שיחה בין הספינקס, המראָה והמחבר. אמיר אור בריאיון מבעד למראָה. על ספרו: זְנח כל תקְוה: היֵה

אמיר אור, משורר, סופר, מתרגם, עורך ואיש רוח רב-תחומי

הוצאת הקיבוץ המאוחד

על: אמיר אור, "זְנח כל תקְוה: היֵה", הוצאת הקיבוץ המאוחד 2026, 90 עמ'.

 שיחה בין הספינקס, המראָה והמחבר
אמיר אור בריאיון מבעד למראָה. על ספרו: זְנח כל תקְוה: היֵה

אמיר אור, משורר, סופר, מתרגם ועורך, חתן "זר הזהב" 2020, זכה על שירתו בפרסים בינלאומיים רבים. האחרונים שבהם – מדליית הומרוס האירופית (בריסל 2019), פרס ויניציוס ופרס ולדיסלב ריימונט (פולין, 2021), פרס שאבְּדה גוּצְ'הה (ניו יורק, 2022) ופרס אורפיאוס (בולגריה, 2026). פרסם 15 ספרי שירה, שני רומנים ו־12 ספרי תרגום. יצירתו תורגמה ליותר מ־50 שפות וראתה אור ברחבי העולם ב־48 ספרים. אור הוא מייסד כתב העת הליקון, בית הספר העברי־ערבי לשירה ופסטיבל 'שער'.

אמיר אור

"זְנח כל תקווה: היֵה" הוא ספר של מראות, גלגולים, יורדי שאוֹל ופותרי חידות. גיבוריו מחליפים צורה, זהות, לשון ואף מגדר; בו מיתוסים יווניים והודיים משוחחים עם נביאים, מיסטיקנים ומשוררים מרחבי הזמן. הוא נע בין שירה, סיפור, מחזה, מסה ותרגום, כשם שדמויותיו נעות בין פנים שונות של עצמן. גם הריאיון שלפניכם אינו ריאיון רגיל: אין כאן מראיין ספרותי אלא הספינקס – שומרת־הסף המיתית, שחדה לעוברי אורח את חידתה, וטרפה את מי שלא ידע להשיב; לצידה מופיעה המראה, לא כפרשנית, אלא כהשתקפות מתוחה של מה שנאמר. מולן – המחבר.

רפואת המילים ואומנות האיחוי: הפואטיקה הטיפולית בשירתו של יצחק גוילי

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחוקרת ספרות נשים, חברה מן המניין באגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל, חברת הוועד המנהל ונציגת מחוז הדרום.

רפואת המילים ואומנות האיחוי: עיון פואטי בשירת יצחק גוילי 

יצחק גוילי, ספק חשכה, מנדלי, נוצה הוצאה לאור, 2018, 124 עמודים
יצחק גוילי, חלון אל הבהיר, הוצאת עמדה, 2022, 98 עמודים

בשתי אסופות השירה של יצחק גוילי, "ספק חשיכה" ו"חלון אל הבהיר" נפרשת יריעה פואטית רחבה, עמוקה ורווית מודעות פילוסופית. מתוך קריאה דקדקנית בשירי שני הקבצים, מזדקר לעין מאפיין דומיננטי אחד, הקושר את כלל היצירות לכדי מסכת רעיונית מגובשת: העיסוק החוזר והבלתי מתפשר במילה הכתובה ובמעשה השירי ככלי אקטיבי של ריפוי, איחוי, מחסה ונחמה אל מול שבריריות הקיום, טראומות העבר והבדידות האנושית. 

רוביק רוזנטל במסע לנבכי העברית הישראלית

ד״ר רוביק רוזנטל, בלשון, מילונאי, עיתונאי, מחזאי וסופר

הוצאת כתר

ד״ר רוביק רוזנטל על: רוביק רוזנטל, העברית הישראלית: איך אנחנו מדברים ומה זה אומר עלינו, הוצאת כתר, 2026, 255 עמודים.

