יום שישי, 26 ביוני 2020

ספר רצוף אהבות: על ספרה של אסתר ח״ג ויתקון זילבר, בלעדייך איני שווה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


אסתר ח״ג ויתקון זילבר, בלעדייך איני שווה: סיפורים וממוארים, ספרי ניר הוצאה לאור, תש״ף 2020, 295 עמודים

אסתר ויתקון זילבר היא סופרת ומשוררת מוערכת, שידה רב לה גם בחקר הספרות והשירה, בהוראה ובציור. פירסמה עד כה ארבעה ספרי שירה וספר פרוזה אחד. ספר שיריה ׳ריפאות הצבעים׳ (רשפים, תשנ״ו 1996) זיכה אותה בפרס ראש הממשלה לשנת 1998, וספרה ׳חוצה שומרון: מיומנה של המתנחלת - רשמים, שירים, סיפורים׳ (דורות, תשס״ז 2006) זיכה אותה בפרס ז׳בוטינסקי לספרות ולמחקר לשנת 2006. ספרה החדש, ׳בלעדייך איני שווה: סיפורים וממוארים׳, יצא בפורמט מהודר: בכריכה קשה, דפי כרומו וצילומי צבע. את הספר פותחים וחותמים ציוריה העדינים-אווריריים של ויתקון, כאילו מספרים על הרוח הממלאת את החומר. סיפוריה של ויתקון רצופים אהבה: אהבה לבורא, לארץ ולהורים. על אמה, שהיתה גננת, היא מספרת: ׳אמי הצטיינה בלשון עשירה, בסגנון רהוט ובמחשבה חכמה׳ (עמ׳ 120). מילים אלה מתארות במדוייק את לשונה של ויתקון עצמה, את סגנונה ואת תבונתה, בספר זה, כמו גם בכלל יצירתה. 
ב׳חלון לספר׳ המודפס על הכריכה האחורית כתוב: ׳סיפורי הם ביוגרפיה ספרותית רב דורית. גיבוריה מופיעים בספרי לאורך פרק זמן של כ-120 שנים. דרך יבשות, תרבויות ומלחמת העולם השנייה… אני תוהה אם הגורל הפך אותם לגיבורים, או שהם היו גיבורים למרות הגורל….׳. 
הספר בנוי מסיפורים קצרים ומרגשים המתארים את תולדות המשפחה דרך עיניה, זכרונותיה ותובנותיה של הסופרת, והם מסודרים ברצף כרונולוגי. חלק מהדברים היא חוותה בעצמה וחלק למדה ממה שסיפרו לה, ואת הפערים מילאה מדמיונה היוצר. השיחות, והמצבים המדומיינים הממלאים את הפערים הם במובן מסויים שיקוף הרבה יותר מדוייק של הממשות מאשר עובדות, תאריכים ושמות. כל סיפור בספר הוא חלק מפאזל, ורק עם סיום הקריאה מתבהרת התמונה השלמה המעניקה את המשמעות לכל אחד ואחד מחלקיה: יש להסטוריה כיוון ומשמעות - מחורבן לגאולה ומשואה לתקומה. התמונות מחיי המשפחה אינן תוצר מקרי של מציאות כאוטית אלא חלק מהגורל היהודי ששיאו הוא הקיום הלאומי בארץ. 
הקיום היהודי בנכר היה מלווה ברדיפות, גירוש, עוני, רעב, מחלות ונדודים רבי סבל. המשפחה עלתה לישראל בשנת 1949, שנה לאחר הקמת המדינה, והמציאות הקשה טפחה מיד על פניה. גם בארץ היו עוולות. אביה של אסתר מצא עבודה כשוטר. המשימה שהוטלה עליו היתה להעלות את העולים החדשים שהגיעו לארץ ממרוקו על משאיות שיסיעו אותם מחיפה לנגב. ׳אבל דבר אחד הטרידו. הוא לא הבין למה השוטרים צריכים להיות מצויידים באלות׳ (עמ׳ 94). העולים הבינו ששולחים אותם אל מקום מדבר, אבטלה ׳ורק חול ושמש׳ (עמ׳ 95), וסרבו לעלות על המשאיות. ההתנגדות הנמרצת ביותר היתה של הגברים הצעירים והחזקים, והשוטרים החלו להכותם באכזריות בכל חלקי גופם. ׳הייתכן שזו מדינה יהודית אכזרית כמו רוסיה׳ שאל את עצמו אביה של אסתר. הוא חש זעם ועלבון מהכפיה האלימה הזאת והתפטר מהמשטרה. אותם ימים עמדו גם בסימן ׳הפנקס האדום׳. אותו פנקס שהעיד שבעליו הוא חבר מפלגת הפועלים ששלטה במדינה. בלעדיו היה קשה להשיג עבודה. גם רצוי היה להסתיר למי הצבעת בבחירות פן יבולע לך. ואז באה מלחמת סיני. הרוגים ופצועים, והמשפחה ירדה לארצות-הברית. שם ראתה ויתקון הצעירה את הסרט ׳אקסודוס׳. חזרתי ׳מאוהבת עד הגג׳, היא מספרת, ׳בשחקן פול ניומן. הקפטן של אוניית המעפילים לארץ ישראל׳ (עמ׳ 127). הכמיהה לארץ ישראל מילאה אותה ובהיותה בת עשר חזרה המשפחה לישראל. 
סיפוריה של ויתקון הם נשיים מאד. היא מרבה לדבר על שיער ותסרוקות, קוסמטיקה, שמלות ויופי. ׳אמי ניגשת למראה, מסדרת את שערותיה. מורחת אודם בשפתיה׳ (עמ׳ 141). 
אהבה גדולה חיברה את הוריה. הם עשו הכל יחד. ׳ישבו בשבתות ליד שולחן שבת לאכול ביחד, שהו במתחם הסלון כשאמי קראה לאבי מאמרים מהעתון ואבי קרא לה דברי תורה. ברגעים של נחת שרו ביחד פיוטי שבת. יום אחד אמרה אמי על אבי: ״בלעדיו אני לא שווה כלום״ (עמ׳ 142). וגם הוא אמר עליה כדבר הזה. מכאן נגזר שם הספר, ׳בלעדייך איני שווה׳. בלי ניקוד. כך שאפשר לקרוא אותו הן כדיבור שלה אליו והן כדיבור שלו אליה. 
כחוט השני עוברת בספר אהבת המוסיקה: הנגינה בכינור (סטרדיוריוס!), הזמרה, התפילה, הפיוט וזמירות השבת. ׳בבגרותי הבנתי ששירת האמונה של אבי וניגוניה הם בתוכי עורק פועם ועוצמתי אל האמונה׳ (עמ׳ 220).
השנים חלפו. ההורים הזדקנו ומתו, ונשאר בפיה טעם מאכליהם. היא מונה אותם בספר ׳אחד לאחד כמי שמונה יהלומים על כתר האהבה׳ (עמ׳ 264). 
׳בעיני זו מצווה יקרה לספר בשבחי ההורים כשם שחשוב לספר בשבחי הבורא׳ (עמ׳ 266) היא מסכמת. 
אין ספק, ספרה של ויתקון הוא ספר היוצא מן הלב ונכנס אל הלב. 


























