על פירוש הושע בסדרה ׳מקרא לישראל׳ מאת שמואל אחיטוב

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת עם עובד

שמואל אחיטוב, הושע עם מבוא ופירוש, מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא בעריכת שמואל אחיטוב, הוצאת עם עובד, תל אביב תשפ״ב 2022, 313 עמודים.

פרופ׳ שמואל אחיטוב, חתן פרס ישראל במקרא לשנת תשע״ה 2015, הוא העורך של סדרת הפירושים, מקרא לישראל (מיסודם של משה גרינברג ושמואל אחיטוב). הוא פירש כבר בסדרה את ספר יהושע ושניים מספרי תרי-עשר, חבקוק וצפניה, ועתה מונח לפנינו פירושו לספר העומד בראש ספרי תרי-עשר, ספר הושע.

על ספרו של אלי עמיר, מחרוזת ענבר

חגי קמרט, משורר, סופר וצייר

עם עובד

אלי עמיר, מחרוזת ענבר: פרקי חיים, תל אביב עם עובד, תשפ״ג 2023, 223 עמודים

מבוא

את יכולותיו הספרותיות, כישרונו ואומנות הסיפורת של אלי עמיר, כולנו מכירים, מוקירים ואוהבים. כך שהרבה אין להוסיף על כך. עם זאת אינני יודע עד כמה הקוראים מודעים למפעל החשוב והגדול שאפשר לברך עליו שיצר אלי עמיר במו ידיו. העלאת ההיסטוריה היהודית העירקית אל המודעות הארצישראלית והנצחתה לדורות. מפעל מבורך שהייתי קורא לו במפורש " מפעל חיים". ישנם ילדים שבאו מבגדד עם הוריהם, שטרם סופר להם מתרבות והוואי, מנהגים, חיי דת וגינונים שונים, שהיו נחלת אבותיהם בנכר. וידוע לי, אישית, על מקרים כאלו. אולי בשל חבלי קליטה קשים וצורת הסתגלות לא קלה לדרך החיים החדשה כאן בארץ, אולי בשל שההורים לא מצאו לנכון לספר או שהילדים לא שאלו. אך את החסר להם משלים אלי בספריו. את ההיסטוריה של ימי יהודים בבגדד.

על ספרו של משה ליפשיץ: תלמידי ואני - זכרונותיו של מורה להיסטוריה

אמנון יוגד, משורר, סופר ואיש חינוך

 הוצאת כרמל

משה ליפשיץ, תלמידי ואני - זכרונותיו של מורה להיסטוריה, הוצאת כרמל, ירושלים 2020, 251 עמודים 

קוראים.ות יקרים.ות 

זכיתי לעבוד כמורה לצידו של משה ליפשיץ והריני ממליץ בכל פה על ספרו "תלמידי ואני" שיצא בהוצאת כרמל ונמצא באתר עברית.

מדבריי המו"ל: במשך חמישים ושש שנה (1964–2020), ועוד היד נטויה, לימד משה ליפשיץ, בוגר אוניברסיטאות ירושלים ותל אביב, היסטוריה, פילוסופיה ואזרחות בבתי ספר תיכוניים: תיכון רמלה לוד, התיכונים בכפר סבא והמכינה בסמינר הקיבוצים.

מטרתו היתה לא רק להעשיר את עולמם הרוחני של אלפי תלמידיו ולקרבם לעולם התרבות ההומניסטית-המערבית, אלא גם להכשירם למחשבה רציונאלית נטולת דעות קדומות ולחזק אצלם את היסודות המוסריים ביהדות ובציונות.

על ספרו של בן-ציון יהושע, ריח של לחם חם

חגי קמרט, סופר, משורר וצייר

יהושע בן-ציון, ריח של לחם חם: על יוצרים ויצירות, הוצאת בציר, ירושלים תש"ע 2010, 368 עמודים

מהותו של סופר לא רק הכתיבה היפה העברית הצחה חידודי לשון הברקות וכדומה. כל זה יש כמובן לבן ציון יהושע ולרובם של סופרים ידועי שם. אך החשוב הוא שיש לך הסופר מה להגיד!

