אגדת איש הצחוק ואיש העצב

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת, סופרת וחוקרת*

זה היה מזמן, ואולי לא כל כך מזמן, ואולי זה קורה עכשיו, ואולי זה לא קרה אף פעם.

היה איש אחד שנולד באדמת הצחוק ואדמת הצחוק גידלה אותו ,וצימחה אותו, וליטפה אותו, והצחיקה אותו, ודגדגה אותו, ושימחה אותו. והאיש שנולד וגדל וצמח באדמת הצחוק, היה צוחק עם בוקר ונושם צחוק ואוכל מזון הצחוק. מרצפותיו צחקו אליו ודלת ביתו חייכה. והאיש שצחק עם הצחוק וסרק את שערותיו הצוחקות במסרקות של צחוק, ועטף את גופו בשמיכות של צחוק, ונעל נעלי צחוק וגרב גרבי צחוק, רצה שכל העולם יצחק אתו. והאיש שגדל בארץ הצחוק, ונשם את אווירי הצחוק, ופלט את שיירי הצחוק, רצה תמיד לצחוק.

הכל בסוף היסטוריה. אפילו האסון

עדנה אפק, משוררת וחוקרת

משה, ספריית הקונגרס

תְּחִלָּה הָיוּ הַמַּיִם
וְאַחַר כָּךְ הָאֵשׁ
וְהַשִּׂיחַ
שֶׁלֹּא.
וְהַמַּטֶּה
וְהָאוֹתוֹת
וְהַנִּסִּים
וְהַיָּם
שֶׁבֻּקַּע
בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כֹּל הַלַּיְלָה
וְהַמִּדְבָּר
וְהַהִסְטוֹרְיָה.

הַכֹּל בַּסּוֹף הִסְטוֹרְיָה
אֲפִלּוּ הָאָסוֹן.

׳כמו סופיה ומרסל וליזי׳

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית*

פרופ׳ רחל אליאור

"התורה אומרת כי האישה פחותה מהגבר לכל דבר, ועל כן עליה לשמוע בקולו, לא למען השפלתה, אלא למען ימשול בה, כי אלוהים נתן לגבר את סמכות השלטון."  (יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, ב כד)   

בראיון שהתפרסם לפני כמה שנים הגדירה הסופרת הישראלית ילידת 1972, דורית ראביניאן, בתמצות נוקב את עומק מצוקתן של נשים שבמחיצתן גדלה: 'כמו סופיה ומרסל וליזי שלא יישארו במקום שבו האפשרויות מוגבלות והתעוזה נחנקת וכוח הרצון מתגמד'.[1]

השאלה שאני מבקשת לדון בה היא האם מקומות מעין אלה שבהם האפשרויות מוגבלות והתעוזה נחנקת וכוח הרצון מתגמד, היו נחלתן של נשים ממוצא עדתי מסוים בלבד או היו מנת חלקן של רוב הנשים עד למחצית השנייה של המאה העשרים. אקדים ואומר שאני נוטה להנחה המנוסחת בחלקו השני של המשפט לעיל שכן התיעוד ההיסטורי מלמד שגורלן של רוב הנשים בכל המקומות עמד בסימן דבריו של קריאון מלך תבי: "הנחו אותן אל תוך הבית, משרתים, את חירותן של הנשים יש להגביל" (סופוקלס, אנטיגונה, תרגום אהרון שבתי, שורות 578-579).

ברכת פסח אביבי ושמח לכל הגולשות והגולשים בבלוג!

גלויה נוסטלגית

אילו ידע קורח מה שיקרה, שהאדמה תחצה, האם היה יוצא?

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת וחוקרת

האדמה בלעה

אִלּוּ יָדַע קֹרַח
מָה שֶׁיִּקְרֶה
שֶׁהָאֲדָמָה תֵּחָצֶה

הָאִם הָיָה יוֹצֵא?

מטבע זהב שעליו דמות הקיסר תיאודוסיוס השני נמצא בנחל ציפורי

דיוקנו של הקיסר תיאודוסיוס.
צילום: ניר דיסטלפלד, רשות העתיקות

בנחל ציפורי, סמוך לשביל הסנהדרין, נתגלה בפברואר 2019 מטבע זהב שבצידו האחד דיוקן של הקיסר הביזנטי תיאודיוסיוס השני ובצידו האחר דמותה של ויקטוריה, אלת הניצחון, כשהיא אוחזת בצלב גדול. מטבעות כאלה מוכרים מהחלק המזרחי של האימפריה הביזנטית. הם נטבעו בקונסטנטינופול (כיום: איסטנבול) על ידי תיאודוסיוס השני, בסביבות 423–420 לספירה. זו הפעם הראשונה שמטבע כזה נתגלה בארץ ישראל.

מרכז מבקרים ארכיאולוגי נפתח ביקנעם

יקנעם היתה עיר מלוכה כנענית, כנאמר ברשימת המלכים שהיכה יהושע: מֶלֶךְ קֶדֶשׁ אֶחָד מֶלֶךְ־יָקְנֳעָם לַכַּרְמֶל אֶחָד  (יהושע יב, כב). היא נזכרת בתיאור גבולו של שבט זבולון: וְעָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה וּמַרְעֲלָה וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת וּפָגַע אֶל־הַנַּחַל אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יָקְנְעָם (יט, יא), והיתה גם מערי הלויים שבנחלת זבולון: וּלְמִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי־מְרָרִי הַלְוִיִּם הַנּוֹתָרִים מֵאֵת מַטֵּה זְבוּלֻן אֶת־יָקְנְעָם וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ (כא, לד).  

ביקנעם הושקה השבוע תצוגה ארכיאולוגית, ׳יקנעם׳ שמה, כחלק ממרכז מבקרים חדש שנפתח בעיר. התצוגה, שהוקמה בשיתוף פעולה של רשות העתיקות ועיריית יקנעם, מציגה עשרות ממצאים נבחרים שהתגלו בחפירות הארכיאולוגיות ביקנעם ובאתר תל קשיש הסמוך לה. 

הממצאים מבטאים היבטים היסטוריים, תרבותיים, דתיים וכלכליים בחיי היומיום של יקנעם מהעת העתיקה ועד ימינו.

