על ספרה של רונית נעמת עיר-שי, אשה או חוה, העוסק בהפסקות היריון בשיח ההלכתי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

רונית נעמת עיר-שי, ״אישה״ או ״חוה״: הפסקות היריון בשיח ההלכתי-האורתודוקסי במאה העשרים מפרספקטיבה מגדרית, הוצאת מאגנס, ירושלים תשפ״ג 2022, 296 עמודים, כריכה רכה

סוגיית ההפלות אינה מפסיקה להסעיר את העולם וכתוצאה מכך מרבה להעסיק את התקשורת. מדינות שונות נוקטות גישות שונות כלפיה: מאיסור גורף ומחמיר ועד הרשאה חוקית בכפוף לבקשה. נשים, גברים, רופאים ופעילי זכויות אדם נדרשים תדיר לסוגיה הסבוכה והרגישה הזאת. על המצב בישראל ניתן ללמוד מדיווחי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה. היא פירסמה שבשנת 2021 אושרו על ידי הוועדות 99.5% מהבקשות להפסקת היריון, כלומר, כמעט כולן. שיעור הפניות אליהן  ב-2021 היה 7.7 ל-1,000 נשים (בגילים 49-15). אף שהסעיף השכיח לאישור הפסקות היריון היה היריון מחוץ לנישואין (47.9% מהפניות), הבקשות על רקע הסעיף החוקי הזה נמצאו בירידה כשבמקביל חלה עליה באחוז האישורים על רקע הסעיף ׳סיכון למום בעובר׳ (האחוז הגבוה ביותר אי פעם).

סוגיית ההפסקה היזומה של הריון כרוכה במניפה רחבה של שאלות: מתי מתחילים החיים? מאיזה שלב נתפס העובר כאדם בעל זכות טבעית לחיים? האם הביצית המופרית היא יצור חי? האם ניתן לקבוע את השלב בהיריון שבו העובר ייחשב ל׳אדם׳? ואולי רק מהשלב שוא נפרד מאמו ויוצא לאוויר העולם הוא נחשב ל׳אדם׳?

על ספרו של מרדכי כוגן: הנחל השוטף: תעודות מאשור ובבל בזיקה לתולדות ישראל בימי בית ראשון

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



מוסד ביאליק

מרדכי כוגן, הנחל השוטף: תעודות מאשור ובבל בזיקה לתולדות ישראל בימי בית ראשון, ספריית האנציקלופדיה המקראית לח, מוסד ביאליק, ירושלים תשפ״ג 2022, 246 עמודים.

הכותרת הראשית של האסופה היא - ׳הנחל השוטף׳, ופישרה מבואר בפתח הספר: השטפונות הפוקדים מדי פעם את הפרת והחידקל היו מכשול מעבר, ועל כן מלכי אשור פיארו את נצחונותיהם על המים הגואים, בנוסף להאדרת נצחונותיהם הצבאיים. הם התפארו שאפילו מבול הנהרות לא היה יכול לעצרם בצאתם לכבוש את העולם. כנגד זאת לתושבי ארץ ישראל היו המים השוטפים מצפון דימוי לאיום קיומי (יש׳ ח,ז-ט; יר׳ מז,ב). האסופה הנוכחית מתרכזת בהבט המסופוטמי ההירואי. 

מההסבר הזה ומתוכן הספר ברור, שאין כוונתו של הספר להתמקד בנהר החידקל (׳חידקל׳ באכדית הוא ׳הנחל השוטף׳). המחבר עושה כאן שימוש פיוטי במשמעות שמו של החידקל. במקרא השם ׳חִדֶּקֶל׳ מצוי רק פעמיים: בבר׳ ב,יד ובדנ׳ י,ד, לעומת ה׳פרת׳ הנזכר בו 19 פעמים, כי הפרת, שהוא הנהר הגדול הקרוב יותר לארץ ישראל, היה הנהר המוכר יותר לאנשי המקרא. 

כותרת המשנה של הספר מפרטת שעניינו תעודות היסטוריות מאשור ובבל בזיקה לתולדות ישראל בימי בית ראשון - מאות ט׳-ו׳ לפנה״ס.

הספר הוא מהדורה מעודכנת, מורחבת ומשוכללת של ספרו הקודם של פרופסור מרדכי כוגן שהופיע לראשונה לפני כשני עשורים תחת השם: אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל - מאות ט׳-ו׳ לפנה״ס, ספריית האנציקלופדיה המקראית יט, מוסד ביאליק, ירושלים תשס״ד 2003, 179 עמודים.

ותהי ושתי יפה כשמש

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

ושתי

וַתְּהִי וַשְׁתִּי אֵשֶׁת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יָפָה כשֶּׁמֶשׁ,

וְאִשָּׁהּ הִצִּיגָה כִּכְלִי לְעֵינֵי יוֹעֲצָיו,

וְתִמְאַס בּוֹ וּתְסָרֵב לָבוֹא לְמִשְׁתֶּה כִּפְקֻדָּתוֹ

וְתִמְצָא מִקְלָט אֵצֶל רֵעוֹתֶיהָ,

יַעַן כִּי קֶרֶן גְּדוֹלָה צָמְחָה עַל מִצְחָהּ

וַתְּהִי בּוֹשָׁה וְנִכְלֶמֶת-

וְיִשְׁלַח אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַסּוֹבֵא לְהָרְגָהּ בַּעֲצַת אֲנַגְּרָהּ מְאַיְּנוֹ

לְמַעַן תִּירֶאנָה נְשׁוֹת פָּרַס מִבַּעֲלֵיהֶן.

