שמות המקומות על מפת מדינת ישראל שנשאבו מהמקרא

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

המאמר עוסק בבחינת שמות המקומות על מפת מדינת ישראל שנשאבו מהמקרא, הן כשמות היסטוריים שהוקמו לתחיה והן כשמות סמליים חדשים. בתחילה, מציג הטקסט את התפיסה המקראית שבה לשם יש משמעות עמוקה המבטאת זהות, קיום, ואף טענת בעלות על המרחב. עיקר הדיון מתמקד בעשור הראשון לקום המדינה, שבו בוצע תהליך עיברות נמרץ של המפה על ידי ועדת השמות הממשלתית. תהליך זה כלל מתן אלפי שמות עבריים חדשים, כאשר בלט השימוש בשמות מקראיים מסוגים שונים, כולל שמות זיכרון פסאודו-מקראיים שנועדו לחבר את העברי החדש ישירות לעבר הקדום. באמצעות יצירת אשכולות שמות סמוכים המבוססים על סיפורים מקראיים משותפים, הפכה המפה לכלי רב-עוצמה להנכחת המקרא, הבלטת השורשים בארץ, וחיזוק הזהות הלאומית המחודשת.

ראו גם, לאה מזור, בין מקרא לציונות: התפיסה השבטית של המרחב המשתקפת בשמות יישובים מהעשור הראשון למדינה, קתדרה 110, טבת תשס״ד עמ׳ 122-103

תוויות: שמות מקומות בישראל, ועדת השמות הממשלתית, עיברות המרחב, שמות מקראיים, העשור הראשון למדינה, גאוגרפיה היסטורית, מדיניות שיום, שמות זיכרון פסאודו-מקראיים, דוד בן-גוריון.

תה אנגלי בירושלים: בין אהבה, זמן וזהות עירונית ביצירתו של בן־ציון יהושע

 חגי קמרט, סופר, משורר וצייר

בן ציון יהושע, תה אנגלי בירושלים, הוצאת ירון גולן 1998, 224 עמודים

קובץ הסיפורים תה אנגלי בירושלים מציג פסיפס אנושי עשיר של ירושלים בשנות החמישים, על מפגשיה התרבותיים והדתיים.

בן־ציון יהושע טווה סיפורי אהבה, זיכרון וזהות בשפה צלולה ובמבט רגיש על האדם והעיר.

זוהי יצירה המשלבת נוסטלגיה, מורכבות חברתית ואסתטיקה ספרותית מדויקת.

תגיות:

ספרות עברית, בן־ציון יהושע, ירושלים, סיפורים קצרים, אהבה, זהות, רב־תרבותיות, שנות החמישים, נוסטלגיה, ביקורת ספרות

החיים ככיתה: על חינוך, מודעות ולמידה מתמשכת. עקרונות פדגוגיים מתוך גישת החינוך לאלף השלישי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת אינישן

פטריציו פאולטי, ארבעת הצעדים של החינוך המודע, מתרגמת: רוני שרי פרייז, הוצאת אינישן, 2026, 256 עמודים

במציאות חינוכית רוויית שינויים, עומס מידע והאצה מתמדת, הולכת ומתחדדת תחושה של פער: בין ידע לבין משמעות, בין הוראה לבין למידה, בין כיתה לבין חיים.

הטקסט של פטריציו פאולטי מציע מבט אחר על המעשה החינוכי – מבט שבו החינוך אינו מתחיל בתוכנית לימודים, אלא בחיים עצמם. "החיים הם הכיתה, הרגע הנוכחי הוא המורה ומי שמבקש לגדול הוא התלמיד."

מתוך תפיסה זו עולה מערך פדגוגי המבקש להחזיר את תשומת הלב אל היסודות: התבוננות, קשר, יישום ושינוי פנימי מתמשך. עבור אנשי חינוך, זוהי הזמנה לחשוב מחדש על מהות ההוראה ועל תפקידו של המחנך בתוך מציאות שבה הלמידה אינה מסתיימת בשיעור.

---

תגיות

חינוך, פדגוגיה, הוראה, למידה מתמשכת, מודעות, חינוך עצמי, אנשי חינוך, חדשנות בחינוך, תהליכי למידה, התפתחות אישית

מה אפשר ללמוד ממורה לתנ"ך על ניהול כיתה, בינה מלאכותית ויצירת רלוונטיות במאה ה-21? ראיון עם החינוכאי אביחי בן לאה

 דר' רותי פישר-בח, רכזת ומורה לתנ"ך בתיכון גלילי, כפר סבא. עסקה בהכשרת מורים מעל 20 שנה מתוך אמונה כי "מוות וחיים ביד הלשון" (משלי יח, כא).

