על פירוש הושע בסדרה ׳מקרא לישראל׳ מאת שמואל אחיטוב

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת עם עובד

שמואל אחיטוב, הושע עם מבוא ופירוש, מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא בעריכת שמואל אחיטוב, הוצאת עם עובד, תל אביב תשפ״ב 2022, 313 עמודים.

פרופ׳ שמואל אחיטוב, חתן פרס ישראל במקרא לשנת תשע״ה 2015, הוא העורך של סדרת הפירושים, מקרא לישראל (מיסודם של משה גרינברג ושמואל אחיטוב). הוא פירש כבר בסדרה את ספר יהושע ושניים מספרי תרי-עשר, חבקוק וצפניה, ועתה מונח לפנינו פירושו לספר העומד בראש ספרי תרי-עשר, ספר הושע.

גוף הפירוש של יד פרקי הספר הוא כמובן ליבת הספר (עמ׳ 289-77). לפניו יש מבוא מפורט ומאיר עיניים (עמ׳ 64-3) המסתיים במבחר ביבליוגרפי עשיר (עמ׳ 73-64). בסוף הספר יש שפע מועיל של מפתחות: מפתח כתובים מחוץ לספר הושע שבאו בספר; ספרים חיצוניים והברית החדשה; חז״ל וקומראן; מקורות ולשונות קדומים; מקורות קלסיים; תרגומי המקרא הקדומים; לשון, דקדוק ותחביר; סגנון; שמות אלים ואישים; שמות אתניים וגיאוגרפיים; ומפתח עניינים. בספר משובצים איורים חשובים שמוסיפים ממד נוסף לתכניו, ביניהם בולה חתומה בחותם של אחז בן יותם מלך יהודה.

ספר הושע אינו מספרי המקרא הידועים ביותר לציבור הרחב בישראל. אין הוא נכלל בתוכנית הלימודים הבית-ספרית, באוניברסיטאות כמעט ואין מלמדים אותו, לשונו קשה ותכניו לא פעם עלומים. על כן כבוד ויקר לפרופ׳ שמואל אחיטוב על הבאת פירושו של הספר הקשה והמסובך הזה לציבור קורא העברית. 

הושע הוא היחיד בין ספרי המקרא שמחברו הוא איש ישראל בהבדל משאר ספרי המקרא שהורתם ולידתם היא יהודה. הספר עבר עריכה יהודאית אך היא לא הצליחה לטשטש את אופיו הצפוני-ישראלי. 

נבואותיו של הושע ניתנו מלכתחילה בעל פה ורק אחר כך הועלו על מגילת פפירוס או גוויל. בין לבין חלו שיבושים בדברים המקוריים. אחיטוב הוא פרשן המשתדל עד כמה שאפשר להמנע מתיקוני נוסח, אך  בפירושו להושע הוא נאלץ לסטות ממנהגו זה, ולהציע תיקוני נוסח במקומות בהם הכתוב כל כך חסר הקשר ומובן שהפרשן עומד מולו נבוך. כל כתוב בספר התפרש על פי נוסח המסורה, אבל אם לא נחה דעתו של אחיטוב מהפירוש הזה הוא הציע קריאות המצויות בתרגומים העתיקים, ואם גם בהם לא היה כדי לשכנעו הוא פנה להצעות מסברה לפתרון הכתובים. 

הושע פעל תקופה ארוכה למן ימי עוזיהו ועד לימי חזקיה ונבואותיו עוסקות בעיקר בשנות המהומה בישראל לאחר מות ירבעם 747 לפנה״ס. אין בספר פרטים על חיי הושע למעט הסיפור המפורט בתחילת הספר על יחסיו עם אשתו (או נשותיו) ובניה. קשה לדעת אם נישואי הושע היו ארוע ממשי או רק משל ליחסי ה׳ עם עמו. לא מן הנמנע שהיו להושע אשה וילדם ורק ציורה כאשת זנוננים וילדיה כילדי זנונים בעלי שמות סמליים, היו במראות הנבואה.

על מוצאו הישראלי של הושע ניתן ללמוד מנבואותיו המתייחסות כמעט רק לישראל. בימיו היה ׳אפרים׳ שם נרדף לממלכת ישראל.

הושע החזיק בפרקטיקות אקסטטיות של הנביאים הראשונים כפי שניתן ללמוד מדברי העם שאמר עליו אֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ (ט, ז). נבואותיו מעידות על הכרת הפוליטיקה המקומית והבינלאומית ותככיה. הושע יצא נגד השחיתות בישראל (בלי להתייחס לעניים, בהבדל מעמוס, מיכה וישעיהו). הוא קרא: שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי רִיב לַיהוָה עִם-יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי אֵין-אֱמֶת וְאֵין-חֶסֶד וְאֵין-דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ. אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ. עַל-כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל-יוֹשֵׁב בָּהּ בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם וְגַם-דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ (ד, א-ג).

סדר הנבואות והפרשות שבספר איננו כרונולוגי. הנבואות היו פגומות כבר בעת העלאתן על הכתוב כשאת שיבושן יש לתלות בשלבי המסירה שבעל פה. בספר יש שלושה חלקים: סיפורים על הנביא וביתו (א, ג - ג, ה), נבואות (ד, א - יד, א) וקריאה לחזרה בתשובה (יד, ב-ט) וחתימה (יד, י).

לא כל מה שבספר הוא משל הושע או תלמידיו. יש בספר גם תוספות מאוחרות. הושע דיבר מן הסתם בניב ישראלי של העברית, שהיה שונה מ׳יהודית׳, היא לשונם של אנשי יהודה, אבל נבואותיו לא הגיעו אלינו כנתינתן ב׳ישראלית׳ ועובדו במהלך אימוצן על ידי סופרים מיהודה. אין בחומר שבידינו כדי לאשש את ההשערה שלשונו של ספר הושע היא עברית ישראלית.

אחד המאפיינים הבולטים של סגנונו של הושע הם המשפטים הקצרים הלא מחוברים (א-סינדטיים), הדחוסים ומלאי הפאתוס כגון: תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגִּבְעָה // חֲצֹצְרָה בָּרָמָה // הָרִיעוּ בֵּית אָוֶן // אַחֲרֶיךָ בִּנְיָמִין (ה, ח).

הנושאים הבולטים בתורתו של הושע הם אהבה, חסד, דעת אלוהים, זנות ופריצות, מקומות הפולחן העממיים והמקדשים, הפולחן, הכוהנים והנביאים ורעיון התשובה.

ספר הושע נחתם בפתגם חכמה: מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה // נָבוֹן וְיֵדָעֵם // כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה // וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם // וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם (יד, י). והשוו לכתוב במזמור קז מִי-חָכָם וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה; וְיִתְבּוֹנְנוּ, חַסְדֵי יְהוָה (פס׳ מג) ולכתוב בקהלת: סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם (יב, יג).