 

"העברית הישראלית: איך אנחנו מדברים ומה זה אומר עלינו" יצא בינואר 2026 בהוצאת כתר. הוא נולד מתוך שלושים שנות עיסוק אינטימי בעברית החיה, בטורים במעריב, באתר הזירה הלשונית, במילונים ובספרים. מבחינתי הגיע הזמן לספר את כל הסיפור, ללקט את כל המרכיבים, לפצח ולחבר לעשות זאת כדרכי בלשון בני אדם, כאשר לצד עבודתי בשדה הזה התעשרתי במחקרים רבים של קהיליית הבלשנים, שהעברית הישראלית היא כר הפעולה שלהם. מצאתי שיש אי בהירות הדורשת הסרת הערפל. מהי בדיוק העברית הישראלית? מה ההבדל בינה לבין 'עברית' סתם? מה ההבדל בינה לבין 'ישראלית' מבית מדרשו של גלעד צוקרמן, תיאוריה מופרכת אבל אטרקטיבית ודורשת מענה?

על הספר ״מסע עם אופק: צוהר לעולמם של כלבי הבר הכנעניים״ מאת היאלי גרוס

ד״ר מירי ברומר, אוניברסיטת חיפה

היאלי גרוס, מסע עם אופק: צוהר לעולמם של כלבי הבר הכנעניים, הוצאת לאור ישראלים 2022

היאלי גרוס הגיעה לאופקים בקיץ 2018. השכונה שלה, רמת שקד, הייתה בתנופת בנייה אך הם היו הדיירים הראשונים ברחוב. לא עלה בדעתה "שכבר בבוקר הראשון לאחר המעבר, הכול ישתבש. לא דמיינתי את המסע שהמתין לי מעבר לאופק.." (פתח דבר).

מספר הכניסות לבלוג עולה על 2.6 מליון!

אני מסתכלת עכשיו בהתרגשות על נתוני הכניסות לבלוג. לראות מספרים מטפסים זה דבר אחד, ולהבין שהבלוג שלנו הפך לקהילה בינלאומית אמיתית זה דבר אחר! 

שורשי אוויר באירופה, מדרך רגל בעמק: על מכתבי היהדות של שטפן צוויג והאנשים שביניהם

פרופ׳ מינה רוזן, אוניברסיטת חיפה

הוצאת כרמל

על: שטפן צוויג, מכתבים על יהודים ויהדות, ערך וההדיר :שטפן ליט. תרגמה מגרמנית: קטיה מנור, הוצאת כרמל, ירושלים תשפ"ד 2024, 286 עמודים 

בעקבות צאת הספר "מכתבים על יהודים ויהדות" מאת שטפן צוויג (הוצאת כרמל), פרופ' מינה רוזן יוצאת למסע אישי והיסטורי מרתק. דרך סיפורה של חנה יעקובסון בת ה-100 ומזוודת המכתבים הסודית שהגיעה לספרייה הלאומית, נחשף הוויכוח העמוק על מהות הקיום היהודי. בין אהבת הגלות של צוויג לבין מציאות ההגירה בארץ ישראל, עולה השאלה: האם סוד ההישרדות טמון בגיל שבו אנו נאלצים להשתנות?

תגיות: שטפן צוויג, מכתבים על יהודים ויהדות, אהבת הגלות, הנס רוזנקרנץ, חנה יעקובסון, קיום יהודי, ההגירה בארץ ישראל, הספרייה הלאומית בירושלים.

***

במקום שבו אני נמצאת בחיי, ספר מדבר אלי משום שהוא קשור למשהו בעברי שלי , בחוויותי, באנשים שפגשתי. את ספרו של שטפן צוויג , מכתבים על יהודים ויהדות, קיבלתי בתורת שי מחברתי עו"ד פנינה פריצקי. היא כמובן לא ידעה שזה מכבר התכוונתי לרכשו בעצמי, אבל ניחשה בחושיה החדים שהספר ואנוכי נועדנו זה לזו. הסיבה שמיום שנודע לי עליו מאחד המוספים הספרותיים ביקשתי לרכשו הינה כפולה. חצייה האחד קשור לאהבתי את שטפן צוויג, וחצייה האחר קשור לעובדה שחלק חשוב מן המכתבים בספר נמסרו לספריה הלאומית על ידי אשה שהכרתי היטב ואשר עמה הייתי בקשר אינטלקטואלי מתמשך תקופה ארוכה, ואשר על אודותיה אספר בהמשך.