12 תגובות:



  1. אסתר יקרה, מתמצת את התרשותי מספרך היפה המיוחד מאד המערבב ספרות במציאות ומציאות בספרות (מתוך ראייה פילוסופית שיש לצמצם את הפער בין השתיים)".
    וכמובן הייתי מוסיף שחיי היוצר/ת הם בשני עולמות - בעולם המציאות ובעולם הספרות, כאשר לעיתים עולמות אלו מנוגדים וסותרים והדבר גורם למצוקה נפשית, אך לעיתים נוגעים עולמות אלו בליטוף האחד בשני, ואז - כמו במקרה שלך - היצירה נובעת כמו מים הנובעים מגן העדן במעין סוג של הרמוניה. ההתאחדות של שני העולמות הללו היא מקור לשפע הן של החיים במציאות והן של התנובה הספרותית (וקל להבין מדוע כי כל התאחדות מטבעה מניבה יצירה).
    קראתי את הרשימות שבספר מתוך ראיית ההתאחדות בין העולם המציאותי לעולם הספרותי שבנפשך ונהניתי מאוד. הסיפורים האישיים הנוגעים ללב נוטשים כביכול את הגוון היומני ומקבלים משמעות ספרותית - מה שמעצים את חווית הקריאה.
    תודה ושבת שלום -- ד"ד צדוק עלון

    השבמחק
    תשובות
    1. הסופרת שרה אהרוני
      קראתי את ספרה המרתק של הסופרת והמשוררת אסתר ח"ג ויתקון "בלעדייך איני שווה", ואני שמחה לשתף אתכם ברשמיי:

      חזותו של "בלעדייך איני שווה", ספרה של הסופרת והמשוררת אסתר ח"ג ויתקון, היא מאירת עיניים
      ומזמינה לקרא את סיפוריה.

