על ספרו של אמיר אור-לי: מבוסס על סיפור אמיתי

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

הוצאת איפאבליש

על ספרו של אמיר אור-לי, מבוסס על סיפור אמיתי, הוצאת איפאבליש 2022

פָנָאטיות דתית או קנאות דתית, הוא מושג המתאר מצב שבו אדם מחזיק באמונה דתית קיצונית הרחוקה מאד מהמציאות הנודעת בחושים, המשפיעה על מכלול מחשבותיו ומעשיו, או מאמין בעמדה מיסטית-משיחית דומיננטית באופן כה קיצוני, עד כדי כך שהוא מנסה לסתור כל ביקורת וכל התנגדות כלפיה, או להתעלם ולהדחיק כל סוג של אי-הסכמה, גם אם התנגדות זו מבוססת ומדויקת מבחינה מציאותית ועולה בקנה אחד עם החוק הכתוב, המשפט המקובל, הניסיון האנושי והשכל הישר. צורה זו של קנאות דתית, הקשורה ב'מלחמת גוג ומגוג' או ב'מלחמות השם' על סף 'אתחלתא דגאולה' או קרבת קץ הימים, ידועה לאורך ההיסטוריה כטירוף דתי, שבשמו אנשים הפרו כל חוק ופגעו בכל נורמה אנושית, ושילמו מחיר יקר שכן, במקרים רבים הביאה הקנאות הדתית-משיחית למשברים חברתיים קשים, לפילוג פוליטי, לאלימות ולמלחמה.

ההגדרה במילון האנגלי Online Etymology Dictionary לערך פנאטי, מזהה באופן חד משמעי את הפנאטיות עם טירוף דתי הקשור במקורו במקדש [פאנום, ביוונית] ובאדם אחוז התלהבות קדושה הרואה את עצמו כמי שאלוהים מדבר בו.

Fanatic (n.), "insane person," from Latin fanaticus "mad, enthusiastic, inspired by a god," also "furious, mad," originally, "pertaining to a temple," from fanum "temple, shrine, consecrated place," related to festus "festive" (see feast (n.)). Meaning "zealous person, person affected by enthusiasm" is from 1640s. As an adjective, in English, 1530s, "furious;" meaning, "characterized by excessive enthusiasm," especially in religion ..

ספרו של אמיר אור-לי, "מבוסס על סיפור אמיתי" (עורכות: ד"ר רחל עזוז, ד"ר איה מרבך), הוא ספר מעניין עד מאוד, המספר על סכנת הפנאטיות ומאיר את מהותה של הקנאות ואת הטירוף הדתי הכרוך בה, שמחברו מצליח לספר סיפור מרתק, מושך לב מדויק ומשכנע על נושא מורכב ורגיש המשפיע על חיינו. המחבר מבאר את הרקע ואת הדרך שבה אנשים מן השורה הופכים לקנאים דתיים נלהבים וקיצוניים, "נאמני המקדש" ו"חיילים בצבא השם", המאמינים בכל לבם שאלוהים עובד בשירותם, בכל הנוגע לקידום הגאולה השלמה בארץ ישראל השלמה, והם עובדים בשירותו, בשם השאיפה לקרב את ביאת המשיח, לכונן את מלכות אלוהים, להקים תיאוקרטיה מלוכנית במקום הדמוקרטיה הליברלית, או לכונן מדינת הלכה פונדמנטליסטית שתונהג בידי מלך מבית דוד. במרכזה של תיאוקרטיה מלוכנית משיחית זו, יעמוד בית המקדש השלישי, על הר ציון המקראי, הוא הר הבית שעליו בנויה כיפת הסלע, ועליו עתיד לעמוד במקומה, בית הבחירה, שעם השלמתו נותר רק להשמיד את עמלק לפני הגאולה השלמה, כמפורט בספרו של הרמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים א א. המטרה של 'צבאות השם' המשיחיים, הטורחים בקירוב הגאולה במקומנו ובזמננו, היא להחליף את הדמוקרטיה במלוכה, להחיל את חוק התורה במדינת ההלכה, ולהחליף את בית המשפט המקובל במשפט הסנהדרין. לשם השגת מטרות אלה, הקשורות בגאולה המשיחית, חוגים משיחיים-מקדשיים שונים, מכשירים מזה יובל שנים, את פריעת החוק החילוני ואת חיוניותו של הטרור הדתי, ככלי להפלת ממשלת ישראל הדמוקרטית לשם החלפתה במדינת הלכה מלוכנית תיאוקרטית.

