בקש פשט ורודפהו: מקרא, מוסר ואקטואליה בהגותו של פרופ' אוריאל סימון

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הרצאתי שניתנה לכבוד אוריאל סימון לרגל קבלת פרס ביאליק והוצאת המהדורה השנייה המתוקנת והמורחבת של ספרו: אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו: שאלות השעה באור המקרא - המקרא באור שאלות השעה (יהדות כאן ועכשיו - סדרה בעריכת יוכי ברנדס, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, תשס"ב, 538 עמודים

בראשית דברי ברצוני לברך את פרופסור אוריאל סימון על קבלת פרס ביאליק לחכמת ישראל שניתן לו על מכלול יצירתו בחקר המקרא ובאופן מיוחד על ספרו "בקש שלום ורודפהו". לרגל הענקת הפרס יצאה לאור זה מקרוב מהדורה שנייה מתוקנת ומורחבת של הספר ואליה אתייחס בדברי.

דברים לזכרו של פרופ׳ אוריאל סימון מאת פרופ׳ יעל שמש

פרופ׳ יעל שמש, אוניברסיטת בר אילן

יט בתשרי תשפ"ז, 30.9.2026

דברים לזכרו של מורי ורבי, פרופ' אוריאל סימון

אתמול נשאלתי ע"י אישי יריב, בהקשר כלשהו, למה הכוונה כאשר מציינים שלמישהו יש "חוש פדגוגי טבעי". עוד לפני שניסיתי להשיב לו, חשבתי לעצמי שזה מגדיר בדיוק את פרופ' אוריאל סימון. היה לו את החוש הפדגוגי הטבעי הזה, הוא תמיד שאף לקדם וללמד את כל מי שסביבו, וידע היטב איך לעשות זאת. אפילו באירוע הפרישה לכבודו ולכבוד פורשים אחרים, ביקש להועיל ובדברים שנשא סיפר מה למד לאחרונה על דרכים לסייע למוח, כגון לעשות דברים שאיננו רגילים לעשות, להניח דברים במקום שונה מהרגיל כדי לאתגר את המוח. הוא צחק ואמר שבתור יקה ההנחיות הללו מאתגרות במיוחד עבורו, אך ניכר שלקח אותן ברצינות ושיתף את כל השומעים בהן, כדי שיועילו גם לאחרים, לא רק לו. זהו חלק ממה שנקרא "חוש פדגוגי טבעי".

דברי פרידה מפרופ' אוריאל סימון מאת פרופ׳ יונתן גרוסמן

פרופ׳ יונתן גרוסמן, אוניברסיטת בר אילן

לכבוד חג הסוכות, לא אומר דברי הספד רגילים, אלא דברי פרידה שיאירו נקודת יסוד במחקרו הספרותי של פרופ' סימון.

קשה לצמצם למילים את היקף תרומתו של פרופ' סימון לחקר המקרא באופן כללי ולעיצוב המחלקה לתנ"ך בבר אילן באופן ספציפי. בשני התחומים הגדולים שאותם חקר פרופ' סימון – הסיפור המקראי ופרשנות ימה"ב – הוא הותיר חותם עמוק ששינה את פני המחקר, וברוחו הגדולה ובתבונתו הנדירה, הוא עיצב את פני המחלקה החל מהקמתה. מאחר שבאופן אישי אני קרוב יותר לקריאת התנ"ך בפרספקטיבה ספרותית אני רוצה להאיר נקודה אחת יסודית שליוותה את מחקריו ושהשפיעה רבות עלי ועל שאר תלמידיו, אבל אתחיל דווקא מחוויית הישיבה בשיעוריו שהייתה חוויה יוצאת דופן.

מגילת קהלת בחג הסוכות: התפתחותו, מקורותיו ומשמעותו של המנהג

פרופ' משה ציפור, אוניברסיטת בר-אילן

 כיצד ומדוע נוצר המנהג לקרוא את ספר קהלת בחג הסוכות? סקירה מקיפה על התפתחות המנהג מפירושי רש"י ומחזור ויטרי, הקשר למעמד הקהל, והמשמעות הרעיונית של מיתון השמחה והצבת סולם ערכים נכון בזמן האסיף.

תוויות: קהלת, סוכות, חמש מגילות, מנהגי חגים, מנהג קריאת קהלת, מחזור ויטרי, סידור רש"י, מנהגי בית כנסת, חול המועד, שמחת החג, הקהל

Biblia de Cervera, Ecclesiastes

על קהלת בסוכות

לנאוף או לא לנאוף זו השאלה! טעויות העתקה תמימות או כוונות זדוניות?