כתובת דרויש איננה אותנטית

רשות העתיקות מודיעה כי הכתובת שנושאת את שמו של דריווש הראשון אינה אותנטית

חוקרת מומחית לכתיבה קדומה, השאירה בתל לכיש את החרס בניגוד לאתיקה, דבר שיצר הטעיה * רשות העתיקות תרענן את הנהלים בקרב כל משלחות החפירה הזרות שפועלות בארץ

רשות העתיקות מודיעה כי החרס הקדום שנמצא ע"י מטיילים בתל לכיש, הנושא את הכיתוב 'דריווש שנת 24', אינו אותנטי.

"מסעות פנים" של המשוררת חווה צוטרין נתן - התרשמויות

חגי קמרט, משורר וסופר

צילום: נועם נתן דוד

חווה צוטרין נתן, מסעות פנים, הוצאת "צור- אות“, תשפ״ג

הקדמה

כשאני קורא בספרה החדש של חווה צוטרין נתן, "מסעות פנים“, שהכותרת כבר מרמזת על תוכנו, אינני יכול שלא לחשוב ולהרגיש שהאותיות והמילים פותחים בפני צוהר, ומושכים אותי בחוטי אור וקסם לאתרים עלומים בעולם רחב, אין סופי, שכולו עשוי מאי וודאות נצחית בלתי מושגת.[1] עולם שכולו סוד ומסתורין, בחוכמת היהדות, שעשרים ושתים אותיות עבריות ועשר ספירות יצרו אותו על ידי האלוהים. ובכל זאת האדם, שיש בו משהו מצלם האלוהות הצליח לראות, כמשה בזמנו, את אחוריו. ואפילו לנגוע פה ושם באיזו "מוטציה" של קרקע נגלית ונראית.

החרם על ברוך שפינוזה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים

שפינוזה לפני שופטיו. המוזיאון היהודי באמסטרדם
צילום: יואב מזור

ברוך שפינוזה (24 בנובמבר 1632 – 21 בפברואר 1677) היה מגדולי הוגי הדעות שקמו לעם ישראל ולעולם כולו. שפינוזה היה פילוסוף רציונליסט יהודי-הולנדי שעסק במטפיזיקה, תורת ההכרה, אתיקה ותורת המדינה. נחשב לאחד מאבות ביקורת המקרא המודרנית. על חיבור התורה הוא כתב: ”ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו” (מאמר תאולוגי-מדיני, עמ' 96).  לדעתו, לתורה ולספרי נביאים ראשונים יש מחבר אחד, והוא היה עזרא. דהיינו, מחבר שחי אחרי גלות בבל, במאה ה-5 לפנה״ס.  בגלל דעותיו על כתבי הקודש, היהדות (היהדות לדעתו אינה דת אלא תורה וחוקה מדינית) ועל האלוהות (פנתאיזם, האל הוא מעבר לטוב ולרוע), הוא הוחרם על ידי הקהילה היהודית באמסטרדם בהיותו בן 24 שנים. יש אומרים שהסיבה העיקרית לנידויו היה חששה של הקהילה היהודית באמסטרדם, שמקורה בפליטים יהודים מספרד ומפורטוגל, מזעמה של החברה הנוצרית שדעותיו של שפינוזה קוממו אותה. 

הורי הבל

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

הורי הבל

וְיַבִּיטוּ אָדָם וְחַוָּה אֶל גּוּפַת בְּנָם הֶבֶל

וְיִשְּׂאוּ קוֹלָם בִּבְכִי וְיֹאמְרוּ:

"הַכֹּה עָשָׂה קַיִן לְאָחִיו,

הַכֹּה שְׂנֵאוֹ, לָמָּה?

מֶה הָיָה פִּשְׁעוֹ?

ד״ר רות קנאי: על רפואת משפחה, מצויינות מקצועית ואהבת אדם

ד״ר לאה מזור, מלמדת בתכנית ׳אדם ורפואה׳ של האוניברסיטה העברית

ראיון עם ד״ר רות קנאי

ד״ר רות קנאי

הקדמה

ד״ר רות קנאי היא רופאת משפחה נערצת, עתירת ידע ונסיון. היא מרצה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים ושל אוניברסיטת בן גוריון בנגב. פירסמה עשרות מאמרים בעיתונים רפואיים. תחומי העניין המקצועיים שלה הם אתיקה, לימודים הומאניסטיים, חינוך רפואי, סוף החיים, פגיעה מינית והשלכותיה, כתיבה נרטיבית ורפלקטיבית, מניעת שחיקה ובריאות האישה. 

* תיאור נרחב יותר יש בסוף הראיון הזה.

א. ד״ר קנאי היקרה, את רופאת משפחה רבת נסיון שמטופליך הרבים מהללים את מקצועיותך, חכמתך ומסירותך. מהי רפואת משפחה? מה חשיבותה ובמה היא שונה מרפואה פנימית?

רפואת המשפחה היא מקצוע רפואי ייחודי, המאופיין בראייה הוליסטית של המטופל, משפחתו וקהילתו ובתפיסה ביו-פסיכו-סוציאלית. רופא המשפחה מלווה את המטופלים שלו מלידה ועד סוף החיים (ואף לאחריהם, כשהוא ממשיך את הקשר עם בני משפחתם). הראיה של רופא המשפחה היא כוללנית. תפקידו לראות במטופל אדם שלם, בבריאות ובחולי ולהכיר את המרקם שבו צמח. בניגוד לכירורגית, לגינקולוגית, לנפרולוג או לאורתופד, רופאת המשפחה לא יכולה להגיד : "לחולה שלי אין בעיה מבחינת רפואת המשפחה", אנחנו מאמינים לכאב, לסימפטום ומנסים למקם אותם על סיפור תולדות החולה. רופא המשפחה לומד להתייחס ל"חולי" - התפיסה של החולה לגבי מחלתו ולא ל"מחלה" כישות אובייקטיבית שניתנת להגדרה בכלים מדעיים. על רופא המשפחה להיות איש סקרן ואוהב אדם. להתעניין באמת בכל ההיבטים של החולה שלו ובכל ההקשרים שלו. הטיפול אינו ממוקד רופא או ממוקד חולה, אלא ממוקד בקשר שביניהם וביחסי האמון הנבנים לאורך שנים.

