וכל הזמן אני דואגת לילדות: שירים של אם לתותחנית ולתצפיתנית בדרום

יעל קידר, משוררת ומוסיקאית, 

אם לשתי חיילות המשרתות בדרום. אחת תותחנית, ואחת תצפיתנית

אשר שלוש מחברותיה לקורס, נעמה לוי, אגם ברגר ולירי אלבג, עדיין חטופות.

ציור בסגנון חיתוך עץ: AI

לבתי המתצפתת בלילות על הגבולות

אֲנִי מִצְטַעֶרֶת

זֶה נָפַל בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁלָּךְ

וְלֹא הָיִיתִי שָׁם כְּדֵי לְנַחֵם אוֹתָךְ

וְלֹא יָכֹלְתִּי לַחֲסֹךְ מִמֵּךְ אֶת זֶה

צָפִיתִי מְבֹעֶתֶת בַּמִּרְקָע, כְּמוֹ בְּמַחֲזֶה

הָיִיתִי צְעָקָה, הָיִיתִי הַשְּׁתִיקָה

חִכִּיתִי שֶׁזֶּה יַפְסִיק. אֲנִי עֲדַיִן מְחַכָּה

קִוִּיתִי שֶׁאַתְּ בְּסֵדֶר, אֲנִי עֲדַיִן מְקַוָּה

אֲנִי דּוֹאֶגֶת אִם אַתְּ עֲיֵפָה אוֹ רְעֵבָה

וְלֹא הֵגַנְתִּי עָלַיִךְ מֵאָדָם וּמֵחַיָּה

וְלֹא בָּרוּר אִם אֲנִי אֵם טוֹבָה דַּיָּה

ולֹא הָיִיתִי שָׁם כְּדֵי לְנַחֵם

וֶאֱלֹהִים, מִזְּמַן לֹא מְרַחֵם.

לֹא מַפְסִיקָה לִבְדֹּק אִם אַתְּ נוֹשֶׁמֶת

נִכְנֶסֶת לְחַדְרֵךְ בַּחֲשֵׁכָה

לִרְאוֹת שֶׁאַתְּ בְּמִטָּתֵךְ

אַתְּ כְּבָר מִזְּמַן גְּבוֹהָה מִמֶּנִּי

אֲבָל אֲנִי עֲדַיִן שׁוֹמֶרֶת עַל שְׁנָתֵךְ

הִגַּעְתְּ לְאַפְטֶר

וְלַכְּבִיסָה שֶׁלָּךְ יֵשׁ רֵיחַ גְּרִיז וַחֲרָדָה

אַתְּ מְתַקֶּנֶת תּוֹתָחִים

אֲבָל נִרְאֵית לִי עוֹד יַלְדָּה

וְאֵיךְ אֵדַע אִם בִּשְׁנָתֵךְ אַתְּ עֲצוּבָה אוֹ בּוֹדְדָה?

אוּלַי אֶגַּע בָּךְ בְּרַכּוּת, כְּמוֹ אַחֲרֵי לֵדָה

לִבְדֹּק שֶׁאַתְּ נוֹשֶׁמֶת, וְאָז תּוּכְלִי לַחֲזֹר לִישֹׁן

אֲנִי נוֹעֶלֶת אֶת הַדֶּלֶת

כְּדֵי לְהַרְחִיק מִמֵּךְ אֶת יוֹם רִאשׁוֹן.

ציור בסגנון חיתוך עץ: AI

וְכָל הַזְּמַן, אֲנִי דּוֹאֶגֶת לַיְּלָדוֹת

וְיֵשׁ הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁהֵן עַכְשָׁו לוֹמְדוֹת

וְיֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה, שֶׁהֵן עֲדַיִן לֹא יוֹדְעוֹת

וְכָל הַזְּמַן, אֲנִי דּוֹאֶגֶת לַיְּלָדוֹת.


וּבַלֵּילוֹת, שׁוּב מִתְגַּנְּבוֹת הַחֲרָדוֹת

וְלֹא בָּרוּר לִי מָה בְּרֹאשׁ שֶׁלִּי וּמָה עֻבְדּוֹת

וְאֵיךְ גַּם אַלְתֶּרְמָן אָמַר "שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ"

וְאֵיךְ זֶה לֹא עָזַר

וְכָל הַזְּמַן, אֲנִי דּוֹאֶגֶת לַיְּלָדוֹת


וְלִפְעָמִים, אֲנִי נִזְכֶּרֶת אֵיךְ כְּשֶׁהֵן הָיוּ קְטַנּוֹת

הַדְּאָגוֹת הָיוּ שׁוֹנוֹת

נִדְמֶה לִי, שֶׁהָיִיתִי בּוֹדְדָה.

הָיִיתִי בְּעַצְמִי כָּל כָּךְ יַלְדָּה


וְזֶה הָיָה מִזְּמַן.

צָרִיךְ לִשְׁמֹר, כָּל עוֹד אֲנַחְנוּ כָּאן

וּמָה שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי לְהַגִּיד

וּמָה שֶׁהֵן עֲדַיִן לֹא יוֹדְעוֹת

וְהֵן גְּדֵלוֹת עַכְשָׁו, וְתֶכֶף נוֹדְדוֹת

וְרַק שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה בּוֹדְדוֹת

וְכָל הַזְּמַן, אֲנִי דּוֹאֶגֶת לַיְּלָדוֹת.



שאלת לשלומי

אֲנִי בְּסֵדֶר, תּוֹדָה. מִלְּבַד הָעֻבְדָּה

שֶׁאֲנִי עֵרָה בַּלֵּילוֹת

וְכוֹתֶבֶת שִׁירָה

אוֹכֶלֶת מְעַט

הוֹלֶכֶת לְאַט

מְאוֹד זְהִירָה

לֹא נוֹרָא, יֵשׁ עֲרֵמָה

שֶׁל כְּבִיסָה עֲדִינָה לְקַפֵּל

וְיֵשׁ לִי עֲדַיִן בְּמִי לְטַפֵּל

וַאֲנִי חֲזָקָה-

לֹא סְתָם, אִמָּא שֶׁלִּי קָרְאָה לִי יָעֵל

וּבַסּוֹף הַשָּׁבוּעַ, הַחַיֶּלֶת חוֹזֶרֶת

אֲבָל בֵּינְתַיִם,

אֲנִי נִפְרֶמֶת, בְּעוֹדִי נִקְשֶׁרֶת.

לְבִתִּי שֶׁגָּדְלָה

וְרַק אֶתְמוֹל, הָיִיתְ בְּגֹדֶל שֶׁל אָפוּן

סָפוּן הָיָה גּוּפֵךְ בְּתוֹךְ

גּוּפִי שָׁמַר עָלַיִךְ בַּמָּתוֹק

שֶׁלֹּא תֵּדְעִי שָׁם מַר

וּמָה רַבּוּ לֵילוֹת

בָּהֶם בָּכִינוּ שְׁתֵּינוּ בִּדְמָעוֹת גְּדוֹלוֹת

זֶה לֹא פָּשׁוּט לִרְאוֹת אָפוּן עוֹזֵב אֶת

תַּרְמִילוֹ

עוֹשֶׂה לוֹ בָּעוֹלָם מָקוֹם שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ

וְאַתְּ גְּדֵלָה, גּוּפֵךְ בְּתוֹךְ גּוּפִי אֵינוֹ סָפוּן

אֲבָל תָּמִיד אֶהְיֶה לָךְ תַּרְמִילָהּ

וְאַתְּ לִי

הָאָפוּן.