החרם על ברוך שפינוזה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים

שפינוזה לפני שופטיו. המוזיאון היהודי באמסטרדם
צילום: יואב מזור

ברוך שפינוזה (24 בנובמבר 1632 – 21 בפברואר 1677) היה מגדולי הוגי הדעות שקמו לעם ישראל ולעולם כולו. שפינוזה היה פילוסוף רציונליסט יהודי-הולנדי שעסק במטפיזיקה, תורת ההכרה, אתיקה ותורת המדינה. נחשב לאחד מאבות ביקורת המקרא המודרנית. על חיבור התורה הוא כתב: ”ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו” (מאמר תאולוגי-מדיני, עמ' 96).  לדעתו, לתורה ולספרי נביאים ראשונים יש מחבר אחד, והוא היה עזרא. דהיינו, מחבר שחי אחרי גלות בבל, במאה ה-5 לפנה״ס.  בגלל דעותיו על כתבי הקודש, היהדות (היהדות לדעתו אינה דת אלא תורה וחוקה מדינית) ועל האלוהות (פנתאיזם, האל הוא מעבר לטוב ולרוע), הוא הוחרם על ידי הקהילה היהודית באמסטרדם בהיותו בן 24 שנים. יש אומרים שהסיבה העיקרית לנידויו היה חששה של הקהילה היהודית באמסטרדם, שמקורה בפליטים יהודים מספרד ומפורטוגל, מזעמה של החברה הנוצרית שדעותיו של שפינוזה קוממו אותה. 

על שלושה שירים של ניסים סרוסי

טוּבִי סוֹפֵר

הזמר ניסים סרוסי בהופעה שהתקיימה בהיכל התרבות ביהוד
בחמישה בנובמבר 2026. צילום: טובי סופר

המשורר טוּבִי סוֹפֵר נכח בסוף השבוע האחרון בהופעה של הזמר אבנר גדסי ביהוד, שבה התארח גם הזמר ניסים סרוסי. סופר התרגש מהמופע וכשחזר לביתו הוא כתב את השיר "על שלושה שירים של ניסים סרוסי".

מעל ארבעה מליון כניסות! איך בלוג קטן בעברית הפך למעין קהילת חכמים וירטואלית חוצת יבשות

לראות את הגרפים של נתוני הכניסות לבלוג מטפסים זה תמיד מרגש, אבל הבוקר, כשהבטתי במסכים, הרגשתי משהו אחר לגמרי. זו כבר לא רק סטטיסטיקה יבשה של נתוני גלישה. זו הבנה עמוקה, כמעט עוצרת נשימה, שהמקום הקטן הזה הפך לקהילה בינלאומית אמיתית. קהילת חכמים וירטואלית, חיה ונושמת.

בתוך המרחב הזה, שמתקיים כנגד כל הסיכויים על ידי אדם אחד וללא שום עזרה ותקציב, הצטברו להן כבר כמה מליוני כניסות. אבל המספר הזה הוא לא העיקר; העיקר הוא מי שעומד מאחוריו - הגולשות והגולשים. 

עוצמה שאינה נזקקת לצעקה: על ספרו של רון גרא - רגעים לפני

חגי קמרט, סופר, משורר, צייר 

 רון גרא, רגעים לפני, הוצאת שי, ישראל תשפ"ז (2026)

מבוא

הדף הראשון בספר - דף ההקדשה - מורכב משורה אחת בלבד, נדמה כי מצאה לעצמה חופש להשפיל ראש ולרדת קמעה במדרון הדף הריק:

"לכל אהובי שאבדו לי בדרך"

שורה זו נושאת אהבה ענקית, הזורמת לאורך דרך ארוכה ומניחה פרחי זיכרון בכל תחנה ותמרור אחרון של אהובי המשורר. שורה זו פותחת שער לשירה מקשרת בין נפש לנפש, החודרת בפשטות טבעית ורכה מן השורה השרה אל חדרי לבו של הקורא.

מצודת גלאון שביער גוברין, המתוארכת לאמצע המאה ה־12 לפני הספירה, שוקמה וחודשה

מצודת גלאון שביער גוברין, המתוארכת לאמצע המאה ה־12 לפני הספירה, שוקמה וחודשה. 

מצודת גלאון לאחר הסדרת האתר. צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות

הבוקר, חמישי 29.10, תחנך מצודת גלאון המחודשת ביער גוברין, לאחר השלמת עבודות חפירה, שימור, פיתוח והנגשה של קק"ל ורשות העתיקות, שיאפשרו לציבור הרחב ליהנות מאחד האתרים הארכיאולוגיים המרתקים באזור.