ולבן ציון יהושע לא רק שיש מה להגיד אלא שהדברים קולחים ושוטפים ממנו הן בז'אנר הסיפורים והן במחקרים. שבנצי הוא לא רק סופר, אלא גם חוקר, המביא את תוצאות מחקריו בפני הציבור, וכן כותב מסות ומאמרים. ומי שיקרא על אודותיו בויקפדיה ,למשל, יראה עד כמה רב פעלים האיש היקר הזה; גם בתחום העלאת יהודים לארץ. הוא חילץ יהודים מאזורי מצוקה במדינות מוסלמיות והעלה אותם לארץ כמו כן הציל לא מעט ספרים וכתבי יד השייכים ליהודי מרכז אסיה הסובייטית לשעבר.

על ספרו של אנטוניו איטורבה, הספרנית מאושוויץ

יונה גל

על: אנטוניו איטורבה, הספרנית מאושוויץ, תרגום: יוסי טל, הוצאת כתר, 2021, 449 עמודים

הוצאת כתר

מעבודתי ב״יד ושם״ הכרתי את סיפורו של פרדי הירש ואת סיפורה של דיטה שנולדה ב 1929 בצ'כיה התחתנה לאחר המלחמה עם אוטו קראוס ושניהם היו מורים ב"הדסים". 

*** 

אני מעריכה מאוד אנשים שמוכנים לעוף על כנפי הדמיון למחוזות שאינם מציאותיים ולקרוא ספרים בסוגת המדע הבדיוני. אבל אני אוהבת מאוד לקרוא סיפורי חיים או ספרים המבוססים על סיפורים אמיתיים.

עבדתי כמה שנים ביד ושם והתוודעתי שם לסיפורי עדות של שורדי שואה בגטו, במחנות עבודה ובמחנות המוות, במסתור ובבריחה מתמדת.

תקופת השואה יצרה "מעבדה אנושית" בה חיו אנשים אכזריים, אנשים חומלים, אנשים שהשלימו עם מצבם, אנשים שנקטו יוזמה, אנשים שסייעו לאחר, אנשים שהסתכנו.

על ספרה של ג׳ני ולנטיין, נמלים

אסתר ח״ג ויתקון זילבר, סופרת ומשוררת

הוצאת ידיעות ספרים, טל-מאי

ג׳ני ולנטיין, נמלים, הוצאת ידיעות ספרים, טל-מאי,2011, 196 עמודים

ספרה של ג׳ני ולנטיין הוא ספר מרתק ואיכותי לנוער ולמבוגרים כאחד. קראתיו בשקיקה. מטפלים רגשיים לנוער, עובדים סוציאליים, יועצות חינוכיות ומחנכי כיתה ימצאו בו עניין לעבוד אתו. ואוהבי ספרות טובה ימצאו בו תענוג ספרותי.

הספר מסופר משתי נקודות ראות לסרוגין. העלילה מסופרת פרק חדש מנקודת מבט של דמות אחת משתי דמויות מרכזיות: אחת של נער בן שבע-עשרה, והשניה של ילדה בת שמונה. הסיפור מתחיל בנער הבורח מביתו השכם בבוקר מבלי להשאיר מכתב. מעיירה קטנה חצי כפרית באנגליה אל לונדון. בלונדון הוא מתחיל לחיות בשם בדוי למחצה כשהוא משתדל לחיות בבדידות גמורה ללא שום קשר אנושי. אנו לא יכולים להבין את הסיבה לבריחתו. במחשבותיו על אימו ועל דמויות נוספות במשפחה אנו מגלים בית נורמאטיבי וקשרים טובים וחמים עם האם. גם אין שום סימן שיש איזו בעיה עם דמות האב. בהירהוריו של הנער בולטים מחשבותיו על חברו. הוא לקח אתו בבריחתו את ספרו האהוב והנערץ על חברו, שהשאיל לו כדי שיקרא, אך הוא לא קרא בו כלל. זה ספר שמתאר את עולמם המופלא של הנמלים. זה הדבר היחידי שלוקח הנער הבורח איתו בתיקו מלבד מספר בגדים מצומצם. במעט הכסף שיש לו הוא שוכר דירה זעירה עלובה בבניין עלוב ומוזנח ברחוב עלוב ברובע לונדוני עלוב.  הדמויות שהוא פוגש בבניין אינן מעניינות אותו כביכול. אחת מהן היא דמותה של ילדה כבת שמונה שגרה שם יחד עם אמה.