      ספרה של ויתקון מתאר פרק היסטורי במסלולם של היהודים בגולה, בשואה, ובהמשך בישראל. אלא שייחודו הוא בהזמנת הקורא לא רק אל המקום הגיאוגרפי ואל ההתרחשויות ההיסטוריות, כי אם גם אל סלון הבית ואל מרתפי הנפש של הדמויות.
      הספר בנוי מסיפורים קצרים המושתתים על העובדות שאותן שמעה אסתר ועל האירועים שאותם חוותה. על הגרעין העובדתי בונה המחברת את הרובד הספרותי, ובאמצעותו נותנת ביטוי לפרי דמיונה, לסגנונה המיוחד, לדיאלוגים, להרהורים ולמחשבות, ויוצרת את האווירה המתאימה לאותם ימים. הרובד הספרותי משלים את התמונה ולוקח את הקורא אל המקום, אל הזמן ואל הדמויות מעוררות ההזדהות.
      הספר פותח בסיפורי ניסים ונפלאות המפיחים רוח של אגדה, כמו סיפורי ההצלה של סבתא על ידי אליהו הנביא - משפט הצדק על היין, חציית הנהר במזג האוויר הסוער, כספו הנשכח של האורח או של אליהו הנביא, ועוד. מסיפורי אלף לילה ולילה המופלאים האלה ממשיכה הזרימה, ונפרש הסיפור המשפחתי באופן כרונולוגי.
      הספר מצטיין ברגישות רבה. בעיניים בוחנות, מעמיקות ראות, רגישות, ואוהבות, מגוללת ויתקון את הסיפורים האנושיים, המקפלים בתוכם אוצר בלום של אהבה ושל משפחתיות, מטען של ערכים, אמונה בבורא עולם, טוב-לב, דאגה לזולת, נתינה וצדקה. בסיפורים גלומים חן וחסד ורחמים. יחד עם זאת, הם חושפים נקודות חולשה אנושיות, מה שמעניק לספר חותמת של אמינות. אין אדם החף מטעויות. והטעויות האנושיות הללו מתקבלות בהבנה ובסלחנות. הם גם אינם חוסכים בביקורת, כמו הביקורת הנוקבת כלפי יחס השוטרים אל העולים החדשים ממרוקו.
      האהבה עוברת כחוט השני לאורך הספר. אהבת האדם, ההרמוניה המשפחתית, אהבת הסבתות, אהבת ההורים, אהבת הבת להוריה – אמה היא מקור לביטחון עצמי, זמירותיו וניגוניו של האב חודרים עמוק למערכת הדם שלה. גולת הכותרת היא האהבה בין אבא ואמא, הזוכה ליריעה רחבה והיא עתירה במחוות קטנות. הביטוי לאהבתם מופיע בשמו של הספר "בלעדייך איני שווה", משפט שאבא אמר לאמא ואמא אמרה לאבא. אסתר בחרה בכותרת "בלעדייך", שמתייחס לדברי האב לאם. בתרגום לשפה זרה, משפט זה מתאים לשני הצדדים גם יחד, למשל באנגלית – I'm worthless without you.
      הכתיבה היא רגישה, רכה, יוצאת מעומק הלב בו טמונה אהבה ענקית וטמונים געגועים. בעמודים רבים שזורה לשון פיוטית: "הלילה הזה אני, ענף כרות מטיף שרף געגועים חונקים, שבכל הלילות גזעו של אבי חסון, מתכופף, כואב ומתוק." (עמ' 260) או: "מכמנים של חיבה נאגרים בתחתית הנפש ומזינים אותה לעתות משבר." (עמ' 176). מאכלי הבית של אבא ואמא זוכים לכותרת "מאכלי נפש ונשמה". על הגפילטעפיש של אבא היא כותבת "הללויה, כל לשון וחך תאמר שירה..." (שם).
      ויתקון מאמצת מחשבות פוזיטיביות. כשהשופר של אבא לא נמצא, היא אמנם מאוכזבת, אך מיד מתעודדת: "אולי יש מי שראוי יותר ממני להחזיק בשופר ולהשתמש בו בימים הנוראים." (273). והיא מסכמת את הפוזיטיביות שבהשקפת עולמה בווידוי שכותרתו "הכרת הטוב": "המוטיב הפנימי העמוק ביותר שבי, שהוא גם מקור לאושרי, הוא הכרת הטוב, שמלווה אותי כל חיי מאז נעוריי, מאז שהתחלתי לחשוב על אלוהים... לאחר הסתלקות הוריי גיליתי מה רבה היתה תרומתם לאישיותי ולעולמי." והיא מפרטת את מכלול הערכים, הרגשות והתובנות שירשה מאמה: פרגון, אהבת היידע והשפה העברית, נדיבות, רגישות למילים ולאנשים, יושרה פנימית ועוד. ומאביה: תפילה, אמונה, יצירתיות, נתינה, צניעות ועוד.
      כל אלה ועוד הם ארסנל היופי שמרכיב את אישיותה של היוצרת, ועל כך היא חבה להוריה וגומלת להם בכתיבת הספר הרגיש והאנושי המוקדש להם, ונוגע בנפש הקורא.
      שרה אהרוני

