יום רביעי, 31 באוקטובר 2018

אני שאול - הרועה שכתר בראשו

חגי קמרט, סופר ומשורר

  Marble Statue of King Saul ~ 1882


הָרוֹעֶה

וַיָהפוֹך לוֹ אֱלֹהִים
לֵב אַחֵר
חֲנִית גִּרְדָּה אֶצְבּעוֹתָיו.
וּבְידוֹ  חֶרֶב פיפיות
בָּה אָחַז
עָלֶיהָ נָפָל .

יום שני, 29 באוקטובר 2018

עתליה

משה שפריר, משורר

פגשתי בכיכר המדינה עלמה צעירה. עתליה שמה. תמהתי על הוריה על שבחרו לקרוא לבתם בשם של הרוצחת המקראית הנוראה הזאת, שכן במסורת היהודית נמנעים מלקרוא לצאצאים בשמות אישים ונשים שליליים המופיעים בסיפורי התנ"ך, כגון: נמרוד, שמעי, דואג, עמרי, יהוא ועתליה.


"וַתָּקָם (עֲתַלְיָה) וַתְּאַבֵּד אֶת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה" (מְלָכִים בּ', י"א, 1)


צְאִי, צְאִי כְּבָר עֲתַלְיָה - אַתְּ אֵשֶׁת-הַדָּמִים, מַלְכַּת הָרֶשַׁע שֶׁמִּדַּעַת,
צְאִי אֶל בֵּית-אֱלוֹהַּ אֶל מוֹתֵךְ, שֶׁכֹּה רָאוּי לָךְ - בַּת-בְּלִיַּעַל וְרוֹצַחַת!
הֲלֹא אֶת קוֹל דְּמֵי נְכָדַיִךְ אָנוּ עוֹד שׁוֹמְעִים, מַמָּשׁ בְּתוֹך נִבְכֵי הַמֹּחַ.
הֵם צוֹעֲקִים אֵלֵינוּ מֵהָאֲדָמָה - עָלֶיהָ אַתְּ פּוֹסַעַת, הַמִּרְשַׁעַת.
מוֹתֵךְ יָבוֹא כָּעֵת עַל חֵטְא גַּבְהוּת-הַלֵּב וְתַאֲוַת-שִׁלְטוֹן וַכֹּחַ.

יום שבת, 27 באוקטובר 2018

פרוייקט גימלאים בבתי ספר תיכוניים בישראל

ד"ר ישראל כץ, איש חינוך



לפני שאתאר את פרוייקט הגימלאים בבתי הספר, אציג את עצמי ואת תפיסתי החינוכית כרקע לפרוייקט הגימלאים שיזמתי ושיתואר בהמשך.

יום שישי, 26 באוקטובר 2018

שני אותות לדורות: וינייטת והאלוהים ניסה

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

אותות לדורות

הוינייטה מתבוננת בפרשת העקידה מזווית הנס, האות, 
לא מן הזווית הקשה מנשא, זווית הניסיון.

אינני יודע איך לקרא את הפסוק "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם" (בראשית כ"ב, א'). תמוה.  אמנם כבר מצינו במקרא שה' כביכול מנסה את המאמינים בו. בדברים י"ג ד' מזהיר הכתוב את הנוהים אחר נביאי שקר המביאים אות המוכיח לכאורה כי לא מליבם הן ניבאים אלא מפי הגבורה " לֹא תִשְׁמַע אֶל-דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל-חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא  כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת- ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם". גם זה לכשעצמו קשה. למרות שהרשות נתונה ביד כל אדם לבחור מעשיו, הכל צפוי, ויודע תעלומות לא יעמיד אדם בניסיון כדי לדעת במה יבחר. אבל אפילו נעבור על פני הקושי הזה,  נפגוש בקושי גדול הימנו.

יום חמישי, 25 באוקטובר 2018

מה ראתה החרב שעליה נפל שאול?

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת וחוקרת ספרות לשון ותרבות


מה ראתה החרב?  

כְּמַרְאָה אֶל פָּנָיו
דָּמְעָה הַחֶרֶב

עִזְרִי לִי,
חַרְבִּי,
לִי-
עִזְרִי.

יום שני, 22 באוקטובר 2018

אפוקליפסה עכשיו: בראשית א, א-ה

חגי קמרט, סופר ומשורר


והטיפו ההרים דם וכל הגבעות תמוגנה.
ועמקים הפכו תהו ואורות הפכו חשך.
ולילות שיטחו אורן על ימים.
אז קראה דארק לחושך יום ולאור קראה היא לילה,
ובלהט החרב המתהפכת גירשה לאדם מגנה מאצל הכרובים.