ראיון עומק עם אביחי בן לאה, "חינוכאי", מורה לתנ"ך ומפתח תוכן פדגוגי, על עתיד מערכת החינוך בישראל וספרו החדש העוסק בתיקון חברתי וחינוכי. בשיחה עם דר' רותי פישר-ב"ח, פורש בן לאה משנה סדורה על הוראת תנ"ך במאה ה-21, שילוב בינה מלאכותית (AI) בכיתה והמעבר מעבודה עם "נוער בסיכון" לגישת "נוער בסיכוי". הצצה מרתקת לעולמו של איש חינוך המשלב בין המקורות המקראיים לפרקטיקה ניהולית מודרנית.

תגיות: חינוך בישראל, הוראת תנ"ך, אסטרטגיות למידה, בינה מלאכותית בחינוך, נוער בסיכוי

בין דופק היד לקפאון היצירה: הסוד האסתטי של תומאס מאן

ד״ר עופר חן, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב

האם אמנות היא דרך להנציח את החיים, או שמא היא דורשת את הקרבתם? בסיפור הקצר והמופתי 'חיזיון', תומאס מאן חושף את הרגע שבו הזיכרון הופך לתמונה קפואה – ומה קורה כשהדופק האנושי מאיים לנפץ את שלמות הצורה. צלילה אל המעבדה התודעתית של אחד מגדולי הסופרים, במתח שבין המבט המתבונן ללב הפועם.

תגיות: תומאס מאן. פילוסופיה של האמנות. ספרות גרמנית. אסתטיקה. ניטשה. חשיבה יצירתית. בין ערות לחלום. ניתוח ספרותי.

קריאה בסיפור 'החיזיון: סקיצה בפרוזה' של תומאס מאן

מה דוד בן-גוריון ידע שאנחנו שכחנו? על הצהרת בן גוריון אחרי ההצבעה באו״ם על הקמת מדינה יהודית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

תודה לתאומים חקק על השאלת העתון לצילום

בן-גוריון מציין בהתרגשות את שיתוף הפעולה בין ארצות הברית לברית המועצות. זהו פרט מרתק, כי "המלחמה הקרה" כבר החלה אז. העובדה ששני האויבים המושבעים (אמריקה ורוסיה) הסכימו על דבר אחד – הקמת מדינה יהודית – נתפסה כמעט כמעשה נסים פוליטי. בן-גוריון ראה בזה הוכחה שהעולם יכול להתאחד למען צדק מוסרי.

על השואה - לקט דברי הגות, שירה ואומנות

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

סבינה סעד, אור הנר

להלן אוסף של דברי הגות, ספרות, שירה ואומנות על השואה שהתפרסמו בבלוג זה. 

על הזכרון ועל חשבון הנפש - יציאת מצרים, יום השואה ויום העצמאות

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

אדם שולט בזיכרון. אם דומה עליו כי מה שחווה, ראה, שמע, אמר, שמח, כאב, עשה דרכו באורח עצמוני אל אגן בו הם מצטופפים זיכרונות ומשם אם רוצים או אם אין, הם עולים מעצמם אל התודעה, הוא אינו יודע זיכרון מה הוא. אי אפשר לו למי שבגר לשכוח מה עבר עליו בילדותו, אולם בילדותו הוא חווה מה שחווה על פי מה שנפש ילד יודעת לחוות. בהיזכרו - הוא חווה שוב על פי מה שנפש אדם בוגר יודעת לחוש. הוא אינו זוכר מה שהיה על פי מה שבעובדה היה. הוא לא שם. הילד שם. הוא עצמו פוגש היום את עצמו וקושר עם אותו עצמו קשר חדש, שלא יכול היה להתהוות בבמת ההתרחשות בעבר. הילד שבו קושב למה שחושב הבוגר שבו על מה שהיה, והבוגר שבו מגלה מה שהילד שבו לא ידע לעכל עדיין. אם אין לו עניין באלה, הוא שוכח. אם יש לו, הוא יוצר את מה שהיה, מפרש אותו, מוצא בו טעמים, בונה, סותר, מעצב והוא נעשה בוגר שהיה ילד אחר, וילד שגדל להיות בוגר אחר.