אור-לי, מעמיק להתבונן על שורשי המציאות המשוסעת שכולנו חיים בה, שהנהגתה, בחלקה הגדול, איננה מבחינה בין העבר המקראי ההיסטורי או הספרותי לבין ההווה המוגבל בגבולות האפשר והסביר, אינה מבחינה בין מלכות בית דוד מימי קדם לממשלה אזרחית במדינה יהודית דמוקרטית בת זמננו, ואיננה מבחינה בין הסיפור המקראי על בית הבחירה על הר ציון מלפני שלושת אלפים שנה, לבין ההוויה המציאותית של כיפת הסלע המוסלמית, ברחבת המסגדים, הניצבת שם מסוף המאה השביעית לספירה. הנהגה משיחית זו גם איננה מבחינה בין קנאות דתית קיצונית המיוסדת על עליונות יהודית, לבין גבולות פוליטיים ריאליים של מדינה דמוקרטית-ליברלית שחיים בה שני עמים במתיחות רבה, מדינה של כובשים ונכבשים, משום שאיננה מבחינה כלל וכלל בין דמיון למציאות ובין ספרות להיסטוריה.

הספר מתאר בבהירות את עולמה של קבוצה המערבבת בין עבר משיחי-מלכותי-מקדשי-גאולי, פונדמנטליסטי, קנאי, חזיוני, אלים וטרוריסטי, למציאות פוליטית מתוחה עד מאוד, הניכרת ביחסי עוינות בין שומרי מצוות לאומניים משיחיים, המאמינים בעליונות יהודית, ובטוחים מאז מלחמת 1967 וחודשי ההמתנה שקדמו לה, שהם נמצאים בעידן "אתחלתא דגאולה", לבין ישראלים חופשיים, חילוניים, ציוניים, שבאו ארצה כעולים וחלוצים, כפליטים וכמהגרים, מארצות רבות בעולם, כדי למצוא מקלט מחיי מיעוט נרדף שקיומו נתון בסכנה, וכדי לבנות את הארץ ולהיבנות בה. הם קמו ועלו לארץ, כל אחד עם תקוותיו וחלומותיו, זיכרונותיו ונסיבות חייו, מרצונם או בעל כורחם, כדי לחיות במדינת היהודים, בדמוקרטיה המבטיחה לאזרחיה שייכות לאומית המבוססת על שיתוף הגורל היהודי, על שוויון זכויות אזרחי, על חירות דעת וחופש ביטוי. חלקם נולדו בה כאנשים חופשיים משלטון ההלכה, המתנערים מהמיתוס הדתי-משיחי ומתקוות גאולה בידי שמים, ורוצים לחיות כבני חורין אינדיבידואליים במדינה דמוקרטית ליברלית הנשלטת בידי אנשים חופשיים. לציבור זה אין כל חפץ במיתוס המשיחי שנוצר בעבר הטראגי בעקבות החורבן והגלות, הסבל והייסורים, הפחד והחולשה של הנודדים, המגורשים והגולים חסרי האונים במהלך אלפי שנים, שכן הוא מבקש לחיות בהווה הציוני החילוני ריבוני במדינת ישראל היהודית-דמוקרטית ליברלית-הומניטרית, כאזרח של מדינה דוברת עברית, המאמינה באדם החי, הלומד ויוצר, העובד ומתפרנס, בארץ המוחשית החופשית, ולא מאמינה בגאולה אלוהית או בגואל משיחי משמים. רוב ציבור העולים והצברים ילידי הארץ מעדיף לחיות בהווה ובעתיד של המדינה בגבולותיה החוקיים, על כל מגבלותיה ואתגריה, ולא בעבר המקראי המשיחי הגנוז בטקסט המקודש, המפעיל את ההווה המדומיין של 'אתחלתא דגאולה', הקשור באלוהים ובמשיח, במקדש ובשכינה, בחורבן, בגלות ובגאולה.

הפעלת מיתוס הגאולה - שכולו תמיד היה מבוסס על חזיונות מיסטיים על היסטוריים, המתקיימים במישור הספרותי-שירי של תורת הסוד או בסיפורי המדרש והקבלה, כמענה שמימי משיחי רב-עוצמה, לחולשה, לגלות, לחורבן ואבדן ריבונות - מנקודת מוצא של עוצמה יהודית במדינה ריבונית בעלת צבא יהודי רב כוח, מדינה המחומשת בנשק אטומי, מבלי להיות מודעים לגודל האבסורד שבהפיכת מיתוס החולשה המשיחי (המשיח הבוכה, הכלוא והמצורע, האסור בכבלים ושוחר הנקם בהורגיהם של מקדשי השם), לאתוס פוליטי של גבורה חתרנית של פורעי חוק, המחבלים בריבונות של מדינת ישראל הדמוקרטית, העוסקים בנקמה מעשה ידי אדם, כנגד אלה שלא עשו להם כל רע –היא מהות הטרגדיה המאפילה על כל סדרי חיינו ומשבשת אותם עד בלי די.