יציאת מצרים מטפורית- גם מן הראש שלי קשה מאד לצאת

אלי יונה, משורר

במדבר

גַּם מִן הָרֹאשׁ שֶׁלִּי קָשֶׁה מְאֹד לָצֵאת;

עֵרֶב רַב שֶׁל רַעְיוֹנוֹת, מַחְשָׁבוֹת, תִּקְווֹת, חֲלוֹמוֹת

חַג בּוֹ בְּמַעְגָּלִים כִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל

בַּמִּדְבָּר, מְיַחֲלִים לָרֶשֶׁת אֶרֶץ, קַרְקַע פּוֹרִיָּה, מוּצָקָה.

רשומות על פסח ושיר השירים

Jews Celebrating Passover. Lubok, XIXth century

מתן חי אזולאי, האהבה כמחלה בשיר השירים
פרופ׳ רחל אליאור, המאבק על החירות ושבועת השביעיות של מועדי דרור
פרופ׳ רחל אליאור, כנגד ארבע בנות
פרופ׳ רחל אליאור, שביעי של פסח, המעבר משעבוד לגאולה ושאלת ההנהגה בעבר ובהווה
נועה אשל-אביגור, מעבדות לחירות (שמות ז-יב) דרך משחק סולמות ונחשים
יותם מיכאל בן משה, צבעי האהבה בשיר השירים
ד״ר יגאל בן-נון, מסורת יציאת מצרים כמוצאם האלוכטוני של בני ישראל
דוד ברבי, כי לעולם חסדו
דורית שירה ג׳אן, מבחר שירים להגדה של פסח
ד״ר שמאי גלנדר, ובכל זאת, יציאת מצרים
פרופ׳ יהושע גתי, הבניית יציאת מצרים כזיכרון הלאומי המכונן

תמר תועה בין החיים למתים

׳תמר אשת יהודה׳, מתוך אלבום הצילומים של דיקלה לאור, נשים בתנ״ך ובנופי הגולן, תשע״ט 2019

נורית שושני, משוררת ומחנכת 

תמר
תּוֹעָה בֵּין הַחַיִּים לַמֵּתִים
תּוֹהָה לְאָן תּפְנֶה?
הִיא מְכֻסָּה כּוּלָהּ בְּצָעִיף
וּמַמְתִּינָהּ בְּפֶתַח עֵינַיִם,
רוֹאָה אֶת עֲתִידָהּ עוֹלֶה לָגֹז.
רְגוּעָה וְהִיא רוֹגֶשֶׁת מַמְתִּינָה.

ספרה של דיקלה לאור: נשים בתנ״ך ובנופי הגולן

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
*התצלומים באדיבות הצלמת. להגדלת התצלומים - הקליקו עליהם. 

דרורים הוצאה לאור

בימים אלה ראה אור אלבום יצירותיה של האומנית דיקלה לאור, נשים בתנ״ך ובנופי הגולן, ירושלים תשע״ט 2019, דרורים הוצאה לאור, 172 עמודים. הספר כולל מאמר של פרופ׳ יאיר זקוביץ על נשים בתנ״ך ועל נשים בתצלומיה של דיקלה לאור, ומאמר של פרופ׳ אביגדור שנאן על נשות המקרא במדרש. 

מנורה עם תשעה קנים נתגלתה על שבר נר מתקופת בית שני


ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שבר הנר עם עיטור המנורה. צילום: ענת רסיוק, רשות העתיקות

בבאר שבע נחשפו שרידים של ישוב יהודי באתר המתוארך לתקופה שבין המאה הראשונה לספירה למרד בר כוכבא (שנת 135 לספירה). שרידי הישוב משתרעים על פני שטח של יותר משני דונמים, והם נמצאים בגבולה הדרומי של ממלכת יהודה הקדומה, בסמוך לתוואי דרך שהובילה מאזור תל שבע אל מישור החוף הדרומי. המיקום האסטרטגי היווה כנראה את הסיבה להקמת מגדל תצפית איתן שבסיסו התגלה בחפירה, ומשתרע על 10x10 מטרים. נראה כי גרם מדרגות לולייני הוביל לשתי הקומות העליונות, שלא שרדו. בתקופה הרומית המאוחרת נלקחו אבני המגדל ושימשו לבנייה באתרים סמוכים. באתר נחשפו גם פתחים שהובילו ככל הנראה למחילות מסתור או מילוט, שנחפרו בקרקע. 
באתר נמצאו מבנים ומתקנים שונים: מתקני אפייה, כלי גיר שלא מקבלים טומאה, בורות אשפה קדומים, ומערכת תת קרקעית שיתכן כי שמשה כמקווה טהרה. סימני השריפה העזה שהתגלו על חלק מהשרידים באתר מעידים על משבר שעבר היישוב, ככל הנראה בתקופת המרד הגדול, סביב שנת 70 לספירה. 

חותם אבן: "לאכר בן מתניהו" ובולה: ״נתנמלך עבד המלך״ נחשפו בעיר דוד

 
 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הבולה והחותם. צילום: אליהו ינאי, עיר דוד

טביעת חותם (בולה) וחותם אבן המתוארכים לסוף ימי ממלכת יהודה - שעליהם חרותים שמות בכתב עברי קדום, התגלו בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים.

הממצאים התגלו במדרון המערבי של גבעת עיר דוד בתוך מבנה גדול שנבנה מאבנים מסותתות. במבנה נמצאו שרידי רצפת טיח ממורקת שקרסה מן הקומה השנייה - פריט ארכטקטוני איכותי - מה שמעיד כנראה על שימושו כמבנה ציבור. המבנה חרב במאה השישית לפנה״ס - ככל הנראה בחורבן הבבלי של ירושלים בשנת 586 לפנה״ס. יש בו עדויות לשריפה גדולה שהתחוללה בו: קורות עץ שרופות ומפולות אבן גדולות וכלי חרס רבים. החותם והבולה, שגודלם כסנטימטר אחד, פוענחו על ידי ד"ר ענת מנדל-גברוביץ' מהאוניברסיטה העברית בירושלים והמרכז לחקר ירושלים הקדומה. משיקולים פליאוגרפיים היא מתארכת אותם לאמצע המאה השביעית וראשית המאה השישית לפנה״ס.