על מגיפות בספרות ועל הקורונה - ניתוח ספרותי ומדעי

בימים אלה ראה אור הכרך השביעי בסדרה פרי עטה של ד"ר לימור שרייבמן-שריר

על מגיפות בספרות ועל הקורונה- ניתוח ספרותי ומדעי

הוצאת כרמל

הכרך השביעי מתמקד במגפות בספרות ובהקשרן הרפואי. חלק נכבד מוקדש לסקירה מדעית של פנדמיית הקורונה. החל מהתגייסות המדע ללימוד מאפייני המחלה, לטיפול הרפואי, לפיתוח חיסונים ולהאצת השימוש בביוטכנולוגיה, דרך התארגנות מערכות הרפואה הציבורית והממשל, וכלה בהשלכות אתיות-חברתיות. 

סדרת הספרים זיכתה את המחברת בפרס איינהורן לחקר ספרות ורפואה לשנת 2021.

הקדמה לכרך השביעי מאת ד"ר לימור שרייבמן-שריר

כתיבתו של כרך זה החלה במהלך שנת 2020, עם התהוות הסימנים הראשונים לכך שמגפת הקורונה מתפתחת לכדי פנדמיה, שתלווה את האנושות לאורך זמן. סברתי שמעניין וחשוב להתייחס בזמן אמיתי לפנדמיה כמו זו המתחוללת אחת למאה שנים, לבנות מסגרת ראשונית להתייחסות אליה ולהציף תובנות ראשוניות. הצבתי לעצמי מטרה לנסות להבין את המאפיינים הרפואיים-מדעיים של מחלת הקורונה, ולהתעמק במגפות היסטוריות שידעה האנושות ובספרי המופת שנכתבו בהשפעתן, המשקפים לא רק את גורמי המחלה, הסימפטומים ודרכי הריפוי שהרפואה נקטה בהן בתקופות השונות, אלא גם כיצד התמודדו בני האדם במצבי קיצון, כיצד פנדמיה משפיעה על הפסיכולוגיה ההתנהגותית והחברתית ולאילו תמורות היא גרמה. העיון בספרות היפה המתארת מגפות ממקד את נקודת המבט האנושית בהתמודדות עמן, שכן למרות הקדמה וההתפתחות המעריכית של המדע והטכנולוגיה בתקופתנו, תוך התעצמות רמת ההשכלה והידע של מרבית האוכלוסייה, בני האדם עצמם לא השתנו. 

ונשאתי את עורות גדיי העזים שהלבישה אותי אמי בחשאי

אסתי בר, משוררת

ידים

וְנָתַן לִי אֱלֹהִים יָדַיִם כְּאַרְבָּעָה גַּפַּיִם וְיוֹתֵר

שֶׁיָּצַר לְכָל בַּעֲלֵי הַחַיִּים וְלָכֶם וְהָיוּ אֵלֶּה כְּדֵי לְהַחְיוֹתֵנִי

וְלָלֶכֶת בִּתְמִיכַת מַקֵּל אוֹ קַבַּיִם

וּמְגִנִּים הֵם עַל שַׁדַּי , שֶׁדַּי אִישָּׁה יָפָה כְּאַחַת הָאָדָם

וְחִזַּקְתִּי אוֹתָם הַשְׁכֵּם וְעֶרֶב וּלְפָטָתִי בָּהֶם כָּל עַמּוּד

שֶׁל מִלִּים בְּזוּיוֹת אוֹ חוֹדְרָנִיּוֹת הַמְּבַקְּשׁוֹת לְהַפִּילֵנִי

וְלֹא יָכְלוּ הֵמָּה וְשָׁבַרְתִּי כָּל חוֹמָה לְקַבְּלָנֵי בְּחֵיק בְּנֵי הָאָדָם.

על השקד במקרא - לקראת ט"ו בשבט

ט"ו בשבט עומד בסימן התחדשות האדם והאדמה, הטבע ועץ השדה. עץ השקד, הפורח סמוך לט"ו בשבט, מסמל את ראשית הפריחה בארץ ישראל. ייתכן שניתן לו השם 'שקד' בגלל היותו הראשון לפרוח מבין עצי הפרי. 

בתורה מסופר שיעקב שלח ל'איש' (בטרם שידע שהוא בנו יוסף) מזמרת הארץ: 'מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים' (בר' מג 11). השקד נזכר גם בקשר למטה אהרן: 'ויהי ממחרת ויבא משה טל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים' (במ' יז 23). מנורת הזהב שבמשכן היתה מעוטרת ב'גביעים משוקדים' (שמ' כה 34-33; לז 20-19). בספר ירמיה כתוב: 'ויהי דבר ה' אלי לאמר: מה אתה ראה ירמיהו? ואמר: מקל שקד אני ראה. ויאמר ה' אלי: היטבת לראות, כי שקד אני על דברי לעשתו' (יר' א 12-11). השקד נקרא גם 'לוז' ומוזכר במעשה ההכלאות של יעקב בבית לבן (בר' לז 39-37). בתיאור הזקנה בקהלת נאמר 'ויאנץ השקד' (יב 5).