ירושת הלשון ומשמעות הזיכרון: על ״הירושה״ ספר שיריה של קרן אלקלעי-גוט

ד״ר עופר חן, אוניברסיטת תל אביב

קרן אלקלעי-גוט, ירושה: ספר שירים דו לשוני יידיש - עברית, ה. לייוויק פארלאג, תל אביב תשע״ח 2018, 75 עמודים

ספר שיריה של קרן אלקלעי-גוט, ירושה, שנכתב במקורו ביידיש, מציב כבר בכותרתו את רעיון המסדר של האסופה כולה: ירושת הדורות. אולם אין זו ירושה במובן המקובל של המילה - היא איננה מסורת יציבה העוברת בשלמותה מדור לדור ואף לא סִפר משפחתי קוהרנטי הנמסר כעדות סדורה לאירועי העבר.

שבוע הספר העברי תשפ״ו 2026 + כל סקירות הספרים החל משנת 2012

 כמדי שנה, כותבים וכותבות מעולים יעלו כאן בבלוג את ההמלצות האישיות על ספרים הקרובים לליבם. היופי הגדול הוא שכל אחד ואחת מהם מביא איתו עולם ומלואו: את טעמו הייחודי, את סקרנותו ואת עולמו הפנימי. הרי קריאה לעולם אינה פעולה סבילה; היא מפגש אינטימי בין שתי נפשות: זו של הכותב וזו של הקורא, והוא מוליד בכל פעם משמעות חדשה לטקסט.

חננאל מאק כותב על ״נתן ועמוס״ מאת אסף ענברי

פרופ׳ חננאל מאק, המחלקה לתלמוד, אוניברסיטת בר-אילן

 הוצאת משכל ידיעות אחרונות

על: אסף ענברי: נתן ועמוס, הוצאת משכל ידיעות אחרונות, 2026, 256 עמודים

זהו סיפורם של שני אנשי הרוח המשפיעים ביותר שחיו בארץ במאה העשרים, וזהו גם סיפורו של הוויכוח שקורע עד היום את החברה הישראלית.

אלתרמן ועוז. נתן ועמוס. האחד עמד בראש התנועה למען ארץ ישראל השלמה. השני עמד בראש מחנה השלום.

אזהרת קריאה: הספר שיגרום לכם להישאר ערים כל הלילה - על ״מאבק כוחות״ של בראד תור

 אבי מזור, גרפיקאי ואיש ספר

ספרי מתח וריגול כבשו מקום של כבוד בצמרת עולם הספרות העולמי, ולא במקרה. ההצלחה הפנומנלית שלהם, כפי שניתן לראות בסדרות מצליחות כמו זו של סקוט הרוואת, המונה עשרות רבי-מכר, נשענת על היכולת הייחודית שלהם להציע לקורא שילוב מושלם של אסקפיזם טהור יחד עם רלוונטיות אקטואלית מבהילה. ז'אנר זה מצליח ללכוד את החרדות העמוקות ביותר של החברה המודרנית, מטרור גלובלי ועד קונספירציות פוליטיות, ולתרגם אותן לרכבת הרים קצבית של אקשן, תפניות חדות ומתח פסיכולוגי בלתי פוסק. במציאות מורכבת שבה קווי הגבול בין טוב לרע מטושטשים, ספרי המתח מעניקים חוויית קריאה ממכרת, "מגנט של דפים", שמחזיקה את הקוראים ערים אל תוך הלילה ומספקת להם גיבורים נחושים שמצליחים, כנגד כל הסיכויים, לעשות סדר בכאוס העולמי.

בראד תור, מאבק כוחות, דני ספרים הוצאה לאור, תשע"ח 2018, 416 עמודים

סערה משתוללת בים התיכון. קריאת חירום מצמררת מתקבלת במשמר החופים האיטלקי. מספר ימים לאחר מכן, גופה נשטפת אל החוף.