מי ומי ההולכים: עיון בפסח מצרים

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

ההולכים

הוא  עצמו הטיל מוראו,  המטיר  ברד של בליסטראות של קרח ואש   " י.קֹ.וָ֗.ק נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּ֥הֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר ה' בָּרָ֖ד עַל־ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם. וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁר לֹֽא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָיְתָ֥ה לְגֽוֹי" (שמות ט', כ"ג-כ"ד). כוח אדיר. ומבוקר. על כל מצרים המטיר. " רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד" ( שם, כ"ו) אין לך חזק יותר ממי שכוחו עמו  לשלוט בכוחו, לנהל אותו, להכות ולחסוך, למשול בזעם, לפרוק אותו ממוקד, להלום ולבלום.  הוא היה מלך כל יכול על הארץ. אלוהי העברים נתגלה כמלך כל יכול על השמים  ובן הנסיכים המצרי שהיה לנביאם של העבדים מושל בו. הוא נשבר. " וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְ.קֹ.ו.ק֙ הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים" ( שם, כ"ז) במערכה הנטושה ביני לבין אלוהיכם נגפתי  זאת הפעם, הוא גבר עליי, הכניע אותי. הוא לא ירפה, אלא אם כן תבקשו על חיי, ועל כן  גוזר אני  מלכך ,עליך ועל אחיך הדובר עמך מפיך, לתבוע ממלככם שבשמים לחוס עליי ואעשה כרצונו,  " הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל־יְ.קֹ.ו.ק וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד"  ( שם,כ"ח) . בשבועה זאת על שפתיו הרועדות פחד ואימה ,יצא את ארמונו עם פרוץ הפוגת הברד. 

מערת המלח הארוכה ביותר בעולם נתגלתה בדרום ים-המלח

קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל־תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר…
נָתִיב לֹא־יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה…
בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ הָרִים
בַּצּוּרוֹת יְאֹרִים בִּקֵּעַ וְכָל־יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ
מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר
איוב כח

מערת מלחם. צילום: רוסלן פאול

האוניברסיטה העברית בירושלים מבשרת על גילוי מערת המלח הארוכה ביותר בעולם. הגילוי נעשה על ידי  צוות של חוקרי מערות ישראלים ואירופאים, בהובלת פרופ’ עמוס פרומקין מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית ומנהל המרכז לחקר מערות.

שרידי ישוב יהודי מתקופת החשמונאים נתגלו בדרום ירושלים


שרידי יישוב כפרי יהודי מימי החשמונאים נחשפים בחודשים האחרונים בחפירות של רשות העתיקות בשכונת שרפאת שבדרום ירושלים.

בית בד  עתיק לייצור שמן. צילום: יעקב ביליג, רשות העתיקות

באתר, השוכן בדרום ירושלים, התגלו  בית בד לייצור שמן, גת גדולה לייצור יין ובה שברים רבים של קנקנים, מערת קולומבריום, מקווה טהרה (מקווה אחר זוהה במקום בעבר) בור מים ומערות. בשלב מאוחר יותר נהרסו המבנים שהיו ביישוב, ואבניהם נלקחו מהאתר לצורך שימוש חוזר. 

לשירה פיתרונים

הרצל חקק, משורר 

* השירה העברית מופיעה בשיר בדמות יוסף פותר החלומות. גם היא כמו יוסף, אחרי שהיא פותרת לנו חלום, שר המשקים שנעזר בה, משליך אותה ושוכח אותה.

הרצל חקק קורא את שירו

בְּמִסְתּוֹרִים אֲפֵלִים

שָׁזְרָה הִיא סַלִּים. מִלִּים.

גַּם כְּשֶׁבִּגְדָהּ נִקְרַע

יָדְעָה לְהָאִיר מִלִּים בִּסְעָרָה.

טִפְטְפָה חַיִּים וַאֲהָבִים,

הִבְשִׁילוּ אֶשְׁכְּלוֹתֶיהָ לָהֶם

עֲנָבִים.

קוֹלָהּ נָתַן, קוֹלָהּ אָהַב,

חוּטֶיהָ טָווּ שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב.

כֹּה הֵיטִיבָה עֵינֶיהָ

לִרְאוֹת גְּנָזִים בְּסִפּוּר

הַחַיִּים, אוֹר פָּנָיו.

הנגשת העיר העתיקה בירושלים לבעלי מוגבלות תנועה

עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם.
יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה־לָּהּ יַחְדָּו…
שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ
יְהִי־שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.
תהלים קכב

החל מהיום (24.3.2019) העיר העתיקה של ירושלים מונגשת לבעלי מוגבלויות תנועה. כ-4 ק"מ של רחובות ברובעים המוסלמי, הארמני והנוצרי הונגשו והותקנו כ-2 ק"מ מצטברים של מאחזי יד לצד גרמי מדרגות, המהווים כ-60% מכלל הדרכים הציבוריות.

באי העיר יכולים מעכשיו לתכנן את דרכם המונגשת באמצעות אפליקציה ייעודית וחינמית בשם נגישות ירושלים-העיר העתיקה | Accessible JLM-Old City (ב-8 שפות) המאפשרת ניווט בזמן אמת בין הסמטאות והאתרים.

הדגמת האפליקציה, כאן. 

כתובת יוונית הנושאת את שם העיר "חלוצה", נחשפה בעיר הקדומה שבנגב

הכתובת עם השם ׳חלוצה׳. צילום: טל גיני, רשות העתיקות

אבן בת כ-1700 שנים, שעליה כתובת ביוונית הנושאת את שם העיר חלוצה (Elusa), התגלתה בחפירה ארכיאולוגית בגן הלאומי חלוצה שבנגב. השם חלוצה מוזכר רבות במקורות היסטוריים כמפת מידבא, הפפירוסים של ניצנה ומקורות נוספים, אולם זו הפעם הראשונה שבה נמצא ממצא עם שם העיר חלוצה באתר עצמו. חלוצה הפסיקה להתקיים בסוף המאה ה-7 לספירה, אולם שם המקום השתמר בשם הערבי שניתן לחורבות: "אל-חלס'ה. מציאת כתובת עם שם העיר באתר אליו היא שייכת, היא דבר נדיר בארכיאולוגיה.

חלוצה הוקמה לקראת סוף המאה ה-4 לפנה"ס כתחנה חשובה על דרך הבשמים - הדרך שהובילה מפטרה לעזה. העיר המשיכה להתפתח והגיעה לשיא פריחתה בתקופה הביזנטית (מאות 6-4 לספירה), אז חיו בה כמה עשרות אלפי תושבים - ולמעשה, היא היתה העיר היחידה במרחב הנגב בתקופה זו.