יום חמישי, 18 באוקטובר 2018

הסיפור הראשון

בלפור חקק, משורר


הסיפור הראשון

אָדָם וְחַוָּה כְּשֶׁיָּצְאוּ מִגַּן עֵדֶן
חָיוּ נְטוּשִׁים בְּשָׂדוֹת אֲחֵרִים
אָדָם וְחַוָּה
סִפְּרוּ לְיַלְדֵיהֶם כָּל מִינֵי סִפּוּרִים.

יום רביעי, 17 באוקטובר 2018

וינייטת אב המון גויים: מהגר האמונה והצדק הראשון

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

אברהם משה ליליין, אברהם 

בדברי ימי ישראל היה ל"ברח לך" הד גדול יותר מאשר ל "לֶךְ-לְךָ".  הקיום היהודי לן בין שתי הקריאות, שציוו על עקירה שהיא לעולם קשה כשאול. תמיד " מֵאַרְצְךָ" בה חיית בשפתה, בדפוסי תרבותה, במנהגיה, באורח חייה, בנאמנותך לחוקיה. עקירה אחת. 'ארצך' זאת שאדם נקרע מעליה, קרעיה מלווים אותה אל הארץ אליה הוא עוקר והם כואבים תמיד ברקמה של הארץ שהעקור נשתל בה. תמיד "וּמִמּוֹלַדְתְּךָ", ממחוזות ילדותך שמראותיה היו בנפשך לתבנית נופו של  העולם לכל ימי חייך. עקירה כואבת נוספת. אדם ונופו אחד הם, מפרידים ביניהם - אדם נעשה זר לנופו והנוף נעשה זר לאדם, והניכר ניבט מכל חלון אפילו ארכו ימי חיי העקור בארצו החדשה הרבה יותר מימי חייו בנוף ילדותו. והעקירה המייסרת מכל, "וּמִבֵּית אָבִיךָ",  מן המקום האחד בעולם שהוא כולו כל כולו רק שלך, בו נולדת לחיקה של אהבת אם האחת שעשתה אותך אהוב לפני אלוהים ואדם, בו עמדה עריסתך ושמעת ממנה שירים המתנגנים מימי עולם בפי אבותיך, בו גדלת על ברכי מוסר אביך ותורת אמך שעיצבו את עמוד שידרתך המוסרית, וממנו, באשר שם אתה הולך, אתה שומע בכל הצמתים של חייך את הקולות ואת השתיקות השומרים אותך מכל רע. אפילו עקירה מארץ הרעה אל ארץ הטובה, אפילו עקירה מגיא צלמוות אל נאות דשא, כל עקירה היא ייסורים. אבל יש עקירה של "לֶךְ-לְךָ". ויש של "ברח לך", וזו של "ברח לך" מאחרת לבא, וכשהיא נשמעת - פעמים הרבה כבר אין לאן לברוח, ואין קץ לייסורים הנוראים שאדם מייסר עצמו על שלא שמע "לֶךְ-לְךָ" כשאפשר היה עדיין ללכת! 

רוביק רוזנטל בריאיון עצמי עמוס בסתירות פנימיות לכבוד צאת ספרו: מדברים בשפת התנ״ך

ד״ר רוביק רוזנטל, בלשן, לשונאי, מילונאי, עיתונאי, סופר, סופר ילדים

רוביק רוזנטל, מדברים בשפת התנ"ך, הוצאת כתר 2018, 402 עמודים

מדברים בשפת התנ״ך, הוצאת כתר
ד״ר רוביק רוזנטל, צילום: אריק סולטן

רוביק רוזנטל, או שמא אקרא לך דוקטור רוביק. פרסמת בימים אלה את הספר "מדברים בשפת התנ"ך". ואני תוהה: האם אנחנו, הישראלים, מדברים בשפת התנ"ך?
ברור שלא. מי מדבר בשפת התנ"ך?

יום שני, 15 באוקטובר 2018

כל חולם - לוחם: הוסיפו נא לחלום

אלי יונה, משורר

הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!
בעלי החלומות

"וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו"  וַיּוֹסֵף לַחְלֹם!
"וַיְקַנְאוּ בּוֹ אֶחָיו"  וַיּוֹסֵף לַחְלֹם!
"וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ"  וַיּוֹסֵף לַחְלֹם! 
"וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה"  וַיּוֹסֵף לַחְלֹם!

כָּל הַיּוֹסֵפִים וְהַיּוֹסֵפוֹת בָּעוֹלָם הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!