האימה כשורש התודעה: יגאל בן-נון על "הלם הטרור" של יוסף אגסי וחיים אסא

יגאל בן-נון, היסטוריון, חוקר מקרא, פעיל חברתי ואמן ישראלי

מסע אינטלקטואלי העוסק בשורשי הפחד האנושי, המעבר מדיבור לשפה וההבדל שבין טראומה אישית לנרטיב קולקטיבי.

על: חיים אסא ויוסף אגסי, הלם הטרור: האימה האנושית מפני המציאות, רסלינג, 2026-2025, 128 עמודים

תגיות: הלם הטרור, טרור ואימה, תולדות השפה, טראומה קולקטיבית, אבולוציה של הדיבור, הומו ספיינס, יוסף אגסי, חיים אסא, יגאל בן-נון.

פחדים, טראומות, דיבור ושפה. על שורשי התודעה האנושית

מי שמבקש להתחקות אחר מושגים מופשטים המעצבים את חיי האדם, ראוי שיקרא את ספרם החדש של ד"ר חיים אסא ופרופ' יוסף אגסי, "הלם הטרור – האימה האנושית מפני המציאות" בהוצאת רסלינג. אסא ואגסי מפליגים בספרם אל תולדות האנושות ואל ההגדרות המעצבות את מצבה. הם מרחיבים את תחום הדיון בטרור אל עבר הפחד, האימה, הטראומה, התודעה והשפה. בתוך כך הם סוקרים את עמדותיהם של ניטשה, הגל ומרקס, ומנהלים עמם מעין דו־שיח אינטלקטואלי.

על ספרה של שולה ברנע, "קנאה ירוקת עיניים“ וראיון מדומיין עם הסופרת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שולה ברנע, קנאה ירוקת עיניים, עורך: יגאל שוורץ, הוצאת בית הסופרים ע"ש עמוס עוז ומכון הקשרים לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, תשפ"ו 2026

תגיות: שולה ברנע, דרמה משפחתית, קנאה, בגידה, רומן פסיכולוגי, שכונת התקווה, יחסי אחיות, ספרות מקור.

הנחש מתחת לשטיח של שכונת התקווה: 

כשהקנאה המשפחתית מנפצת את האשליה

סקירות ספרים לכבוד חג הספר תשפ״ו 2026 + הסקירות של כל השנים הקודמות

מדי יום ביומו סקירה חדשה. עולמות הרוח מתרחבים וממריאים אל על. 

בין הבנלי לנשגב: עיון בסיפור "חלומו של מר מנור" מאת אמציה פורת

חגי קמרט, סופר, משורר וצייר

ניתוח ספרותי על אהבה בלתי אפשרית, זיכרון והשתקה, דרך כתיבתו הייחודית של חתן פרס ראש הממשלה ללשון עברית ודמויותיהם המורכבות של המורה מנור ורחל סתוי.

מתוך הספר: "אגדת הבקעה וההר ועוד סיפורים" מאת אמציה פורת ז"ל

פרטי המהדורה: ספריית תרמיל, הוצאת קצין חינוך ראשי – ענף השכלה, משרד הביטחון, יוני 1969, 106 עמודים

תגיות: אמציה פורת, חלומו של מר מנור, אגדת הבקעה וההר, מורה בדימוס.

גרפיקאי ביצועיסט שהוא גם דפס מחפש בית חדש

 מהמסך אל הנייר: גרפיקאי ודפס תותח מחפש את האתגר הבא בירושלים!

מחפשים מישהו שלוקח קובץ ריק ויודע להפוך אותו למוצר מושלם ביד? הגעתם למקום הנכון.

נעים להכיר, אני מעצב גרפי ואיש דפוס עם המון ניסיון, ואני מחפש להשתלב בסטודיו, בית דפוס או חברה ירושלמית שרוצה להעלות את הרמה.

מה אני מביא איתי לשולחן?

דו"ח ברודק מאת פיליפ קלודל: כתב אישום מצמרר על זיכרון, אשמה ורוע אנושי

שולה ברנע, משוררת וסופרת

דו"ח ברודק" הוא יצירת מופת מטלטלת על כפר מבודד המנסה להשתיק רצח של "אחר". סקירה על ספרו העמוק של פיליפ קלודל. מסע פיוטי ואפל אל תוך הטראומה, האשמה הקולקטיבית והמתח שבין היחיד לחברה.