      מחק
    2. בלעדייך איני שווה
      מאת אסתר ח״ג ויתקון זילבר.

      אני שמחה שקראתי את ספרה של אסתר הוא הגיע לידי בזמן הנכון, בזמן המתאים.
      זהו ספר זיכרונות בין דורי המתאר סיפורים מחייהם של בני משפחתה מצד אביה ומצד אימה במשך פרק זמן של מאה שלושים שנה ביבשות שונות, בתרבויות ובמלחמות.
      לסיפורים יש גם נופך ספרותי מרגש מלבד עובדות המעוגנות במציאות. אבל בעיקר מוקדש הספר להוריה שהיו הגזע החזק ממנו ינק עץ חייה.
      זהו ספר של שורשים שורשים יהודיים, ספר על תמימות, גבורה וחסדים ומידות טובות חרף כל הקשיים . ספר שכל שורה שבו מדגישה את הכרת הטוב- מצרך מאוד נדיר בתקופתנו הצינית.
      הספר מתחיל מסיפוריה של סבת אביה של המחברת - סבתא חיה גולדה1870-1900) אישה חזקה ומלאה באמונה תמימה- מרגשים במיוחד סיפוריה על אליהו הנביא. היא האמינה שהוא מלווה אותה ומחולל בחייה ניסים: כך אירע כשניצלה משוד ומעלילה שהעליל עליה אחד הגויים שהיין בבית המרזח שלה מהול במים . היא האמינה בהשגחה פרטית ובהצלה שבאה לה מאליהו הנביא.
      הספר מגולל קורות המשפחה טרום מלחמת העולם השנייה ואחריה . ימי הרעב במחנה העבודה בסיביר כשהגיעו מפולין לרוסיה כפליטים . סיפורים מרגשים במיוחד מתארים את אימה של המחברת , רבקה, בעלת הקול הערב , אומץ הלב והתעוזה.
      תקצר היריעה מלספר הכול. מן הראוי שהקורא יקרא אותו לאט ויגמע טיפין ממנו, כי קורות המשפחה הזאת ארוגים ושזורים בקורות ההיסטוריה של עמנו.
      הספר מתאר תחנה חשובה עם העליה לארץ וקשיי הקליטה . מאוד הזדעזעתי לקרוא ממקור ראשון על היחס לעולים החדשים מארצות המזרח, איך הועמסו בכוח במשאיות והובלו במרמה לישובים נידחים בדרום הארץ. האב סרב לעבוד כשוטר המצויד בנבוט כדי לדוחפם בכוח למשאיות. אבל אין בתיאור האשמה או הטחה או זעם אלא הכרת הטוב: בזכות העולים האלה הופרחה שממת הדרום.
      הספר מוקדש לאביה ואימה אנשים חמים ומיוחדים שחיו בזוגיות מחבקת ואוהבת. אימה אישה דעתנית ואנינת טעם ואביה בקיא בתורה משמש שליח ציבור בבית הכנסת. קסם לי מאוד התיאור היפהפה של האב המניח תפילין. את התפילין שומרת המחברת לאחר מותו בתיבת תכשיטיה ומנשקת אותם מדי פעם. הלא זו מורשת אביה ומורשת אבות אבותיה. היחסים בינה לבין אביה אפופים ברחשי כבוד : היא לומדת איתו בחברותא אגדתות מהתלמוד .
      ריגשו אותי במיוחד התיאורים בספר לאחר מות ההורים : תיאור המצבות עת גילוי המצבה, והרצון העז להחיות אותם מקברם במטה קסם כמו משה .
      והחלומות שפקדו אותה בלילות געגועיה. באחד מהם מופיע האב עם המסר: חשוב שתתאחדו. מסר שהוא רלוונטי מאוד לא רק לגבי המשפחה המצומצמת אלא לגבי העם כולו.
      לספר יש חשיבות בעיני לא רק כממואר משפחתי שנועד להשאיר מזכרת לדורות הבאים של המשפחה ,אלא גם במישור הכללי הלאומי והערכי. זה ספר שיש בו הכרת הטוב אהבת הארץ והאדם. אני שמחה שקראתיו הייתי זקוקה בימים אלה לספר כזה המחזיר אותי לעוגנים ההולכים ומתרופפים בחברה שבה אני חיה
      להזכיר לי שוב שאני חוליה בשרשרת הדורות להחזיר לי תקווה .
      תודה לך אסתר יקרה על הספר המרגש הזה. אשוב ואקרא בספרך היפה שוב ושוב. מאת: חנב טואג סופר ומשוררת