האם גרמניה "החלימה" מהאשמה? על המעבר מברית גורל לניהול סיכונים פוליטי

ד״ר עופר חן, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב

הוצאת מאגנס

כשהשואה הופכת לביורוקרטיה: מדוע היחסים עם גרמניה כבר לא מה שהיו?
על: טיבור שלו שלוסר, אחרי נפילת החומה: היחסים המיוחדים בין ישראל לגרמניה, הוצאת מאגנס בשיתוף המרכז להיסטוריה גרמנית ע"ש קבנר, ירושלים 2025, 448 עמודים

המחבר: ד"ר טיבור שלו שלוסר הוא שגריר ישראל בשווייץ ובליכטנשטיין, פתח שתי קונסוליות כלליות בגרמניה, בברלין ב-1991 ובמינכן ב-2011 כקונסול כללי. משמש עמית מחקר במרכז קבנר להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית.

תגיות: יחסי ישראל-גרמניה, השואה, אנטישמיות חדשה, פוליטיקה של זיכרון, טיבור שלו שלוסר.

נציב המלח ואשת לוט: פגישה מיטלטלת בין אלבר ממי למקורות

הרצל חקק, משורר

המשורר הרצל חקק מתאר מפגש דמיוני-סמלי בין הסופר אלבר ממי לבין אשת לוט. השיר מעמת את דמותה הקפואה של אשת לוט, שהפכה לנציב מלח בגלל מבטה לאחור, עם לבטיו המודרניים של ממי לגבי זהות יהודית, גלות, התבוללות והחיפוש אחר מוצא בתוך עולם משתנה. ממי מוצא באשת לוט שיקוף טרגי למצב הגלותי, בעוד היא מזהירה אותו מאובדן הזהות ומפצירה בו לשמור על המורשת כעוגן לעתיד.

אלבר מָמי התוודה בפניי:

"יש לי כּמה מילים על נציב המֶלח...ועל אשֵׁת לוט"

אַלְבֵּר מָמִי בֶּאֱמֶת פָּגַשׁ אֶת אֵשֶׁת לוֹט,/ וְיֵשׁ לוֹ עַל כָּךְ מִלִּים וְגַם קַבָּלוֹת./ בָּרָצִיף רָאִיתִי אוֹתוֹ עֵת חָזַר מִמֶּנָּה,/ עַל פָּנָיו רָאִיתִי כַּמָּה יֶשְׁנָהּ, וְגַם אֵינֶנָּה./ מָה אֲסַפֵּר לָכֶם, אֲנִי מַרְגִּישׁ עֵד, עוֹדֶנִּי רוֹעֵד.

מעשייה על זמן שאול: הזמנה למסע בזמן הפנימי

ד״ר עופר חן, אוניברסיטת תל אביב

בין סדקי התודעה לכוס תה של דמדומים, ד״ר עופר חן מזמין אתכם למסע פיוטי בתוך הזיכרון. בשיר 'מעשייה על זמן שאול', הרגעים הופכים לניחוח וחמקמקים כמו צל על קיר. האם אפשר באמת לעצור את השעון, או שאנחנו רק אורחים בתוך מרוץ של דממה?

מעשייה על זמן שאול: הזמנה למסע בזמן הפנימי

בֵּין סִדְקֵי תּוֹדַעְתִּי, הַזְּמַן שׁוֹקֵעַ,

כְּטִפָּה בְּכוֹס תֶּה בְּעֵת דִּמְדּוּמִים.

לֹא קוֹל נִשְׁמָע רַק הֵד בּוֹקֵעַ,

וּדְמוּת נִמְהֶלֶת בִּצְלָלִים רְחוֹקִים.

מבטה של אשת לוט שהיה עשוי לשנות את גורל העולם

 שולה ברנע, לשונאית ומשוררת

האם מבט אחד של חמלה או של חיבור אנושי היה יכול לשנות את הגורל ולהפוך חורבן לתיקון? שיר על הכוח של הפרט להשפיע על הכלל דרך הקשרים המשפחתיים והאנושיים שלו.

הדימוי החזותי מנסה ללכוד את הניגוד:
במקום חורבן, אפר ומלח, רואים עיר שהופכת לגן פורח,
ואת אשת לוט כדמות מרכזית של תקווה.