יום שישי, 12 באוקטובר 2018

וינייטת השורד החרד: את קשתי נתתי בענן

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

 וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן

כלו המים. יצאו שלוש מאות ושישים ואחת יום אותם עשה נוח בתיבה, ארבעים יום וארבעים לילה של תופת רותחת שעלתה מתהומות ושל אשדות מטר וזוועות וברקים שניתכו ממרום, ומאה וחמישים יום בהם גברו המים, וכמספר הימים האלה בהם נסוגו מעט מעט, ועשרים ואחת ימים של שילוחי העורב והיונה. שלוש מאות ושישים יום של הישרדות פלאית של משפחה גרעינית אחת קטנה, בבדידות אפלה, בשעה שהעולם הנושב כולו, כל חי בו, כל צמח, לבד מעץ הזית האחד על פסגת מוריה, חרב. 

דרכים לחשיפת המסר של השירה המקראית - הבטים צורניים ותכניים

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


מפתח הזהב להבנת שירה מקראית
הנה רשימה של הבטים שמומלץ לתת עליהם את הדעת לצורך פיענוח המסר/ים של שירה מקראית: 

1.   מבנה השירה בשלמותה - עיצוב וארגון. 
תיחום היחידה הספרותית. האם ניתן לגלות בה תבנית-על המגדירה את גבולותיה על פי התוכןשימושי לשון מיוחדים או סמנים צורניים כגון נוסחאות פתיחה / סיום, מסגרת (הסיום ממין הפתיחה), פזמון חוזר, סימטריות מילוליות, אקרוסטיכון, מבנה קונצנטרי (כיאסטי), שרשור. 
2.    הרכבה הפנימי של השירה והיחס שבין חלקיה.

יום חמישי, 11 באוקטובר 2018

מהטלאי הצהוב אל הדגל: מסעה האמנותי של סבינה סעד בין כוכבים וסמלים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

לזכר האומנים שניספו בשואה
סמלים מבטאים באופן תמציתי את עולמם האמוני והרגשי של הדבקים בהם. סמלים רבי עוצמה בהוויה היהודית והישראלית הם סמלי הטלאי הצהוב והמגן-דוד. הזיקות המורכבות ביניהם נחקרות במפעלה האמנותי היחודי של הציירת והפסלת סבינה סעד, ולכך תוקדשנה השורות הבאות
הטלאי הצהוב היה אות קלון שנצטוו היהודים מבני שש ומעלה לשאת על בגדיהם בפקודת הנאצים לצורך זיהויים, השפלתם והדרתם המתדרדרת מזכויות האדם. גודלו היה כאגרוף, צורתו מגן-דוד: כי המגן-דוד זוהה עם היהדות כבר מימי הביניים, צבעיו צהוב עם שחור, כי הצבעים הללו מסמלים במסורת הנוצרית בגידה ומוות (שימוש בצבע הצהוב לסימון יהודים לצורך ביזויים היה קיים לפני כן בארצות האיסלאם) ובמרכזו כתובה מילת ״יהודי״ (Jude) בגופן שנראה כשאול מספרים קדומים, לאותת שלסימון היהודים שורשים עתיקי יומין. עיצוב הטלאי הצהוב לא היה אחיד ובארצות שונות בזמנים שונים הוא הופיע בגיוונים שונים. סימון היהודים בעת החדשה ביוזמת הנאצים, היה חלק מאלומת תהליכים, שהובילה בשלב מאוחר יותר לפתרון הסופי - גירוש היהודים למחנות הריכוז והשמדתם
סבינה סעד, בת לניצולי שואה, מנהלת במשך שנים דיאלוג נוקב עם סמל הטלאי הצהוב, שהפך לאחד מסמליה המובהקים של השואה. מעקב אחר יצירתה השופעת חושף נרטיב היסטורי-אישי שמתחיל באירופה של טרום-השואה ומגיע לתקומת ישראל בארצו. לקישור האומנותי-אידאולוגי שהיא יוצרת בין סמל הכוכב שבטלאי הצהוב לבין סמל המגן-דוד שבדגל ישראל תרם בוודאי גם שמו הגרמני של הטלאי הצהוב, ״כוכב היהודים״ (Judenstern). כי זאת לדעת, סעד מתבטאת לא רק דרך הכלים הקלאסיים של הדימויים החזותיים: צבעים, קומפוזיציות, טקסטורות וחומרים, אלא גם באמצעות זיקות ללשון. חלקן גלויות, ומתבטאות בשיבוץ טקסטים ביצירותיה, וחלקן סמויות, ומתבטאות בזיקות מפתיעות בין הדימויים החזותיים למילים בשפה. תהא זו האיטלקית, שהיא שפת האם שלה, או העברית, שהיא השפה שרכשה לה בארץ. בסגנון מופשט, תמציתי וחד היא מתייחסת לזוועות, באה חשבון עם אומות העולם ששתקו או שיתפו פעולה עם הנאצים, מזהירה מפני האנטישמיות המרימה ראש בימינו, ומצביעה על הטלאי הצהוב הרוחש מתחת לפני השטח בהוויה הישראלית העכשווית