אמיר אור-לי בחר לספר את סיפורו הבלתי צפוי על צמיחתו של אתוס פוליטי זה, כהמשך סיפור חייהם של כמה מגיבורי "עת הזמיר", (עם עובד 1987), ספרו פורץ הדרך של הסופר הירושלמי חיים באר, המספר את סיפורו של הרב הצבאי נתן מבצר (נוסקה קֶלֶר בן להורים גמדים יוצאי שואה משכונת גאולה בירושלים) ברבנות הצבאית בתל-אביב יפו, ההופך מאחראי דת ומסורת שולי, המופקד על סיפוק צרכיהם של חיילים שומרי מצוות, למנהיג הלאומנות הדתית המשיחית-מקדשית הסהרורית, בעקבות תקופת ההמתנה במלחמת ששת הימים, שהצמיחה גילויים משיחיים ב'מרכז הרב', של ישיבת הרב צבי יהודה קוק ובחוגי 'גוש אמונים' שצמחו שם. עוד בחר המחבר לספר את המשך סיפורם של גיבורי "משיח אכזר", (כנרת, זמורה, דביר 2020), ספרם של כרמי גילון, שנכתב בידי מי שהיה ראש השב"כ שבתקופתו נחשפה המחתרת היהודית שתכננה לפוצץ את המסגדים על הר הבית בשנת 1984, ובידי שותפו הסופר והעיתונאי, יוסף שביט.

הספר החדש, שכותרתו הסוגסטיבית היא: "מבוסס על סיפור אמיתי", ועל כריכתו הכחולה צילום של דגל ישראל הקרוע מתנופף ברוח העוועים המשיחית על גלי הלאומנות הדתית, בעצתו של הצלם המחונן, ברוך גיאן, ממשיך את סיפורו של הרב נתן מבצר, מ'עת הזמיר' הזכור לרע כחדל אישים גס-רוח, תככן, אופורטוניסט, נוכל וראוותן מהרבנות הצבאית, ערב מלחמת ששת הימים בשנת 1967, השש לכבוש את הר הבית עליו עומדת כיפת הסלע, בכל מחיר, גם במחיר חיי אדם, לא שלו, ומספר על המשך קורותיו עד מלחמת יום הכיפורים 1973. גם סיפורם של זיסר ורובי, שני הקברנים החרדים הכפופים לרב מבצר, הזכורים לטוב, כאוחזים בגישה מפוכחת, אירונית ומסתייגת כלפי צמיחת הלאומנות הדתית-משיחית, בספרו של באר, שהיה הספר הראשון שתיאר את המעבר המפתיע של צעירי החוגים הדחויים והשוליים של הציונות הדתית שלפני 1967 שגדלו בעוני ודלות, ובתחושת שוליות וחולשה, בבתיהם של שרידי חרב מהשואה, או בבתי פליטים, עקורים וניצולים בשכונות עוני בירושלים או בתל אביב, למרכז הבמה, עם הכיבוש של השטחים המוחזקים במלחמת ששת הימים, מסופר עד להשתתפותם כקברנים במלחמת יום הכיפורים.

מספרם של כרמי גילון ויוסף שביט 'משיח אכזר', לקח המחבר את הגיבורים הספרותיים, הרב נחום ארציאלי ופרופ' יצחק שוורץ, מנהיגי המחתרת היהודית, שניסתה באמצעות פעולות טרור להביא לייסודה של "מלכות הסנהדרין" על חורבותיה של מדינת ישראל. בספרם של גילון ושביט מובאת שיחה בין שני צעירים פנאטיים, מפרי חוק, מחוגי 'נאמני המקדש', המטיבה לתמצת את הקנאות המשיחית ואת הסכנה הכרוכה בה:

"איך, לדעתך, ניתן לזרז את פעמי המשיח מבלי להרוס את כל מה שבנינו כאן?"

"זה הכול עניין של מנהיגות. אם יקום קומץ של אנשים איכותיים בעלי השפעה, שלא יחשוש להפר את החוק החילוני, אפשר יהיה להחיש את התהליך. אני בטוח שהקדוש ברוך הוא יהיה בעזרם."

האמונה בסיוע אלוהי, המובטח לאנשים המפרים את החוק החילוני הריבוני בשם שמים, מאפיינת את כל הקנאים המשיחיים. דברי אנשי המחתרת היהודית המובאים במקורות שונים מעידים על כך.