חג הספר תשפ״ג 2023

 הבלוג חוגג את חג הספר באמצעות סקירות ספרים על נושאים מגוונים. מדי יום ביומו תופיע בו לפחות סקירה אחת על ספר כך שרשימת הספרים הנסקרים תתארך כאן מדי יום בהתאם.

חגי קמרט על: חווה צוטרין נתן, הסיפור על וירוס ופאפירוס
יונה ברטל על: מאיר שלו, הטרקטור בארגז החול
בלפור חקק על: אנה שומלו, דווקא פתאום - קובץ סיפורים

פרופ׳ רחל אליאור על: מאיר שלו, גינת בר

מימי יעקובי, על: על ספרה של תמי שם-טוב, מטעויות לתגליות

חגי קמרט על: בן-ציון יהושע, שתיקת התרנגול

נויה שגיב על: שירי הילדים של לאה גולדברג

חגי קמרט על: שרה שטרסברג-דיין, נגד הזרם, דפי חיי

יונה גל על: אמנון יוגד, מקרצפים את רחוב האהבה

פרופ׳ רחל אליאור על: אמיר אור-לי, מבוסס על סיפור אמיתי

עדי אביטל רוזין על: טל איפרגן, שירים

יואב בר-חיים על: ראובן נמדר, הבית אשר נחרב

אמנון יוגד על: רינה סולומון, מחבוא

יונה גל על: אנטוניו איטורבה, הספרנית מאושוויץ

חגי קמרט על: בן-ציון יהושע, ריח של לחם חם

אמנון יוגד על: משה ליפשיץ, תלמידי ואני - זיכרונותיו של מורה להיסטוריה

חגי קמרט על: אלי עמיר, מחרוזת ענבר

מסה

עמיקם יסעור, היש בכוחה של הוראת הספרות לעודד את אהבת הספרות?

על ספר השירה, מחבוא, מאת רינה סולומון

אמנון יוגד, סופר

רינה סולומון, מחבוא: שירים, הוצאת ספרי עתון 77, תש"ף

הספר מכיל שערים אלו: בדיקת ראייה, סימנים קליניים, על פי תהום רבה, זה שנע, לא בשכל המשוגם, ובערב אהבת עולם, הדברים שלא אמרתי, אהבה מאוחרת.

סוזי רזניק העורכת ומעצבת הכריכה כותבת: בהיענות לחומרת ציווי סמוי, רינה מתפנה להתגעשות מילולית המתלווה לחוויה כמו דתית, מתמשכת ומטלטלת גוף ונפש. היא אוספת את כוח כתיבתה על עולם הדימויים העשיר והמרובד שלה, הנוטל בקלות ובנביעה פנימית מן המקורות היהודיים ומעולם הטבע, כדי להמשיג ולהעיד על ההתמסרות הסיזיפית לרזיי הכוחות המחיים, המפוררים והמשקמים של פרשת האהבה הניצבת בלבו של קובץ שירים זה - אשר מושאה קשיח ומורם על כן נישא כבלתי ניתן להשגה, אך תוכו רך ופגיע, ומייחל למגע המרפא. 

על הספר של ראובן נמדר, הבית אשר נחרב

יואב בר-חיים, סופר

הבית אשר נחרב

ראובן (רובי) נמדר, הבית אשר נחרב, כנרת, זמורה-ביתן, 2013, 536 עמודים

אחת הסוגות של הרומן המודרני היא "הרומן האקדמי" או "האוניברסיטאי". דמויותיה לרוב אנשיי אוניברסיטה, מרצים או סטודנטים, וזירות התרחשותן בדרך כלל קמפוסים של אוניברסיטאות או מכללות. כמה מהספרים מסוגה זו, שיצאו לאור בארה"ב והיו בשעתן לרבי-מכר, מוכרים לקורא העברי בתירגומן, כדוגמת "פנין" (1957) מאת ולאדימיר נבוקוב, "הרצוג" (1964) של סול בלו, או "סטונר" (1965) מאת ג'ון ויליאמס.