על השקד ראו:
מקל, שקד, סיר נפוח וכלוב קיץ

 ירמיהו א ואורות הכרך: תהליך חקר ויטלי ותנובתו הפרשנית

 מנורת הזהב של המשכן - עץ של אור
ימי ט"ו בשבט - שוקדים על הבחינות

הנערה המזרחית המושלמת בשירה של מירי בן-שמחון: נַעֲרָה מִן הַקָּטָמוֹנִים

חגי קמרט, סופר ומשורר

הנערה המזרחית המושלמת בשירה של מירי בן-שמחון: נַעֲרָה מִן הַקָּטָמוֹנִים

על המשוררת בהקשר ספרותי

מירי בן-שמחון היא משוררת גדולה וייחודית בסגנון הכתיבה, בפורמט הכתיבה ובמסרים התוכניים. אולי פורצת דרך בשירה חופשית מאופיינת במהות כאמת "ערומה" חווייתית ורגשית, מדברת בגובה העיניים, בפשטות המילה, משוחררת לחלוטין מכל סוד מכל אינטימיות פרטית. לא מעט משיריה הם מהז'אנר "שירה בפרוזה". בין שיריה נמצא שירי הגות, מסתורין, הרהורים, ושירים ייחודיים המביעים כמיהה לאהבה אין סופית אולי מייסרת.

מירי נקטפה בדמי חייה בתאונת דרכים והיא רק בת 43 שנים.

יהי זיכרה ברוך.

להלן ניתוח ספרותי של שירה נַעֲרָה מִן הַקָּטָמוֹנִים מתוך ספרה אקזיסטנציליזם חרד, הוצאת כרמל, ירושלים 1998.

נַעֲרָה שְׁחֹרָה עִם חֲטָטִים בַּפָּנִים

עֲלִיזָה אַלְפַנְדָּרִי

בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹעַד לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים

מְכַבֶּסֶת אֶת בְּגָדֶיהָ

כְּמִי שֶׁעוֹשָׂה הַטּוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים

אַחַר כָּךְ תָּדִיחַ רִצְפָּה

וּתְתַקֵּן פְּרָחִים בָּאֲגַרְטָל

הִיא מַתְאִימָה אֶת צֶבַע הַחֻלְצָה לַחֲצָאִית

הִיא לֹא שָׂמָה עַל הַחֲטָטִים בַּפָּנִים

הִיא שָׂמָה עַל זֶה שִׁכְבָה עָבָה שֶׁל "מֵיק אַפּ"

וְלֹא רוֹאִים כָּל כָּךְ.

השואה והגבורה - הגות, ספרות, שירה, אמנות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



סבינה סעד, אור הנר

להלן אוסף של דברי הגות, ספרות, שירה ואומנות על השואה שהתפרסמו בבלוג זה.

הגות
Maya Mazor-Hoofien, Antisemitism: From the Ancient World to Today
ד״ר לאה מזור, מהטלאי הצהוב אל הדגל: מסע אמנותי בין כוכבים וסמלים ביצירתה של האמנית סבינה סעד
ד״ר לאה מזור, שירת גן העדן השרוף: עיוני מקרא בפואימה ׳נוף בעשן: פרקי ברגן-בלזן׳ של איתמר יעוז-קסט
ד״ר לאה מזור, נפש יודעת אהבות בין שואה לתקומה. על ספרה של יפה לורנצי, דרור לנפשי נתתי
הרב ד״ר יואל בן נון, על: איתמר יָעוֹז-קֶסט: ספר האור הלבן
פרופ' חנה יבלונקה, על הוראת השואה והציונות
אורית מזור, שני מוזלמן

ביצי יען נחשפו בנגב

החפירה באזור ניצנה

שמונה ביצי יען בנות יותר מ-4,000 שנה נחשפו בחולות ניצנה בנגב, ליד מוקד מדורה קדום. התגלית הנדירה, שתיארוכה הראשוני נע בטווח שבין 7,500-4,000 שנה לפני זמננו, התגלתה בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות בשטח החקלאי של היישוב באר מילכה, במסגרת הכשרת שטח חקלאי וביוזמת קרן קיימת לישראל והמועצה האזורית רמת נגב.

ביצי היען

יעקב מלכין - קווים לגישתו למקרא: יהדות ללא אל

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כתר

כמה מילים על:
יעקב מלכין 2019-1926), יהדות ללא אל: יהדות כתרבות, תנ"ך כספרות, הוצאת כתר ויהדות חופשית, ירושלים 2003, 248 עמודים

בהקדמה לספרו כתב מלכין: ׳הספר מציע גישה חילונית ליהדות כתרבות, לתנ״ך כספרות ולאלוהים כגיבור ספרותי בספרות התנ״ך… הספר דן בספרות התנ״כית מנקודת המבט של ביקורת התרבות. ספרות התנ״ך מילאה תפקיד מכונן בכל תרבויות העם היהודי, ובייחוד בהתחדשותה של התרבות העברית בישראל במשך מאה ועשרים השנים האחרונות. כמו כל ספרות יפה בעולם מהווה גם ספרות התנ״ך עדות היסטורית למציאות חברתית, רוחנית ותרבותית של גיבוריה ויוצריה בעידן בו נוצרה ספרות זו. הארת היצירות התנ״כיות כיצירות ספרות בעיני הקורא המודרני וכעדות היסטורית למציאות רוחנית בעידן היווצר העם היהודי, אינה מותנה בהוכחת או בהפרכת האותנטיות הכרונולוגית והעובדתית של האירועים בעלילותיה׳ (עמ׳ 11).