ספרו של אור-לי, "מבוסס על סיפור אמיתי", מתאר בטון מינורי, ביוגרפי, אנושי ורגיש, סיפורי ומדויק, את החברה הלאומנית, דתית, גזענית, משיחית, עבריינית שצמחה בעולם הישיבות בירושלים בחוגי ר׳ צבי יהודה קוק, שנודעו כאנשי 'גוש אמונים', שלדברי מייסדיו "תכליתו - הגאולה השלימה לעם ישראל ולעולם כולו", ובקרבם של תלמידים שהיו ילדיהם של מפוני גוש עציון, יתומי מחלמת סיני, ובוגרי תנועת בני עקיבא, מהרגע שלשון ׳אתחלתא דגאולה׳ ו׳המשיח העומד מאחרי כתלנו׳ ורעיונות בדבר בניין מחודש של בית הבחירה על הר הבית, חידוש עבודת הקודש של הכוהנים והלוויים, וחידוש מלכות בית דוד, החלו להתגבש, להתנסח ולצבור תאוצה בעקבות מלחמת ששת הימים בשנת 1967.

בעקבות הטראומה הלאומית הקשה של מלחמת יום הכיפורים ואלפי הרוגיה, בשנת 1973 והלם הקרב שרבים לקו בו בעקבות המפגש האלים, המזוויע והבלתי מתווך, עם גוויות אלפי ההרוגים והמופצצים, לצד המפגש הטראומטי עם הפצועים קשה, קטועי הגפיים, פגועי הראש והנכים בכל חלקי גופם, בין שלל המראות הקשים והחוויות האיומות של מלחמת יום הכיפורים, התעצמו תקוות הגאולה המשיחית והתגלגלו מדיבורים למעשים וממחשבות מיסטיות להפרת חוק מכוונת.

הלשון המשיחית-מקדשית, המעוגנת במסורת המיסטית וההלכתית כאחד, שנולדה מתוך החורבן והמשבר (המשיח נולד כידוע בתשעה באב, יום חורבן המקדש הראשון והשני), ומתועדת בספרות ההיכלות במדרשים על מגילת איכה ובכתבי חכמים במסכת סנהדרין, ומתועדת במשנה תורה לרמב"ם ובספרות הזוהר ובכתבי קבלה נוספים, פטרה את עצמה מכל גבולות הסבירות, ההיגיון, הניסיון והשכל הישר (תחיית המתים ומקדש מן השמים בעקבות נקמה איומה בגויים, בידי המשיח המנציח את זכרם של כל מקדשי השם, ששמם רקום בדם על גלימתו הנודעת בשם 'פורפירא', (מיוונית porphyry, סגול או ארגמן, בהשאלה גלימת ארגמן מלכותית, סמל המלכות בעת העתיקה ובעולם הביזנטי], ומעיד על שמותיהם של כל הרוצחים וההורגים את מקדשי השם הרשומים על קירות 'היכל קן ציפור', שם יושב המשיח עד לעת הנקמה והגאולה, הם רק חלק קטן ממרכיבי המיתוס המשיחי). הלך הרוח המשיחי של 'אתחלתא דגאולה', בעקבות חורבן או אסון, קידוש השם או מלחמת גוג ומגוג, אשר שב והתחייה כל פעם מחדש בעקבות טראומות היסטוריות, אסונות ומלחמות גדולות, פטר את המאמינים בו מכל נורמה, דת ודין, חוק ומשפט בשעה שנטלו על עצמם לסייע בהחשת הגאולה השלמה. כך גם בעקבות הטראומות הטראגיות הכרוכות במלחמות ישראל בכלל, ובמלחמת יום הכיפורים בפרט, הלשון המשיחית הניעה צעירים נלהבים מאמינים בחזון המשיחי ובישועה משמים, חלקם הלומי קרב ופגועי נפש, לפעול בכל דרך, כולל דרכים לא חוקיות בעליל, הפוגעות בריבונות המדינה ובחוקיה, כדי לקדם את בוא הגאולה ואת חידוש עבודת הקודש בבית הבחירה, שיבנה על הר הבית, 'במהרה בימינו', לדבריהם, במקום כיפת הסלע.