שמחת צבעי המים על הקוים השבורים - על שירתה של טל איפרגן

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברת הוועד המנהל באגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל

שִׂמְחַת צִבְעֵי הַמַּיִם עַל הַקַּוִּים הַשְּׁבוּרִים

קַלּוּת, תנועה, זרימה, אור ושקיפות בשירת טל איפרגן

אמנם בשנות ה-70, כשהייתי בת 6 או 7, פגשתי בשיעורי ציור בבית הספר בעיקר צבעי גואש מִשְׁחָתִיים ומכחולים עבי כרס ושמנים, שאיתם הייתי מורחת בקבלנות שטחים גדולים על דף לבן וחשבתי, אולי גם קראתי לזה, אמנות. מצד אחד, כמו כל ילד אחר בן גילי אהבתי, אולי אפילו קצת יותר, לערבב בתבניות ביצים דמויות פלסטיק המון המון צבעים, שאותם הברשתי על הנייר בתשוקה רבה לאחר מכן, כי כך לימדו אותי שמציירים. מצד שני, במקביל, בבית, הכרתי דבר שונה לגמרי. הכרתי את הדבר האמתי, את ציוריו של אבי-מולידי, שהיה בזמנו החופשי, אירוע שלא התרחש בכל יום, מאייר בעיפרון ומקנח בצבעי מים.

על ספרו של אמיר אור-לי: מבוסס על סיפור אמיתי

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

הוצאת איפאבליש

על ספרו של אמיר אור-לי, מבוסס על סיפור אמיתי, הוצאת איפאבליש 2022

פָנָאטיות דתית או קנאות דתית, הוא מושג המתאר מצב שבו אדם מחזיק באמונה דתית קיצונית הרחוקה מאד מהמציאות הנודעת בחושים, המשפיעה על מכלול מחשבותיו ומעשיו, או מאמין בעמדה מיסטית-משיחית דומיננטית באופן כה קיצוני, עד כדי כך שהוא מנסה לסתור כל ביקורת וכל התנגדות כלפיה, או להתעלם ולהדחיק כל סוג של אי-הסכמה, גם אם התנגדות זו מבוססת ומדויקת מבחינה מציאותית ועולה בקנה אחד עם החוק הכתוב, המשפט המקובל, הניסיון האנושי והשכל הישר. צורה זו של קנאות דתית, הקשורה ב'מלחמת גוג ומגוג' או ב'מלחמות השם' על סף 'אתחלתא דגאולה' או קרבת קץ הימים, ידועה לאורך ההיסטוריה כטירוף דתי, שבשמו אנשים הפרו כל חוק ופגעו בכל נורמה אנושית, ושילמו מחיר יקר שכן, במקרים רבים הביאה הקנאות הדתית-משיחית למשברים חברתיים קשים, לפילוג פוליטי, לאלימות ולמלחמה.

על ספרו של אמנון יוגד: מקרצפים את רחוב האהבה

יונה גל

הוצאת דרך המילים

אמנון יוגד, מקרצפים את רחוב האהבה, הוצאת דרך המילים, 2023, 300 עמודים

מקרצפים את רחוב האהבה - השם כבר מפתיע ומזמין לפתוח את הספר ולקרוא בו. איך מקרצפים את רחוב האהבה? האם לאהבה יש רחוב? למה צריך לקרצף אותו?

יוגד כותב על ספרו: "אם קורא אחד בלבד יִקרא אותו - דייני." אני בטוחה שאינני היחידה שקראה והתפעלה מהכתיבה של יוגד.

כשצוללים לתוך הספר, הדבר הראשון שבולט הוא שזה אינו ספר שירה כפי שאנו רגילים לראות ספרי שירה. השירים שדומים יותר לפרוזה ("שירה מפורזת", כפי שמכנה אותה המשורר) והאמירות אינם לפי הקונבנציה הרגילה. הם אינם מסודרים בשורות מחורזות, מעט מנוקד וחלק גדול ללא ניקוד. יוגד אומר: "הדבר הינו בכוונת מכוון, כדי לתת לקורא מרחב נשימה ומימושם כאוות נפשו וכתבנית נפשה".

היש בכוחה של הוראת הספרות לעודד את אהבת הספרות?