דמותו של אל על נר שמן רומי. צילום: טל גיני, רשות העתיקות

נפש דוד פצועה על אבשלום בנו

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

נפש דוד פצועה

נֶפֶשׁ דָּוִד פְּצוּעָה
עַל אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ,
כִּי גַּאֲוָתוֹ שׁוֹאֶפֶת לִמְלֹךְ
טֶרֶם זְמַנּוֹ, וְאֶת אָבִיו
זָמַם לִרְצֹחַ,
וְלָקַחַת כָּל הַמַּלְקוֹחַ,
מַשְׂטֵמָה כֹּה עַזָּה
לְאָבִיךְ מוֹלִידְךָ?
הָכֵיצַד?
וַאֲפִלּוּ בִּמְחִיר מְלוּכָה?!

שבר קנקן המעוטר בפנים אנושיות מהתקופה הפרסית התגלה בעיר דוד

צילום: אליהו ינאי, עיר דוד

שבר קנקן מעוטר בפנים אנושיות מהתקופה הפרסית (מאות 4-5 לפסה"נ) התגלה בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי שבעיר דוד, בגן לאומי סובב חומות ירושלים. הקנקן עוטר בתווי פנים, מעט מוגזמים, מהם שרדו שתי עיניים גדולות פעורות, אף, אוזן אחת וקטע קטן מזווית הפה.

צילום: אליהו ינאי, עיר דוד

על פורים ועל מגילת אסתר: מאמרים בבלוג

סבינה סעד, ונהפוך הוא

לקט הגות, ספרות ושירה על פורים ועל מגילת אסתר

גוססת אף על פי שהיא תוססת למראה: על פורים

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

גוססת אף על פי שהיא תוססת למראה
ומי העלים ומי הקים ומי קיים את הצהרת כורש בימים ההם בזמן הזה
על פורים

‏וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ

וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת

לא הייתה בעולם של המאה החמישית שלפני הספירה ממלכה אדירה כממלכת פרס ומדי. כל המדינות הממוסדות, ממדינות הים התיכון שבמערב, בואכה מדינות הבלקן ועד לשלל מדינות עמק נהר האינדו שמקורותיו ברמת טיבט על גבולות אפגניסטן נפל וסין של היום, שועבדו ועבדו כבר את כורש הגדול שנפטר לבית עולמו בשנת 530 לפני הספירה, ארבעים ושש שנה לפני שאחשוורוש  המלך של המגילה עלה על כסא מלכותו שלו בשנת 486 לפני הספירה ומשל "מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ" על אותן " שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה "שקודמו הגדול הכניע לפניו (אסתר א',א').

אמונת ישראל ונוסח המקרא - ספרו של אלכסנדר רופא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כרמל

בימים אלה ראה אור ספרו החשוב של פרופ׳ (אמריטוס) אלכסנדר רופא מהחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, אמונת ישראל ונוסח המקרא: תיקונים בנוסחי המקרא לאור תולדות אמונת ישראל, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ט 2018, א-יד + 539 עמודים. 

מחקריו הרבים של רופא עוסקים באמונת המקרא, ספרותו ונוסחו. הם קושרים בין המיקרו המתבטא בחילופי נוסח זעירים לבין המאקרו - אמונות ודעות בתולדות המחשבה המקראית. ספרו הראשון, מלאכים במקרא: האמונה במלאכים בישראל לאור מסורות מקראיות, מהדורה ב מתוקנת, ירושלים תשע״ב 2012, הוא מהדורה של עבודת הדוקטור שלו שנעשתה בהדרכת פרופ' י"א זליגמן (הוגשה לסינאט האוניברסיטה העברית באפריל 1969 ואושרה במרץ 1970), וספרו הנוכחי, אמונת ישראל ונוסח המקרא, נושא את ההקדשה ׳לזכר מורי פרופסור יצחק אריה זליגמן אמסטרדם תרס״ז - ירושלים תשמ״ב׳. 

הספר המונח עתה לפנינו הוא אסופה של מ״ח מאמרים שפירסם המחבר לאורך שנים רבות. אלה שפורסמו במקור באנגלית זוכים עתה ללבוש עברי. רוב התרגומים מאנגלית נעשו על ידי מר יאיר שגב, שהוא גם אשר על עריכת הספר. 

בליבתו של הספר מצויה התובנה שביקורת הנוסח איננה עוסקת רק בשאלות טכניות אלא גם משמשת מנוף לבירור סוגיות עקרוניות הנוגעות לחיי הרוח, האמונה והמחשבה של ישראל המקראי. ביקורת הנוסח צריכה להיות מעורה בהבנת המקראות, דהיינו בפירושם, ובתולדות הספרות והאמונה. היא נבנית מהם ותורמת להן. השאלות המדריכות את הספר הן מה מלמדים שינויי הנוסח על מחשבתם ועל אמונתם של המעתיקים. כיצד השפיעה אמונתם על מסירת הנוסח של ספרי המקרא, אבל גם מה מלמדים שינויי הנוסח על תולדות אמונת ישראל והתמורות שחלו בה, מימי יצירתם של ספרי המקרא ועד חיתומם בימי בית שני.

תפילה - לדינה בת לאה

ד״ר דן אלבו, משורר, היסטוריון וחוקר תרבות

הִיא שָׁפְכָה אֶת לִבָּהּ לְפָנָיו

לדינה בת לאה

תפילה 
הִיא שָׁפְכָה אֶת לִבָּהּ לְפָנָיו, בְּעֵינַיִם טְרוּטוֹת
הָיְתָה זוֹ תְּפִילָּה, מִן הַיָּפָה שֶׁבַּתְּפִלּוֹת
הִיא הִתְעַקְּשָׁה עַל הַנֻּסָּח, עַל הַהֶעְדֵּר, עַל הַמּוּבָאוֹת
כְּהֶמְיוֹת לְבַנְבַנּוֹת כְּלִבְלֹבֶת גְּלַדְיוֹלוֹת
בָּאַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה נִגּוּנָהּ הִרְקִיעַ בַּתַּחֲנוּנִים,
קוֹלָהּ נָסַק מַעְלָה, מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי עַד הַשָּׁמַיִם.