אור-לי מתאר בספרו, מבוסס על סיפור אמיתי, המוקדש לתיאור כמה דורות במשפחה אחת, שיש בה אלמנות ויתומים, את ראשיתו של מהלך זה, המתרחש בישיבת מרכז הרב בקריית משה בירושלים, בקיץ 1975, בין הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים, ששמו יוסף חיים, שגדל כיתום במשפחה ממשפחות מפוני גוש עציון, לבין שני חברים ללימודים מימי הפנימיה הדתית, המצטיינים בלימודיהם ועתידים להפוך לראשי ישיבות בישיבות הקו, השבים ונפגשים בישיבת מרכז הרב:

. ׳אתה תהיה החברותא שלנו' הזמין אותו נחום, 'נחזור לימים של הפנימיה'. ..'אתה רואה את שני החבר'ה שם׳? הצביע על שולחן קרוב. ׳אלה יהודה ונתן. לידם׳, הצביע על זוג נוסף, ׳חגי ומשה. ויש עוד. כולנו חבורה של ״נאמני המקדש״. אנחנו מאמינים שבקרוב ייעלמו השיקוצים המוסלמים מהר הבית. אנחנו רוצים להיות מוכנים עם הידע, החומרים והכלים, כדי שנוכל להתחיל במלאכה מיד כשזה יתרחש׳.

הם לא גילו לו כיצד לדעתם ״ייעלמו״ המסגדים מהר הבית. חברי הקבוצה הזאת, שלימים תתכנה ״המחתרת היהודית״, כבר התחילו לאגור חומרי נפץ שגנבו מהצבא, וערכו תכניות מפורטות כיצד יניחו אותם כך שהנזק יהיה בלתי הפיך". ["מבוסס על סיפור אמיתי", עמ' 207-206]

בחוגי נאמני המקדש התבססה הטענה שהגאולה השמימית מותנית בכמה שלבים: בגאולת הר הבית וטיהורו מהמסגדים העומדים עליו (ראו הסיפור "במהרה בימינו", בספרו של אל"מ זאב רז, בחזרה מהירח, (הקיבוץ המאוחד 2019) וספרם של גילון ושביט, משיח אכזר ( כנרת, זמורה, דביר 2020), בגאולת ארץ ישראל השלמה, באמונה כי יישוב הארץ כולה מהווה חלק מתהליך הגאולה, ובהרחבת מפעל ההתנחלות הבלתי חוקית בשטחים הכבושים שיסופחו למדינת ישראל, המותנה מצדו בהחלפת הדמוקרטיה בתיאוקרטיה מלוכנית, במחיקת מגילת העצמאות המבטיחה חירות ושוויון לכל תושבי הארץ, ובהחלת משטר אפרטהייד דיכוי וכיבוש על התושבים הפלסטינים ודיקטטורה צבאית ישראלית בשטחים הכבושים.

המעבר מתקוות משיחיות, שהפכו מאגדה אפוקליפטית על נקמה בגויים ובשיקוציהם בקץ הימים, המפורטת בספרות ההיכלות, במדרשי הגאולה, בספר הזוהר וב"ספר המפואר" של שלמה מלכו, (שמת על קידוש השם בשנת 1532 במנטובה שבאיטליה משום שהתגייר בשעה שחזר בו מחיים כנוצרי אנוס בחצר מלך פורטוגל, ושב לזהותו היהודית, חטא שעונשו בעולם הקתולי היה מוות בשריפה על המוקד), לתכניות פעולה מחתרתיות במדינת ישראל הריבונית, או המעבר מאגדות ותקוות וחזיונות משיחיים של מובסים ונרדפים, גולים, נודדים ומגורשים חסרי ארץ, חסרי כוח ונטולי הגנה, שסירבו להסכין עם שרירותה של ההיסטוריה ועם הסופיות הנחרצת של גזר דינה, מחורבן ירושלים ואילך, בימי מרד בר כוכבא, וראו בחזון המשיחי עוגן של תקווה והבטחה אלוהית, והאמינו שהכול יכול להיות אחרת - למציאות דתית-פוליטית-חברתית-משיחית במדינה יהודית דמוקרטית חילונית ריבונית, בעלת עוצמה צבאית, היה חתום מראשיתו בחותם ההזיה, הטירוף והאסון, הנסמכים על וודאות בשותפות אלוהית בתכניות אנושיות משיחיות, שכן ניסה להניע ולהתניע בידי בני אדם, בארץ, את התהליך המשיחי, שמסור היה מאז ומתמיד רק בידי שמים.