עמיקם יסעור, מסאי, סופר ומשורר

מוקדש לד"ר לאה מזור

הרהורים על הוראת הספרות

הוראת הספרות בבתי ספר תיכוניים מעוררת שאלות כבר שנים רבות. כבר לפני כחמישים שנה פרסם ס. יזהר ברבעון "החינוך" את מאמרו מעורר המחלוקת, " להפסיק ללמד ספרות", בו העמיד במרכז את ההוראה החווייתית. כיום נעשית הוראה זו בעייתית עוד יותר בשל הנטייה של השנים האחרונות להחליש את מעמדם של מדעי הרוח.

אציג כאן כמה שאלות חתרניות: 

1. האם הרפרטואר של תוכנית הלימודים בספרות מעניין דיו?

2 . עד כמה בינונית היא רמתם של רוב מורי המקצוע הזה והאם ניתן להעלותה?

3.האם הקצב האיטי של הוראת יצירות שונות מגביר את השעמום? 

4. עד כמה משפיעה לרעה הרוח של ניתוח מדעי נוסח תורת הספרות?

5. מה צריך להיות האיזון בין כמות ואיכות בהוראת הספרות?

6. היש צד חווייתי בהוראה זו? 

על הספר ״נגד הזרם, דפי חיי״ של שרה שטרסברג-דיין

חגי קמרט, סופר משורר וצייר

הוצאת פיוטית

שרה שטרסברג-דיין, נגד הזרם, דפי חיי: (מונטווידאו, בואנוס איירס, ירושלים) עורכת: דבורה שיץ, הוצאת פיוטית , נתניה תשפ״א 2021, 352 עמודים

א. מבוא

באחד הערבים של ירושלים שלנו, פגשתי באישה מדהימה שרה שטרסברג–דיין שמה. זה היה ערב בו התכנסנו אנחנו סופרים ומשוררים לעניין השקה של סיפרה ןשל ספרה של תפארת חקק. לאחר דיבורי הכירות הגישה לי שרה את ספרה כשי ואני אז אמרתי אקרא ואכתוב והנה באתי כאן למילוי התחייבותי הנעימה.

הספר הוא ספר ביוגרפי וכל שאומר מפרטי הספר אגרע מהנאת הקורא. אז איך אפשר לכתוב על ספר מבלי להוציא את לבבו ממנו? אז ככה:  המחברת היא אשת אשכולות שהפיקחות נובעת מעיניה והעדינות מפיה. מאוד ידידותית ואוהבת אנשים. כמה טוב וכמה נעים לפגוש באישה נעלה, שמדברת אתך כאילו שאתם חברים מזה שנים רבות. היש יפה מזה?

מה לעשות עם השירים על האיילות בלילות? על שירי הילדים של לאה גולדברג

נויה שגיב – דוקטורנטית לספרות החוקרת את שירתה של גולדברג, וסופרת ספרי ילדים

הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים

גדעון טיקוצקי (עריכה, פרשנות ואחרית-דבר), לאה גולדברג - כל שירי הילדים, א-ב, הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים, 2023

מה לעשות עם השירים על האילות בלילות?

אין שביל, קטע דרך או משעול בילדות שלנו, בהורות שלנו, בסבתאות שלנו, בדודאות שלנו, בה לא התרפקנו על יצירה של לאה גולדברג לילדים. לאה גולדברג החלה את הכתיבה שלה לילדים במקרה ממש, כאשר יצחק יציב, עורך 'דבר לילדים', שאל אותה אם היא כותבת לילדים. היא ענתה לו "לא" והוא ענה לה: "אז תתחילי". וכך נולד "פילי הקטן". משם נולדו אינסוף יצירות: המפוזר מכפר אז"ר, ידידי מרחוב ארנון, מה עושות האיילות, כובע קסמים, אלה קארי הילדה מלפלנד, ערב מול גלעד, דירה להשכיר וכמובן פזמון ליקינתון. וזוהי רק רשימה חלקית ואקראית. יצירות שהן חלק בלתי נפרד מרגעי הקסם, רגעי הנים לא נים, בהם רק הילד והמבוגר קיימים. מנורת לילה קטנה מאירה את היקום המכוסה בשמיכה, והמילים לאט לאט נמסות אל תוך השינה.