השקפות: על חלונות מקדש עמנו

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

שקופים אטומים

על חלונות שפתח המלך שלמה בבית מקדש שבנה אומר הכתוב : "וַיַּ֣עַשׂ לַבָּ֔יִת חַלּוֹנֵ֖י שְׁקֻפִ֥ים אֲטֻמִֽים"( מלכים א', ו',ד').  כיוון שאטום אינו שקוף ושקוף אינו אטום, הובנה הארכיטקטורה של  חלונות ההיכל לא על פי הזגוגיות, אלא על פי השיפוע בין הפתח המוליך מן החוץ אל פנים הבית ומפנים הבית אל צדו החיצוני.  אבל הכתוב לא אומר, מה היה רחב יותר, הפתח ממנו נכנס האור אל הפנים  או אולי פתח זה היה צר יותר מן הפתח  הפנימי. 

שמשון - המיתיני על פלשתיך

איה הוכשטט כהן

נופת צוף

שִׁמְשׁוֹן 

מָתְקוּ מִנֹפֶת צוּף
אִמְרֵי נֹעַם עַל שִׂפְתוֹתַיִךְ.
פָּרַשְׁתִּי כָּנָף, בִּקַּשְׁתִּי לָעוּף,
אַךְ סוּגַרֵךְ הָיָה לִי בַּיִת.

אור זרוע: שיר, תרגום, ביאור

אור זרוע: שיר, תרגום ומאמר פרשנות

אוֹר זָרוּעַ

שיר: דורית שירה ג’אן
תרגום: פרופ׳ איתן מדיני
מאמר פרשנות: חגי קמרט

דורית שירה ג’אן, אור זרוע 

שָׁעוֹת אֲחֵרוֹת
אוֹר זָרוּעַ בְּחַדְרִי
נָח עַל מִטָּתִי
מֵמִית וּמְחַיֶּה
מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.
,

על נהרות בבל: תעודות בכתב היתדות מראשית גלות בבל

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

וואין הורוביץ, יהושע גרינברג ופיטר זילברג בשיתוף לורי פירס וקורנליה וונץ, על נהרות בבל: תעודות בכתב היתדות מראשית גלות בבל, נספח: קתלין אברהם, הוצאת מוזאון ארצות המקרא ירושלים והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ירושלים 2015

הוצאת מוזיאון ארצות המקרא
והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה 

587 לפנה"ס היתה שנה קשה בתולדות ישראל בתקופת המקרא. באותה שנה החריב נבוכדנצר השני מלך בבל את ירושלים והמקדש וקטע את שושלת בית דוד שמלכה ביהודה ברציפות במשך מאות בשנים. הוא שחט את בני צדקיהו לעיניו ואחר כך עיוור אותו והגלה אותו עם רבים מאנשי יהודה, בבלה. לגלות צדקיהו קדמה גלות יהויכין שהתרחשה עשור קודם לכן. מה היה גורל הגולים בבבל?

נחלה של שומרוני מהמאה החמישית לספירה נחשפה בחפירות בצור נתן




רק אלוהים עוזר לנחלה היפה של האדון אדיוס. אמן
 צילום: ראלב אבו דיאב, רשות העתיקות

נחלה של שומרוני מהמאה החמישית לספירה נחשפה בחפירות בצור נתן. זו הגת השנייה המוכרת בארץ, בה מצוי פסיפס עם כתובת ברכה המשוייכת לשומרונים. חפירות רשות העתיקות התקיימו במסגרת הקמת שכונה חדשה ביישוב, ביוזמת רשות מקרקעי ישראל.

יהושע כמשה, משה כיהושע

בדברים פרק לא מצוּוה יהושע, תלמידו של משה: "חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם ואנוכי אהיה עמך" (פסוק כג), ודברים דומים שב ומצווה ה' ליהושע בראש ספרו: " ... כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, לא ארפך ולא אעזבך. חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ אשר נשבעתי לאבותם לתת להם" (א, ה-ו).

הבטחתו של ה' להיות עם יהושע כדרך שהיה עם משה עולה בקנה אחד עם ריבוי קווי המיתאר של דמות יהושע הגזורים על פי מידותיו של משה, בחינת "מעשה אבות/מנהיגים סימן לבנים/ממשיכיהם". כך, למשל, נס קריעת הירדן, החותם את מעשה יציאת מצרים ומבשר את הכניסה לארץ. בסיפור הנס הזה מהדהד מעשה קריעת ים סוף, הפותח את סיפור שחרורם של ישראל מעול המצרים. בסיום סיפור קריעת הירדן נאמר: "ביום ההוא גידל ה' את יהושע בעיני כל ישראל ויראו אותו כאשר יראו את משה כל ימי חייו" (יהושע ד, יד; השוו עוד ג, ז). דברים אלה מזכירים את האמור בעקבות קריעת ים סוף: "...וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו "(שמות יד, לא). גם בתיאור עצירת הירדן, שבמהלכה "מי הירדן ... [עמדו] נֵד אחד" (יהושע ג, יג), מהדהדים דברי שירת הים אודות מי ים סוף ש"נצבו כמו נד" (שמות טו, ו).

יצא לאור כרך יד של כתב העת מסכת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

יצא לאור כרך יד של כתב העת מסכת. 

׳מסכת - אמרי לחכמה אחתי את׳ הוא כתב עת אקדמי שמופיע ברציפות מאז יסודו בשנת 2002 על ידי פרופ׳ ישראל אומן (חתן פרס נובל לכלכלה) לזכר רעייתו אסתר. משנת 2017 הוא יוצא לאור במסגרת המרכז לחקר האישה ביהדות ע"ש פניה גוטספלד הלר, הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר אילן.

היכן הוא שער השמים?

יעקב כהן, סולם יעקב, אנדרטה בבאר שבע

פרופ' יאיר זקוביץ, האוניברסיטה העברית

פרשת "ויצא" מספרת את סיפור קורותיו של יעקב בחרן, אליה הוא בורח מפני זעמו של עשו אחיו, הכועס עליו בעקבות מעשה לקיחת הברכה (בראשית כז). יעקב יוצא מבאר שבע ובדרכו אל ארץ גלותו, הוא עוצר למנוחת לילה במקום העתיד להיקרא "בית אל" וחולם בו חלום. בחלומו "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע שמימה, והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו" (בראשית כח, יב). לאחר מכן מתגלה אליו ה' ומבטיח להגן עליו בכל אשר ילך, וכן את "הארץ אשר אתה שוכב עליה" (פסוק יג) ואף ריבוי של צאצאים: "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה..." (פסוק יד). בהמשך הסיפור נאמר: "וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" (פסוקים טז-יז).

אפיון גובהו של הסולם שרואה יעקב, "וראשו מגיע השמימה", מעורר את זכר אפיונו של מגדל בבל בפני  בוניו: "נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים" (בראשית יא, ד).

