם להרוג את יצורי הטבע. עליו להתייחס אל האיילים כאילו היו בניו;
ניגוד והתנגשות בין הדורות;
ניגוד והתנגשות בין הדורות;
משל על התוצאה של אי לימוד הנושאים החשובים כדי לתפקד היטב בחיי החברה;
הכרה בצורך של הבנים לפרוץ את דרכם האישית, ולאו דווקא ללכת בדרכי אביהם;
שלב מעבר של הדור הצעיר, הדור הבא, אל מצב קיומי טהור יותר, חופשי לשתות מים טהורים, מי מעיינות ההרים.
ברטוק אמר שהקנטטה פרופאנה שלו מביעה את הקרדו (האני מאמין) העמוק ביותר שלו. את האידאל האנושי של אחוות כל בני האדם וכל העמים, בד בבד עם החרות האישית של כל אדם ואדם.
האם קריאת האייל בטבע היא זעקה אחרונה של כאב על אובדן השמחה והחופש?
כמוזיקאית שצמחה על בירכי מורשתו של בלה ברטוק וזולטן קודאי בתקופת ניהול האקדמיה למוסיקה בידי עדן פרטוש שהיה תלמידו להלחנה של קודאי, אצרף כאן ציטוט בהקשר לקנטטה פרופנה, משיחתו של ברטוק, הלקוח מספרו של צבי צרי "ברטוק : מלחין ללא פשרות" פרק 24: "לאחר שחזר ברטוק מתורכיה לא שכח לבקר את אמו ודודתו שחיכו בקוצר רוח לראותו ולשמוע חדשות. אחד הדברים שהפתיעו אותו היה ההתרשמות שלהן מהקנטטה. "אני מצטערת מאוד שלא נכחת בקונצרט בתשעה בנובמבר 1936", אמרה האם, "הביצוע של ה'קנטטה פרופנה' היה מצוין . האם דיטה (אשתו של ברטוק) לא סיפרה לך על כך?", "דיטה לא הלכה כיוון שפטר (בנם) היה חולה", אמר ברטוק, "אבל בעוד יומיים יחזרו על הקנטטה באולם ויגודו, אז ודאי אלך". "צרף גם אותנו", אמרה דודתו. "בעצם אינני מבינה מה קרה", אמרה אמו, "האם מישהו החליט שהמוזיקה שלך כבר אינה מסוכנת? או הממונים קבעו שיש בכל זאת משהו מעניין ביצירותיך?", "אני שואל אותה שאלה", אמר ברטוק, "על כל פנים, ועדת החינוך הממשלתית החליטה לקיים ערב של יצירותיי. אנגן באותו ערב את הרפסודיה מס' 1 לפסנתר ולתזמורת. אשיג לכן כרטיסים בתנאי שהדודה תבשל ארוחה חגיגית לכבוד האירוע". "אבשל לך ארוחה כזאת שלא טעמת מעודך", אמרה דודתו, שהייתה טבחית מעולה. הקונצרט בוויגודו היה מקסים וההצלחה עלתה על המשוער. בהפסקה לחשה לו אמו: "כאשר תיכנס לאולם אל תשכח להסתכל סביבך"...
השבמחק