אל-אהל יעל

ד"ר דן אלבו, משורר, היסטוריון וחוקר תרבות

 

יעל וסיסרא
Artemisia Gentileschi 

אל-אהל יעל

בְּאוֹתָם יְמֵי דִּכּוּי תַּחַת עֻלּוֹ שֶׁל יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן

דְּבוֹרָה הַנְּבִיאָה צִוְּתָה עַל בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִשֵּׁבֶט נַפְתָּלִי

לַעֲמֹד בְּרֹאשׁ נֵס הַמֶּרֶד נֶגֶד יָבִין הַמֶּלֶךְ שֶׁיָּשַׁב בְּחָצוֹר

וּלְאַחַר שֶׁהוּצַף נַחַל קִישׁוֹן בְּמַהֲלַךְ הַקְּרָב

וּפָרָשֵׁי הַכְּנַעֲנִים וּמֵרַכְּבוֹתֵיהֶם

שָׁקְעוּ בַּבֹּץ וְנִגְפוּ בְּשֶׁטֶף הַמַּיִם

וּלְאַחַר שֶׁנָּפַל "כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב

וְלֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד"

מדוע בושש דודי מהגיע? ההלך לרעות בשושנים?

 שולה ברנע, משוררת ולשונאית

אייל

אָנָה פָּנָה דּוֹדִי,

מַדּוּעַ כֹּה בּוֹשֵׁשׁ מֵהַגִּיעַ,

הֶהָלַךְ לִרְעוֹת בַּשּׁוֹשַׁנִּים

האִם הָלַךְ לִרְעוֹת בִּשְׂדוֹת זָרִים?

שִׁבְעָה (בְּאוֹקְטוֹבֶּר) - שיר מאת עופר דובר

עופר דובר, מחנך ומורה לתנ״ך

שִׁבְעָה (בְּאוֹקְטוֹבֶּר)

כְּשֶׁתִּגְדַּל,

תִּלְמַד מִסֵּפֶר מָה שֶׁרָאִיתִי

וּתְקַלֵּל אֶת כַּמּוּת

הָעַמּוּדִים.

וּבְכָל שָׁנָה תַּגִּיעַ

עִם חֻלְצָה לְבָנָה לַטֶּקֶס

וְאוּלַי,

אִשָּׁה כְּפוּפַת גֵּו

תָּבוֹא לְהָעִיד עִם

בֻּבָּה, סְתוּרַת שֵׂעָר

וְתֹאמַר:

"זֶה מָה שֶׁנִּשְׁאַר

זֶה מָה שֶׁנִּשְׁאַר..."

סליק כלי נשק מהתקופה הרומית נחשף במדבר יהודה

בששה בספטמבר 2023 כשאיש מאתנו עוד לא יכול היה לנחש איזה אסון יפול עלינו בשבת השחורה חודש אחר כך, פרסמה רשות העתיקות את הגילוי של מציאת ארבע חרבות רומיות וראש כידון בגומחה נסתרת במערה בשמורת הטבע עין גדי. ההשערה היא שזה היה ׳סליק׳ שבו הסתירו המורדים היהודיים נשק בעת מלחמת בר כוכבא ברומאים. בעקבות הגילוי מכונה המערה ׳מערת החרבות׳.

האם הגילוי הזה השפיע על השם שניתן למלחמה הנוכחית של ישראל בעזה, ׳חרבות ברזל׳? 

רשמים ממסיבת העתונאים שבה נחשף הממצא לראשונה לציבור ראו כאן. 

המסע המופלא של חנוכה מן הימים ההם לזמן הזה

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

סבינה סעד

מאז כ"ה בכסלו, שנת 164 למניינם חוגגים יהודים באשר הם שם את חג החנוכה על הניסים שעשה ה' לאבותינו בימים ההם. ניסים, לשון רבים, ולא נס לשון יחיד. אבל זה למעלה מ 2180 שנה בהם עיצבה ההלכה את החג ושמרה שיישמר במתכונתו, בבתים פנימה, על אדני החלונות חוצה, בשמונה ימי התפילות להלל בבתי הכנסת, בארבע קצוות הארץ באחדות מעוררת השתאות, דואה לה  מעל הדינים והמנהגים השאלה החרישית שהתלמוד נתן לה קול, "מאי חנוכה" (שבת דף כ"א עמוד ב'), מה הוא הנס האחד, אף על פי שמברכים על הניסים, רבים, שישראל עושים לו חג של הודיה והלל.  חכמי התלמוד  אומרים נס פך השמן." שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". אזכור החשמונאים הוא אגבי, "וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום".  ניצחונם אינו מנוי כנס, אלא כציון של תחנה היסטורית בה הפך האחד  ש'היה בו להדליק יום אחד', 'ונעשה בו נס', אחד אין שני, והנציחו אותו לדורות.

את תחיי, אהובה, אל תתני להם לצהול - שיר על חטופה ואהוב

חגי קמרט, משורר סופר וצייר

הַבּוֹר

‏19/10/23

עַל סַף בּוֹר מוּסִיקָה עַרְבִית רוֹעֶשֶׁת

עַיִן מְפֻחֶדֶת אַחַר הַפְּרָאִים בּוֹלֶשֶׁת

הַשָּׁמַיִם הוֹפְכִים פְּנֵיהֶם מֵרְאוֹת

צַהֲלוֹת פְּנֵי אָדָם עַל מִרְקַע הַזְּוָעוֹת

מָתַי הַצֶּדֶק יְנַצֵּחַ אֶת הָרַע - שיר ברוח ימי מלחמת חרבות ברזל

 חגי קמרט, משורר סופר וצייר

הֵם לֹא חַיּוֹת הַטֶּרֶף

18/10/23

הֵם לֹא חַיּוֹת הַטֶּרֶף, הֵן טוֹבוֹת וְזֶה טִבְעָן,

 הֵם יְצִירֵי זְוָעָה בְּנֵי שָׂטָן. אַנְשֵׁי קֶרַח

הַחַיּוֹת פּוֹעֲלוֹת עַל פִּי בְּרִיאָתָן

וְהֵם פָּגְעוּ גַּם בָּן, בִּנְחִישׁוּת הַמֵּצַח.

ויבואו אל בתיהם לשחוט ואף לבזוז עד יגל לבם - שיר

 שולה ברנע, משוררת ולשונאית

וְיִחַר אַף בְּנֵי קַיִן כְּנֶגֶד בְּנֵי הֶבֶל, עַל שְׂדוֹתֵיהֶם כִּי שָׂגוּ,

 וְיָבוֹאוּ אֶל בָּתֵּיהֶם לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג לְשַׁחֵת, לֶאֱנֹס, לִשְׁחֹט אַף לִבְזֹז עַד יָגֵל לִבָּם.

יוסף וחלומותיו: מקרא ספרות ופסיכואנליזה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מוסד ביאליק

אילנה פרדס ואיתמר לוריא, יוסף וחלומותיו: מקרא ספרות ופסיכואנליזה, בתוך: דן מירון (עורך הסדרה), מבט אחר: עיונים בביקורת ובפרשנות ירושלים תשפ״ד 2023, מוסד ביאליק, כריכה רכה 180 עמודים

חלקו הראשון של הספר, התחבר על ידי אילנה פרדס מהחוג לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית, והוא רובו ובניינו של הספר של הספר (עמ׳ 140-11) ואילו חלקו השני התחבר על ידי איתמר לוריא, שהוא פסיכולוג ופסיכואנליטיקאי, ואינו מקיף יותר ממאמר סביר (עמ׳ 168-143).