תנ"ך גוטנברג - הספר הראשון בדפוס במערב

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

תנ״ך גוטנברג

היום לפני 564 שנה הוא התאריך הרשמי של הופעת הספר הראשון במערב שהודפס במכונת דפוס, הלא הוא ’תנ“ך גוטנברג‘. 23 בפברואר שנת 1455. יוהאנס גוטנברג נחשב לאבי מהפכת הדפוס. גולת הכותרת של מפעלו, הדפסת התנ“ך, נעשתה בעיר הולדתו, מיינץ שבגרמניה. לספר שני כרכים: הברית הישנה (הוולגטה) והברית החדשה. משערים שגוטנברג הדפיס 180 עותקים של התנ“ך. חלקם הודפסו על קלף וחלקם על נייר. לטקסט המודפס הוספו עיטורים צבעוניים שצויירו ביד כדי שהספרים המודפסים יידמו לכתבי יד מסורתיים. בגלל העיטורים כל עותק של תנ“ך גוטנברג הוא עותק ייחודי. כיום ידוע על 48 עותקים ששרדו, לא כולם שלמים. עותק שלם של הספר מוצג במוזיאון גוטנברג שבמיינץ.

חיים הלל בן ששון, משמעותו של שם האל במקרא, בספרות חז"ל ובמחשבה היהודית בימי הביניים

חיים הלל בן ששון, משמעותו של שם האל במקרא, בספרות חז"ל ובמחשבה היהודית בימי הביניים, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ט 2019 

הוצאת מאגנס

׳מבין כל שמותיו של האל במסורת היהודית, החל בשמות מקראיים כגון צבאות, אלוהים, אל, שדי, ודרך שמות מאוחרים יותר כגון הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם והמקום, מתייחד שם יהו-ה באופנים שונים. במקרא, שם זה הוא הנפוץ שבכל שמות האל, והחל בספרות התנאית ואילך, שם זה מקבל מעמד של שם פרטי לאל, או בלשון חכמים ״שמי המיוחד לי״ (ספרי זוטא, נשא ו, כז, עמ׳ 251). כך, הזיקה בין השם לבין האלוהות המצוינת על ידו מתחזקת עוד יותר. היא מוצאת את ביטויה באיסורים השונים הקשורים בביטויו ובכתיבתו, וכן בדומיננטיות הליטורגית העצומה שלו. אולם לא פחות מכך, הזיקה בין האל לבין שמו יהו-ה מקובעת ואף מועצמת באמצעות המאמץ המתמשך לפרש ולחקור שם זה בתקופות השונות, כדי לחשוף את משמעותו ולעצב דרך משמעות זו את תורת האלוהות של המסורת היהודית. מטרתו של חיבור זה כפולה. ראשית הוא מבקש להתחקות אחר כמה פרקי מפתח בתולדותיו של המאמץ הזה, החל במקרא וכלה בימי הביניים. שנית, כדי לדון במשמעותו של שם יהו-ה כפי שהיא משתקפת בתקופות ובסוגות מגוונות ונבדלות, מציע הספר מפתח מושגי לניתוח כלל הדיונים על אודות שם יהו-ה במסורת היהודית׳ (עמ׳ 1). 

כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי (תהלים ע״ב) - מסע מידיעה מדומה אל אי-ידיעה מלומדת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

Koning David als psalmzanger, Leonard Schenk, after Charles Le Brun, 1710 - 1767 

כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי (תהלים עב, כ) הוא משפט קצר שאין בו לא מילים קשות ולא צירופים ספרותיים מורכבים. במבט ראשון הוא נראה כפסוק אינפורמטיבי, פשוט ומובן. ואין לך טעות גדולה מזו! פשטותו של הפסוק מתעתעת. מילותיו המעטות צופנות בקרבן לא מעט תעלומות, ובלבד שקוראים אותו מתוך רגישות למה שלפניו ואחריו בספר תהלים. כשעושים זאת, מיד קופצת לעין התמיהה הראשונה הפותחת את שער התמיהות. איך ייתכן לומר בסוף מזמור עב שכָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי אם יש אחר-כך עוד 18 מזמורים המיוחסים לדוד, וחלקם אף מכונים תְּפִלָּה? ראו תְּפִלָּה לְדָוִד (פו, א) ומַשְׂכִּיל לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּה (קמב, א). ואם מפנים את המבט אל המזמורים שלפני מזמור עב מגלים שאמנם רבים מהם מיוחסים לדוד, אך לא כולם. יש ביניהם מזמורים יתומים (=מזמורים ללא כותרת), שבעה מזמורים לִבְנֵי־קֹרַח (מב-מט. מב-מג הוא מזמור אחד), מִזְמוֹר לְאָסָף (מזמור נ), ומזמור עב עצמו הוא לִשְׁלֹמֹה. ועוד תמיהה. רק אחד מכל מזמורי דוד שלפני מזמור עב, מכונה בכותרתו תְּפִלָּה (יז, א), אז מדוע נאמר בלשון רבים כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי? ואם לא די בכל אלה, נשאל מדוע מופיעה בפסוק הצורה הפטרונימית דָּוִד בֶּן־יִשָׁי, ולא רק דָּוִד כמו בכל 87 היקרויותיו האחרות של השם בספר תהלים? 

בחיק עצי החורש מצאה את מותה: לעילוי נשמתה של אורי אנסבכר הי"ד

 יפה לורנצי, משוררת  ©

Translated by Prof. Eitan Medini 

אוֹרִי בְּחֵיק עֲצֵי הַחֹרֶשׁ מָצְאָה אֶת מוֹתָהּ

בְּחֵיק עֲצֵי הַחֹרֶשׁ מָצְאָה אֶת מוֹתָהּ
אוֹרִי בְּחֵיק עֲצֵי הַחֹרֶשׁ מָצְאָה אֶת מוֹתָהּ -
לָשׂוּחַ יָצְאָה בֵּינוֹת לַעֲצֵי הַחֻרְשָׁה,
בְּעֵין יָעֵל בְּתוֹכְכֵי יְרוּשָׁלַיִם הַבִּירָה
גַּן הַחַיּוֹת הַתָּנָ"כִי בְּגַבָּהּ בִּטְוָח נְגִיעָה.