ההתנגשות בין העבר להווה, או ההתנגשות בין הדת המשיחית-מקדשית-הלכתית-לאומנית-גזענית, החותרת מתחת לריבונות המדינה, ומפרה את החוק החילוני, לבין הדמוקרטיה הליברלית הומניטרית, שהוגדרה במגילת העצמאות כעמדתה החוקית של מדינת ישראל הריבונית, שהבטיחה שוויון וחירות לכל תושבי הארץ, החלה ברגע שבו קבוצה דתית משיחית של 'נאמני המקדש' מחוגי גוש אמונים וישיבת הרב קוק, החליטה לפטור את עצמה מכל חוק ולזלזל בריבונותה של המדינה וסמכות מנהיגיה, ולהתנחל על דעת עצמה ברחבי השטחים הכבושים (שהוגדרו כשטחים בתפישה לוחמתית המוחזקים בידי צבא ההגנה לישראל עד לכריתת הסכם שלום) ללא התר חוקי. ניסיונות התנחלות חוזרים ונשנים בשומרון, בניגוד לחוק וללא רשות הרשויות הרלבנטיות, החלו מקיץ 1974 ואילך.

ההיסטוריון הדגול של יהדות אשכנז, פרופ' יעקב כ"ץ (1998-1904), יהודי שומר מצוות, בעל "מסורת ומשבר", כתב בקיץ 1974 על 'גוש אמונים' שהתנחל בשומרון, בעזות מצח, בניגוד להחלטת הממשלה, במכתב למערכת 'הארץ', דברים נחרצים:

"ההולך להתנחל בשומרון מחייב במעשיו את מדינת ישראל כולה. אם להמשיל משל על המתנחלים, המשל הוא בספינה המיטלטלת בסערה שמקצת היושבים בה סומכים על דברי נביא שביניהם כי הצלת הספינה היא בהתרכזות הנוסעים בפינה זו, כשרב החובל אומר שעליהם להתרכז בפינה אחרת.

שום הכרה דתית ושום התלהבות לא תועיל לקבוצה זו, ואם לא יצייתו לפקודת רב החובל אין דינם מוטל בספק. יש מושג בהלכה היהודית שחל על התנהגות כזו. המסרב נקרא רודף. דינו של רודף מפורש במשנה במסכת סנהדרין ומוטב לא לפרש מה הוא".

(מכתב למערכת 'הארץ', 8 אוגוסט 1974).

ואם לא היה די בפריעת חוק עזת מצח זו, שנודעה בשם ההתנחלות הבלתי חוקית, החותרת תחת ריבונותה של המדינה, הרי שחוגים משיחיים מתנחלים אלה, החליטו לקחת את החוק לידיהם ולנקום בערבים הפלסטינים, לנהוג בבריונות ובאלימות בתושבים הערבים שעל אדמותיהם התנחלו בשם מצוות השמדת עמלק. עוד בחרו באיוולתם, בקנאותם ובבריונותם לטפח עליונות יהודית, במחיר דיכוי, גזל ונישול של הנכבשים הפלסטינים, המפריעים לבוא הגאולה השלמה. בישיבות הקו בשטחים הכבושים נלמדו תורות משיחיות ונכתבו ספרי עיון והלכה ברוח זו כגון 'תורת המלך' או 'ברוך הגבר' או 'קומי אורי', ובמאחזים הלא חוקיים, קנאים פורעי החוק הוציאו את הדברים הכתובים מהכוח אל הפועל. הם עשו זאת בשמה של אמונה משיחית דתית פנאטית, לאומנית גזענית, שהובילה לתופעות קשות של התרחקות מהמציאות הממשית, השפויה על פי דרכה, והתקרבות גדלה והולכת לעולם שאין בו שום חוקים ושום נורמות, שום גבולות ושום מעצורים.

ספרו של אמיר אור-לי מתחיל בחודש מאי, סמוך ליום העצמאות 1967, ערב מלחמת ששת הימים ומסתיים בארבעה בנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, ביום בו נרצח ראש הממשלה שהעז להוביל את תהליך השלום, אחרי שרבנים הוציאו עליו 'דין רודף' וערכו טקסי 'פולסא דנורא' נגדו, כדי להבטיח את מותו. אולם לספר העוסק בעשורים שבין 1967 ל-1995 שבהם ההזיות המשיחיות על "אתחלתא דגאולה" החריבו את מדינת ישראל הדמוקרטית החילונית, קודם פרולוג המתאר את ירושלים החרבה שהקנאים המשיחיים הציתו את מחסני המזון שלה וגזרו רעב על תושביה, ברגע היסטורי שבו הקנאות המשיחית ההזויה החריבה את ירושלים ואת כל ארץ ישראל, בשנת שבעים ושלוש לספירה, מתוך אמונה ש:"ישועת השם כהרף עין. את תראי שכאן בירושלים הכל יהיה שונה. כאן אלוהים יהיה חייב להגן על ביתו" [אור-לי, מבוסס על סיפור אמתי, עמ' 15] הספר מסתיים בתיאור מעשי הזוועה של פורעי חוק אלימים, בני דור ההמשך של 'גוש אמונים', ילדים שנולדו להורים שחוו את טראומת פינוי חבל ימית בשנת 1982, כשההורים שהתבצרו כחברי תנועת 'גוש אמונים' על גג אחד הבתים בעיר ימית, נאבקו באלימות נגד החיילים שבאו לפנותם בפקודת הממשלה, שהחליטה על הפינוי במסגרת שינוי הגבול של מדינת ישראל ומסירת השליטה על כל סיני וחבל ימית כולו לידי מצרים, כחלק מהסכם השלום בין ישראל למצרים - קראו לילדיהם בשמות , כגון אלנקם, שהטיבו לבטא את אי הסכמתם עם החלטת הממשלה ואת תקוותיהם לנקום.