      מחק

    3. מכתבה של חברתי אמנית פסיכולוגית ומשוררת
      - נילי בורנשטיין. נורבגיה

      אסתר יקרה, זה אתה ורק עתה סימתי לקרוא את סיפרך המופלא שנגע בי עמוקות ובהרבה נימים ניסתרים בנפשי. אשרייך אסתר שהיו לך אב ואם אוהבים כל כך כמו ריבקה ושימחה, שנתנו לך מטובם ומחוכמתם ומאהבתם כל כך הרבה ובנפש כל כך חפצה. ואושרם הם, שזכו לבת כמוך , כה אוהבת , כה מכבדת וכה מסורה. אבלך העמוק אחרי מותם נוגע עמוק בליבי וכן געגועייך אליהם . אך אבל וגעגועים הם צד השני של האהבה. ואת אסתר , היקמת להם זיכרון מילולי חי, מצבה חיה , עשירה, מלאת רוך ואהבה ושימחת חיים בסיפרך היפה , שהם ממלאים אותו בחייהם וברוחם.
      אני קוראת בספרך ציורים עולים בי לסיפורים המופלאים שלך. הציור למעלה״ סבתא חיה - גולדה בסירה עם אליהו הנביא״ , לסיפור ״ אליהו הנביא עוזר שנית״, הציור מתחת ״בדרך אל הדוד אהרון״ לסיפור״ תחנת קמח ופאה גזורה״ והשלישי ״ חלון הראווה של אמא חנה״ לסיפור ״ מסובך להיות יפה״. תודה אסתר על הסיפורים המופלאים המעוררים בי געגועים טמירים אל אבותיי ואמהותיי בפולין הנשכחת.
      תבורכי את ומישפחתך. ותודה מקרב הלב על ששלחת לי את סיפרך ועל חוית הקריאה המעשירה בו. שלך, נילי בורנשטיין


      מחק
  2. שבוע טוב אסתר יקרה
    קראתי בשקיקה את ספרך על הורייך. הספר רווי באהבה ובהערכה עד אין קץ. ישנם קטעים מרגשים מאוד ואין פלא שהרי מדובר במשוררת מחוננת כמוך שמצליחה לבנות את אישיותם של כל בני המשפחה דרך סיפור החיים הפתלתול. סיפור חייהם שזור בצרות עם ישראל עד הגעתו לארץ ישראל. אשרי ההורים שכך מנציחה אותם בתם ואשרי הבת שזכתה לגדול בבית אוהב ,מסור ואוהב ספר.
    אני בטוחה שהם גאים בך בשמיים כפי שהיו גאים בך בחייהם.
    תודה רבה לך. רגשת אותי מאוד. בהצלחה ובריאות טובה לך ולבעלך ולכל צאצאיכם.
    ד"ר לספרות דינה לוין