יבוא היום

פרופ׳ אבינעם מן, האוניברסיטה העברית

יוֹם יִתְיַצְּבוּ מוּלְךָ כֻּלָּם,
הָהִסּוֹסִים, הָהַחְמָצוֹת, הַכִּשְׁלוֹנוֹת,
הָאַכְזָבוֹת אֲשֶׁר יָדַעְתָּ;
לַשָּׁוְא תְּגַשֵּׁשׁ בְּעַיִן כְּמוֹ סוּמָה
אֶל הַצְלָחוֹת עָבָר, אֶל אַהֲבוֹת,
אֶל רְגָעִים יָפִים אֲשֶׁר חָלַקְתָּ;
אֶל זִכְרוֹנוֹת יַלְדּוּת, אֶל שִׁגְיוֹנוֹת,
בְּלָאו הֲכִי הֵן לֹא בָּגַרְתָּ.

מזמור קיב בתהלים, הדגם האלפביתי ונעמי שמר

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מזמור קיב, הוא מזמור אלפביתי, דהיינו, מזמור שמסודר לפי סדר האלפבית. כך:

הַלְלוּ יָהּ

אַשְׁרֵי־אִישׁ יָרֵא אֶת־יְהוָה בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד

גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ

הוֹן־וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד

זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק

טוֹב־אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט

כִּי־לְעוֹלָם לֹא־יִמּוֹט לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק

מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּיהוָה

סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר־יִרְאֶה בְצָרָיו

פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד

רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד

לאה מזור- קשרים אינטרטקסטואלים בסיפורי יוסף

מיכה רואי, מסע בין סיפורים: קריאה ז׳אנרית בסיפורי מסע במקרא

מיכה רואי, מסע בין סיפורים: קריאה ז׳אנרית בסיפורי מסע במקרא, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ט 2018

הוצאת כרמל

ספרו של ד״ר מיכה רואי ממכללת אורנים מציע על ׳קריאה ז’אנרית׳ במקרא, שהיא  קריאה סטרוקטורלית אינטר-טקסטואלית, שנקודת המוצא שלה היא ההכרה שכל יצירה ספרותית נשענת על מערכת מסועפת של כללים וקונבנציות (הז'אנר), שקודמת ליצירה ומכריחה את היוצר לקיים שיח עִמה. תוצרי השיח משתקפים ביחס שבין הרכיבים הקונבנציונליים שהיצירה מאמצת ובין הרכיבים החד-פעמיים הקיימים בה. עיקרו של ספר זה הוא בזיהוי החריגות מהדפוס ובהבנת המרכיבים החד-פעמיים, הקיימים בכל אחד מהסיפורים בפני עצמו.

יתושו של טיטוס - The gnat of Titus

אלי יונה, משורר

Translated by Prof. Eitan Medini 

Titus Augustus Denarius

".... עלה (טיטוס) ליבשה, בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו מאה שנים... וכשמת פצעוּ את מוחו ומצאו בו כציפור דרור משקל שני סלעים." (מתוך מסכת גיטין נו, ב)

"משל למחשבה טורדנית המנקרת במוחו של אדם ואינו נותנת לו מנוח." (אבן שושן)

יתושו של טיטוס
מִזֶּה שֶׁבַע שָׁנִים
אֲנִי כָּלוּא
בְּרֹאשׁ אֶחָד,
סָב בּוֹ־בַּמָּקוֹם
כְּעָלֶה יָבֵשׁ
בִּמְעַרְבֹּלֶת מַיִם.

וינייטת לא תקח שוחד - שבר מורכב

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

מעל ומתחת לשולחן

שוחד הוא כשבר מורכב. הוא רב מכשלה. ביחסים שבין אדם משחד לבין חברו המשוחד נהנים השניים ואדם שלישי, יחיד או חברה, ניזוקים. אין כל קשר אישי בין החוטאים הפעילים לבין הניזוק הפאסיבי. הם לא מכירים אותו. הוא מודר מעולמם. בין השניים חלים חוקי מוסר מוסכמים. פלוני משלשל ממון אסור ביד פלמוני תמורת טובת הנאה אסורה, אין הנותן חושש מלכתחילה כי המקבל יסגירנו, והמקבל לא חושש כי הנותן יבגוד בסודם המשותף, אבל מי שנושא בהוצאה הוא גורם שמחוץ לעסקה שאין לו  נגיעה  בה כלל, אבל ממנו גובים את המחיר. גם על כגון אלה אמר הנביא עמוס " כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־מִכְרָ֤ם בַּכֶּ֙סֶף֙ צַדִּ֔יק וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֥וּר נַעֲלָֽיִם"(עמוס ב',ו'). הם מוכרים, והצדיק, הנקי מכל עוון, משלם. הוא אמצעי.  זה מין אחד של שבר. 

השואה והגבורה - הגות, ספרות, שירה

ציור: שרה מלצר

ד״ר לאה מזור, מהטלאי הצהוב אל הדגל: מסע אמנותי בין כוכבים וסמלים ביצירתה של האמנית סבינה סעד
ד״ר לאה מזור, שירת גן העדן השרוף: עיוני מקרא בפואימה ׳נוף בעשן: פרקי ברגן-בלזן׳ של איתמר יעוז-קסט 

הרב ד״ר יואל בן נון, על: איתמר יָעוֹז-קֶסט: ספר האור הלבן
סבינה סעד, הסיפור המופלא של כוכבי השמיים וכוכבי הארץ: סיפור קטן לילדים (על השואה)
ד״ר ניצה דורי, בכל שנה חוזר אותו יום שרוצים להעלימו מעיני הילדים: על ״השריקה״ של ענת עין גדי וקירה קגנוביץ

פרופ' חנה יבלונקה, על הוראת השואה והציונות  

על כלניות ונטעי נעמנים

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מרבדים מרהיבים של כלניות מכסים עתה שדות רבים בארץ מהצפון ועד הנגב. הכלנית, הצומחת בר בארץ, היא צמח ממשפחת הנוריתיים. בתלמוד (בבלי, פסחים, דף לה ע“א) נזכרת ה"כלוניתא" (כלנית? פרג?). שמה המדעי של הכלנית הוא Anemone coronaria

ונהוג לזהותה עם ה“נעמנים“ שנזכרים בנבואת ישעיהו. הנביא מוכיח את ישראל על שכחת ה‘ ומנבא על העונש הצפוי לו: "על כן תטעי נטעי נעמנים / וזמורת זר תזרענו" (ישעיה יז 10). ראב“ע פירש ”נעמנים“ "כמשמעו בלשון קדר, והוא צמח שיצמח מהרה". הצמח ייתפשט בכרמים העזובים בעת שהארץ תינטש. בערבית נקרא הצמח שקאא'ק א-נעמאן = פצעי נעמן, כאילו צמחו הכלניות מדמו של האל נעמן (תמוז, אדוניס). הלכסיקוגרפים הסוריים רשמו כי הצמח הקרוי ביוונית אמנמונה קרוי בסורית כלוניתא = הכלה הקטנה. 'כלנית' היא הצורה העברית של 'כלוניתא'. השם ניתן לצמח משום צורתו הנאה.

