התובנה הנאלמת של אשת לוט: שיר של קרן אלקלעי-גוט. מאנגלית: עופר חן

קרן אלקלעי-גוט, 'התובנה הנאלמת של אשת לוט'. מאנגלית: ד״ר עופר חן

 מֵעֵת לְעֵת אֲנִי יוֹרֶדֶת לִסְדוֹם

לשׂוֹחֵחַ עִם אֵשֶׁת לוֹט,

בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִצְּבָה, צוֹפָה אֶל יָם הַמֶּלַח.

דּוֹמֶמֶת הִיא אֵשֶׁת לוֹט - לָרֹב אֵינָהּ מְשִׂיחָה,

אַךְ לְעִתִּים, בְּעוֹנַת הַשֶּׁמֶשׁ, זוֹלֶגֶת דִּמְעָה מְלוּחָה מֵעֵינֶיהָ.

"אָנוּ חַיָּבוֹת תָּמִיד לְהַבִּיט לְאָחוֹר", מִלְמְלָה לַיְלָה אֶחָד,

בְּעוֹדִי יוֹשֶׁבֶת לְצִדָּהּ, נִרְעֶדֶת

מִמּוֹעֶקַת הַנֵּצַח הַגְּלוּמָה בִּדְמוּתָהּ.

"אֵין קוֹשִׁי כְּקַבָּלָה נֶאֱלֶמֶת שֶׁל יִסּוּרִים

הַבָּאִים עַל חֶבְרָה

בִּשְׁלַל זְדוֹן לִבָּם שֶׁל מַנְהִיגֶיהָ -

בֵּין אִם הוֹלֶכֶת שְׁבִי אַחֲרֵיהֶם

וּבֵין אִם שׁוּתָפָה לְמַעֲשֵׂיהֶם".

"אָנוּ, נְשׁוֹת סְדוֹם, כָּפַפְנוּ עַצְמֵנוּ.

הֶחֱרַשְׁנוּ לְנֹכַח שְׁחִיתוּת דַּרְכָּם שֶׁל מַנְהִיגֵינוּ.

וְכִי יָכֹלְנוּ לִרְחֹק מֵהֶם?

שְׁאֵלָה עַתִּיקָה הִיא מִימוֹת עוֹלָם -

הַאֶפְשָׁר לְבָעֵר אֶת הָרָע

מִבְּלִי לְהַבְעִיר אֶת שׁוּלֵי הַטּוֹב"?

רָחַקְתִּי מֵאֵשֶׁת לוֹט,

וּשְׁאֵלָתָהּ נָוֹתְרָה תְּלוּיָה בַּאֲוִיר הַמִּדְבָּר.

כָּעֵת,

בְּדַרְכִּי הָאֲרֻכָּה הַבַּיְתָה,

חַשְׁתִּי עַצְמִי כִּנְצִיב מֶלַח.

Discussing the War, Karen Alkalay-Gut

Sometimes I go down to Sodom

to talk to Lot’s Wife

where she looks out at the Dead Sea.

A solid block, she doesn’t usually respond, 

but sometimes in the summer she sheds a salty tear, 

“We must always look back,” she mutters one night, 

As I sit with her, cooling down 

from the double-bind passion she endures. 

“Nothing is as questionable as the punishment 

of an entire population for the malevolence of their leaders. 

whether the population is just following them  

to survive, or sharing their leaders’ evil.”  

“We ladies in Sodom didn’t have a say 

in those perversions of their menfolk, 

but how could we separate from them?  

The big question is – can you stop evil 

without harming the good?”

I leave her like that,

 frozen in her weeping, 

and know 

on the long trip home, 

that I too have become salt.