תודה לתאומים חקק על השאלת העתון לצילום
בן-גוריון מציין בהתרגשות את שיתוף הפעולה בין ארצות הברית לברית המועצות. זהו פרט מרתק, כי "המלחמה הקרה" כבר החלה אז. העובדה ששני האויבים המושבעים (אמריקה ורוסיה) הסכימו על דבר אחד – הקמת מדינה יהודית – נתפסה כמעט כמעשה נסים פוליטי. בן-גוריון ראה בזה הוכחה שהעולם יכול להתאחד למען צדק מוסרי.
הוא מדבר על "תיקון המעוות" שנעשה לעם ישראל במשך 1,800 שנה. הוא מתכוון לזמן שחלף מאז חורבן בית שני ודיכוי מרד בר כוכבא. מבחינתו, הרגע הזה הוא סגירת מעגל של אלפיים שנות גלות וסבל, שהגיעו לשיאם הנורא בשואה (שרק הסתיימה שנתיים קודם לכן).
למרות החגיגות, בן-גוריון היה אדם מפוכח מאוד. הוא מדגיש בטקסט את האחריות הכבדה:
קליטת עלייה: הצורך להעלות מיד את ניצולי השואה מאירופה ("עקורים") ואת יהודי ארצות האסלאם.
בניין המדינה: הפרחת השממה ובניית מוסדות מאפס.
המלחמה: למרות שהטקסט אופטימי ומדבר על "שלום", בן-גוריון ידע שביום שאחרי ההחלטה תפרוץ מלחמה (ואכן, למחרת בבוקר נורו היריות הראשונות על אוטובוס בשכונת פג'ה, מה שסימן את תחילת מלחמת העצמאות).
המסמך הזה מייצג אפוא את רגע השיא של התנועה הציונית בזירה הבינלאומית. בן-גוריון מנסה כאן לפרוש בפני הקהילה הבינלאומית את האידיאולוגיה שתוביל את המדינה: לא רק מקלט ליהודים, אלא מדינה שתהיה אור לגויים, מבוססת על צדק חברתי ושלום, כפי שחזו נביאי ישראל.
מצ״ב ההצהרה ההיסטורית הדרמטית של דוד בן-גוריון, שנאמרה מיד לאחר החלטת כ"ט בנובמבר (29 בנובמבר 1947) באו"ם.
הודעת ד. בן-גוריון
החלטת האו"ם להקים מחדש את מדינתו הריבונית של העם היהודי בחלק ממולדתו העתיקה היא מפעל של צדק היסטורי המכפר חלקית לכל הפחות את המעוות ללא דוגמה שנעשה לעם ישראל בדורנו ובדורות הקודמים זה למעלה מאלף ושמונה מאות שנה.זהו נצחון מוסרי גדול של רעיון האומות המאוחדות — רעיון הקואופרציה הבינלאומית לחיזוק השלום, הצדק והשוויון בעולם. העם היהודי יזכור בהכרת תודה את מאמציהן של שתי המעצמות האדירות — ארצות הברית וברית המועצות, וכמו כן של שאר המדינות הקטנות והגדולות שהביאו לידי כך. שיתוף הפעולה של אמריקה ורוסיה בפתרון בעית ארץ-ישראל היא בשורה מעודדת בשביל כל אלה המאמינים באפשרות קואופרציה מתמדת של ארצות המזרח והמערב למען שלום בר-קיימא בעולם.
החלטת האו"ם על הקמת המדינה היהודית מטילה אחריות כבדה על הישוב והעם היהודי כולו. זוהי בעצם תביעה לכל לגלות הכוחות הכבירים — החמריים והרוחניים — הדרושים לבנין המדינה, לקליטת המוני עולים מאירופה, מארצות המזרח ומשאר הארצות, ולפיתוח האדמות השוממות, לעיצוב חברה יהודית עצמאית שתגלם את שלושת היעודים הגדולים של נביאי ישראל: אחווה אנושית, צדק סוציאלי ושלום בין העמים.
העם היהודי שלא נכנע ליאוש גם בשעות השחורות ביותר בתולדות חייו ולא איבד אף פעם את אימונו בעצמו ובמצפון האנושי — לא יאכזב בשעה גדולה זו את ההזדמנות והאחריות ההיסטורית שניתנה לו. יהודה המחודשת תתפוס בכבוד את מקומה באומות המאוחדות כגורם של שלום, פריחה והתקדמות בארץ הקדושה, במזרח הקרוב ובעולם כולו.
כדי להבין את עוצמת המילים שלו, צריך להסתכל על המציאות של אותם ימים:
1. החלטת החלוקה (החלטה 181)
אחרי מלחמת העולם השנייה והשואה, בריטניה (ששלטה בארץ תחת המנדט) החליטה להעביר את "תפוח האדמה הלוהט" הזה לידי האו"ם. ב-29 בנובמבר 1947, העצרת הכללית של האו"ם הצביעה בעד סיום המנדט והקמת שתי מדינות בארץ ישראל: מדינה יהודית ומדינה ערבית.2. "נס" שיתוף הפעולה בין המעצמות
בן-גוריון מציין בטקסט בהתרגשות את שיתוף הפעולה בין ארצות הברית לברית המועצות. זהו פרט מרתק, כי "המלחמה הקרה" כבר החלה אז. העובדה ששני האויבים המושבעים (אמריקה ורוסיה) הסכימו על דבר אחד – הקמת מדינה יהודית – נתפסה כמעט כמעשה נסים פוליטי. בן-גוריון ראה בזה הוכחה שהעולם יכול להתאחד למען צדק מוסרי.3. התיקון ההיסטורי
בן-גוריון מדבר על "תיקון המעוות" שנעשה לעם ישראל במשך 1,800 שנה. הוא מתכוון לזמן שחלף מאז חורבן בית שני ודיכוי מרד בר כוכבא. מבחינתו, הרגע הזה הוא סגירת מעגל של אלפיים שנות גלות וסבל, שהגיעו לשיאם הנורא בשואה (שרק הסתיימה שנתיים קודם לכן).4. האתגרים שעמדו בפתח
למרות החגיגות, בן-גוריון היה אדם מפוכח מאוד. שים לב שהוא מדגיש בטקסט את האחריות הכבדה:קליטת עלייה: הצורך להעלות מיד את ניצולי השואה מאירופה ("עקורים") ואת יהודי ארצות האסלאם.
בניין המדינה: הפרחת השממה ובניית מוסדות מאפס.
המלחמה: למרות שהטקסט אופטימי ומדבר על "שלום", בן-גוריון ידע שביום שאחרי ההחלטה תפרוץ מלחמה (ואכן, למחרת בבוקר נורו היריות הראשונות על אוטובוס בשכונת פג'ה, מה שסימן את תחילת מלחמת העצמאות).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.