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

 Wicked bible Ex 20.14 - Wicked Bible, Cambridge University Library BSS.201.C31.6

במקרא יש איסור גורף ומוחלט על ניאוף. בויקרא כ 10 כתוב: וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת (וראו גם במדבר ה 13; יחזקאל טז 32) ובספר משלי ישנן אזהרות מפורטות החוזרות ונשנות נגד הניאוף: ב 19-16; ה; ו 35-24; ז 27-5. הנואף והנואפת חוטאים לאלהים ואדם ועל כן דינם מוות.

כמה מחשבות על הגשם במקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

גשם הוא חלק אוניברסלי מן החוויה האנושית: מקור חיים המרווה את האדמה ומצמיח יבול, אך גם כוח הרסני הגורם לשיטפונות ולנזק. בספרות המקראית הוא הרבה מעבר לתופעה מטאורולוגית, הוא נעשה שפה תיאולוגית של ממש, שדרכה המקרא מדבר על בריאה והשמדה, על ברכה ופורענות, על ברית ונאמנות, ובעיקר על שאלת הריבונות: מי הוא הכוח השולט בעולם ובכוחות הטבע.

בלעם: נביא רשע או אוהד ישראל?

חגי קמרט, סופר, משורר וצייר

מה היה תפקידו של בלעם כשליח אלוהים מול בלק?
האם בלעם באמת יעץ להחטיא את ישראל בבנות מואב?
כיצד מקורות המקרא מציגים את בלעם באופן המעמיד בספק את תווית 'בלעם הרשע' שניתנה לו בחז"ל?

חגי קמרט בוחן מחדש את דמותו של בלעם בן בעור ומאתגר את התפיסה המסורתית המכנה אותו "רשע". קמרט משווה בין פשט המקרא, שבו בלעם מצטייר כנביא נאמן לה' המברך את ישראל בנבואות אמת, לבין פרשנות חז"ל המייחסת לו מזימות להחטאת העם בזנות ועבודה זרה. המאמר סוקר את אזכורי בלעם בתנ"ך ומדגיש כי התורה אינה מאשימה אותו מפורשות באירועי בעל פעור, אלא מטילה את האחריות על המדיינים ועל העם עצמו. באמצעות ניתוח ספרותי ותיאולוגי, המחבר טוען כי התוספות המייחסות לבלעם עצה רעה הן מאוחרות או פרשניות, ואינן עולות בקנה אחד עם דמותו המקראית. לסיכום, המקורות מציגים קונפליקט בין השליחות האלוהית החיובית של בלעם לבין הדימוי השלילי שהשתרש במסורת הדורות.

בית מקרא - כרך עא (תשפ"ו), חוברת א

 בית מקרא - כרך עא (תשפ"ו), חוברת א, הוצאת מוסד ביאליק 

 הוצאת מוסד ביאליק

קובץ המאמרים בחוברת זו של ׳בית מקרא׳ נע בין ניתוח המקרא לבין תולדות הפרשנות. בחלקו הראשון, הכרך בוחן היבטים לשוניים, ספרותיים ומשפטיים בטקסט המקראי, כגון הקשר בין מחוות גופניות לרגשות, הקבלה בין חוקי דברים לספרות מסופוטמית, ועיצוב מוטיב הגאולה בישעיהו השני. חלקו השני מוקדש לדרכי הפרשנות בימי הביניים, תוך התמקדות במתח שבין פשט לדרש בכתביהם של רבי משה גבאי ורבי אברהם אבן עזרא.

מוטיב הבגד בבראשית לז–לט: תמצית מאמר + תמונות למצגת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

לפניכם תמצית המאמר:

Franziska Ede, "The Garment Motif in Gen. 37‒39", in: Christoph Berner , Manuel Schäfer , Martin Schott , Sarah Schulz and Martina Weingärtner (eds.), Clothing and Nudity in the Hebrew Bible, T&T Clark, 2019, pp. 389–402

הוספתי לתמצית המאמר תמונות שתוכלו להוריד ולהכין מהן מצגת מרהיבה.