לוּ לֹא שָׁבָה אֵשֶׁת לוֹט לְאָחוֹר

וְהָיְתָה מִתְרָאָה עִם קְרוֹבֶיהָ,

ואלמלא הצרות שתקפו אותנו היינו שמחים: ש״י עגנון, תהלה

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

כיצד המבנה המקראי של "על שלושה וארבעה" מעצב את הפער שבין יופיה של ירושלים לבין המציאות האנושית המורכבת? קראו על ניצני האביב, מוטיב האור והמתח שבין גאולה לגלות ביצירתו של ש"י עגנון, תהלה. 

"כבר יצא רוב החורף ונראו ניצני האביב. 

השמים עמדו בטהרם והאדמה נתערטלה מעגמימותה. 

החמה שיחקה ברקיע והעיר צפה באורה. 

ואלמלא הצרות שתקפו אותנו היינו שמחים."

ש״י עגנון/תהילה

תגיות: עגנון, תהלה, ירושלים, על שלושה וארבעה

להדליק עששית בלילה אפל: האם הספרות יכולה לרפא את פצעי המציאות?

 ד"ר צביה רחימי שפרן, חוקרת ואשת חינוך

בתקופה שבה המציאות הישראלית מסנוורת ומכאיבה, בין הממ"ד למקלט, מצאתי את עצמי חוזרת אל העיירה קרט שבטרנסילבניה. ספרו החדש של יניב איצקוביץ', "ההתחלה של כל הדברים", הוא הרבה יותר מתיעוד היסטורי של השואה או ראשית המדינה – הוא מראה שבורה שדרכה אנחנו מנסים להבין את ה"למה" של חיינו כאן ועכשיו.

יניב איצקוביץ', ההתחלה של כל הדברים, הוצאת כתר, 2024

יש הטוענים, שאין מקריות בעולם. לקרא את הספר הזה בעת שכזו, מבחינתנו כעם, כתושבים במדינת ישראל, כיושבים בממדים, במקלטים, כהווים מלחמה נוספת בתולדותינו – לאו מילתא זוטרא היא!

הספר הזה הוא גם תיעוד של עבר לא רחוק, גם היסטוריה של פרק כאוב בתולדות עמנו בתקופת השואה, גם פרק בתולדות ישראל הצעירה, גם קורות משפחות מגלויות שונות בניסיון שלהן להתערות בארץ ולהשתלב בקהילות הוותיקות בארץ. איך יתכן שיניב איצקוביץ מצליח ליצור יצירה כל כך אוטנטית, כל כך אמינה (האומנם?), ספרות, אמת(??), בדיה (??). סימני שאלה רבים, שאינם פוגמים בחווית הקריאה.

Fertility and Women in the Literary-Ideological Shaping of Israel's Origins in Egypt: A Literary-Ideological Study of Exodus 1-2

 Fertility and Women in the Literary-Ideological Shaping of Israel's Origins in Egypt: A Literary-Ideological Study of Exodus 1-2

Dr. Lea Mazor, The Hebrew University of Jerusalem

Introduction

No nation can forge a self-identity without a memory community—that is, without a public that shares a consciousness of a common past. In shaping this past, the period of origins holds a special status. This is the period when the founding events occurred, events that determined the nation's character, its meaning, and the justification for its existence. Many societies choose to fashion their origin memories in the form of a story (in Greek: 'myth'). This allows them to focus on specific events and heroes, to select and organize details, create causal links, evoke thoughts, feelings, and passions, and convey both overt and subtle messages. The biblical stories about the nascent formation of the people of Israel in Egypt and the emergence of Moses, their leader, are such origin myths. They fulfill a vital, identity-forming role in the historical consciousness of the people of Israel.

רשומות על פסח ושיר השירים

Jews Celebrating Passover. Lubok, XIXth century

מתן חי אזולאי, האהבה כמחלה בשיר השירים
פרופ׳ רחל אליאור, המאבק על החירות ושבועת השביעיות של מועדי דרור
פרופ׳ רחל אליאור, כנגד ארבע בנות
פרופ׳ רחל אליאור, שביעי של פסח, המעבר משעבוד לגאולה ושאלת ההנהגה בעבר ובהווה
נועה אשל-אביגור, מעבדות לחירות (שמות ז-יב) דרך משחק סולמות ונחשים

אוריאל בן עמי, ליל יציאת מצרים - שיר

אוריאל בן עמי, כורך את עצמי לדעת
יותם מיכאל בן משה, צבעי האהבה בשיר השירים
ד״ר יגאל בן-נון, מסורת יציאת מצרים כמוצאם האלוכטוני של בני ישראל
דוד ברבי, כי לעולם חסדו
ד״ר שמאי גלנדר, ובכל זאת, יציאת מצרים
פרופ׳ יהושע גתי, הבניית יציאת מצרים כזיכרון הלאומי המכונן

פריון ונשים בעיצוב ראשית ישראל במצרים - עיון ספרותי-רעיוני בשמות א-ב

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים

תקציר:

המאמר בוחן את תפקידי הפריון והנשים בעיצוב ראשית עם ישראל, כפי שמתואר בפרקים א-ב בספר שמות. הניתוח מתמקד בסיפורים המכוננים הללו כ"מיתוסי ראשית" המעצבים את הזהות ההיסטורית של העם. המחברת מדגישה את מוטיב הפריון המוגזם של בני ישראל כתופעה אלוהית המגשימה הבטחות קודמות ומאתגרת את שלטון פרעה. חלק ניכר מהדיון מוקדש לדמויות הנשיות, כולל המיילדות העבריות או המצריות ובת פרעה, ואת האופן שבו הן מסכלות את גזירות פרעה על ידי הגנה על חיי היילודים, ובכך מניחות את היסוד להופעת משה. לבסוף, המאמר מציג את הולדת משה כהיפוך גורל המציל את הילד ומוביל להקמת מנהיג לישראל, תוך הבלטת הפער בין עולם הנשים המאופיין בהבאת חיים לבין עולם הגברים המאופיין באלימות ומאבקי כוח.

מצורף מדריך להוראה וללמידה על פריון ונשים בשמות א-ב

פריון ונשים בראשית ישראל במצרים (שמות א-ב): מדריך למידה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

                       

מדריך דידקטי זה מבוסס על מאמרי, "פריון ונשים בעיצוב ראשית ישראל במצרים", ועוסק בניתוח הספרותי והרעיוני של פרקים א-ב בספר שמות. המדריך כולל שאלות חזרה, מפתח תשובות, שאלות למחשבה ודיון, ומילון מונחים.

הפוסט נכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית, כולל NotebookLM, לצורך ארגון, סיכום וניסוח ראשוני.

Let My People Go (Ex. 5:1) as an Expression of the Human Spirit's Aspiration to Dignity and Freedom

 

Michelangelo's Moses

'Let My People Go' (Ex. 5:1) as an Expression 

of the Human Spirit's Aspiration to Dignity and Freedom

Dr. Lea Mazor, The Hebrew University

The Exodus from Egypt stands as the most prominent event in the Bible's narrative of Israel's history, appearing throughout poetry, prophecy, law, and psalms. The Ten Commandments themselves open with God's self-presentation: "I the LORD am your God who brought you out of the land of Egypt, the house of bondage" (Ex. 20:2; Deut. 5:6).

לאן היא הולכת? על ספר שיריה החדש של נילי דגן: לשם אני הולכת

ענף שקד בתוך השכול: על הדיאלוג החי של נילי דגן עם מתיה

הביקורת של טובי סופר מדגישה את הניגוד המרתק שבין נושא השכול והשיח עם המתים לבין הבהירות, ה"פשטות" והבחירה הסופית בחיים.

מאת טובי סופר

לשם אני הולכת, נילי דגן. עורך: אמיר אור. ספרי עיתון 77, 60 עמודים, 2025

"לשם אני הולכת", ספר שיריה החדש של נילי דגן מקיש על החלונות, דופק על הדלתות. 

הספר, חרף נושאו, שיחות שמנהלת המשוררת עם בני משפחתה ויקיריה, שעזבו את העולם, איננו "נופל" על הקורא כמשקולת כבדה. יכולתה של הדוברת לשוחח עם מתיה על חייהם ועל חייה, השזורים זה בזה, מפתיעה בדרך שבה היא מוגשת לקורא. השיחות הן על החיים, על כאן ועכשיו, וגם על מה שהיה ומה שיהיה.

זבוב על המחרשה: סלע קיומנו ורוח הזמן

המקאמה האחרונה של ד״ר שלמה בכר, יהי זכרו ברוך.
תודה לד״ר רות פידלר ששיתפה אותנו בה.

