שולה ברנע, לשונאית ומשוררת
האם מבט אחד של חמלה או של חיבור אנושי היה יכול לשנות את הגורל ולהפוך חורבן לתיקון? שיר על הכוח של הפרט להשפיע על הכלל דרך הקשרים המשפחתיים והאנושיים שלו.
 |
| הדימוי החזותי מנסה ללכוד את הניגוד: במקום חורבן, אפר ומלח, רואים עיר שהופכת לגן פורח, ואת אשת לוט כדמות מרכזית של תקווה. |
וְהָיְתָה מִתְרָאָה עִם קְרוֹבֶיהָ,
-יִתָּכֵן כִּי הָאֵשׁ הָיְתָה נָסוֹגָה לְאָחוֹר
בְּנֵי סְדוֹם וַעֲמֹרָה הָיוּ נֶהְפָּכִים לַצַּדִּיקִים,
בְּמַעֲשֵׂי מִצְוָה וְחֶסֶד שְׁרוּיִים הָיוּ הַכֹּל,
וְללוט הָיָה נִצְרָב שֵׁם כָּבוֹד
לֹא קְלוֹן בְּנוֹתָיו,
וְהָיָה זוֹכֶה לְמוֹנִיטִין כְּנוֹחַ-
דִּבְרֵי הַיָּמִים הָיוּ מִשְתַּנִּים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.