    השבמחק
  3. אסתר ויתקון היקרה,
    אתמול הגיע ספרך 'בלעדייך' הנפלא מאוד והמיוחד מאוד לשולחני.
    קראתי בו דפים רבים ובכוונתי לקרוא את כולו. דרך התמודדות עם החיים היא מופתית ומיוחדת לך. זהו ספר נהדר של כיבוד הורים, בית ומשפחה . כיבוד עמוק ומתמיד. כל זאת על רקע 'הדור'.
    היי ברוכה
    הלל ויס ( פרופ' לספרות הלל וייס)

    השבמחק
  4. אני קוראת בסיפרה היפה של אסתר ח״ג ויתקון זילבר וציורים עולים בי לסיפורים המופלאים שלה. הציור למעלה״ סבתא חיה - גולדה בסירה עם אליהו הנביא״ , לסיפור ״ אליהו הנביא עוזר שנית״, הציור מתחת ״בדרך אל הדוד אהרון״ לסיפור״ תחנת קמח ופאה גזורה״ והשלישי ״ חלון הראווה של אמא חנה״ לסיפור ״ מסובך להיות יפה״. תודה אסתר על הסיפורים המופלאים המעוררים בי געגועים טמירים אל אבותיי ואמהותיי בפולין הנשכחת.
    נילי בורנשטיין
    ( אמנית החיה בברגן שבנורבגיה. )

    השבמחק
  5. בלעדייך איני שווה
    סיפרה של אסתר ח"ג ויתקון זילבר.
    זה עתה סיימתי לקרוא את ספרה של אסתר ויתקון זילבר. מיום שקיבלתי אותו, נהגתי לקרוא כמה פרקים לפני השינה, כשהגעתי לדפים האחרונים צר היה לי, כמו להיפרד מידיד. להפתעתי ושימחתי בסיום הספר יש נספח של תמונות וניתן להתוודע למראן של הדמויות שצוירו בספר במילים ביד מיומנת ובלב אוהב.
    הספר בנוי מפרקים קצרים, כשכל פרק יכול לעמוד גם כסיפור בפני עצמו. ויחד הם מהווים פסיפס גדול המכיל בתוכו כמה דורות.
    הדמויות המרכזיות הם הוריה של המספרת, אבל בעיני עולה גם דמות שלישית לא פחות מרכזית- המספרת עצמה. מאד התרשמתי מאופן התבוננותה באירועים ואנשים, בראייה דקה של הפרטים, ביכולת להסיק מהם מסקנות ולבנות תמונה רחבה יותר, המחברת אכן מרשימה ביכולת הכתיבה שלה, בחן ובהומור שמלווים את הספר, אבל יותר מכל הרשימה אותי האהבה העצומה להוריה. לא אהבה עיוורת. יש לה גם ביקורת, היא רואה וקולטת מצבים לא מחמיאים ומתארת אותם, אבל על הכל שרוי קו של חסד.
    כשאני מסיימת ספר שאהבתי, אני מרגישה התעלות רוחנית, בצד צער הפרידה מעולמו של הספר.כך הרגשתי בסיום הקריאה ואני ממליצה עליו בכל לב.
    חנה קב רוט
    (לשעבר מנהלת סמינר לוינסקי)

    השבמחק
  6. אסתר היקרה, ערב טוב ושבוע טוב, 11.7.2020

    חן וחסד ואהבה מאפיינים את סיפורייך. סיפורים רבי קסם של ''נפש מוארת ושמחה''. מדי יום בשבוע החולף, ביליתי אתם בעונג רב.
    לפעמים צחקתי וקרה גם שדמעתי כי נזכרתי באמי הטובה ובבני משפחתי האהובים שאינם.
    את נשמה מוארת ומאירה ואין פלא בכך כי את יציר של הורייך - רבקה ושמחה -
    וזה מה שיוצא מאותיות שמם -רבקה - קרבה רבה בה , שמחה חמה חשה.

    ועל כן את מסוגלת ''לקבל במאור פנים את כובד מטלות החיים''.