מותו של אהרן הכהן (במדבר כ). החטא ועונשו: עיון אנאליטי-חוויתי

ד״ר יוספה רחמן, מחברת הספרים "הסיפור בכתבי הקודש" ו"אגדת רש"י - הערכה פרשנית מחודשת"

ניתוח הקשר בין תיאור חטא מי מריבה לתאור מותו של אהרון הכהן בהר ההר. המאמר בוחן את המשמעות של סמלי הציות, תפקיד בגדי הכהונה והמשכיות עבודת המשכן. גישה אנליטית המציגה את דרכי ההנהגה ומנגנוני ההתמודדות של הכהן הגדול עם המוות.

תגיות: אהרון הכהן; במדבר כ; חטא ועונש; מי מריבה; בגדי כהונה; אלעזר הכהן; משה; רש״י; שד״ל; קדושת המשכן; אבלות.

מותו של אהרן הכהן (במדבר כ): החטא ועונשו: עיון אנאליטי-חווית

המעגל הנסגר בסיפור על מותו של אהרון הוא המעגל המפורסם של חטא ועונש. החטא והעונש מסופרים שניהם בבמדבר כ כמעט ברצף, כאשר רק קטע קצר אודות יחסי ישראל-אדום (פסוקים יד-כא) מפריד ביניהם. הסיפור על החטא בפרשת מי מריבה נקשר בתודעה הפרשנית יותר בדמותו של משה מאשר בדמותו של אהרון משום שמשה הוא הדמות הדומיננטית בסיפור: אליו פונה ה' לקחת את המטה (פסוק ז-ח) והוא, ולא אהרון, מרים את ידו ומכה במטהו על הסלע פעמיים (פסוק יא), אולם מאחר שמשה ואהרון צוו בלשון רבים לדבר אל הסלע (פסוק ח), ומאחר שהענישה מופנית אל משה ואל אהרון בלשון רבים (פסוק יב), ברור שמשה ואהרון נתפסים בפרשה שלפנינו כשניים שהם אחד. ואומנם כבר מתחילת שליחותו של משה שימש לו אהרון כמו פה ("הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה" - שמות ד, טז) וגורלותיהם נקשרו בעבותות.

הלחם במקרא - מצגת

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

לגלול כדי לעבור מדף לדף

ראו גם בבלוג: הלחם בתקופת המקרא: מדריך לימוד

הלחם במקרא: הבטים אמוניים ואידאולוגיים

הלחם בתקופת המקרא: שאלות, תשובות, דיונים ומילון מושגים להוראה

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הלחם באינפוגרפיקה

כיצד שימש הלחם במקרא ככלי לביטוי מעמד חברתי, מוסרי ומגדרי?

איך משקף הלחם את גבולות הזהות בין ישראל לעמים? בין קודש לחול ובין חיים למוות?

מהן המשמעויות הרחבות והמטפוריות של המילה ׳לחם׳, למעבר למזון בסיסי, בספרות המקרא?

מאמרי בבלוג זה, הלחם במקרא: הבטים אמוניים ואידאולוגיים, מציג את הלחם כראי העולם בתקופת המקרא, ומדגים כיצד מזון בסיסי זה חרג בהרבה מסיפוק צורך ביולוגי והפך למרכיב מהותי בתרבות, בזהות ובאמונה של עם ישראל. הדיון מתפרש על פני היבטים לשוניים, כאשר מילה 'לחם' מתארת מגוון מאפים וכן מזון באופן כללי, ומדגיש את תפקידו של הלחם בשיקוף מצבי נפש (אכילה מסמלת שמחה והימנעות – עצב) וביצירת אחווה או ניכור בין בני אדם. יתרה מזאת, המאפה משקף מגדר ומעמד חברתי וכלכלי, מסמן גבולות בין עשירים לעניים ובין קודש לחול, ומשמש כציון דרך במסע הגדול הלאומי ליציאה ממצרים. לבסוף, המאמר מציב את היחס ללחם כבסיס למוסר ואמונה, תוך הצהרה שהקיום תלוי לא רק בלחם הפיזי אלא גם בדבר האל.

מצגת על הלחם במקרא - כאן

הלחם במקרא - הבטים תרבותיים חברתיים, נפשיים ואמוניים

  ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הלחם כראי העולם; הוראת המילה; מצבי נפש; לחם ואחווה; לחם ומגדר; לחם ומעמד; לחם במסע הגדול אל ארץ הלחם; לחם מוסר ואמונה.

מדריך להוראת הנושא - כאן.