על ספרו של בן-ציון יהושע - שתיקת התרנגול

חגי קמרט, סופר משורר וצייר

בן-ציון יהושע, שתיקת התרנגול: רומן, הוצאת אסטרולוג, הוד השרון 2002, 398 עמודים

א. פתיחה

אקדים ואומר שאין אני נכנס לפרטים כדי לא לגלות אף לא טפח מהספר הטוב הזה, כדי לא לגזול מהנאתו של הקורא. ובכן כך: בן-ציון יהושע הוא לא רק מספר נפלא, אלא גם אומן השפה העברית, היודע ללהטט במילותיה במשפטיו הססגוניים, המדויקים, השקולים, שכאילו קמים וניצבים חיים מול עינינו.

ספרו, "שתיקת התרנגול", הוא סיפור קורות חייהם של בני משפחה ירושלמית בשכונת הבוכרים בירושלים, בימים של "פעם". שנות הארבעים לערך עד שנות השישים. יהושע, היודע היטב לספר סיפורים, מתחיל מהגרעין הקטן של המשפחה ועד הרחקת הפרטים במשפחה זה מזה. כל אחד למקום שבתו החדש, כל אחד לחייו שלו. תרצו מהמיקרו אל המקרו. למשל: תיאור המשפחה בארבעה אמותיה – בבית; במרחב הצר, בחצר, ובמרחב הפתוח - שכונת הבוכרים. ומכאן, הלאה למאורעות בעיר ירושלים בכללותה. או למשל הילד - אלי הקטן, אלי הבחור, פרשיות אהבה והסוף הלא מזהיר שהוא הבדידות (לא נשא אישה מעולם). קיימת אמנם אי סימטריה מכוונת בין הסיפור עצמו של המשפחה הצומח מהמיקרו אל המקרו לבין סיפור המסגרת, לכאורה, של הפרופסור, איש האקדמיה היורד ממקום שבתו הרם, היינו מהמקרו, אל חייו כילד בקרב משפחתו בבוכרים, במיקרו.

על ספרה של תמי שם-טוב, מטעויות לתגליות

מימי יעקובי, חוקרת תרבות

כנרת זמורה דביר

תמי שם-טוב, מטעויות לתגליות, צייר: מיכאל פרוסט, כנרת זמורה דביר, למה - ספרי דעת לקוראים צעירים 2023

אתם משתמשים במיקרוגל? אני בעוונותי משתמשת בו יום יום ומעולם לא ידעתי מי המציא אותו וכיצד.

הסוגה של ספרים על ממציאים מפורסמים ומגלי עולם היתה חביבה עלי בימי נעורי, כשבצד שעון דוקסה ושרשרת זהב עם תליון אקוומרין, ספרים היו מתנה מקובלת ונחשקת לבנות מצווה. לימים התכשיטים נגנבו, אבל הספרים לא, וכך למדתי להעריץ את גלילאו, את ניוטון שתמונתו עם מנסרות הזכוכית מרצדת בזכרוני, את פסטר וכמובן את פייר ומארי קירי. כך גם עקבתי אחרי מסעות קולומבוס, מגלן וסקוט המסכן שקפא בלי שהגיע לקוטב הדרומי.

על מאיר שלו ועל ספרו: גינת בר

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

מאיר שלו, גינת בר, רישומים וציורים רפאלה שיר, ייעוץ מדעי: פרופ' אמוץ דפני, עם עובד, 2017

מֵאִיר שָׁלֵו (1948 - 2023) כתב את ספר הרשימות המקסים "גינת בר", שראה אור בהוצאת עם עובד, בלוויית רישומים וציורים יפהפיים של אחותו הציירת, רפאלה שיר ז"ל, בעשור הקודם, שכן הספר ראה אור בשנת 2017, בעשור שבו עזב את חייו כעיתונאי וסופר ירושלמי עירוני, ועבר לגור באלוני אבא, שבצפון עמק יזרעאל, כאדם ששב אל הטבע והפך לגנן חובב מסור, הנהנה מעבודת האדמה, מחקלאות הגינה וממעקב הזריעה, הצמיחה, הפריחה וההבשלה סביב עונות השנה המשתנות, לצד עבודתו כסופר מקצועי וותיק, שממנה היה צריך מפעם לפעם לקחת הפסקה.