בור וחושך - שיר על יוסף

דן אלבו, משורר


בְּמָקוֹם בּוֹ אֵין חֶמְלָה יֵשׁ בּוֹר וַחֹשֶׁךְ

שיר לפרשת וישב

יֵשׁ

וְחֹשֶׁךְ נּוֹפֵל

מַטָּה מַטָּה לַמַּעֲמַקִּים

בָּם אֵינוֹ יָכוֹל עוֹד

לְהַשְׁחִיר

כְּחֶשְׁכַת הַבּוֹר הָרֵיק אֵלָיו

הֻשְׁלַךְ יוֹסֵף עַל יְדֵי אֶחָיו,

כִּי בְּמָקוֹם בּוֹ אֵין חֶמְלָה

יֵשׁ בּוֹר וַחֹשֶׁךְ, רָעָה וּרְעָדָה

בריכת השילוח בגן הלאומי עיר דוד תיחשף במלואה מחדש

בריכת השילוח, שנמצאת בחלקה הדרומי של עיר דוד, בשטחו של הגן הלאומי סובב חומות ירושלים נבנתה לראשונה כחלק ממערכת המים של ירושלים במאה ה-8 לפני הספירה, בתקופת המלך חזקיהו כפי שמתאר המקרא במל״ב כ,כ: "וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ, וְכָל-גְּבוּרָתוֹ, וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַבְּרֵכָה וְאֶת-הַתְּעָלָה, וַיָּבֵא אֶת-הַמַּיִם הָעִירָה: הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יְהוּדָה".

על בריאת העולם במחשבת המקרא - חמשה שיעורים

הנה הקישורית לחמש ההרצאות שלי על בריאת העולם במחשבת המקרא שניתנו ב׳בית אביחי׳.

בית מקרא סז,ב תשפ״ב

הוצאת מוסד ביאליק

בית מקרא: כתב־עת לחקר המקרא ועולמו, סז,ב תשפ״ב

ת ו כ ן  ה ע נ י י נ י ם
נילי סמט, יחסי משפחה בספרות הפתגמים והעצות ממסופוטמיה

זהר עמר, הצֳרִי המקראי — שרף האלה האטלנטית מארץ־ישראל

תמר צבי, ״לֹא־תְבַשֵּל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ בתרגום רס״ג לתורה

ערן ויזל, לשאלת החלוקה המשולשת של ספרי המקרא לתורה נביאים וכתובים במסורת היהודית. חלק ב: שלוש דרגותהנבואה ועקרונות משלימים נוספים – מרד״ק ועד ליוסף אבו יחיא

אפרת בוכריס, ״וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ״ — פגישת יפתח ובתו והמפגש בין התנ״ך למוזיקה

רועי הורוביץ, אהבת יעקב (שבתאי) לדוד (המלך)

לאה מזור, התקבלות המקרא ופרשנותו באלבום התצלומים של דיקלה לאור ״נשים בתנ״ך ובנופי הגולן״

ב י ק ו ר ת  ס פ ר י ם
ארי גייגר, אברהם גרוסמן, רש״י והפולמוס היהודי־הנוצרי

מזמור שיר חנוכת הבית לדוד - זיקה לחג החנוכה?

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

להפעלת הסרטון אנא הקליקו על חלקו התחתון. הטקסט הקולי יופעל אחרי כמה שניות. 

מטבעות כסף מימי אנטיוכוס הרביעי נתגלו במדבר יהודה

 קופסת העץ. צילום: יולי שוורץ, רשות העתיקות

באזור מערות מורבעת שבשמורת נחל דרגה נתגלתה קופסת עץ שנעשתה במחרטה ובה 15 מטבעות כסף. הקופסה מתוארכת לתקופה שקדמה למרד המקבים. לאחר שנפתח פקק הכלי, התברר כי חלקו העליון מלא באדמה תחוחה ואבנים קטנות שנדחסו עד לשפתו. מתחת לשכבת אדמה זו, נמצאה פיסת בד צמר גדולה צבועה בסגול. פיסת הבד כיסתה 15 מטבעות כסף שסודרו בחלק התחתון של הקופסא, וביניהם הונחו פיסות צמר כבשים.

מטמון המטבעות. צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

המטמון, שנוקה על ידי תחום טיפול ממצאים ברשות העתיקות, כולל קבוצה אחידה של מטבעות טטרדרכמות מכסף, שנטבעו על ידי תלמי השישי, מלך מצרים. תלמי השישי מלך על מצרים במקביל לדודו - אנטיוכוס הרביעי ("אפיפנס"), אשר מלך על הממלכה הסלווקית, ובה ארץ-ישראל. שלושת המטבעות הקדומים ביותר במטמון נטבעו בשנת 176/5 לפנה"ס, ואילו המטבע המאוחר במטמון מתוארך לשנת 171/170 לפנה"ס. על גבי אחד מהמטבעות נמצאה חריתה בכתב יד עם השם "שלמי –Shalmai" בכתב ארמי.

על ספרה של שרה אהרוני, עד שאיינשטיין בא

אסתר ח״ג זילבר ויתקון, משוררת, ציירת ומרצה לספרות

שרה אהרוני, עד שאיינשטיין בא,  הוצאת ידיעות אחרונות, 2022, 496 עמודים

 ׳עד שאיינשטיין בא׳ הוא ספר מרתק ביותר ומפכח. אישיותו האקסצנטרית של איינשטיין, בטחונו העצמי, חוש ההומור השנון שלו, ותקשורת שוחרת סנסאציות בראו הילה זוהרת סביב ראשו המתולתל וחיוכו טוב הלב והילדותי.

הספר מציג בכשרון ספרותי מרהיב את תולדות חייו מילדותו עד למותו.