אלנקם, נין ונכד למפוני כפר עציון ולמגיניה שנרצחו, נכד לחללי צה"ל ובן למפוני ימית, וחבריו מ'נוער הגבעות' האלים, שנקרא בפי רבים בשם 'נוער הזוועות', המתמחים במעשי טרור ונקמה המכונים בשם 'תג מחיר', בנוסח שריפת משפחת דווהבשא מכפר דומא, מתוארים בפרק האחרון. הספר מסתיים באפילוג בן עמוד אחד, המתאר את סופה של הקנאות המשיחית של אליעזר בן יאיר וחבריו, במצדה הבוערת בלהבות, המאירות על גוויות עשרות מתאבדיה.

עולמו של אלנקם וחבריו, הכותבים על הקירות 'משיח' ו'נקמה', בשעה שהם מחללים ושורפים מסגדים וכנסיות, ובשעה שהם מציתים בתים פלסטינאים על יושביהם ומבעירים שדות חיטה לפני קציר או כורתים עצי זית עתיקים וממררים את חיי הנכבשים בכל דרך, יונק מתפישת עולם המאמינה בעליונות יהודית ובשנאת הגויים, והמדברת בזכות נקמה בפוגעים, הנפרשת בכתבי הרבנים של המתנחלים, הקושרת בין נקמה לגאולה ובין טרור למהפכה משיחית.

בספר "קומי אורי" (2006) שנכתב לאחר תכנית ההתנתקות, כתב הרב יצחק גינזבורג מיצהר על מדינת ישראל כעל מלכות הזדון:

"יש לעקר את הרוח הציונית (...) את בית המשפט עלינו לשבר (...) את הממשלה — ממשלת שמאל או ימין — עלינו למגר". ראוי לציין שהמלים "מלכות זדון" והפעלים לעקר, לשבר ולמגר לקוחים מ"ברכת המינים" בתפילת שמונה עשרה, המופנית נגד אויבי ישראל ושונאיו, המסכנים את קיומו, מבית ומחוץ.

במבוא ל"קומי אורי" כתב העורך, איתיאל גלעדי: "המסקנה העולה מהכול היא אחת: את השלטון הקיים בארץ יש להחליף, ואין מדובר רק בשינויים מינוריים שניתן לעשות מ'בפנים', אלא בשינוי מהותי הדורש את החלפת המערכת כולה".

הרב יצחק גינזבורג מהישיבה ביצהר והרב דב ליאור מישיבת ההסדר בחברון, נתנו הסכמה לספר "תורת המלך", שכתבו בשנת 2009 חבריהם הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור מהישיבה ביצהר, על הלכות הקשורות להריגת גויים. הרב גינזבורג כתב גם את החוברת "ברוך הגבר", להצדקת הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה בשנת 1994: "נקמה אינה נעשית מתוך שיקול של כדאיות, מתוך הבנת התועלת שבה …הנקמה היא תגובה טבעית ספונטאנית, ומובילה אותה תחושה כי עד שלא ימצא הכוח לפגוע במי שפגע בי לא תהיה לי תקומה".

בספרו "צו השעה – טיפול שורש" כתב הרב יצחק גינזבורג ש"לערבי אין זכות קיום בארץ ישראל". ובחוברת "קומי אורי" שנזכרה בקצרה לעיל כתב בהרחבה: "יש לעקר את הרוח הציונית, בעצם ההכרה שהיא עקרה מללדת, שאין היא גורם מפרה ומצמיח חיים בעם ישראל. אדרבה, היא המסרסת והפוגעת בכל צמיחה רוחנית או שאיפה לגאולה אמתית ושלמה. את בית המשפט עלינו לשבר …יש להתמודד עם בית המשפט בשום שכל, תוך הצגה מתמדת של מעלת חוקיה החכמים והנבונים של התורה, לעומת החלטותיו השגויות, הפגומות והנפשעות של בית המשפט". …את הממשלה – ממשלת השמאל או הימין – עלינו למגר.