פרוס עלינו שמים חדשים, קוראת מרים שפר בשירה: אשה מוכה

 מרים שפר, משוררת

מרים שפר פירסמה ספר שירה בשנת 2020, "הזמן עצר בנהרות" (הוצאת עמדה); שירתה עוסקת בתומת הילדות, בזיכרונות משפחתיים ומהגרים, ובדיאלוג עמוק עם שפת המקורות והתנ"ך. שירה המצ״ב, שמפורסם כאן לראשונה, יוצר חיבור עז, נוקב ומטלטל בין שתי פריזמות: הפריזמה של אלימות במשפחה (אישה מוכה, יחסים מתעללים, אשמה עצמית והלקאה) לבין הפריזמה הלאומית-תיאולוגית (מערכת היחסים המורכבת בין כנסת ישראל/האומה לבין הקב"ה, הגלות, החורבן והכמיהה לגאולה). מרים שפר היא מורה ומחנכת. זכתה בפרס החינוך מטעם מנח״י.

אני אישה מוכה 

              אָהַ֤בְתִּי אֶתְכֶם֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה

              וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה אֲהַבְתָּ֑נוּ /מלאכי א 2

א.

בַּגִּיל הַזֶּה פִּתְאוֹם 

הִתְגַּלּוּת

עִם חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְאַמוֹת הַסִּפִּים

הָרוֹעֲדוֹת בִּי תָּמִיד 

בְּאַהֲבָה 

בְּהַכְנָעָה 

בְּאֵימַת הָרָצוֹן הַחָפְשִׁי

בין "הרפובליקה של הרוח" לריבונות המדינה: סקירת הספר "תפרי העבריות" מאת גדעון טיקוצקי

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

תפרי העבריוּת: ארכיון הספרות לנוכח הקאנון

גדעון טיקוצקי, תפרי העבריוּת: ארכיון הספרות לנוכח הקאנון, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשפ״ה 2024, 129 עמודים.

סקירה על ספרו של גדעון טיקוצקי "תפרי העבריות" (הוצאת מאגנס). ניתוח המפגש ההיסטורי בין בן-גוריון לסופרים ב-1949, הקמת ארכיון "גנזים", והמתח שבין הקאנון העברי לריבונות הממשלתית.

תוויות: ארכיון גנזים, דוד בן גוריון, הקאנון העברי, ספרות עברית חדשה, הרפובליקה של הרוח, היסטוריה של הספרות העברית, כור ההיתוך, תרבות עברית. 

עולם כמנהגו עוד נוהג וכבר אין יהודים עוד בקוֹבְנָה וכבר אין מצבות חדשות

ד״ר אסתי מאיר, חוקרת יהדות ואומנית

בֵּית הָעַלְמִין הָאִלֵּם

עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ אָז נָהַג

הַבַּרְבּוּרִים אָז שִׁיְּטוּ בָּאֲגָם

הָעֵצִים אָז צִמְחוּ צַמָּרוֹת

וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט

וּכְבָר אֵין יְהוּדִים עוֹד בְּקוֹבְנָה

לְבַד מִכַּמָּה מַצֵּבוֹת

וְהָעוֹלָם?

על סִפרו של אלחנן ריינר, ׳כהרף עין׳ : על יציאתו של הרמב"ם מן המערב, על מסע הכפרה שערך ועל שהייתו קצרת הימים בארץ ישראל

ד״ר עופר חן, אוניברסיטת תל אביב

חסיד בעל כורחו? בין היסטוריה לעיצוב זיכרון

הוצאת בלימה

על סִפרו של אלחנן ריינר, 'כהרף עין': על יציאתו של הרמב"ם מן המערב, על מסע הכפרה שערך ועל שהייתו קצרת הימים בארץ ישראל (בלימה, 2025)

סקירה ביקורתית על ספרו של אלחנן ריינר ׳כהרף עין׳, המבקש לזהות ברמב"ם חסיד המושפע מהצופיזם בעקבות מסעו לארץ ישראל. המאמר מאת עופר חן בוחן את היסודות הרעועים של תיאוריית ההמרה לאסלאם וטוען כי ׳הרשימה׳ אינה צוהר לעולמו הפנימי של הרמב"ם, אלא עדות לאופן שבו בניו וממשיכיו עיצבו את דמותו לצרכיהם הרוחניים והפולמוסיים.

תוויות: הרמב"ם; חסידות צופית; מיסטיקה יהודית וצופיזם; מורה הנבוכים; הגות יהודית בימי הביניים; אלחנן ריינר; ׳כהרף עין׳.