    מצא חן בעיני פירושו של אביך לעקדת יצחק, פירוש המעיד על נשמתו היפה.

    הקטע על התענוג שבקילוף ואכילת האשכולית הוא קטע מופתי -

    ''חילוץ הטוב, שטמון בפלחי האשכולית
    בדרך איטית, פלח אחרי פלח, משבי הקליפות הדקות הצמודות לבשרן... התגמול העסיסי המושג לאחר עמל... מחדד את ההנאה מעולמו של האל ואת הכרת הטוב. האשכולית ואכילתה היא סמל לעצמנו.
    אנו עמלים בהתמדה ובתשומת לב להסיר את הקליפות שדבקו בנו כדי לחשוף את הטוב הטמון בתוכנו, ואז נוכל לשמוח במתנת החיים ולשמח אחרים".

    התרגשתי מאד מהברכה של סבך בהיותך בת עשר -
    השתדלי להיות נעימת הליכות
    בעלת מידות ואופי
    אז תהיי חמודה ללא דופי
    ובחיים - מאושרת ורבת הצלחות
    מאת סבך יוסף הוכמן.

    נפלא שברכתו התגשמה במלואה ואף למעלה מזה, באישיותך ובאורחות חייך.

    תודה על הזכות לקרוא בספרך ''בלעדייך איני שווה''.

    שלך באהבה,
    ארלט מינצר
    ( פסיכולוגית קלינית, משוררת, שחקנית)

    השבמחק
  7. [23.5, 19:23] אסתר: אסתר יקרה, סיימתי לקרוא את הספר המקסים שכתבת. אני חייבת להודות שהוא תפס אותי מתחילתו ועד סופו. מהסיפורים על אליהו הנביא שמתגלה לסבתא רבא , דרך דמויותיהם של הורייך הנפלאים, והצצה לדמותך כילדה, כנערה, וכאמא לילדים. כמה אמת יש בספר הזה. דמויות להערצה, דווקא מתוך האמת הזו שמראה את כל הזוויות בכל אחד, כמה סלחנות וקבלת הזולת, כמה אהבה!!! נסחפתי בקריאה עמוד אחרי עמוד, ובכנות- הצטערתי שהסתיים הספר. מצאתי את עצמי מרותקת. תודה על הזכות לקרוא, זהו ספר שהוא נכס בבית. בהחלט אקרא בו שוב בהמשך ♥️♥️
    [23.5, 19:23] אסתר: משושי הראל, תלמידתי לשעבר במכללת אורות

    השבמחק
  8. יקרה מאוד

    סליחה שלקח לי זמן.
    בהתחלה זה כי פשוט הייתי צריכה לסיים ספר אחר.
    אחר כך כי יש בספר שלך משהו כל כך מתוק של אמת אהבה וקשר...
    שכל ערב קראתי קצת.
    לצלול להכיר משפחה אחרת.
    אני באה ממשפחה שכמעט ולא משתפת וגם אין לי אחיות 🤷🏼‍♀️
    אז תמיד מערכות יחסים בין אנשים מרתקות אותי.
    יש בכתיבה שלך משהו כל כך תמים ונוגע ללב.
    בסוף חוץ מכל מה שאנחנו נושאים בתוכנו ממסע החיים...בסוף כולנו ילדים בפנים...לא משנה מה הכמות הנספרת של השנים.

    הספר שלך מלא
    בתחושה הפנימית של קירבה, רוגע, נינוחות, הפשטות של תחושת בית... זה מקום שתמיד נחפש בתוכנו ונהיה מבקשים אותו...
    בבחינת "אין לך אדם שאין לו מקום".אין אדם שלא מחפש את המקום. התמים. השלם.
    לא סתם הקשר לקב"ה הוא בבחינת אבא ואמא.
    מרגש.
    כמה יפה.
    תודה על מתנה מקסימה.
    מחכה לעוד
    מהיצירתיות הנפלאה שלך
    מאת: רותם גודשטיי מנהלת מדרשייה לנשים באריאל

    השבמחק
  9. בלעדייך איני שווה
    מאת אסתר ח״ג ויתקון זילבר.
    פוסט של הסופרת והמשוררת הנפלאה חנה טואג