היו פעם שני בנים סוררים - חופני ופנחס. מאקמה סטירית מאת שלמה בכר וליקחה בצידה

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה

לא תחסום שור בדישו (דברים כ"ה 4)

 

הָיוּ פַּעַם שְׁנֵי בָּנִים סוֹרְרִים – הָאַחִים חָפְנִי וּפִנְחָס.// 

בְּנֵי עֵלִי, בָּנִים אֲהוּבִים, שֶׁעֲלֵיהֶם חִפָּה הוּא וְחָס.//

 כְּשֶׁאַבָּא עֵלִי בִּקְּשָׁם, בְּלָשׁוֹן עֲדִינָה וְרַכָּה//

 לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר כְּדֵי שֶׁהָאֵל לֹא יַנְחִית שׁוּב מַכָּה.//

 לְתוֹכַחַת אֲבִיהֶם הֵגִיבוּ בְּזִלְזוּל מִתְנַשֵּׂא וּמְלַגְלֵג//

 וְהִכְנִיסוּ לְפִיהֶם עוֹד נֶתַח, כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג.//

 כִּי יָדְעוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְיֵשׁ בָּהּ פָּסוּק מְפֹרָשׁ://

 לְהַתִּיר לַשּׁוֹר לֶאֱכֹל מִכָּל הַתְּבוּאָה אֲשֶׁר דַּשׁ.//

 אֲבָל מָה עַל בְּנֵי עֵלִי כִּי נַלִּין,//

 שֶחִלְּלוּ אֶת הַקָּדָשִׁים בַּעֲבֵרוֹת מְבִישׁוֹת שֶׁל חֻלִּין,//

 וּמָצְאוּ לָהֶם גַּם זְמַן אֵיכוּת, לַעֲבֵרוֹת הנְעִימוֹת שֶׁל הַמִּין.//

לך לך ועזוב את סיר הבשר

אסתי קושמרו-אברהם, משוררת


לך לך

לֵךְ לְךָ לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ

וַעֲזֹב אֶת סִיר הַבָּשָׂר

בְּנֵכָר

הרהורים דידקטיים בהוראת מקרא: מיקוד הלמידה, כישורים ללמידה עצמית, פרשנות

משה אילן, איש מקרא, מחנך ומנהל האגף לתכניות לימודים (עד 2001)

מיקוד הלמידה

נפתח את דברינו במובאה מתוך מאמרו של משה גרינברג – "הוראת התנ"ך בבתיה"ס בישראל" המנסה לתאר את הנחות היסוד של תפיסת העולם המקראית:

"אופי המקרא הוא לתאר את תולדות ישראל ומוסדותיו כמעוצבים על ידי שילוב רצון האדם ברצון האלוהים. רצון האלוהים הוא הקובע את כללי ההוויה, והאדם מרצונו מקבל את הכללים האלה או מואס בהם. היחס המיוחד של אלוהים לישראל עומד על ברית מלך – הוא קנה אותם לו לעם בגואלו אותם מיד פרעה באותות, כרת להם ברית שבה נהיו לו לעם והוא היה להם לאלוהים. ציווה להם חוקים לדבוק בו לבדו, הביאם אל הארץ שייעד להם ונטעם שם בשלום. תפקידו של העם הוא להיות לו ממלכת כוהנים וגוי קדוש. תפקידו של היחיד הוא להגשים בחייו את דרך ה' – צדקה ומשפט – ולדאוג שהציבור שבו הוא יושב ישאף להגשימה אף הוא. בעשיית רצון האלוהים כרוכה הברכה ליחיד ולציבור. בהפרת רצונו כרוכים הקללה והחורבן... התפיסה המקראית היא אפוא מסכת הארוגה ממושגי הברית והתורה, חובות היחיד והרבים וגורל לאומי התלוי באלה". (פתחים ד' עמ' 40, 1977)

פירושו של שמואל אחיטוב לספר הושע בסדרה ׳מקרא לישראל׳

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הושע עם מבוא ופירוש מאת שמואל אחיטוב (מקרא לישראל), הוצאת ספרים עם עובד בע״מ, תל אביב תשפ״ב 2022, 313 עמודים

תנ״ך ופוליטיקה בספרו של יאיר לפיד על מנהיגים תנ״כיים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

יאיר לפיד, הגיבורים שלי: ארבע הרצאות תנ״כיות, ידיעות אחרונות * ספרי חמד, תל אביב 2008, 127 עמודים

הספר, ״הגיבורים שלי: ארבע הרצאות תנ״כיות״, הוא ספרו התשיעי של יאיר לפיד. יש בו ארבע מהרצאותיו הפופולריות על התנ״ך, ״הספר הכי טוב שנכתב אי פעם״, כלשונו של לפיד, ואלו הן: ״האדם הפוחד״ (אברהם), ״חייו הכפולים של יעקב אבינו״, ״עונשו של משה״ ו״שאול ושמואל: המלחמה על המלוכה״.

יאיר לפיד, אתם שואלים, קורא בתנ״ך? איך? קריאה מעמיקה? מחדשת? פוליטית? את זה תשפטו בעצמכם. אבל לגבי השאלה ׳פוליטית?׳ אשיב מייד למי שלא מסוגל להתאפק - ברור שכן! 

ואזהרת מסע למי שכבר גמרו אומר בליבם לקרוא את סקירתי (טעות, רבותי, טעות! אתם עוד יכולים לחזור בכם...) - אם תמצאו כאן הקבלות ראי מה שקרה וקורה בפוליטיקה הישראלית של היום (תשפ״ב-תשפ״ג) זה על אחריותכם הבלעדית. ראו הוזהרתם!