1. הלחם כראי העולם

הלחם היה מזונו העיקרי של האדם בתקופת המקרא. ההתעסקות היומיומית בהכנתו והתלות הקיומית בו עשו אותו לרכיב מהותי של החיים. במרוצת הזמן נתלו במגוון אופני הכנתו וצריכתו משמעויות עמוקות שחרגו בהרבה מסיפוק הצורך הביולוגי במזון. מי אפה את הלחם? באיזו צורה הכינו אותו? מה היו הרכבו ואיכותו? מתי אכלו אותו ומתי נמנעו מאכילתו? היכן אכלו אותו? מי הוכל ומי הודר מאכילת הלחם המשותפת? התשובות לכל השאלות הללו מראות שבישראל של תקופת המקרא רווחה תרבות לחם, ושהיא הייתה מאפיין יסוד בזהותו האתנית והאמונית של העם. באמצעות שליטה על הגוף וצרכיו: עינויו מזה (באמצעות צומות למשל) ועינוגו מזה (באמצעות איכות וכמות של הלחם) הביע האדם מישראל את נאמנותו לאלוהיו, לחוקי מועדיו ולזיכרונות מעברו. הלחם הפך לצומת של גבולות: לסמן המבחין בין ישראל לבין האחר, בין העשיר לבין העני, בין קודש לבין חול, בין האלוהי לבין האנושי, בין מלחמה לבין שלום, ובין השמחה לבין היגון. הלחם היה עשוי להיות גורם שמקרב בני אדם – יחידים, קבוצות ועמים – ולהפך, גורם שמבדל ומסכסך ביניהם. הלחם, כפי שיבואר להלן, נעשה לאספקלריה שבה משתקפים סדרי עולם כולו על היבטיהם האישיים, הפסיכולוגיים, החברתיים, הכלכליים, הלאומיים, ההיסטוריים, המוסריים והאמוניים.

Fertility and Women in the Literary-Ideological Shaping of Israel's Origins in Egypt: A Literary-Ideological Study of Exodus 1-2

 Fertility and Women in the Literary-Ideological Shaping of Israel's Origins in Egypt: A Literary-Ideological Study of Exodus 1-2

Dr. Lea Mazor, The Hebrew University of Jerusalem

Introduction

No nation can forge a self-identity without a memory community—that is, without a public that shares a consciousness of a common past. In shaping this past, the period of origins holds a special status. This is the period when the founding events occurred, events that determined the nation's character, its meaning, and the justification for its existence. Many societies choose to fashion their origin memories in the form of a story (in Greek: 'myth'). This allows them to focus on specific events and heroes, to select and organize details, create causal links, evoke thoughts, feelings, and passions, and convey both overt and subtle messages. The biblical stories about the nascent formation of the people of Israel in Egypt and the emergence of Moses, their leader, are such origin myths. They fulfill a vital, identity-forming role in the historical consciousness of the people of Israel.

רשומות על פסח ושיר השירים

Jews Celebrating Passover. Lubok, XIXth century

מתן חי אזולאי, האהבה כמחלה בשיר השירים
פרופ׳ רחל אליאור, המאבק על החירות ושבועת השביעיות של מועדי דרור
פרופ׳ רחל אליאור, כנגד ארבע בנות
פרופ׳ רחל אליאור, שביעי של פסח, המעבר משעבוד לגאולה ושאלת ההנהגה בעבר ובהווה
נועה אשל-אביגור, מעבדות לחירות (שמות ז-יב) דרך משחק סולמות ונחשים

אוריאל בן עמי, ליל יציאת מצרים - שיר

אוריאל בן עמי, כורך את עצמי לדעת
יותם מיכאל בן משה, צבעי האהבה בשיר השירים
ד״ר יגאל בן-נון, מסורת יציאת מצרים כמוצאם האלוכטוני של בני ישראל
דוד ברבי, כי לעולם חסדו
ד״ר שמאי גלנדר, ובכל זאת, יציאת מצרים
פרופ׳ יהושע גתי, הבניית יציאת מצרים כזיכרון הלאומי המכונן

פריון ונשים בעיצוב ראשית ישראל במצרים - עיון ספרותי-רעיוני בשמות א-ב

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים

תקציר:

