יום רביעי, 28 באוגוסט 2019

"כצפור בודד על גג": לשאלת הקשרם ואופן שיבוצם של דימויי בעלי חיים במזמורי תהלים

פרופ׳ טובה פורטי, אוניברסיטת בן גוריון 

Forti, Tova L. 2018, “Like a Lone Bird on a Roof”: Animal Imagery and the Structure of Psalms, Critical Studies in the Hebrew Bible 10 (eds. A.C. Hagedorn, N. McDonald, and S. Weeks); University Park, Pennsylvania: Eisenbrauns/Pennsylvania University Press


ספר זה מתווסף לסדרה של מונוגרפיות Critical Studies in the Hebrew Bible  שמציגות מחקר עדכני במגוון נושאים מן ההיבט המחשבתי-ספרותי של עולם התנ"ך.  
דימויי בעלי חיים משמשים בתפקידים רטוריים שונים. מחקרים רבים שעסקו בתפקידי הדימוי או המטפורה במזמורי תהלים עמדו על השימוש בבעלי חיים להמחשת האיום של האויב (כלבים, אריות, דבורים) או לחלופין לתיאור מצב סבלו של המתפלל (צפור/דרור, תולעת). ספר זה בוחן דימויים מעולם החי בספר תהלים ומתמקד בשתי תופעות ספרותיות – תפקיד הפזמון החוזר במזמור ותופעת ה'תחיבה המשנית'. שתי התופעות תורמות להבנת תפקידו הרטורי של הדימוי ומקומו הפואטי-ספרותי במבנה של כל אחד מבין המזמורים הנדונים. 
דברי המבוא מתייחסים לכמה היבטים שיידונו בספר: שאלת תפקיד המזמור כתפילה, הדגם הספרותי של דימוי ומטפורה, וסקירה תמציתית של מחקרים שעוסקים בדימוי ומטפורה בספר תהלים. 
הפרק הראשון שעוסק בתופעת הפזמון החוזר דן בהקשרו ואופן שיבוצו של הדימוי מעולם החי במזמור.  תופעת הפזמון החוזר מצביעה על התגבשותה של חזרה נוסחתית כתבנית פורמלית בתפילה ולפיכך מקומו של הדימוי שופך אור על מבנה המזמור כיצירה שירית. 
פרק זה מציע ניתוח ספרותי של ארבעה מזמורים ומסווגם לשני נושאים:
דימוי הבהמות במזמור מט 13, 21 מעצב מוטיב חכמתי של האדם שנמשל לבהמה הן בבערותו והן בחולשת צבירת הרכוש כמשענת בטוחה
דימויים של כלבים, פרים, אבירי בשן, אריה, ודבורים כביטוי ציורי לאויב/ים במזמורים כב 13- 14, 17, 22-21; נט 7, 15; קיח 10- 12. 
הפרק השני עוסק בתופעה שאיננה נבחנת בקלות ולפיכך נזקקת למדדי זיהוי. המחברת מגדירה את כל אחת מן הדוגמאות הנדונות כתחיבה משנית של הדימוי מעולם החי. לשם כך נבחנת התופעה של "חזרה מגשרת" או כפי שנהוג לכנותה במחקר Wiederaufnahme . זהו אמצעי ספרותי שבו נוקט המחבר או העורך לאחר תחיבה של פסוק או קבוצת פסוקים שקוטע/ים את הרצף הרעיוני. החזרה המילולית נועדה להחזיר את הקורא לרצף הכתיבה שנקטע.  
לעיתים זיהוייה של התחיבה המשנית של הדימוי נבחן בשינוי נקודת התצפית של הדובר ושימוש במבנה תחבירי של פסוקית שעבוד שבאה להרחיב את תמונת הדימוי. כך מדגימה  תמונת הציפור והדרור במזמור  פד 4: "גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך" את תפקידה כהרחבה משנית שנתחבה בין נוסחאות השבח לאל ומשכנותיו: 
מה ידידות משכנותיך   (פס' 2א)
B ה' צבאות (פס' 2ב)
B’ ה' צבאות (פס' 4ד)
A' אשרי יושבי ביתך (פס' 5א)
מזמור קב 7-8 מדגים תחיבה משנית של תמונת ציפורים דורסות, "דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חורבות, שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג" שלקוחה מנבואות החורבן (יש' לד 11; צפ' ב 14). כמו גם מוטיב הגג ("כצפור בודד על גג") שלקוח ממסורת נבואות החורבן (יש' טו 3; יר' מח 38). דימוי זה מצטרף לאחרים שמעידים על הסבתו של מזמור תלונה של היחיד (פס' 1- 12, 24- 25) למזמור הלל לאומי של הציבור/מזמור לציון (פס' 13- 23; 26- 29). גם במזמור זה ניתן לאפיין את התופעה של החזרה המגשרת באמצעות מוטיב הלחם שנזכר לפני תמונת הדימוי (פס' 5) ואחריה (פס' 10)— הלחם שאיננו מנת יומו של האבל  נאכל כאפר ונמהל בבכי. 
במזמורים לג 16- 17 ו לב 8- 9 מודגם מוטיב תיאולוגי מוכר (תה' קמז 10 -11) שמזהיר מפני הישענות האדם על הסוסים כסמל ליהירות שטמונה בגבורה האנושית. אופיו הסגנוני-תבניתי של המוטיב במזמור לג 16 – 17, "אין המלך נושע ברוב חיל גבור לא ינצל ברוב כוח, שקר הסוס לתשועה וברוב חילו לא ימלט", מצביע על צביונו החכמתי (משלי כא 30- 31). ניתן להגדירו כתחיבה משנית בקטיעה הברורה של הרצף הרעיוני בתפיסת ההשגחה בפסוקים שלפניו (פס' 13- 15) ואחריו (פס' 18- 19).  
הדיון בתופעה הספרותית-עריכתית של התחיבה המשנית איננו מתיימר להצביע על זהות המחבר. לשון אחר, האם מדובר בידו של מחבר המזמור המקורי או בידו של מעבד או עורך. עם זאת, ניתן להתייחס לשאלת מקומו והקשרו של הפזמון החוזר שנדון בפרק הראשון, כמו גם לתופעת התחיבה המשנית שנדונה בפרק השני כאל אמצעי  ספרותי שנקשר בתהליך התהוותו הספרותית של המזמור והסבתו לתפילה.
עולם בעלי החיים הנו בבחינת אשנב הצצה לזיהוי תופעות שונות בספרות המקראית. ספר זה מחדד את שאלת תדמיתם הספרותית ומקומם כדימוי וכמטפורה בתפיסת העולם התרבותית של מחברי המזמורים.



אין תגובות:

פרסום תגובה