מדרש בראשית רבה - מהדורתו של חננאל מאק

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כרמל

חננאל מאק, מראשית לבראשית רבה, א-ב, מהדורה שנייה, הוצאת כרמל, ירושלים תשפ״ב (2022), 847 עמודים

ספרו של חננאל מאק (פרופסור אמריטוס מהמחלקה לתלמוד של אוניברסיטת בר אילן), ׳מראשית לבראשית רבה׳, הוא מהדורה שנייה, מורחבת ומתוקנת של המהדורה הראשונה שיצאה לאור בשנת תש״ע (2010) תחת הכותרת ׳מראשית לבראשית רבה׳. המהדורה הראשונה כללה 14 פרקים שהוקדשו כולם למדרש רבה על פרק א של ספר בראשית. בשנת תשע״ו (2016) הופיע חלקה השני של המהדורה ובה 17 פרקים על בראשית ב-יא. המהדורה הנוכחית מתייחסת אל כל מדרש בראשית רבה, מראשית את אחרית, אם כי לא כל קטעי המדרש נדונו והתפרשו בספר. הוא מתמקד רק בחלקים שבעיני מאק נחשבים לטעונים עיון ודיון מיוחדים.

יורד־ים בשליחות האהבה

אלי יונה, משורר

הַדַּחַף הַגַּבְרִי

לְהַבְקִיעַ דֶּרֶךְ לְעִתִּים צוֹלֵחַ

וּלְעִתִּים לֹא

הזמנה למחשבה מקראית בעקבות ספרם של קבאנאס ואילוז, ׳שלטון האושר: איך מדע האושר שולט בחיינו׳

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים

אדגר קבאנאס ואווה אילוז, שלטון האושר: איך מדע האושר שולט בחיינו, מאנגלית: יוסי מילא, בן שמן 2022, 216 עמודים

הספר החדש המונח לפנינו, ׳שלטון האושר׳, עוסק בסוגיה שקשה להגזים בחשיבותה - האושר - והוא בוחן אותה בחברה המערבית המודרנית מכיוון סוציולוגי ופסיכולוגי. מילות מפתח בספר הן:

אושר, מדע האושר, רגשות, חשיבה חיובית, אינדיווידואליות, בחירות אישיות, עצמיות מאושרת, הנורמלי, הסדר הפוליטי והכלכלי, אינטרסים של חברות וממשלות, קפיטליזם, מיתוג ומיסחור.

מה לספר כזה ולמקרא? הרי מדובר לא בשתי גלקסיות נפרדות אלא בשני יקומים שלמים השונים מהותית זה מזה מבחינה רעיונית ותרבותית. המקרא מייצג עולם עתיק על אמונותיו, ערכיו וסדריו, והספר שלפנינו את העולם הקפיטליסטי המודרני בן זמננו. יחד עם זאת, הקורא המודרני במקרא, שהוא בן העולם הקפיטליסטי המערבי נושא עימו בהכרח  את ערכיו ודרכיו, והם משמשים לו עדשות סמויות דרכן הוא רואה את הפסוקים הקדמוניים. וגם אם ינסה בכל כוחו לאיין את השפעתם, איון מוחלט לא יימצא לו. 

פירושם של רימון כשר ואליהו עסיס לספר חגי בסדרה ׳מקרא לישראל׳

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

רימון כשר ואליהו עסיס, חגי עם מבוא ופירוש (מקרא לישראל), הוצאת ספרים עם עובד בע״מ, תל אביב תשפ״ב 2002, 133 עמודים

חגי הוא הנביא הראשון שניבא ליהודה לאחר שיבת ציון. שם הנביא, חַגַּי, הוא צורה מוארכת של חַגִּי (החג שלי). תקופת פעילותו היתה קצרצרה - פחות מארבעה חודשים, שהיו בשנת שתיים לדריוש הראשון (521/520 לפנה״ס). חגי היה בן דורו של זכריה.

ספר חגי מקיף שני פרקים בלבד הכוללים נבואות תוכחה ונחמה והן מסודרות בסדר כרונולוגי, כפי שניתן ללמוד מהתאריכים שבראשן. כשר ועסיס מחלקים את הספר לארבע יחידות:

פירושם של עסיס וכשר לספר מלאכי בסדרה ׳מקרא לישראל׳

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אליהו עסיס ורימון כשר, מלאכי עם מבוא ופירוש (מקרא לישראל), הוצאת ספרים עם עובד בע״מ, תל אביב תשפ״ב 2022, 164 עמודים

הפירוש שלפנינו הוא פרי איחוד מוחות, תובנות וכוחות של שני חוקרים חשובים מהמחלקה לתנ״ך באוניברסיטת בר אילן: פרופ׳ אליהו עסיס ופרופ׳ אמריטוס רימון כשר. לכשר אין זה הפירוש הראשון ב׳מקרא לישראל׳. בשנת תשס״ד הוא כבר פירסם בסידרה את פירושו  לספר יחזקאל (שני חלקים).

ברכת גמר חתימה טובה לכל גולשי הבלוג

ולחנה יתן מנה אחת אפים

אסתי קושמרו אברהם, משוררת

מנה אחת אפיים

וּלְחַנָּ֕ה יִתֵּ֛ן מָנָ֥ה אַחַ֖ת אַפָּ֑יִם כִּ֤י אֶת־חַנָּה֙ אָהֵ֔ב (שמואל א, א:ה)

אֶלְקָנָה אִישִׁי הָאוֹהֵב,
רוֹאָה אֶת הָאַהֲבָה הַמִּשְׁתַּקֶּפֶת בְּעֵינֶיךָ,
שׁוֹמַעַת אֶת מִלּוֹתֶיךָ הָאוֹהֲבוֹת אֵלַי
"ֲהלוֹא אנֹכִי טוֹב לָךְ מעֲשָׂרָה בָּנים"
חָשָׁה בְּיַחַסְךָ הַמַּעֲדִיף
כְּשֶׁבְּכָל פַּעַם אַתָּה מְחַלֵּק לִי מָנָה כְּפוּלָה...
אַךְ כָּל מֶחְווֹת הָאַהֲבָה
וְכָל הַמִּלִּים הַחַמּוֹת
לֹא מְמַלְּאִים אֶת הַחֶסֶר ...
מִתְפַּלֶּלֶת מֵעֹמֶק לִבִּי וּמְיַחֶלֶת
לְיֶלֶד-
פְּרִי אַהֲבָתֵנוּ.