אנה שומלו רואה אל הנסתר, מחפשת משמעות

בלפור חקק, משורר

הוצאת פיוטית

אנה שומלו, דווקא פתאום - קובץ סיפורים, הוצאת פיוטית, 2013, 130 עמודים

אנה שומלו רואה אל הנסתר, מחפשת משמעות

קראתי את הספר "דווקא פתאום" לפני שנים. בהיותי אחד מעורכי "מאסף ירושלים" פרסמנו בעבר כמה מסיפורי הקובץ במאסף השנתי של ירושלים. קראתי שוב את הקובץ עתה כדי לנסח דברים, כמחווה ליוצרת גדולה שנמצאת כאן איתנו ואינה זוכה לכָּבוד הראוי לה.

על סיפור על טרקטור גדול לילדים קטנים מאת מאיר שלו

יונה ברטל, מחברת הספר "יונה על שטיח אדום"

 הוצאת עם עובד

מאיר שלו, הטרקטור בארגז החול: סיפור על טרקטור גדול לילדים קטנים, 

צייר: יוסי אבולעפיה, הוצאת עם עובד, תל אביב תשנ״ה 1995 

גילוי נאות: בתיה שלו אמו של מאיר שלו הייתה המחנכת המיתולוגית שלי. היא עיצבה את ילדותי הקסומה בירושלים. היא נהגה ללמד אותנו בחוץ, בשדה, הסתובבנו עם מגדיר צמחים ולמדנו את שמות הפרחים, העצים ואפילו הציפורים. ואחותו של מאיר, רפאלה, הייתה איתנו בשכבה. ועתה לספר עצמו:

על ספר הילדים של חווה צוטרין נתן: הסיפור על וירוס ופאפירוס

 חגי קמרט, סופר משורר וצייר

חווה צוטרין נתן, הסיפור על וירוס ופאפירוס, הוצאת "צור אות", ירושלים 2020

מפי עוללים ויונקים יסדת עֹז

"מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ-עֹז" נאמר בתהילים ח ג ואמנם הילדים הקטנים שלנו הם הטוהר האנושי בהתגלמותו. שאין לך דבר טהור יותר, ישר יותר וכן יותר מהטף. ההתפעלות וההנאה מהם גורמת לנו המשוררים לתת להם משהו מנשמתנו, וזאת מעבר להרעפת האהבה הפיסית והמתנות לנכדים. ומה נכון ויפה יותר למשורר מלכתוב משהו מעומק לבו לילדיו לנכדיו, לילדי העולם ? וכך אכן באים ספרי הילדים לעולם התרבותי והאומנותי שלנו.

צלמית של האלה חתחור התגלתה בחוף פלמחים

הפסלון בידה של גברת לידיה לרנר שמצאה אותו. 
צילום: עידן הורן, רשות העתיקות

 גברת לידיה לרנר מצאה צלמית של האלה חתחור, בעת טיול בחוף פלמחים.

ד"ר אמיר גולני, מומחה לתקופת הברונזה ברשות העתיקות אומר: פסלונים המזוהים עם האלה המצרית חתחור שימשו לפולחן והם אופייניים לתרבות הכנענית בארץ ישראל – בעיקר בתק' הברונזה המאוחרת וגם בתקופת הברזל א'. הכנענים נהגו לאמץ מנהגים פולחניים ודתיים של המצרים, אשר שלטו על אזורנו באותה התקופה. ממש בדומה לבתים היום, שמתקינים מזוזה או תולים תמונה של קדוש על הקיר, אז - נהגו להניח פסלוני פולחן במקום מרכזי בבית, למזל טוב ולהגנה מפני דברים רעים. הפסלון אמנם שחוק מאוד אך כמותו מוכרים לנו היטב. הוא נעשה מחימר אשר הוטבע אל תוך דפוס אבן, דבר המאפשר ייצור מרובה של פסלונים מסוג זה. ניתן לזהות כי מדובר באלה חתחור לפי התסרוקת שלה, המדמה קרני שור, ולפי העיניים והאוזניים הבולטות שעוצבו לה. חתחור הייתה אלה חזקה, שסימלה עבור המצרים הרבה סגולות - פריון, כח, הגנה, וחכמה.