    אני שמחה שקראתי את ספרה של אסתר הוא הגיע לידי בזמן הנכון, בזמן המתאים.
    זהו ספר זיכרונות בין דורי המתאר סיפורים מחייהם של בני משפחתה מצד אביה ומצד אימה במשך פרק זמן של מאה שלושים שנה ביבשות שונות, בתרבויות ובמלחמות.
    לסיפורים יש גם נופך ספרותי מרגש מלבד עובדות המעוגנות במציאות. אבל בעיקר מוקדש הספר להוריה שהיו הגזע החזק ממנו ינק עץ חייה.
    זהו ספר של שורשים שורשים יהודיים, ספר על תמימות, גבורה וחסדים ומידות טובות חרף כל הקשיים . ספר שכל שורה שבו מדגישה את הכרת הטוב- מצרך מאוד נדיר בתקופתנו הצינית.
    הספר מתחיל מסיפוריה של סבת אביה של המחברת - סבתא חיה גולדה1870-1900) אישה חזקה ומלאה באמונה תמימה- מרגשים במיוחד סיפוריה על אליהו הנביא. היא האמינה שהוא מלווה אותה ומחולל בחייה ניסים: כך אירע כשניצלה משוד ומעלילה שהעליל עליה אחד הגויים שהיין בבית המרזח שלה מהול במים . היא האמינה בהשגחה פרטית ובהצלה שבאה לה מאליהו הנביא.
    הספר מגולל קורות המשפחה טרום מלחמת העולם השנייה ואחריה . ימי הרעב במחנה העבודה בסיביר כשהגיעו מפולין לרוסיה כפליטים . סיפורים מרגשים במיוחד מתארים את אימה של המחברת , רבקה, בעלת הקול הערב , אומץ הלב והתעוזה.
    תקצר היריעה מלספר הכול. מן הראוי שהקורא יקרא אותו לאט ויגמע טיפין ממנו, כי קורות המשפחה הזאת ארוגים ושזורים בקורות ההיסטוריה של עמנו.
    הספר מתאר תחנה חשובה עם העליה לארץ וקשיי הקליטה . מאוד הזדעזעתי לקרוא ממקור ראשון על היחס לעולים החדשים מארצות המזרח, איך הועמסו בכוח במשאיות והובלו במרמה לישובים נידחים בדרום הארץ. האב סרב לעבוד כשוטר המצויד בנבוט כדי לדוחפם בכוח למשאיות. אבל אין בתיאור האשמה או הטחה או זעם אלא הכרת הטוב: בזכות העולים האלה הופרחה שממת הדרום.
    הספר מוקדש לאביה ואימה אנשים חמים ומיוחדים שחיו בזוגיות מחבקת ואוהבת. אימה אישה דעתנית ואנינת טעם ואביה בקיא בתורה משמש שליח ציבור בבית הכנסת. קסם לי מאוד התיאור היפהפה של האב המניח תפילין. את התפילין שומרת המחברת לאחר מותו בתיבת תכשיטיה ומנשקת אותם מדי פעם. הלא זו מורשת אביה ומורשת אבות אבותיה. היחסים בינה לבין אביה אפופים ברחשי כבוד : היא לומדת איתו בחברותא אגדתות מהתלמוד .
    ריגשו אותי במיוחד התיאורים בספר לאחר מות ההורים : תיאור המצבות עת גילוי המצבה, והרצון העז להחיות אותם מקברם במטה קסם כמו משה .
    והחלומות שפקדו אותה בלילות געגועיה. באחד מהם מופיע האב עם המסר: חשוב שתתאחדו. מסר שהוא רלוונטי מאוד לא רק לגבי המשפחה המצומצמת אלא לגבי העם כולו.
    לספר יש חשיבות בעיני לא רק כממואר משפחתי שנועד להשאיר מזכרת לדורות הבאים של המשפחה ,אלא גם במישור הכללי הלאומי והערכי. זה ספר שיש בו הכרת הטוב אהבת הארץ והאדם. אני שמחה שקראתיו הייתי זקוקה בימים אלה לספר כזה המחזיר אותי לעוגנים ההולכים ומתרופפים בחברה שבה אני חיה
    להזכיר לי שוב שאני חוליה בשרשרת הדורות להחזיר לי תקווה .
    תודה לך אסתר יקרה על הספר המרגש הזה. אשוב ואקרא בספרך היפה שוב ושוב.

    השבמחק