על גבורת המיילדות העבריות וחכמתן - שפרה ופועה והמזימה שמעולם לא בוצעה - שמות א

שמות א:

טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. טז וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל-הָאָבְנָיִם אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה. יז וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים. יח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ-מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים. יט וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל-פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי-חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ. כ וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד. כא וַיְהִי כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים.

הסרטון מצוי ביוטיוב. כאן. 

הוראת נביאים אחרונים ביישוב בארץ ישראל בתקופה שלפני קום המדינה

ד״ר תמר למפרום, המכללה האקדמית לחינוך ע״ש דוד ילין

קולות שונים בהוראת נביאים אחרונים ביישוב בארץ ישראל בתקופה שלפני קום המדינה*

בחינוך הציוני במחצית הראשונה של המאה ה-20 בארץ ישראל התחזקה הוראת נביאים אחרונים באופן מיוחד, ואף הועדפה על פני הוראת חוקי התורה. הדברים השתקפו בתכניות הלימודים של הזרמים הלא אורתודוכסים: "הזרם הכללי" ו"זרם העובדים", ובהתייחסות הנלהבת של מורים להוראתם. היו שטענו כי הסיבה להעדפתם הייתה אידיאולוגית, וקשורה בהתרחקות מאורח החיים הדתי. לאחר קום המדינה פחתה חשיבות נביאים אחרונים בחינוך הממלכתי, והיקף הוראתם הצטמצם מתכנית לתכנית.

ספרות דתית ומורשת תרבותית בבית-הספר הכללי-הממלכתי

משה אילן, איש מקרא, מחנך, מנהל האגף לתכניות לימודים (עד 2001)

המקרא כתוב מתוך השקפת עולם דתית מובהקת. התאולוגיה המקראית מניחה כי ה' אלוהי ישראל הוא בורא העולם, שלטונו (דינו) והשגחתו (חסדו) חלים על עולם ומלואו, על האדם, על עם ישראל ועל כל החי והדומם. קיומו של עם ישראל מעוגן בברית שכרת עמו ה' בחורב, ברית שנכרתה לפני כן עם האבות. שמירת תנאי הברית היא המבטיחה את קיום העם. ועוד, גם כאשר הנושא הוא הוא אישי חברתי, כגון: היחסים שבין אדם לחברו או התייחסות מיוחדת לחלש ולעני - גם אז פועלים על מערכת יחסים זאת עקרונות תאולוגיים של שכר ועונש. הדמות הראשית בהיסטוריוגרפיה המקראית היא אלוהים. הסיבתיות ההיסטורית היא סיבתיות דתית, מקורה באלוהים ומהותה מתן גמול – שכר ועונש – לתבל, ליושבי בה ולעם ישראל.

יפת באהלי שם ושם באהלי יפת: הוראת תנ״ך ללא הדתה

משה אילן, איש מקרא וחינוך, מנהל האגף לתכניות לימודים במשרד החינוך (עד 2001)

בבראשית ט' 27 אנו קוראים בברכת נח לבניו אחרי המבול "יפת אלוהים ליפת וישכון באהלי שם". על כך נאמר במסכת מגילה ט' ב': "יפיותו של יפת יהא באהלי שם". לאמור: תרבות העולם (צאצאיו של יפת) תהא משולבת עם תרבות ישראל (צאצאיו של שם}. דברים אלו נאמרו בתקופה שבה זוהתה תרבות ישראל עם עולם אמוני. דת ישראל נתפסה כמחייבת את בני העם היהודי ותופעת האפיקורסות ושלילת האמונה בבורא הייתה שולית ביותר.

"עובדות" ו"ערכים" בתכניות הלימודים במקרא ובהסטוריה

משה אילן, מנהל האגף לתוכניות לימודים עד 2001

הערה: מאמר זה נכתב בשנות ה-90 של המאה הקודמת וחל גם על תכנית המקרא משנת תשס"ג. נראה לי שהאבחנה העקרונית בין עובדות לערכים צריכה לחול על כל תכנית לימודים.

תכניות הלימודים בכל מקצועות ההוראה בבית הספר הישראלי שהוכנו במשרד החינוך הם פרי שיתוף פעולה הדוק של מומחים מתחום המחקר האקדמי לכל מקצוע ומקצוע מחד גיסא ושל מומחים לחינוך ולהוראה מאידך גיסא. אנשי המדע המלומדים ונציגי האקדמיה מציעים את המושגים הבסיסיים ואת הרעיונות המרכזיים והמשמעותיים בכל מקצוע ומקצוע ומולם אנשי החינוך מציגים את האפשרי מבחינת התפתחותם הנפשית, הקוגניטיבית והחברתית של התלמידים בכל גיל , מבחינת הזמן שאפשר להקדיש לכל מקצוע ומבחינת התנאים הבית-ספריים הנתונים. תכנית הלימודים היא אפוא הפשרה בין הראוי לבין האפשרי.