פרוס עלינו שמים חדשים, קוראת מרים שפר בשירה: אשה מוכה

 מרים שפר, משוררת

מרים שפר פירסמה ספר שירה בשנת 2020, "הזמן עצר בנהרות" (הוצאת עמדה); שירתה עוסקת בתומת הילדות, בזיכרונות משפחתיים ומהגרים, ובדיאלוג עמוק עם שפת המקורות והתנ"ך. שירה המצ״ב, שמפורסם כאן לראשונה, יוצר חיבור עז, נוקב ומטלטל בין שתי פריזמות: הפריזמה של אלימות במשפחה (אישה מוכה, יחסים מתעללים, אשמה עצמית והלקאה) לבין הפריזמה הלאומית-תיאולוגית (מערכת היחסים המורכבת בין כנסת ישראל/האומה לבין הקב"ה, הגלות, החורבן והכמיהה לגאולה). מרים שפר היא מורה ומחנכת. זכתה בפרס החינוך מטעם מנח״י.

אני אישה מוכה 

              אָהַ֤בְתִּי אֶתְכֶם֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה

              וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה אֲהַבְתָּ֑נוּ /מלאכי א 2

א.

בַּגִּיל הַזֶּה פִּתְאוֹם 

הִתְגַּלּוּת

עִם חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְאַמוֹת הַסִּפִּים

הָרוֹעֲדוֹת בִּי תָּמִיד 

בְּאַהֲבָה 

בְּהַכְנָעָה 

בְּאֵימַת הָרָצוֹן הַחָפְשִׁי

סוכות - מקבץ דברי הגות ושירה

רחל אליאור, ושמחת בחגך והיית אך שמח - מה טעמיה?
יוסי גמזו, נֵס שִׂמְחַת תּוֹרָה שֶל סַבָּא שְׂרוּלִיק
יהושע גתי, קהלת וסוכות - הרהורים חופשיים
יצחק מאיר, סוכת ארעי מרוממת: וינייטה לחג הסוכות
יצחק מאיר, ׳שימה בפיהם׳ וקדושת הזמן הזה - וינייטה לסוכות
יצחק מאיר, לפני ה׳ בעד החלון: וינייטה-פנטזיה לשבת חול המועד סוכות
לאה מזור, מגזרות נייר לחגי תשרי
לאה מזור, חג סוכות שמח

לאה מזור, יהודה עמיחי מגיב על שיר העיתים של קהלת
משה ציפור, מדוע קוראים את קהלת בסוכות?

אות וקין

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

קין אחר רצח אחיו

כֹּה עָלָה בִּי זַעְמִי 

עַד  כִּי לָקַחְתִּי אֶת נֶפֶשׁ אָחִי בְּיָדִי

וְאֶהֶרְגֵהוּ בְּאֶבֶן,

מֵאָז יָמִים רַבִּים לֹא אֶשְׁקֹט

כִּי אֶל בּוֹר תַּחְתִּיּוֹת אֶעֱרֹג-

התובנה הנאלמת של אשת לוט: שיר של קרן אלקלעי-גוט. מאנגלית: עופר חן

קרן אלקלעי-גוט, 'התובנה הנאלמת של אשת לוט'. מאנגלית: ד״ר עופר חן

 מֵעֵת לְעֵת אֲנִי יוֹרֶדֶת לִסְדוֹם

לשׂוֹחֵחַ עִם אֵשֶׁת לוֹט,

בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִצְּבָה, צוֹפָה אֶל יָם הַמֶּלַח.

הרצח ממשיך אף שהרוצח מת: שיר על אות קין

אלי יונה, משורר-נפתולים

 "וישם ה' לקין אות..."

קַיִן הִכָּה אֶת אָחִיו וְאַחַ"כּ 

אֶת אִשְׁתּוֹ

כִּי

לֹא קָרָאנוּ 

אֶת הָאוֹת עַל מִצְחוֹ

וְאַתָּה לֹא תִמְשֹׁל בּוֹ

משה שפריר, משורר

"לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ",

אֲבָל אַתָּה, הַצָּעִיר, כִּמְעַט לָעַד לֹא תִמְשֹׁל בּוֹ.

היחיד והשַיירה: על מקומה של השִירה

הרצל חקק, משורר

מהו סוד החירות של היוצר בתוך משמעת השיירה? המשורר הרצל חקק בעקבות 'פארן', שירו הארספואטי המפעים של אריה סיון. קראו על הניגוד שבין הכלל לפרט ועל השיח של הגר.

בעקבות עיון בשירו של אריה סיוון על מדבר פארן. ׳פארן׳ שיר מתוך הקובץ 'כף הקלע׳, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989.

תגיות: ארספואטיקה בשירה, השיח של הגר, כף הקלע אריה סיון, היחיד מול הקבוצה, בדידות המשורר, שירה וקולקטיב, הגר ומדבר פארן.

מה סודה של השירה, מה פשר העצמאות שלה כשהיא לפותה במסלול של השיירה?