הַהִיסְטוֹרְיָה חוֹזֶרֶת מִפַּעַם לְפַעַם

מִפּוּרִים שֶׁל אָז, שֶׁנִּשְׁמַר בַּטַּעַם

לְפוּרִים תשפ"ו שֶׁל טִילִים וְרַעַם

מֵהָרָשָׁע דּוֹרֵשׁ רָעָתֵנוּ הָמָן

עַד הַ[ח]ַמָּנַאִי מַמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ הַנֶּאֱמָן.

בַּפַּתְשֶׁגֶן כָּתַב הָמָן בְּפֵרוּשׁ:

הָכִינוּ לַיְּהוּדִים פִּתְרוֹן סוֹפִי וְנָחוּשׁ

אֲבָלְ הִתְחוֹלֵל מַהְפָּךְ בַּהִיסְטוֹרְיָה

מֵאֵבֶל לְשִׂמְחָה וּמִיָּגוֹן לְאוּפוֹרְיָה [1]

המקאמות של שלמה בכר: בין מקרא לביקורת חברתית נוקבת

כָּל הַנְּכָלִים הוֹלְכִים אֶל הָעָם וְהָעָם בָּהֶם מִתְמַלֵּא.  כך, בווריאציה מושחזת על קהלת, תיאר ד"ר שלמה בכר נשמתו עדן (2026-1933), את המציאות הישראלית דרך משקפי המקרא. לפניכם טעימה מפירות רוחו הגדולה, קובץ מקאמות מקראיות שבו התנ"ך הופך לכתב אישום חריף נגד עוולות שלטוניות, מניפולציות של כוח וצביעות דתית. 

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

כשהתנ"ך פוגש את מהדורת החדשות

 המקאמות המושחזות של ד"ר שלמה בכר

שלמה בכר, תמיד עכשווי 2: מקאמות מקראיות, תל אביב תשע״ט 2019, 55 עמודים

קולו של הבן האובד: מהבארוק ועד לאה גולדברג

מסע בעקבות "משל הבן האובד": מהמקור בבשורה על-פי לוקס, דרך יצירות המופת של רמברנדט ורובנס, ועד לפרשנויות המוזיקליות של דביסי ובריטן. המאמר בוחן כיצד הפך המשל התיאולוגי לדרמה אנושית של חטא וסליחה, וכיצד גלגולו בתרבות הישראלית, בייחוד בשירתה המלנכולית של לאה גולדברג וביצירותיהם של סשה ארגוב ואביתר בנאי, משקף את השבר של המהגר ואת אי-האפשרות לחזור באמת הביתה.

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מסע בין אמנות חזותית למוזיקה: משל הבן האובד בראי הדורות

תגיות: משל הבן האובד, נצרות באמנות, לאה גולדברג, הברית החדשה, מוזיקה קלאסית, בארוק, רמברנדט, פרשנות המקרא, תרבות ישראלית, אנדרה ז'יד, דביסי, פרוקופייב, הבשורה על פי לוקס.

סיכום צמיחה של הבלוג: איך הגענו לשיא כל הזמנים ב-2026?

המספרים מדברים בעד עצמם. עם למעלה מ-2.23 מיליון צפיות מצטברות, הבלוג נמצא בנקודת הזינוק הגבוהה ביותר מאז הקמתו ב-2011.

נתונים מעניינים:

• פריסה בינלאומית: ישראל מובילה (941K), אך עם נוכחות חזקה בארה"ב, אירופה ואסיה.

• מומנטום: הזינוק המשמעותי ביותר נרשם בחודשים האחרונים, עם ממוצע יומי של אלפי כניסות.

מן ההוללות אל החסד: שני 'בנים אובדים' של רמברנדט

איך הפך רמברנדט מהבן החוטא לאב המוחל? ניתוח של משל הבן האובד דרך שתי יצירות מופת המפרידות בין הוללות נעורים לחסד מאוחר. מסע בין אמנות, תיאולוגיה ואנושיות.

