החרם על ברוך שפינוזה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים

שפינוזה לפני שופטיו. המוזיאון היהודי באמסטרדם
צילום: יואב מזור

ברוך שפינוזה (24 בנובמבר 1632 – 21 בפברואר 1677) היה מגדולי הוגי הדעות שקמו לעם ישראל ולעולם כולו. שפינוזה היה פילוסוף רציונליסט יהודי-הולנדי שעסק במטפיזיקה, תורת ההכרה, אתיקה ותורת המדינה. נחשב לאחד מאבות ביקורת המקרא המודרנית. על חיבור התורה הוא כתב: ”ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו” (מאמר תאולוגי-מדיני, עמ' 96).  לדעתו, לתורה ולספרי נביאים ראשונים יש מחבר אחד, והוא היה עזרא. דהיינו, מחבר שחי אחרי גלות בבל, במאה ה-5 לפנה״ס.  בגלל דעותיו על כתבי הקודש, היהדות (היהדות לדעתו אינה דת אלא תורה וחוקה מדינית) ועל האלוהות (פנתאיזם, האל הוא מעבר לטוב ולרוע), הוא הוחרם על ידי הקהילה היהודית באמסטרדם בהיותו בן 24 שנים. יש אומרים שהסיבה העיקרית לנידויו היה חששה של הקהילה היהודית באמסטרדם, שמקורה בפליטים יהודים מספרד ומפורטוגל, מזעמה של החברה הנוצרית שדעותיו של שפינוזה קוממו אותה. 

תבנית ליצירת צלמיות מימי בית ראשון התגלתה בחפירות במגדל דוד שבירושלים

ממצא נדיר שנחשף בחפירות רשות העתיקות בקישלה מספק לראשונה עדות ישירה לכך שצלמיות החרס המוכרות מבית ראשון יוצרו בירושלים עצמה, ולא יובאו מבחוץ.

התבנית ולצידה השחזור שהופק ממנה.
צילום: אמיל אלג׳ם, רשות העתיקות

בחפירות ארכיאולוגיות שניהלה לאחרונה רשות העתיקות במתחם הקישלה, שבשטח מוזיאון מגדל דוד שבירושלים, התגלתה תבנית נדירה ליציקת פני צלמית אישה, המתוארכת לתקופת הבית הראשון.

החפירה התבצעה במסגרת העבודות להקמת האגף החדש ע"ש שוליך לארכיאולוגיה, אמנות וחדשנות. אגף זה ישלים את תצוגות הקבע של המוזיאון ויציג את מורשת האתר באמצעות שילוב בין ארכיאולוגיה, אמנות עכשווית וטכנולוגיה.

"צלמיות חרס מתקופת הבית הראשון מוכרות כמעט מכל אתר ארכיאולוגי שנחפר בירושלים וביהודה", מסביר ד"ר עמית ראם, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות. "עם זאת, עד כה לא התגלו בירושלים תבניות ששימשו לייצורן - דבר שהעלה את השאלה האם הן יוצרו בעיר או יובאו ממקום אחר. גילוי התבנית בקישלה הוא הראשון מסוגו בעיר, והוא מספק עדות ישירה לייצור מקומי". 

העתק צלמית אשה. צילום: אמיל אלג׳ם

מתחת לעפר: כך שוחזרו פני הצלמית

התבנית התגלתה במהלך סינון אדמה שהוצאה ממילויים והצטברויות המתוארכים לימי הבית הראשון. החפירה בקישלה, המתנהלת זה מספר שנים, נחשבת לאחת החשובות שנערכו בבירה בעשורים האחרונים. לדברי מנהלי החפירה, ד"ר עמית ראם וד"ר אילה זילברשטיין, האתר "מציג ברצף ובבהירות את תולדות ירושלים החל מימי מלכי יהודה, דרך התקופות השונות שעיצבו את פניה, ועד לתקופת המנדט הבריטי".

לאחר גילויָה, הועברה התבנית לטיפולה של תמר גונן, מומחית לשימור ושחזור ממצא חרס ברשות העתיקות. עבודת השימור העדינה חשפה את הפרטים הזעירים ואת תווי הפנים שהוטבעו בתבנית.

בשלב הבא יצק לתבנית חומר מתאים סלבה קלינדוחוב, מומחה לשימור ולשחזור ממצאים. התוצאה המרשימה היא שחזור מלא של פני האישה, הכולל תווי פנים ברורים ותסרוקת תלתלים מפורטת.

מהן צלמיות העמוד היהודאיות?