על ׳מחקרי מקרא׳ של שרה יפת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מוסד ביאליק

שרה יפת, מחקרי מקרא, אסופות כד, מוסד ביאליק, ירושלים תשפ״ג 2022, 480 עמודים

הספר המונח לפנינו הוא הקובץ השלישי של מאמרים והרצאות של שרה יפת: המשך לאסופה בת שני הכרכים: ׳בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים׳: מחקרים בתקופת שיבת ציון: תולדותיה, ספרותה, לשונה, השקפותיה ועולמה הדתי, א-ב, אסופות יג, מוסד ביאליק, ירושלים תשע״ז 2017, 796 עמודים ולאוסף דור דור ופרשניו: אסופת מחקרים בפרשנות המקרא, אסופות א, מוסד ביאליק, ירושלים תשס״ח 2008, 424 עמודים.

על ספרו של ריצ'ארד אליוט פרידמן, מי כתב את התנ"ך

ד״ר דוד כהן-צמח, מכון כרם ומכללת דוד ילין

ריצ'ארד אליוט פרידמן, מי כתב את התנ"ך?, תרגום ועריכה שלמה אלולעפיה, דני רובינשטיין, הוצאת דביר, תל אביב תשנ״ה 1995, 262 עמודים

ספרו הפופולרי ורב התפוצה של ר"א פרידמן עורר במועד הוצאתו באנגלית התעניינות גדולה. לאחר תרגומו לעברית שוב התעורר עניין רב סביבו בישראל. בטרם אגע בענייני התוכן, אומר שהתכלית השיווקית ניכרת כבר בכותרת המסקרנת והיומרנית. גם הסגנון הקליל והבהיר והרצאת הדברים כעלילה בלשית החותרת אל פתרון מובהק מקנים לספר רוח עממית-פמיליארית משהו. בחתירה לקראת זיהוי המחברים בשמותיהם ניכרת הגזמה ואף על פי כן אזכור שם פרטי אחד לא אמור להפתיע את הקורא המקורב לארון הספרים היהודי. לא יהיה בגדר ספוילר אם אציין שמדובר בעזרא הכהן והסופר שחי ופעל בימי בית שני. ישנה הסכמה כללית בקרב פרשנים וחוקרים, שמרנים וביקורתיים, יהודים וגויים, מתקופת התלמוד ועד ימינו כי לעזרא מקום מרכזי בעיצוב, בעריכה ובהתקדשות חלק מכתבי הקודש. דא עקא, שאזכור שם זה כמענה לשאלה "מי כתב את התנ"ך" יש בו משום מענה חלקי בלבד והגזמה גדולה. בעיקרו של דבר מתייחס פרידמן אך ורק להתהוות התורה ונביאים ראשונים. הוא אמנם מציין גם את החוגים שבקרבם נכתב ספר דברי הימים וכן דן בספר ירמיה ובנביא ירמיהו עצמו כמחבר של חלק מהספרות המקראית. אשר על כן, לא נראה לי שהוא פורע את השטר עליו התחייב בראשית המסע המחקרי (עמ' 21-20). אם נתייחס אל ברוך שפינוזה כאל אבי חקר המקרא הביקורתי, הרי כבר הוא במאה ה-17 לספירה טען שעזרא הוא המחבר של תשעת ספרי המקרא הראשונים (חמישה חומשי תורה וארבעת ספרי נביאים ראשונים). הידע של שפינוזה לא הגיע עד כדי הצגת רכיביה השונים של היצירה המקראית. במהלך 300 בשנים הבאות נצבר ידע רב והועלו השערות רבות אודות הרכב הספרים. על כן אפשר להניח כי מטרתו של פרידמן לא הייתה לציין את שם מחבר התנ"ך, אלא להציג את תהליך התהוות התורה ונ"ר ולפרק את היצירה הזו לרכיביה המשוערים (בעמ' 34 הוא כבר מוריד את רף הציפיות של הקורא). מבחינה זו ספרו אמור לסכם באופן תמציתי ביותר את פירות מחקר המקרא במאות האחרונות שקדמו לנו עד למועד הוצאת ספרו.