אלחנן בלומנפלד, מחנך ומשורר
|
מֶה עָשְׂתָה הָגָר בֶּאֱלוּל,
לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה?
נוּ, מַה כְּבָר עוֹשִׂים בֶּאֱלוּל?
הָלְכָה לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִגְּבִרְתָּהּ,
"אִם, בְּטָעוּת, פָּגַעְתִּי בִּכְבוֹדָהּ,
אוֹ, לְלֹא כַּוָּנַת זָדוֹן, הוֹצֵאתִי דִּבָּתָהּ רָעָה,
אוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, דִּבַּרְתִּי בָּהּ סָרָה,
אָנָא תִּמְחַל לִי עַל עֲוֹנוֹתַי
וְתוֹאִיל, בְּרֹב טוּבָהּ, לְהַרְשׁוֹת
לִי וְלִבְנִי יִשְׁמָעֵאֵל הַגָּר אִתִּי,
לְהִשָּׁאֵר וְלַחֲסוֹת בְּצֵל קוֹרָתָהּ הַנְּדִיבָה",
כָּךְ בִּקְּשָׁה הָגָר,
אֲבָל כַּכָּתוּב, שָׂרָה הָיְתָה סָרָה וְזוֹעֶפֶת
(בִּפְרָט אַחֲרֵי שֶׁהָגָר זִלְזְלָה בָּהּ),
וְכֹל תַּחֲנוּנֵי הָגָר אֶצְלָהּ, לֹא הוֹעִילוּ.
הָלְכָה שָׂרָה אֵצֶל אִישָׁהּ (בַּעְלָהּ) אַבְרָם
וְשִׁכְנְעָה אוֹתוֹ לְגָרֵשׁ אֶת הַזָּרִים הַלָּלוּ
אֶל הַמִּדְבָּר, לְחוּ"ל,
אֶל הַמָּקוֹם מִמֶּנוּ בָּאוּ.
וְכָכָה הִתְחִילוּ הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים,
שֶׁל הָגָר וְיִשְׁמָעֵאל לְפָחוֹת
(וְאוּלַי גַּם שֶׁלָנוּ, אִתָּם).
© אֶלְחָנָן בְּלוּמֶנְפֶלְד, יְרוּשָׁלַיִם, אֱלוּל תשע"ב (ספטמבר 2011), מתוך הסידרה ׳דליקות׳. מתפרסם כאן באדיבות המשורר.
א. חזקה על שרות, שאינן נוהגות יפה במשרתותיהן – בימים ההם ובזמן הזה.
השבמחקב. שרה שרה שיר שמח לאיד.
אלחנן אני מאוד אוהב את השירה הייחודית שלך ובכלל זה גם את השיר הזה אך השתדל לא להיות מסבירני מדי האינטלגנציה והידע של הקורא מספיק טובים לדעת שאישה הוא גם תואר לנקבה וגם תואר לאיש היינו האיש שלה שזו נקיטה בלשון עדינה ובאמת שרה נתנה את הגר אישה לאישה. נסה גם להימנע מסוגרים בשירה אין צורך בכך. השיר יפה מאוד ומעלה את הצער והכאב בהתנהגות הנלוזה של שרה כלפי הגר ובנה. הגרוש היה כמובן מסיבת ירושה והמשך הדורות העתידיים . כמו שנאמר יצחק יירש ולא ישמעאל. בדיוק כמו שנקבע שיעקב יהיה אביו של עם ישראל ולא עשו כך הוא בסיפורי המקרא ישנה תזה אלוהית שהיא מעין טבו וכל המהלכים אחר כך מסתדרים לפי מה שנקבע מראש.
השבמחקעל שלושת השורות המסיימות אני חותם.
השבמחק