עשרת הדברות: קוד אתי ומתנגדיו

ד״ר נדב ברמן שיפמן, עמית פוסט-דוקטורט, אוניברסיטת ייל

    כנסיה ועשרת הדברות, צ’יפלנד, פלורידה

עשרת הדברות: קוד אתי ומתנגדיו

הפרשה בה נמסרים עשרת הדברות לבני ישראל קרויה על שמו של יתרו, עובדה המלמדת על הכבוד של התנ"ך כלפי מוסריות אנושית בסיסית המצויה אצל לא-יהודים. מנגד, האשמה גורפת של גויים בחוסר-מוסריות [1] היא תופעה שהתנ"ך מזהיר מפניה, בסיפורי אברהם ויצחק אצל אבימלך (בראשית פרקים כ, כו). דתות אברהם – יהדות, נצרות, אסלאם – אכן מקבלות את תוקפם של עשרת הדברות כהנחיה בסיסית לאנושות. לצד הבדלים רבים, הן מסכימות כי אל מיטיב ברא את העולם והאדם, והוא פונה אל ברואיו ומצפה מהם לפעול בהתאם לכללי מוסר בסיסיים: אוסר להקדיש את החיים להרס העולם, ומורה על הגבלת האנוכיות; מגנה רצחנות, אלילות, זימה וכיליון, ומצווה לנוח יום בשבוע ממלאכה, תוך זיקת-גומלין מיטיבה למשפחה והקהילה. לצד הפולמוס שיש ליהדות עם שכנותיה לגבי מעמדן של 603 המצוות שמעבר לעשרת הדברות, אין לזלזל אפוא בחשיבות 'דרך-הארץ' או ה'חוק הטבעי' המגולם בעשרת הדברות. 'קוד אתי' זה נקרא בעבודת בית המקדש לצד פרשיות שמע (משנה תמיד, ה, א), אך לאור החשש מפני ההסתפקות הנוצרית בעשרת הדברות בתור קוד-אתי תוך כפירה בתוקפן של כלל המצוות, ירד מעמדם של עשרת הדברות בתקופת חז"ל: "בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן. מפני ט(י)[ע]נת המינין. שלא יהו אומ'. אֵילו לבדם ניתנו לו למשה בסיני". [2]

׳שלח את עמי׳ כביטוי לרוח האדם השואפת לכבוד ולחרות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ב - 15.3.2015, נערך המפגש השני של ׳929 - חוג בית הנשיא׳ ונושאו היה ׳שלח את עמי׳. פרק יא בספר שמות נלמד במפגש יחד עם נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין. במהלך האירוע דיברו: הרב בני לאו, ד"ר לאה מזור, ד"ר מיכה גודמן, הפעילה החברתית יובי תשומה.  

כבוד נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין, רעייתו גברת נחמה ריבלין, גבירותי ורבותי,

יציאת מצרים היא הארוע הבולט ביותר בתיאור תולדות ישראל במקרא. היא מופיעה בסיפורת ובשירה, בנבואה, בחוק ובמזמורים. עשרת הדברות נפתחים בהצגה העצמית של האל כ׳אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׳ (שמ׳ כ 2; דב׳ ה 6). 

משה מתייצב לפני פרעה מלך מצרים, ותובע ממנו בשם אלוהי ישראל לשלח את ישראל מארצו. התביעה התקיפה הזאת חוזרת שוב ושוב, לא פחות משש פעמים. 

ושני חלקים לה: ׳שַׁלַּח אֶת־עַמִּי׳ (שמ׳ ז  16, 26 ) והתכלית הרוחנית-אמונית של השילוח - ׳וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר׳ (ז 16) או ׳וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר׳ (ה 1).

צלמית של סוס מתקופת הברזל ב׳ נחשפה בעמק בית שאן

צלמית הסוס מתקופת ממלכת ישראל שנמצאה באזור בית שאן. 
צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

צלמית של סוס התגלתה זה מקרוב (ינואר 2019) באזור כפר רופין שבעמק בית שאן, והיא מתוארכת לתקופת ממלכת ישראל. הצלמית מתארת ראש סוס, שעל צווארו ניכרת ידו של הרוכב. זו צלמית שאופיינית לתקופת הברזל ב' (בעיקר מאות 9-7 לפנה"ס), כפי שמעידים סגנונה, והפסים האדומים המעטרים אותה ומסמנים את המושכות והריתמה. על ראש הסוס וצווארו הוצמדו כתוספות העיניים, הרעמה, המעוצבת כפסים חרוטים, האוזניים, ויד שמאלו של הרוכב האוחזת את הסוס וצבועה באדום.

צלמית הסוס מתקופת ממלכת ישראל שנמצאה באזור בית שאן. 
צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

לפעמים כל מה שיש הוא terminus a quo, וגם זה נדיר: הערה לתהלים פג

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

האדם הוא יצור סקרן מטבעו, וסקרנותו היא האנרגיה המניעה את גלגלי המחקר. הסקרנות לגבי ספר תהלים עוררה את השאלה אם ניתן לתארך את המזמורים בסיוע מידע היסטורי הכלול בהם. דא עקא, למעט כמה מקרים בודדים ויוצאי דופן אין בגופי המזמורים איזכורים היסטוריים מפורשים או שמות אישים המאפשרים לתארך את המזמורים. זה נובע מכך, שהמזמורים הם יצירות פיוטיות שנועדו לבטא רגש דתי. יש והאדם קורא בהם להצלה מפגעים מייסרים כמו אויבים או מחלה ויש שלבו עולה על גדותיו בתודה לאלוהיו ולשונו אומרת הלל. ניסוח החוויה הדתית בספר תהלים הוא כללי, נוסחאי ועל-זמני, מה שאיפשר למאמינים שבכל הדורות למצוא במזמורים ביטוי לעצמם ולגורלם.