לנאוף או לא לנאוף זו השאלה! טעויות העתקה תמימות או כוונות זדוניות?

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

 Wicked bible Ex 20.14 - Wicked Bible, Cambridge University Library BSS.201.C31.6

במקרא יש איסור גורף ומוחלט על ניאוף. בויקרא כ 10 כתוב: וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת (וראו גם במדבר ה 13; יחזקאל טז 32) ובספר משלי ישנן אזהרות מפורטות החוזרות ונשנות נגד הניאוף: ב 19-16; ה; ו 35-24; ז 27-5. הנואף והנואפת חוטאים לאלהים ואדם ועל כן דינם מוות.

ניאוף הוא קיום יחסי מין מרצון בין אשה נשואה לבין גבר שאינו בעלה. איסור הניאוף מיועד למנוע חוסר נאמנות בין בני זוג, אך אין בו סימטריה מגדרית. האיסור הנוגע לאשה נשואה שכן היא נתפסה כרכוש בעלה, אך לא לגבר נשוי שרשאי לקיים יחסי מין עם נשים רבות ובלבד שלא תהיינה נשואות לאיש.

איסור הניאוף מצוי בעשרת הדברות שהם מערכת התנאים היסודית שתובע האל מעמו ושעל כל אדם מישראל היה מוטל להכיר, ללמוד ולקיים.

בשמות כ 12 נאמר לֹא תִרְצָח לֹא תִנְאָף לֹא תִגְנֹב ובמקבילה בדברים ה 16: לֹא תִרְצָח וְלֹא תִנְאָף וְלֹא תִגְנֹב. איסור הניאוף בא בתווך בין איסור הרצח לבין איסור הגניבה. בכמה מעדי הנוסח לֹא תִנְאָף מקדים את לֹא תִרְצָח. כך תרגום השבעים לנוסח דברים של עשרת הדברות, של פפירוס נאש ובדברי פילון האלכסנדרוני. איסור הניאוף מהדהד בתוכחות בירמיה ז 9: הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם? ובהושע ד 2: אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ.

התבנית הלשונית המשותפת לאיסורי הרצח הניאוף והגנבה בעשרת הדברות, וניסוחם התמציתי והמוחלט עושה אותם למעין טרילוגיה בתוכם, שקל לשנן ולזכור. לֹא תִנְאָף הוא איסור יסודי, מופשט ומוחלט. אין בו פרטים, הגבלות או תנאים. הוא אוניברסלי ועל-זמני.

על בעיות העתקה של מילות ׳לא תנאף׳ בכתבי יד מהגניזה הקהירית, ראו במאמרו של גארי מרטין. 

בפרסום הראשון של פפירוס נאש (Cook, “A Pre-Masoretic Biblical Papyrus.” PSBA (1903): 34–56) נפלה טעות דפוס ובמקום ׳לוא תנאף׳ נדפס לוא תאנף, דהיינו, לא תכעס. במהדרות בורקיט שהתפרסמה שנה אחר כך, תוקנה הטעות. 

Burkitt, “The Hebrew Papyrus of the Ten Commandments.” JQR 15 (1903): 392–408

Burkitt,  “The Nash Papyrus: A New Photograph.” JQR 16 (1904): 559–61

לאור כל זאת מושכת תשומת לב מיוחדת גירסת התרגום האנגלי לעשרת הדברות במהדורת התנ״ך של המלך ג׳יימס (King James Bible) המכונה The Wicked Bible, שפורסמה בשנת 1631 בלונדון על ידי המדפיסים רוברט בארקר (Robert Barker) ומרטין לוקאס (Martin Lucas), שהיו מדפיסים מלכותיים עם רישיון בלעדי להדפסת כתבי קודש.

כפי שניתן לראות בצילום המצורף בזאת (ספריית אוניברסיטת קיימברידג' BSS.201.C31.6), המילה "לא" (not) חסרה בדיבר השביעי, ובמקום הכוונה המקורית Thou shalt NOT commit adultery נכתב בו היפוכה  Thou shalt commit adultery מה שנתפס כמובן כחטא חמור וכעלבון נורא. המלך צ'ארלס הראשון התמלא חימה וזעם, ורוב העותקים נשרפו. למדפיסים נשללו רישיונותיהם ונגזר עליהם קנס כספי כבד. רוב העותקים של המהדורה הזאת הושמדו וכיום נותרו ממנה רק עותקים בודדים, והם נחשבים לפריטי אספנות יקרי ערך. המהדורה מוצגת במוזיאונים שונים ברחבי העולם כדוגמה לטעות דפוס היסטורית מפורסמת.

הכינוי The Wicked Bible ניתן למהדורה בשנת 1855 על ידי סוחר ספרים נדירים בשם הנרי סטיבנס. במשך הזמן ניתנו לה כינויים נוספים כמו The Adulterous Bible או The Sinners' Bible.

השאלה האם השמטת מילת NOT הייתה טעות דפוס תמימה או חבלה מכוונת היא מחלוקת המעסיקה היסטוריונים עד עצם היום הזה. והשאלה הגדולה יותר היא איך קרו שגיאות ההעתקה הרבות ב׳לא תנאף׳, אבל היא סוגיה השייכת לחוקרי נפש האדם...