המאמר בוחן את תפקידי הפריון והנשים בעיצוב ראשית עם ישראל, כפי שמתואר בפרקים א-ב בספר שמות. הניתוח מתמקד בסיפורים המכוננים הללו כ"מיתוסי ראשית" המעצבים את הזהות ההיסטורית של העם. המחברת מדגישה את מוטיב הפריון המוגזם של בני ישראל כתופעה אלוהית המגשימה הבטחות קודמות ומאתגרת את שלטון פרעה. חלק ניכר מהדיון מוקדש לדמויות הנשיות, כולל המיילדות העבריות או המצריות ובת פרעה, ואת האופן שבו הן מסכלות את גזירות פרעה על ידי הגנה על חיי היילודים, ובכך מניחות את היסוד להופעת משה. לבסוף, המאמר מציג את הולדת משה כהיפוך גורל המציל את הילד ומוביל להקמת מנהיג לישראל, תוך הבלטת הפער בין עולם הנשים המאופיין בהבאת חיים לבין עולם הגברים המאופיין באלימות ומאבקי כוח.

מצורף מדריך להוראה וללמידה על פריון ונשים בשמות א-ב

Let My People Go (Ex. 5:1) as an Expression of the Human Spirit's Aspiration to Dignity and Freedom

 

Michelangelo's Moses

'Let My People Go' (Ex. 5:1) as an Expression 

of the Human Spirit's Aspiration to Dignity and Freedom

Dr. Lea Mazor, The Hebrew University

The Exodus from Egypt stands as the most prominent event in the Bible's narrative of Israel's history, appearing throughout poetry, prophecy, law, and psalms. The Ten Commandments themselves open with God's self-presentation: "I the LORD am your God who brought you out of the land of Egypt, the house of bondage" (Ex. 20:2; Deut. 5:6).

המקאמות של שלמה בכר: בין מקרא לביקורת חברתית נוקבת

כָּל הַנְּכָלִים הוֹלְכִים אֶל הָעָם וְהָעָם בָּהֶם מִתְמַלֵּא.  כך, בווריאציה מושחזת על קהלת, תיאר ד"ר שלמה בכר נשמתו עדן (2026-1933), את המציאות הישראלית דרך משקפי המקרא. לפניכם טעימה מפירות רוחו הגדולה, קובץ מקאמות מקראיות שבו התנ"ך הופך לכתב אישום חריף נגד עוולות שלטוניות, מניפולציות של כוח וצביעות דתית. 

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

כשהתנ"ך פוגש את מהדורת החדשות

 המקאמות המושחזות של ד"ר שלמה בכר

שלמה בכר, תמיד עכשווי 2: מקאמות מקראיות, תל אביב תשע״ט 2019, 55 עמודים

חזקיהו: גיבור לאומי או מלך חלש? בין Story ל-History במל״ב יח 16-13

חזקיהו המלך: מורד אמיץ או נכנע חלש? הצטרפו לניתוח המשלב את תיאוריית הנרטיב של היידן וייט (ההסטוריון הפוסט-מודרני החשוב) על הזיקות שבין היסטוריה לסיפור, אמת לבידיון, עם הכרוניקה המקראית על מסע סנחריב. מבט חדש על הוראת ההיסטוריוגרפיה המקראית.*

אדוה הכהן-בומנדיל, מורה ואשת חינוך

מנסרת סנחריב המוצגת במוזיאון הבריטי

תגיות: חזקיהו, מנסרת סנחריב, היידן וייט, ספרות מול היסטוריה, הוראת התנ״ך. 

על פורים ועל מגילת אסתר: הגות, אומנות, סיפורת ושירה

סבינה סעד, ונהפוך הוא

מאחורי המסכה: מה באמת קרה בשושן הבירה?

פורים הוא החג הכי מתעתע בלוח השנה העברי. תחת מעטה של רעשנים, תחפושות ויין, מסתתרת דרמה פוליטית ואנושית שרלוונטית היום יותר מתמיד. האם מגילת אסתר היא בכלל מניפסט ציוני מוקדם? איך נראית הפסיכופתולוגיה של אחשוורוש על ספת הפסיכיאטר? והאם מרדכי ואסתר הם בסך הכל מהגרים יהודים שנאבקים על זהותם בשושן המנוכרת?

בפוסט הנוכחי ריכזתי עבורכם נבחרת של מיטב המוחות – חוקרים, הוגים ואנשי ספרות – שקולפים את השכבות של המגילה. מחידות היסטוריות וקונספירציות חתרניות, ועד לזיכרונות ילדות מתוקים-מרירים ואיורי זהב עתיקים.

מוזמנים לצלול לתוך המבוך של שושן. ראו הוזהרתם: אחרי הקריאה הזו, כבר לא תסתכלו על המגילה באותו אופן.