יש להפיל את הממשלה, ולכשתקום חדשה להפיל גם אותה, וכך הלאה – עד לכינון ממשל תורני בארץ. …החשוב והמשמעותי ביותר היום הוא תיקון 'ותכניע' לכוחות הביטחון. הצבא טוב ביסודו …אלא שיש להכניעו תחת יד הקדושה. הכלי לכך הוא סירוב הפקודה הנוגדת את דעת התורה. האמירה למפקד ולמערכת כולה כי 'אני אוהב אותך, ושמח למלא את הפקודות, אך התורה היא מקור הסמכות העליון, גם שלי וגם שלך' מעמידה באור פשוט ונכון את היחסים הבריאים בין הצבא לתורה …ומגלה את מקור הכוח והסמכות האמתי. הסירוב לא יעקר, ישבר, יפרק וימגר את הצבא (כמו שחוששים רבים) – הוא בסך הכל יעניק לו את קורטוב ההכנעה החסר לו. אם כן , הסירוב רצוי לכתחילה – זהו ערך עיקרי שיוביל את הצבא ואת העם היושב בציון בדרך טובה, שמחה ומאירה יותר".

תפישת "הצדק היהודי", היא תפישת הרב יצחק גינזבורג, רואה בכול ארץ ישראל המקראית נחלת אבות הראויה רק להתנחלות יהודית, כחלק הכרחי מתהליך הגאולה, ורואה בצדק היהודי המוחלט עיקר מקודש, המתעלם מזכויות האדם והאזרח של כל מי שאיננו יהודי.

תפישה גזענית זו המיוסדת על עליונות יהודית, שוללת את אנושיותו של הלא יהודי, לוחמת נגד תפישת "הצדק האוניברסלי", המושתתת על הכלל היהודי "מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך", ועל הנחת היסוד הקובעת שלכל אדם תהיה זכות שווה לחירות הנרחבת ביותר העולה בקנה אחד עם חירות דומה לאחרים. תפישה אוניברסלית זו מושתתת על זכויות היסוד של דעת, אמת וצדק, חירות, שוויון ואחווה. המאמין בערכים אלה חותר לכינון שלום, חירות ושוויון בקרב כל תושבי הארץ, ומוכן תמורתם להחזיר שטחים שנכבשו במלחמת ששת-הימים.

ספרו של אמיר אור-לי, מבוסס על סיפור אמיתי, המספר על חייהם של כמה דורות בני משפחה אחת, מחזיר את קוראיו לכמה מפרשות הדרכים שבהן נקבעה המציאות האבסורדית שאותה אנו חיים היום, כשנציגי 'עוצמה יהודית' - שהזדהו בעברם עם אנשי 'גוש אמונים' ו'נוער הגבעות', עם הרב מאיר כהנא ותנועת 'כך', או עם ברוך גינזבורג שרצח 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה, או עם עברייני 'תג מחיר' שנאשמו והורשעו בתכנון מעשי טרור ובביצועם, וקודם לכן עם אנשי 'המחתרת היהודית' שהורשעו בביצוע מעשי טרור, שכולם רואים את עצמם כחלק מרכזי מתהליך הגאולה, ונראים בידי זולתם כעבריינים דתיים-משיחיים פנאטיים המכשירים את האלימות והנקמה, פריעת החוק והטרור, כאמצעים לגיטימיים להפלת ממשלת ישראל ולהקמת מדינת הלכה שהמקדש, המלוכה, חוק התורה והסנהדרין במרכזה - הפכו לשרי ממשלה ולחברי כנסת היכולים להשפיע בכוח החוק על המציאות הבלתי חוקית שיצרו, במסגרת מאמציהם הבלתי נלאים לחתור תחת ריבונות מדינת ישראל היהודית הדמוקרטית האזרחית והחילונית, ולכונן במקומה מדינת הלכה משיחית שתשלים את הגאולה עם בניין המקדש וחידוש עבודת הקודש, המלכת מלך מבית דוד, כינון הסנהדרין והשמדת עמלק.

*הספר "מבוסס על סיפור אמיתי" אינו נמכר ברשתות הספרים. אפשר להשיג אותו: בפניה ישירה לסופר אמיר אור-לי בווטסאפ 0523806800. בחנות ״רידינג״ ברחוב אלנבי 43 בתל אביב. במתכונת דיגיטלית באתר ״עברית״ ובשבוע הספר בדוכן של הוצאת ״איפבליש״.