הצלמיות מתוארכות לשלהי ימי הבית הראשון (מאות 6–8 לפנה"ס). הן עשויות חרס, וגובהן המלא נע בדרך כלל בין 10 ל-20 ס"מ. ברוב המקרים הן נמצאות כשהן שבורות באזור הצוואר כתוצאה של שיטת הייצור שבה הגוף והראש יוצרו בנפרד, כאשר רק הראש עוצב בתבנית.

במחקר מוכרים שלושה טיפוסים עיקריים של צלמיות מהתקופה:

• צלמיות נשים ("צלמיות עמוד יהודאיות"): מתארות נשים בעלות תסרוקת מודגשת שידיהן מונחות מתחת לחזה.

• צלמיות פרשים: דמויות הרוכבות על סוסים.

• צלמיות זואומורפיות: דמויות בעלי חיים, בעיקר סוסים.

הצלמיות היו מחופות בצבע לבן, ושרידי צבע שהתגלו על חלקן מעידים שבמקור הן נצבעו בגווני צהוב, אדום ושחור.

פרט	מאפיין
תקופה	הבית הראשון (מאות 6–8 לפנה"ס)
חומר וגודל	חרס, 10–20 ס"מ
טכניקה	ראש שנוצק בתבנית וגוף שעוצב בנפרד
צבעים מקוריים	חיפוי לבן עם עיטורים בצהוב, אדום ושחור

קמיע ביתי או אלת פריון?

"משמעותן ותפקידן של הצלמיות עדיין אינם ברורים לחלוטין", מציינת דבי בן־עמי, אוצרת תקופת הברזל ברשות העתיקות. "העובדה שהן נמצאו כמעט בכל בית, ברחובות ובקברים, מלמדת כי מדובר בחפצים שהיו בשימוש יומיומי.״

זיהוי הדמות עודנו שנוי במחלוקת: בעבר הוצע לזהותן כאלת פריון (אולי האלה אשרה), ואף היו שראו בהן צעצועי ילדים. כיום סבורים חלק מהחוקרים כי מדובר בדמות מתווכת ומברכת - מעין קמיע שנועד להביא ברכה, הגנה ומזל לבני הבית. אנו מקווים שהתבנית החדשה תספק תובנות חדשות שיסייעו בפתרון התעלומה".

וְאַתָּה לֹא תִמְשֹׁל בּוֹ

משה שפריר, משורר

"לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ",

אֲבָל אַתָּה, הַצָּעִיר, כִּמְעַט לָעַד לֹא תִמְשֹׁל בּוֹ.

בלעם: נביא רשע או אוהד ישראל?

חגי קמרט, סופר, משורר וצייר

מה היה תפקידו של בלעם כשליח אלוהים מול בלק?
האם בלעם באמת יעץ להחטיא את ישראל בבנות מואב?
כיצד מקורות המקרא מציגים את בלעם באופן המעמיד בספק את תווית 'בלעם הרשע' שניתנה לו בחז"ל?

חגי קמרט בוחן מחדש את דמותו של בלעם בן בעור ומאתגר את התפיסה המסורתית המכנה אותו "רשע". קמרט משווה בין פשט המקרא, שבו בלעם מצטייר כנביא נאמן לה' המברך את ישראל בנבואות אמת, לבין פרשנות חז"ל המייחסת לו מזימות להחטאת העם בזנות ועבודה זרה. המאמר סוקר את אזכורי בלעם בתנ"ך ומדגיש כי התורה אינה מאשימה אותו מפורשות באירועי בעל פעור, אלא מטילה את האחריות על המדיינים ועל העם עצמו. באמצעות ניתוח ספרותי ותיאולוגי, המחבר טוען כי התוספות המייחסות לבלעם עצה רעה הן מאוחרות או פרשניות, ואינן עולות בקנה אחד עם דמותו המקראית. לסיכום, המקורות מציגים קונפליקט בין השליחות האלוהית החיובית של בלעם לבין הדימוי השלילי שהשתרש במסורת הדורות.

שרידי קורות שרופות מחורבן בית ראשון התגלו בעיר דוד

 מתוך סרטון. צילום ועריכה אסף פרי עבור עיר דוד ורשות העתיקות

בחפירות חניון גבעתי שמנהלות רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים, התגלה לאחרונה ממצא יוצא דופן: קורות עץ עבות, שנשרפו במהלך חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפני הספירה.

שרידי קורות העץ השרופות. צילום: וילף. עיר דוד

לדברי מנהלת החפירה, אפרת בוצר, "נראה שהקורות הללו, אשר שימשו, כנראה, לקירוי חצר פנימית של מבנה מתקופת הבית הראשון, קרסו במהלך החורבן אל רצפת המבנה. אנחנו משערים שהטיח, שכיסה את קירות המבנה ונמס בזמן השריפה, כיסה גם את קורות העץ המפוחמות, והוא זה שעזר להשתמרותן יוצאת הדופן".