על: פיליפ קלודל, הדו״ח של ברודק, מצרפתית: שי סנדיק, מודן 2009, 276 עמודים

תגיות: דו"ח ברודק, פיליפ קלודל, שי סנדיק, ספרות צרפתית, זיכרון ואשמה, רוע אנושי, פוסט-טראומה בספרות, היחיד מול הקולקטיב, רומן פסיכולוגי.

היחיד והשַיירה: על מקומה של השִירה

הרצל חקק, משורר

מהו סוד החירות של היוצר בתוך משמעת השיירה? המשורר הרצל חקק בעקבות 'פארן', שירו הארספואטי המפעים של אריה סיון. קראו על הניגוד שבין הכלל לפרט ועל השיח של הגר.

בעקבות עיון בשירו של אריה סיוון על מדבר פארן. ׳פארן׳ שיר מתוך הקובץ 'כף הקלע׳, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989.

תגיות: ארספואטיקה בשירה, השיח של הגר, כף הקלע אריה סיון, היחיד מול הקבוצה, בדידות המשורר, שירה וקולקטיב, הגר ומדבר פארן.

מה סודה של השירה, מה פשר העצמאות שלה כשהיא לפותה במסלול של השיירה?

עיון בספרה של ברכה רוזנפלד, "אחר כך הייתי בראשית": החיים הם זמניים ושבריריים

בלפור חקק, משורר

ברכה רוזנפלד, אחר כך הייתי בראשית, הוצאת ספרא, תל אביב 2010, 66 עמודים

המשוררת ברכה רוזנפלד (15 באוקטובר 1946- 20 במאי 2026), נולדה להורים ניצולי שואה במחנה מעבר בקרבת העיר מינכן, גרמניה. בשנת 1958 עלתה לישראל מפולין עם הוריה ואחיה והתגוררה בבת ים. תחילה פירסמה בפולנית ואחר כך בעברית. שיריה תורגמו לאנגלית, פולנית, רומנית ואלבנית.

ספר השירים "אחר כך הייתי בראשית" נכתב בעקבות אשפוז רפואי ממושך, שהעניק לה תובנות על החיים ועל היצירה. השיר "פרחים בצנצנת" ממחיש זאת.

מותו של אהרן הכהן (במדבר כ). החטא ועונשו: עיון אנאליטי-חוויתי

ד״ר יוספה רחמן, מחברת הספרים "הסיפור בכתבי הקודש" ו"אגדת רש"י - הערכה פרשנית מחודשת"

ניתוח הקשר בין תיאור חטא מי מריבה לתאור מותו של אהרון הכהן בהר ההר. המאמר בוחן את המשמעות של סמלי הציות, תפקיד בגדי הכהונה והמשכיות עבודת המשכן. גישה אנליטית המציגה את דרכי ההנהגה ומנגנוני ההתמודדות של הכהן הגדול עם המוות.

תגיות: אהרון הכהן; במדבר כ; חטא ועונש; מי מריבה; בגדי כהונה; אלעזר הכהן; משה; רש״י; שד״ל; קדושת המשכן; אבלות.

מותו של אהרן הכהן (במדבר כ): החטא ועונשו: עיון אנאליטי-חווית

המעגל הנסגר בסיפור על מותו של אהרון הוא המעגל המפורסם של חטא ועונש. החטא והעונש מסופרים שניהם בבמדבר כ כמעט ברצף, כאשר רק קטע קצר אודות יחסי ישראל-אדום (פסוקים יד-כא) מפריד ביניהם. הסיפור על החטא בפרשת מי מריבה נקשר בתודעה הפרשנית יותר בדמותו של משה מאשר בדמותו של אהרון משום שמשה הוא הדמות הדומיננטית בסיפור: אליו פונה ה' לקחת את המטה (פסוק ז-ח) והוא, ולא אהרון, מרים את ידו ומכה במטהו על הסלע פעמיים (פסוק יא), אולם מאחר שמשה ואהרון צוו בלשון רבים לדבר אל הסלע (פסוק ח), ומאחר שהענישה מופנית אל משה ואל אהרון בלשון רבים (פסוק יב), ברור שמשה ואהרון נתפסים בפרשה שלפנינו כשניים שהם אחד. ואומנם כבר מתחילת שליחותו של משה שימש לו אהרון כמו פה ("הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה" - שמות ד, טז) וגורלותיהם נקשרו בעבותות.