יום שלישי, 9 באוקטובר 2018

חשיפת כתובת חנניה בר דודלוס הנוקבת בשם: ירושלים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית (כתיבה וצילום)


התרגשות גדולה עמדה באוויר. ציפיה דרוכה. עוד רגע קט יוסר הלוט מעל עמוד האבן ותחשף לציבור הכתובת המרגשת. העתונאים הרבים החמושים במצלמות ומכשירי הקלטה, הצטופפו באגף הארכאולוגיה של מוזיאון ישראל. פרופ׳ עדו ברונו, מנכ״ל מוזיאון ישראל, פתח את מסיבת העתונאים ושלח רמזים: הממצא ממוקדם בהקשר הארכאולוגי הנכון - האגף של ירושלים בתקופת בית שני, ומדגיש את המילה ׳ירושלים׳!

דנית לוי מסירה את הלוט
הלוט מוסר ו… נחשף עמוד אבן עגול, עליו כתובת באותיות עבריות 
חנניה בר
דודלוס
מירושלים

יום חמישי, 4 באוקטובר 2018

Children of Israel - אלגוריה

אלי יונה, משורר
תרגום לאנגלית: פרופ׳ איתן מדיני

רוֹצִים לָרִיב? עָשׂוּ זֹאת בַּחוּץ!

Children of Israel - אלגוריה


הַחוּצָה, יְלָדִים, הַחוּצָה!
רוֹצִים לָרִיב? עָשׂוּ זֹאת בַּחוּץ!
גָּעַר הָאָב בִּילָדָיו
וְסָגַר אַחֲרֵיהֶם אֶת הַדֶּלֶת.

יום שני, 1 באוקטובר 2018

שמשון ודלילה בשר ודם

בלפור חקק

שמשון ודלילה בשר ודם  
דְּלִילָה בְּאַהֲבָתָהּ
אָבָק בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ
רְחוֹקָה מִפְּנִינִים
מְשַׁנָּה עִתִּים לְשִׁמְשׁוֹן
מַחְלִיפָה אֶת הַזְּמַנִּים.
גּוֹלֶלֶת אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ
בְּעֵמֶק הָאֵלָה
מְצִיפָה אוֹתוֹ אוֹרָה גְּדוֹלָה.
וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
גּוֹלֶלֶת חֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר
לַעֲרֹף שַׂעֲרוֹתָיו
לְהָבִיא עָלָיו אֲפֵלָה.

האטד וכבשת הרש: לקח פוליטי? מה פתאום

ד"ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

הרוצה לשלוט בעולם  העצים // אין לו צורך בפרי, די לו רק בקוצים. 

הלוך הלכו העצים מפלך אל פלך,// לבחור להם עץ, שיסכים להיות מלך.
"ודאי יש כזה", התעקשו לתומם 
חיפשוהו בלילה, ביקשוהו יומם // אצל אבימלך, גדעון ויותם.
שוחחה  המשלחת עם כל צמח ראוי,//  ומשיח אל שיח פחת הסיכוי.
כי מי שהוא עמוס בכל טוּב// כגון זית וָגפן, תאנה או חרוב
הפנה את גבו ליוזמה בסירוב.
במשל של יותם, אילנות האיכות// סרבו לקבל על עצמם עול מלכות.

אידאל השיוויון בין בני האדם על פי בראשית א

ד“ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


התנ“ך נפתח בתיאור בריאת העולם בשבעה ימים שמסביר את טיבו, תבניתו ותכליתו של העולם. בעולם שורר סדר היררכי והאדם נמצא בפיסגתו. הוא היחיד שעליו שנאמר שהוא נברא בצלם אלהים: ’ויברא אלהים את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם‘ (בראשית א 27); הוא היחיד שאלהים לא רק מברך אותו אלא גם מדבר אליו ישירות: ’ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלוהים‘ (פס‘ 28);הוא היחיד מכל יצורי היבשה  שנתברך בברכת הפריון ומילוי הארץ, ברכה שלא ניתנה לחיות היבשה; וגם תזונה עדיפה ניתנה לו. הצמחיה נבראה כשהיא ממויינת לעשב מזה ולעץ מזה. תזונת האדם נועדה להיות משניהם גם יחד: מן העשב הפשוט ומפרי העץ שהוא משובח יותר. לבעלי החיים, לעומת זאת, ניתן רק ’ירק ירק עשב לאוכלה‘.