מגילת רות וחג השבועות בהגות בשירה

מבחר קטעי הגות ושירה על מגילת רות ועל חג השבועות

ד״ר אורית אבנרי, עומדות על הסף: שייכות וזרות במגילת רות ואסתר
פרופ' רחל אליאור, חג השבועות הנעלם

פרופ' רחל אליאור, עגנון וחג השבועות במסורת המיסטית
פרופ׳ עדנה אפק, לְנָעֳמִי - בֶּן יֻלָּד
ד"ר שלמה בכר, הנאמנות כמפתח להבנת מגילת רות
ד"ר שלמה בכר, מחבלי קליטה לחבלי גאולה

שולה ברנע, ותדבק רות בנעמי
אוסי דרורי, הנשים במגילת רות, חסד או התחסדות?
שושנה ויג, רות המואביה: האם אהבת אותה כאשה לאשה?

נציב המלח ואשת לוט: פגישה מיטלטלת בין אלבר ממי למקורות

הרצל חקק, משורר

המשורר הרצל חקק מתאר מפגש דמיוני-סמלי בין הסופר אלבר ממי לבין אשת לוט. השיר מעמת את דמותה הקפואה של אשת לוט, שהפכה לנציב מלח בגלל מבטה לאחור, עם לבטיו המודרניים של ממי לגבי זהות יהודית, גלות, התבוללות והחיפוש אחר מוצא בתוך עולם משתנה. ממי מוצא באשת לוט שיקוף טרגי למצב הגלותי, בעוד היא מזהירה אותו מאובדן הזהות ומפצירה בו לשמור על המורשת כעוגן לעתיד.

אלבר מָמי התוודה בפניי:

"יש לי כּמה מילים על נציב המֶלח...ועל אשֵׁת לוט"

אַלְבֵּר מָמִי בֶּאֱמֶת פָּגַשׁ אֶת אֵשֶׁת לוֹט,/ וְיֵשׁ לוֹ עַל כָּךְ מִלִּים וְגַם קַבָּלוֹת./ בָּרָצִיף רָאִיתִי אוֹתוֹ עֵת חָזַר מִמֶּנָּה,/ עַל פָּנָיו רָאִיתִי כַּמָּה יֶשְׁנָהּ, וְגַם אֵינֶנָּה./ מָה אֲסַפֵּר לָכֶם, אֲנִי מַרְגִּישׁ עֵד, עוֹדֶנִּי רוֹעֵד.

מבטה של אשת לוט שהיה עשוי לשנות את גורל העולם

 שולה ברנע, לשונאית ומשוררת

האם מבט אחד של חמלה או של חיבור אנושי היה יכול לשנות את הגורל ולהפוך חורבן לתיקון? שיר על הכוח של הפרט להשפיע על הכלל דרך הקשרים המשפחתיים והאנושיים שלו.

הדימוי החזותי מנסה ללכוד את הניגוד:
במקום חורבן, אפר ומלח, רואים עיר שהופכת לגן פורח,
ואת אשת לוט כדמות מרכזית של תקווה.

לוּ לֹא שָׁבָה אֵשֶׁת לוֹט לְאָחוֹר

וְהָיְתָה מִתְרָאָה עִם קְרוֹבֶיהָ,

זבוב על המחרשה: סלע קיומנו ורוח הזמן

המקאמה האחרונה של ד״ר שלמה בכר, יהי זכרו ברוך.
תודה לד״ר רות פידלר ששיתפה אותנו בה.

הַהִיסְטוֹרְיָה חוֹזֶרֶת מִפַּעַם לְפַעַם

מִפּוּרִים שֶׁל אָז, שֶׁנִּשְׁמַר בַּטַּעַם

לְפוּרִים תשפ"ו שֶׁל טִילִים וְרַעַם

מֵהָרָשָׁע דּוֹרֵשׁ רָעָתֵנוּ הָמָן

עַד הַ[ח]ַמָּנַאִי מַמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ הַנֶּאֱמָן.

בַּפַּתְשֶׁגֶן כָּתַב הָמָן בְּפֵרוּשׁ:

הָכִינוּ לַיְּהוּדִים פִּתְרוֹן סוֹפִי וְנָחוּשׁ

אֲבָלְ הִתְחוֹלֵל מַהְפָּךְ בַּהִיסְטוֹרְיָה

מֵאֵבֶל לְשִׂמְחָה וּמִיָּגוֹן לְאוּפוֹרְיָה [1]

המקאמות של שלמה בכר: בין מקרא לביקורת חברתית נוקבת

כָּל הַנְּכָלִים הוֹלְכִים אֶל הָעָם וְהָעָם בָּהֶם מִתְמַלֵּא.  כך, בווריאציה מושחזת על קהלת, תיאר ד"ר שלמה בכר נשמתו עדן (2026-1933), את המציאות הישראלית דרך משקפי המקרא. לפניכם טעימה מפירות רוחו הגדולה, קובץ מקאמות מקראיות שבו התנ"ך הופך לכתב אישום חריף נגד עוולות שלטוניות, מניפולציות של כוח וצביעות דתית. 