הלחם במקרא - מצגת

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

לגלול כדי לעבור מדף לדף

ראו גם בבלוג: הלחם בתקופת המקרא: מדריך לימוד

הלחם במקרא: הבטים אמוניים ואידאולוגיים

הלחם בתקופת המקרא: שאלות, תשובות, דיונים ומילון מושגים להוראה

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הלחם באינפוגרפיקה

כיצד שימש הלחם במקרא ככלי לביטוי מעמד חברתי, מוסרי ומגדרי?

איך משקף הלחם את גבולות הזהות בין ישראל לעמים? בין קודש לחול ובין חיים למוות?

מהן המשמעויות הרחבות והמטפוריות של המילה ׳לחם׳, למעבר למזון בסיסי, בספרות המקרא?

מאמרי בבלוג זה, הלחם במקרא: הבטים אמוניים ואידאולוגיים, מציג את הלחם כראי העולם בתקופת המקרא, ומדגים כיצד מזון בסיסי זה חרג בהרבה מסיפוק צורך ביולוגי והפך למרכיב מהותי בתרבות, בזהות ובאמונה של עם ישראל. הדיון מתפרש על פני היבטים לשוניים, כאשר מילה 'לחם' מתארת מגוון מאפים וכן מזון באופן כללי, ומדגיש את תפקידו של הלחם בשיקוף מצבי נפש (אכילה מסמלת שמחה והימנעות – עצב) וביצירת אחווה או ניכור בין בני אדם. יתרה מזאת, המאפה משקף מגדר ומעמד חברתי וכלכלי, מסמן גבולות בין עשירים לעניים ובין קודש לחול, ומשמש כציון דרך במסע הגדול הלאומי ליציאה ממצרים. לבסוף, המאמר מציב את היחס ללחם כבסיס למוסר ואמונה, תוך הצהרה שהקיום תלוי לא רק בלחם הפיזי אלא גם בדבר האל.

מצגת על הלחם במקרא - כאן

הלחם במקרא - הבטים תרבותיים חברתיים, נפשיים ואמוניים

  ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הלחם כראי העולם; הוראת המילה; מצבי נפש; לחם ואחווה; לחם ומגדר; לחם ומעמד; לחם במסע הגדול אל ארץ הלחם; לחם מוסר ואמונה.

מדריך להוראת הנושא - כאן.

1. הלחם כראי העולם

הלחם היה מזונו העיקרי של האדם בתקופת המקרא. ההתעסקות היומיומית בהכנתו והתלות הקיומית בו עשו אותו לרכיב מהותי של החיים. במרוצת הזמן נתלו במגוון אופני הכנתו וצריכתו משמעויות עמוקות שחרגו בהרבה מסיפוק הצורך הביולוגי במזון. מי אפה את הלחם? באיזו צורה הכינו אותו? מה היו הרכבו ואיכותו? מתי אכלו אותו ומתי נמנעו מאכילתו? היכן אכלו אותו? מי הוכל ומי הודר מאכילת הלחם המשותפת? התשובות לכל השאלות הללו מראות שבישראל של תקופת המקרא רווחה תרבות לחם, ושהיא הייתה מאפיין יסוד בזהותו האתנית והאמונית של העם. באמצעות שליטה על הגוף וצרכיו: עינויו מזה (באמצעות צומות למשל) ועינוגו מזה (באמצעות איכות וכמות של הלחם) הביע האדם מישראל את נאמנותו לאלוהיו, לחוקי מועדיו ולזיכרונות מעברו. הלחם הפך לצומת של גבולות: לסמן המבחין בין ישראל לבין האחר, בין העשיר לבין העני, בין קודש לבין חול, בין האלוהי לבין האנושי, בין מלחמה לבין שלום, ובין השמחה לבין היגון. הלחם היה עשוי להיות גורם שמקרב בני אדם – יחידים, קבוצות ועמים – ולהפך, גורם שמבדל ומסכסך ביניהם. הלחם, כפי שיבואר להלן, נעשה לאספקלריה שבה משתקפים סדרי עולם כולו על היבטיהם האישיים, הפסיכולוגיים, החברתיים, הכלכליים, הלאומיים, ההיסטוריים, המוסריים והאמוניים.

יום ירושלים: היפוך מחורבן לגאולה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ירושלים במרכז העולם, מפת בינטינג, ככר ספרא, ירושלים

בשנת תשנ״ח (1998) חוקקה הכנסת את ׳חוק יום ירושלים׳. וכך כתוב בסעיף הראשון של החוק: הכנסת מכריזה בזה על יום כ"ח באייר כעל יום ירושלים שיוחג מדי שנה בשנה כחג המדינה וייקרא בשם "יום ירושלים”. 

השם שקבעה הכנסת, ׳יום ירושלים׳, הוא היפוך מחורבן לגאולה של הצירוף המקראי ׳יום ירושלים׳. שהרי במקרא הצירוף ׳יום ירושלים׳ מציין את חורבן ירושלים. וכך נאמר במזמור קל״ז בתהלים:

מנהרה קדומה נחשפה סמוך לרמת רחל

התגלית המפתיעה נחשפה במהלך הקמת שכונה שמקדמת רשות מקרקעי ישראל, בחפירות של רשות העתיקות, וצפויה להשתלב בגן ארכיאולוגי

.אחת הכניסות לחלל התת קרקעי שנחשף בחפירות בירושלים.
 צילום יולי שוורץ רשות העתיקות⁩

מנהרה קדומה, חצובה בסלע לאורך של כ-50 מ', התגלתה במפתיע בסמוך לקיבוץ רמת רחל בירושלים. התגלית יוצאת הדופן נחשפה בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות לפני הקמת שכונה חדשה, צפונית לרמת רחל.

‎⁨המנהרה הקדומה שנחשפה בירושלים.
צילום יולי שוורץ, רשות העתיקות⁩.

הכניסה למתחם הקדום מפני השטח נעשתה באמצעות גרם מדרגות אשר ירד אל פתח חצוב והוביל לתוך המנהרה. זו, התגלתה כשהיא מלאה באדמת סחף אשר נכנסו אליה, כנראה, במשך מאות ואולי אלפי שנים.חפירה במספר מוקדים בתוך המנהרה, הראתה שגובה המנהרה הוא עד 5 מ' ורוחבה כ-3 מ'. "החציבה נעשתה למשעי, וברור שמי שחצב את המנהרה השקיע רבות, תכנן, והייתה לו היכולת והמשאבים הדרושים על מנת להשיג את המטרה.

ממקדש למסחר: המנורה החשמונאית והטטרדרכמה מאשקלון – הבטים נומיסמטיים ותרבותיים

בעקבות חקירה משותפת: מטבעות עתיקים נדירים הוחזרו מארה"ב לידי ישראל

‎⁨מטבע ממטבעת אשקלון. מימין למעלה: אלף ונון בכתב פיניקי = קיצור לאשקלון.
צילום: היחידה למניעת שוד רשות העתיקות

מטבעות אינם רק אמצעי תשלום, אלא גם "מדיה" תקשורתית. שני המטבעות שהושבו לישראל מראים זאת: האחד (אשקלון) מעיד על השתלבות כלכלית גלובלית בעת העתיקה, והשני (אנטיגונוס) משמש ככלי להצהרה זהותית ודתית בתקופת סערה פוליטית.

תגיות: נומיסמטיקה (חקר המטבעות), התקופה החשמונאית, התקופה הפרסית, מתתיהו אנטיגונוס, מנורת שבעת הקנים.

המטבע נושא סמל המנורה. צילום איתן קליין רשות העתיקות.