רמברנדט, שובו של הבן האובד 1669, מוזיאון ההרמיטאז'

מן ההוללות אל החסד: שני 'בנים אובדים' של רמברנדט

אָבִי, חָטָאתִי לַשָּׁמַיִם וּלְפָנֶיךָ;

 אֵינֶנִי רָאוּי עוֹד לְהִקָּרֵא בִּנְךָ; 

שִׂימֵנִי כְּאַחַד מִשְּׂכִירֶיךָ

ד״ר עופר חן, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב

תגיות: רמברנדט, משל הבן האובד, שובו של הבן האובד, תולדות האמנות, ניתוח יצירות אמנות, הברית החדשה באמנות, ציור בארוק, השוואה בין רמברנדט לרובנס, פילוסופיה של החסד, אמנות נוצרית.

חזקיהו: גיבור לאומי או מלך חלש? בין Story ל-History במל״ב יח 16-13

חזקיהו המלך: מורד אמיץ או נכנע חלש? הצטרפו לניתוח המשלב את תיאוריית הנרטיב של היידן וייט (ההסטוריון הפוסט-מודרני החשוב) על הזיקות שבין היסטוריה לסיפור, אמת לבידיון, עם הכרוניקה המקראית על מסע סנחריב. מבט חדש על הוראת ההיסטוריוגרפיה המקראית.*

אדוה הכהן-בומנדיל, מורה ואשת חינוך

מנסרת סנחריב המוצגת במוזיאון הבריטי

תגיות: חזקיהו, מנסרת סנחריב, היידן וייט, ספרות מול היסטוריה, הוראת התנ״ך. 

אפס שובע תחת שמש אדישה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

פרץ של אחרית הימים

וְאֶפֹּל אֶל הַבִּקְעָה
וָאֵרֶא עֲדָרִים עֲדָרִים
וּתְלַחֵכְנָה הַכְּבָשִׂים מִן הַצּוֹמֵחַ
וְטַלְיוֹתֵיהֶם הֶחְרוּ הֶחְזִיקוּ אַחֲרֵיהֶן
וְאֵין שֹׂבַע,

על פורים ועל מגילת אסתר: הגות, אומנות, סיפורת ושירה

סבינה סעד, ונהפוך הוא

מאחורי המסכה: מה באמת קרה בשושן הבירה?

פורים הוא החג הכי מתעתע בלוח השנה העברי. תחת מעטה של רעשנים, תחפושות ויין, מסתתרת דרמה פוליטית ואנושית שרלוונטית היום יותר מתמיד. האם מגילת אסתר היא בכלל מניפסט ציוני מוקדם? איך נראית הפסיכופתולוגיה של אחשוורוש על ספת הפסיכיאטר? והאם מרדכי ואסתר הם בסך הכל מהגרים יהודים שנאבקים על זהותם בשושן המנוכרת?

בפוסט הנוכחי ריכזתי עבורכם נבחרת של מיטב המוחות – חוקרים, הוגים ואנשי ספרות – שקולפים את השכבות של המגילה. מחידות היסטוריות וקונספירציות חתרניות, ועד לזיכרונות ילדות מתוקים-מרירים ואיורי זהב עתיקים.

מוזמנים לצלול לתוך המבוך של שושן. ראו הוזהרתם: אחרי הקריאה הזו, כבר לא תסתכלו על המגילה באותו אופן.

ברחובות ברזל ריקים וארוכים: על ספרו של טובי סופר - רחובות

 ברחובות ברזל ריקים וארוכים

שיריו של טובי סופר נולדים במרחב הציבורי, בהמולת הכרך, והם מחוז של השתהות והיסוס. הם מתמקדים בהרהור, בהתבוננות ובחיפוש אחר תובנות. שפתו תקשורתית, ומעליה – הרים של רגש

מאת שרית זמיר-שפיר

רחובות, שירים, טובי סופר. אחרית דבר: ד"ר צדוק עלון. ספרי עיתון 77, 90 עמודים, 2026 

טובי סופר הוא משורר התבוננות. ההתבוננות הולכת וקונה נחלה מרכזית בשיריו. 

אלה ספרי השירה שלו עד כה: "להיות עץ" (אל"ף, 1980) ראה אור בהיותו חייל בשירות חובה, בסיועה של המשוררת דליה רביקוביץ, "עם כל הכבוד לגשם" (פואטיקה, 2014), "רפסודה" (צבעונים, 2021) ו"רחובות" (ספרי עיתון 77, 2026). 

כותרות הספרים מלמדות על התכנסות: מהטבע - הצומח והנברא, עץ וגשם, שאינם בידי אדם, אל מעשי ידי אדם כמו רפסודה  ורחוב.