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

כשהתנ"ך פוגש את מהדורת החדשות

 המקאמות המושחזות של ד"ר שלמה בכר

שלמה בכר, תמיד עכשווי 2: מקאמות מקראיות, תל אביב תשע״ט 2019, 55 עמודים

אפס שובע תחת שמש אדישה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

פרץ של אחרית הימים

וְאֶפֹּל אֶל הַבִּקְעָה
וָאֵרֶא עֲדָרִים עֲדָרִים
וּתְלַחֵכְנָה הַכְּבָשִׂים מִן הַצּוֹמֵחַ
וְטַלְיוֹתֵיהֶם הֶחְרוּ הֶחְזִיקוּ אַחֲרֵיהֶן
וְאֵין שֹׂבַע,

שיר-השירים: אם אכתוב מדרש אהבתך

 בלפור חקק, משורר

 שיר השירים 

עֵינַיִךְ בַּחֲשֵׁכָה בּוֹהֲקוֹת זָהָב יָרֹק

וְצַוָּארֵךְ מִגְדַּל פְּנִינִים.

כָּל דַּפֵּי הַשִּׁירִים

עֲרֵמַת חִטִּים עַל בִּטְנֵךְ

מְגֻדֶּרֶת שׁוֹשַׁנִּים.

קול מהחומה: מָתַי יֵאָמֵר לַמָּוֶת הָס וְחָדַל

 ד״ר עופר חן, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב

• 
  

  אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל לָמָּה תְבַלַּע נַחֲלַת יְהוָה (שמ״ב כ, יט)

בְּקוֹל בּוֹטֵחַ נִצַּבְתִּי עַל חוֹמַת הָעִיר אָבֵל,

מַבִּיטָה בַּצָּבָא שׁוֹפֵךְ סוֹלְלָה וְעוֹמֵד בַּחֵל.

וּמִי יוֹדֵעַ עַד מָתַי,

הָיוּ חוֹלְפוֹת כָּךְ שְׁעוֹתַי,

עַד שֶׁהוֹפִיעַ יוֹאָב לְפָנַי.

קין: האות במצחי לא כתם כלמה

 ד״ר עופר חן, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב

וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ (בראשית ד)

מִפְּרִי הָאֲדָמָה הֵבֵאתִי מִנְחָה,

בְּכַפַּי עָפָר וּבְלִבִּי כְּמִיהָה.

בִּקַּשְׁתִּי קִרְבָה, וְלֹא שָׂכָר,

מַבָּט אֶחָד מֵאֶל נִסְתָּר.

שחר מתחיל מבראשית: שבים לגבולם

הרצל חקק, משורר

שחר מתחיל מבראשית: שבים לגבולם

זוֹ שִׁיבָה מְאֻחֶרֶת, זוֹ שִׁיבָה נֶהְדֶּרֶת.

לְבָבוֹת חִכּוּ לָהֶם, זֶה קוֹרֶה. כֻּלָּנוּ בְּסֶרֶט.

עֶשְׂרִים חֲטוּפִים נוֹלָדִים מֵחָדָשׁ, נִבְרָאִים.

אָנוּ וְהֵם מַגִּיעִים. גַּעְגּוּעִים, הַבַּיִת, רֵעִים.

לוט השב משביו בסדום

 בלפור חקק, משורר

לוט חוזר מן השבי

וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה 

כְּגַרְגְּרֵי הַחוֹל בַּאֲבַק הַמִּדְבָּר

אָנוּ שָׁרִים לְלוֹט

שֶׁנִּגְאַל מִיָּד צַר.

לוֹט הוּא הַשָּׁב מִשִּׁבְיוֹ בִּסְדוֹם

אַבְרָהָם אֵינוֹ מַרְפֶּה

עַד יֵאוֹר הַיּוֹם.

ברית בין אדם לאדם - בין דם הנשפך לזעקה מחרישה

 ד״ר עופר חן, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב

בְּרִית הַחֹשֶׁךְ וְהָאוֹר

כֹּה אָמַר הָרוֹאֶה בַּלַּיְלָה:

לֹא הַבְטָחָה בֵּין בְּתָרִים, 

לֹא בְּתַנּוּר בֵּין חֲלָקִים. 

בֵּין אָדָם לְאָדָם - 

בֵּין דָּם הַנִּשְׁפָּךְ לִזְעָקָה מַחְרִישָׁה.

שיר הברית והמוסר: כי לא הארץ מצדיקה את יושביה - אדם מצדיק אדמתו

ד״ר עופר חן, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב

שִׁיר הַבְּרִית וְהַמּוּסָר

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא,
וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם,
וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו.

וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר בָּאָה חֹשֶׁךְ,
וְהִנֵּה תַּנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ,
עֹבֵר בֵּין הַבְּתָרִים.
וַיִּכְרֹת יְהוָה בְּרִית -
וַיֹּאמֶר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת.