באשר תלכי

ד"ר אביבית לוי

צילום: מיקי ארמון-ברק

בַּאֲשֶׁר תֵּלְכִי 

אַחֲרַיִך יֵלְכוּ כָּל כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם

כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.

בְּזֵעַת אַפַּיִם תִּשְׂאִי גַּרְגִּירָיו

וְאֵלָיו תָּשׁוּבִי נִרְדֶּמֶת

כִּבְטֶרֶם הָיִית.

לֹא תָּקִיצִי לִרְאוֹת 

צַלְעֵךְ כְּנֶגְדֵּךְ עוֺמֶדֶת

לַהֲקִימֵך מֵעִצָבוֹן

הספר החיצוני: ינוס וימברוס

ד״ר אריה עמיחי, חוקר מקרא

Balaam e l'angelo, Gustav Jaeger

״משעמדה לו השעה למשה להימלט מחרב פרעה ולברוח, לא דימה כי כסא מלכות מוכן ומזומן לו במקום מפלטו. אבל מאת ה' הייתה זאת. ויהיה בימים ההם, ותפרוץ מלחמה גדולה בין בני כוש ובין בני קדם וארם […] ויהי כצאת מלך כוש למלחמה, ויעזוב את בלעם הקוסם, הוא ושני בניו, ינוס וימברוס, בעיר, לשמור את העיר ואת דלת הארץ״. (גינצבורג, אגדות היהודים, חלק י', קעט).

ינוס וימברוס מתוארים בברית החדשה כאויבים של משה (השנייה אל טימותאוס ג' 8), והם מזוהים עם יוחנא וממרא המוזכרים בתלמוד הבבלי (מנחות פה, ע"א). זיהוי זה מאושש על-ידי שורה בברית דמשק המציינת את "יחנה ואחיהו" שבליעל הקים נגד משה וישראל (ברית דמשק ה 18-19). במדרש ובתרגומים הם נזכרים כחרטומי מצרים או כנעריו של בלעם.

קצה הנעלם: מתוך 'שירי קהלת'

בלפור חקק

Caspar David Friedrich - Wanderer above the sea of fog

קצה הנעלם

הוּא הָלַךְ עַד קְצֵה הָעוֹלָם

עַד הָאֹפֶק שֶׁבּוֹ חָשְׁכָה הַחַמָּה.

הוּא הָלַךְ עַד קְצֵה הָעוֹלָם

לְמָקוֹם שָׁם רָעֲדָה הָאֲדָמָה.

הוּא הָלַךְ עַד קְצֵה הָעוֹלָם

עַד כָּבוּ מוּל עֵינָיו הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים

הוּא הָלַךְ עַד קְצֵה הָעוֹלָם

שָׁם אַחַר הַגֶּשֶׁם שָׁבוּ הֶעָבִים.

וּבִקְצֵה הָעוֹלָם

קָרוֹב לַזְּמַן שֶׁנִּקְבַּע מוֹתוֹ

נֵעוֹר הַיָּשֵׁן מִשְּׁנָתוֹ.

שָבוּעַ אַחַר חַג הַשָּבוּעוֹת

פרופ׳ יוסי גמזו

"וַיְהִי כַּאֲשֶר קָרַב אֶל-הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת

וַיִּחַר-אַף מֹשֶה וַיַּשְלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר."

(שמות לב 19)

עובדים את עגל הזהב
פרסקו מבית הכנסת בדורה אירופוס

שָבוּעַ אַחַר חַג הַשָּבוּעוֹת עוֹד מְנַקֵּר  

בְּלֵב אוֹתָם שֶטֹּהַר מְדִינָה זוֹ 

אִכְפַּת לָהֶם עֲדַיִן וְהַלֵּב הַזֶּה חוֹקֵר 

בְּאֹרַח הִיפּוֹתֵטִי שֶלֹּא גָזוּ 

הַשְלָכוֹתָיו הָאַקְטוּאָלִיּוֹת עַל הַפְּגָעִים

הַמֻּנְחָתִים מַמָּש יוֹם-יוֹם עָלֵינוּ 

מֶה הָיָה גְדוֹל הַנְּבִיאִים הָעִבְרִיִּים 

אוֹמֵר עַל כָּל הַמִּתְרַחֵש אֶצְלֵנוּ.

מנחם הרן חוקר המקרא

דברים שנאמרו על-ידי פרופ' עמנואל טוב מהאוניברסיטה העברית, יו״ר, בערב לזכרו של פרופ' מנחם הרן. האוניברסיטה העברית ז׳ בסיון תשע״ה (25.5.2015)

מנחם הרן תרפ״ה - תשע״ה

משפחת הרן היקרה, עמיתי בחוג למקרא ובאוניברסיטה, קהל נכבד,

לפני מעט יותר מחודש ימים הלך לעולמו חברנו מנחם הרן, פרופסור אמריטוס בחוג למקרא, חתן פרס ישראל וחבר האקדמיה הישראלית למדעים, והוא בן תשעים שנה וארבעה חודשים במותו. הערב, מעט אחרי מועד השלושים, אנו מתכנסים, מוקיריו של פרופסור הרן, תלמידיו ועמיתיו, כדי להתייחד עם זכרו, להעלות זיכרונות, ולהקשיב לשתי הרצאות הקשורות לתחום התמחותו. אנחנו עושים זאת באוניברסיטה העברית, ביתו השני של פרופסור הרן, מקום שעשה בו שישה עשורים או יותר, החל בלימודיו בהר הצופים של פעם, עבור בטרה סנטה וגבעת רם, וכלה בהר הצופים של היום. 

מנחם הרן: דברי הערכה וזכרונות

דברים שנאמרו על-ידי פרופ' אד גרינשטיין מאוניברסיטת בר-אילן בערב לזכרו של פרופ' מנחם הרן. האוניברסיטה העברית ז׳ בסיון תשע״ה (25.5.2015)

מנחם הרן תרפ״ה - תשע״ה

לא זכורה לי הפעם הראשונה שזכיתי לפגוש את מנחם הרן, האיש האדיב והנדיב שדאג למצוא לי בית הארחה אקדמי בירושלים בשנת שבתון בתחילת שנות התשעים וכך סלל את הדרך להצטרפותי לאקדמיה הישראלית. אך ייתכן שזה היה בתחילת שנות השמונים. מנחם הרן, שנסע בדרך כלל עם רעייתו האהובה רעיה, הגיע לניו-יורק, ושם בסמינר התיאולוגי היהודי היינו מתכבדים לערוך לו הרצאה או מפגש עם תלמידים וחוקרים. הוא היה קרוב מאוד לראש החוג למקרא שם, יוחנן מופס היקר, זכרונו לברכה, ואני כמי שעסק בצדדים המנהליים של החוג וששותף בניהול החוג על ידי יוחנן, זכיתי לסדר עבור מנחם, כמו לאורחים נוספים מהארץ, את הביקור אצלנו. מנחם יצר קשר מיוחד איתנו מתוך חברות ומתוך רצונו להפגיש אותנו עם חוקרים צעירים מהארץ שטרם היכרנו. כך למשל על סמך המלצתו של מנחם הבאנו את תלמידתו לשעבר החוקרת נילי שופק לבלות איתנו סמסטר ולהעביר אצלנו קורסים.

גם כל השורות הלבנות: קבלת תורה

יצחק מאיר, משורר סופר והוגה דעות

אני בונה לי במדבר כל יום את סיני

ממנו יורדת תורה.

ואינני לבד. סביב במדבר

בונים הרבה אנשים ונשים

גם הם את סיני ומקבלים בתחתית ההר שבנו

תורה.

שלי -  שלהם, שלהם- שלי,

אותן אותיות דגולות בתגים

אבל שלי מדברות בטעמים שלי עם טעמי אותיות שלהם

ותגיי עם כל התגים כולם,

נחשף קטע מאמת המים שהובילה מים לירושלים בתקופה החשמונאית

קטע מאמת המים התחתונה של ירושלים שהובילה מים לעיר לפני יותר מ2,000 שנה, נחשף לאחרונה בשכונת אום טובא (ליד שכונת הר חומה). האמה התגלתה במהלך עבודות להנחת קו ביוב.

 צילום: אסף פרץ, באדיבות רשות העתיקות

Textbook of Aramaic Ostraca from Idumea, 1: Introduction

Bezalel Porten and Ada Yardeni, Textbook of Aramaic Ostraca from Idumea, Vol. 1 Dossiers 1–10: 401 Commodity Chits, Eisenbrauns, Winona Lake, Indiana 2014,  Pp. liv + 472 + CD 

Eisenbrauns, 2014 

Introduction

Collections and Publications

Some 350 Aramaic ostraca of the Persian and Hellenistic periods have been excavated at 33 sites, from Yokneam in the north to Eilat in the south, with Arad and Beersheba being the main contributors (fig. 1). The largest cache of texts, however, is unprovenanced and has come to be known as “the Idumean ostraca.” These began to see the light of day in 1991. In that year, Robert and Liane Feuer of Woodmere, New York, gave the Israel Museum some 200 pieces, and Lenny Wolfe provided 280 photos to Joseph Naveh. Both collections were published in 1996. The Israel Museum collection was increased by a grant of 8 more pieces from Marilyn Feuer in 1994, and 218 items were published by Andre Lemaire (= L). Still unpublished are 8 more pieces given to the Israel Museum by the Feuers in 1997 and 1 by Dan Barag in 2009 (A7.20a). Of the Lenny Wolfe collection, only 201 photos, considered to be “in a relatively good state of legibility,” were published by Israel Ephʿal and Joseph Naveh (= EN), who had never seen the original pieces. Nonetheless, although the location of all the pieces in the Lemaire publication was known, only 28 of those in Ephʿal and Naveh’s publication could be traced. Two were in the Reuven and Edith Hecht Museum in Haifa (EN97, 201), and there were 3 in the private collection of Arnold Spaer of Jerusalem (EN167–168, 185), acquired by him in 1992, and 23 in the Bible Lands Museum, also in Jerusalem, acquired by Elie Borowski. 

Textbook of Aramaic Ostraca from Idumea, 1: Contents

Bezalel Porten and Ada Yardeni, Textbook of Aramaic Ostraca from Idumea, Vol. 1 Dossiers 1–10: 401 Commodity Chits, Eisenbrauns, Winona Lake, Indiana 2014,  Pp. liv + 472 + CD 

Eisenbrauns, 2014 

Contents

Abbreviations and Select Bibliography    

Introduction  

Explanation of Typographic Conventions  

Grain Equivalencies 

Terminology of Ceramic Descriptions 

Terminology of Palaeographic Descriptions 

Numeration Legend 

ערב לזכרו של פרופסור מנחם הרן

משה

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

משה עולֶה אֶל הָהר     

גוסטב דורה, משה שובר את הלוחות

הָאוִיר מְפוּתל

משה חייב לְהתִיר- 

הָאבנים בּוכות.

הן יודְעות שֶהוא

יְאזְמל אותן.

לְשון אֵש הסְנה מתִירָה 

לְשון אֵש הסְנה מְאסֶרֶת

לְשון אֵש הסְנה מְאזְמֶלֶת

אנֹכִי

לֹא 

לֹא

מֹשה כוֹתֵב

זָכוֹר

כּבֵּד

אהבת נעמי-רות מודל לאהבה לסבית ולהורות אחרת?

עדי אביטל-רוזין, ׳כי אל אשר תלכי אלך׳: הצעה לקריאה מחודשת ביחסי רות ונעמי, עריכה: רחל ניניו, הוצאת אופיר ביכורים, יהוד תשע״ב 2012 

ספרה של עדי אביטל-רוזין

׳כי אל אשר תלכי אלך׳ הוא ספר הביכורים של עדי אביטל-רוזין,

מורה ומשוררת, בעלת תואר שני במסלול המחקרי בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. בפתח ספרה היא שואלת: מי היא רות המואביה, אישה נוכרייה וגיורת, שהוקדשה לה מגילה שלמה בתרבות היהודית? מה יש במעשיה של רות, אשר מצדיק את טביעת חותמה על התרבות היהודית ואת החשבתה לאחת מאמות האומה, מעבר להיותה אמו של עובד, סבו של דוד המלך? מחקרה, היא טוענת, אינו ׳עוד ניתוח הטקסט דרך פריזמה שמרנית הנוחה למתווי תכנית הלימודים בתנ״ך, אלא קריאה חתרנית׳ חדשנית במגילה (עמ׳ 14), שרואה ביחסי רות ונעמי מודל לאהבת נשים לסבית. ׳הורגלנו לחשוב שהקשר האמיתי בין רות לנעמי היה קשר שבין כלה לחמותה. רקמנו במוחנו דמיונות בדבר מראה החיצוני של נעמי כאישה זקנה, באה בימים וחרושת קמטים, בעוד את רות העדפנו לדמיין כאישה צעירה, צחה ונעימת סבר. ליחסי השתיים הוענקה אינטרפרציה אחת: נעמי פורשת את כנפיה על רות, חומלת עליה ונוהגת בה כבבתה. רות, לעומתה, נתפסת כאישה זרה, שאיבדה את דרכה בחזרה אל תרבותה ומבקשת חסות. מסתבר כי הדבר הקל והפשוט ביותר הוא לתת לטקסט המקראי אינטרפרטציה המתאימה לאורח החיים המקובל על בעלי הכוח והשליטה המוסדית… לא כן היא דעתי׳ (עמ׳ 16).

תעלומה בירושלים: מי חשף גת בת 1400 שנה בשכונת נוה יעקב?

צילום: אלכס ויגמן, באדיבות רשות העתיקות

 גת ששימשה לייצור יין לפני 1400 שנה, הופיעה לאחרונה בשכונת נווה יעקב בירושלים. 

תמר סימון, תושבת שכונת נווה יעקוב, יצאה לפני כשבוע עם כלבה, לריצת ערב שגרתית ביער הקהילתי המקיף את השכונה. לפתע היא הבחינה בשרידים עתיקים שהיו בשטח, שלתחושתה נחפרו לאחרונה. היא מיהרה, כמעשה של אזרחות טובה, לדווח על החפירה לפקחי רשות העתיקות, שהגיעו למקום במהירות.

לקראת

יצחק מאיר, משורר סופר והוגה דעות

סבינה סעד, המנורה

הלכתי לתל אביב לחפש את יום ירושלים.

לא מצאתי אותו.

לא מצאתי אותו ברחובות.

לא מצאתי אותו בכיכרות.

לא מצאתי אותו על החוף.

בשוק ראיתי לרגלי דוכן עיתון קרוע

וכתוב בו בכותרת גדולה אדומה

משהו יום ירושלים,

וחיפשתי איפה הוא, ולא מצאתי.

לזכרו של משה גרינברג: מקבץ דברי זכרון

חיים שוורץ: דברי זכרון לפרופ' משה גרינברג
פרופ' ישראל קנוהל: פרופ' משה גרינברג - זכרונותיו של תלמיד
פרופ' מרדכי כוגן: פרופ' משה גרינברג - האיש ודרכו
פרופ' אוריאל סימון: דברי הספד בקבורתו של משה בן שלמה ובתיה גרינברג

משה גרינברג - האיש ודרכו

פרופ' מרדכי כוגן, האוניברסיטה העברית
דברים שנאמרו בערב זיכרון לפרופ‘ משה גרינברג באוניברסיטה העברית בירושלים, ט‘ תמוז תש“ע, 21.6.2010

עברו כבר שלושים יום מאז הסתלקותו מאתנו של משה גרינברג והצער והכאב עדיין גדולים. כמצופה וכראוי התפרסמו כמה סקירות על משה ופועלו בצמוד להודעות על פטירתו. עוד בספר היובל שכובד בו בצאתו לגמלאות נסקרו פרקי חייו ונעשה ניסיון ראשון להעריך את מסכת מחקריו הרחבה. רבים בקהל - בני המשפחה ועמיתים - מכירים את פרטי הביוגרפיה האישית והאקדמית של משה. משום כך העדפתי גישה אחרת. בחרתי לשתף אתכם בדמות האיש כפי שאני זוכר אותה, לעתים בעזרת אנקדוטה או ציטוט מכתביו של משה, שיש בכוחם להמחיש את האיש ודרכו. הייתי בן 20 בלבד, סטודנט שנה ג‘ באוניברסיטה, כששמעתי בפעם הראשונה שיעור אצל משה. מאז עברו 50 שנה. בתחילה היה משה עבורי מורה ומדריך, ולשנים נהייתי עמיתו וידיד המשפחה; אכן היכרות ארוכה וענפה היתה לנו. אינני זוכר את הנושא של אותו שיעור ראשון, אבל ההתרשמות טבועה בי עד היום. היינו חבורה קטנה שלמדה לימודי יהדות בפילדלפיה ונמשכנו אל המרצה הצעיר, שהרשים אותנו בעומק ידיעותיו וברוחב מבטו, שבנוסף לא התנשא והוא נראה כאחד ה“חֶבְרֶה“. באותן שנים היתה חזותו של משה כזו של נער מתבגר ולו בלורית בהירה. למרות גילו הצעיר הוא היה כבר בעל תואר דוקטור ואולי קוּדָם גם לדרגת פרופסור.

בְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ: וינייטה לפרשת בחוקותי

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

כאשר שבו בני הגולה שהגלה נבוכדנצאר לירושלים,

יצחק מאיר

"נֶאֶסְפוּ֩ רָאשֵׁ֨י הָאָב֜וֹת לְכָל־הָעָ֗ם הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם אֶל־עֶזְרָ֖א הַסֹּפֵ֑ר וּלְהַשְׂכִּ֖יל אֶל־ דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה" (נחמיה ח',י"ג). עזרא קרא באוזני הקהל שמילא את רחבת המקדש מבראשית עד לעיני כל ישראל את עיקרי תורת ה'. השיבה אל הארץ העזובה הייתה לשיבה אל התורה הנשכחה. במעמד הזה, בו נשקו  וידויים רוויי דמעה ומספד  על חטאי העבר שקרעו את האומה מארצה ופיזרו אותה בממלכות עוינות לתחושת התעלות ומיצוי שמחת הפדות והחירות והתחדשות התקווה, קיבלו על עצמם שבי ציון לכרות ברית עם חוקת התורה ואמרו יחדיו מפי כוהניהם ולוויהם, "וּבְכָל־זֹ֕את אֲנַ֛חְנוּ כֹּרְתִ֥ים אֲמָנָ֖ה וְכֹתְבִ֑ים, וְעַל֙ הֶֽחָת֔וּם שָׂרֵ֥ינוּ לְוִיֵּ֖נוּ כֹּהֲנֵֽינוּ" (שם,י',א') ועל פי אמנה זאת הצהירו "בְּאָלָ֣ה וּבִשְׁבוּעָ֗ה"  כל החתומים ".... וְֽכָל־הַנִּבְדָּ֞ל מֵעַמֵּ֤י הָאֲרָצוֹת֙ אֶל־ תּוֹרַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים, נְשֵׁיהֶ֖ם, בְּנֵיהֶ֣ם וּבְנֹתֵיהֶ֑ם, כֹּ֖ל יוֹדֵ֥עַ מֵבִֽין.... לָלֶ֙כֶת֙ בְּתוֹרַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר נִתְּנָ֔ה בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־הָֽאֱלֹהִ֑ים וְלִשְׁמ֣וֹר וְלַעֲשׂ֗וֹת אֶת־כָּל־מִצְוֹת֙ יה' אֲדֹנֵ֔ינוּ וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְחֻקָּֽיו" (שם,כ"ט-ל').

קריאת רחוב בירושלים על שם פרופ׳ מאיר וייס

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ביום רביעי, כ״ד באייר תשע״ה (13.5.2015) נערך טקס חנוכת רחוב על שם מאיר וייס בשכונת פסגת זאב בירושלים.

ראש העיר ירושלים, מר ניר ברקת אמר שזו זכות גדולה לבנות את ירושלים, העיר שהיתה במשך דורות משאת נפשו של עמנו, ושאחד מרחובותיה ייקרא על שם איש גדול: איש רבנות ואקדמיה מאוהבי ציון.

עלילת אקהת מתורגמת מאוגריתית בידי שירלי נתן-יולזרי

הוצאת רסלינג

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

עלילת אקהת מתורגמת מאוגריתית בידי שירלי נתן-יולזרי, הוצאת רסלינג, תל אביב 2015

The Aqhat Epic: An Ancient Narrative Poem From Ugarit,  A New Hebrew Translation by Shirly Natan-Yulzary, RESLING Publishing, Tel-Aviv 2015

 "עלילת אקהת״ היא יצירה שהתגלגלה לידינו בצורת שיר כתוב המספר על הגיבור האגדי ַדנַ ִאלֻ ורצח בנו ַא ְק ַהתֻ. היצירה נמצאה בחפירות הארכאולוגיות בתל-ראס שמרה (תל ראש השמיר) שבצפון סוריה, שבו נמצאו שרידי העיר הקדומה אוגרית. אוגרית היתה עיר נמל משגשגת בין המאות ה-15 וה-13 לפנה״ס. בחפירות התל נמצאו טקסטים רבים בשפות רבות ובכתבים שונים, וביניהם ביניהן "עלילת אקהת". היצירה כתובה על גבי שלושה לוחות טין בכתב יתדות אלפביתי. מקובל על רוב החוקרים, שהיקפו של הסיפור היה ארבעה לוחות, כשהלוח הרביעי הכיל את סופו של הסיפור, אך הוא לא השתמר, או שעדיין לא התגלה.

עלילת אקהת האוגריתית / רסלינג

רן הכהן (תרגום, מבוא והערות), כבוד המלכים: האפוס הלאומי האתיופי

ד"ר יונתן בן-דב, אוניברסיטת חיפה

אני שמח להמליץ על הספר: כבוד המלכים: האפוס הלאומי האתיופי (תרגום, מבוא והערות: רן הכהן), הוצאת אוניברסיטת תל אביב תשע"ב.

הוצאת אוניברסיטת תל אביב

ספר זה הוא תרגום ופירוש לאפוס הלאומי האתיופי, הידוע בשמו "כּברה נגֶסת". אתיופיה היא המדינה העתיקה והיציבה ביותר ביבשת אפריקה, ומן התרבויות העתיקות ביותר, המחזיקה ברצף תרבותי ארוך ובלתי מופרע משלהי העת העתיקה ועד ימינו. המיתוס הלאומי של תרבות עתיקה זו מספר כי מלכי אתיופיה הם נצר משלמה המלך, מן הצאצא שנולד לו ולמלכת שבא בעת ביקורה של זו בירושלים.
מנליק, בנו של שלמה, בא לבקר את אביו בירושלים ולראות את גדולתו, ושם העלו יועציו את הרעיון לגנוב את ארון ברית ה' מירושלים ולהביאו לאתיופיה, לעיר הקדושה אקסום. לפי האמונה האתיופית, הארון המקורי שמור עד היום באקסום, וזאת אומרת שכל ההיסטוריה המקראית הסתתרה מאחורי חזות בדויה של השראת שכינה, בעוד השכינה האמיתית נמצאה הרחק דרומה משם. המיתוס נכתב ככל הנראה בימי הביניים, אך הוא משמר מסורות משלהי העת העתיקה, ואין כמוהו כדי להמחיש את הסבך המפותל שנאחזו בו בני הדתות השונות בתקופה סוערת זו.

היום אנחנו חוגגים את ל״ג בעומר

פרופ׳ יוסי גמזו

מדורה

הַיּוֹם אֲנַחְנוּ חוֹגְגִים אֶת לַ"ג בָּעֹמֶר

וּכְמוֹ בְּכָל שָנָה הִדְלַקְנוּ מְדוּרוֹת,

צָרִיךְ לוֹמַר שֶנֹּהַג זֶה סִפֵּק רֹב חֹמֶר

לְמָסָרְתֵּנוּ הַנִּמְשֶכֶת זֶה דוֹרוֹת.

וְאַף כִּי יֵש סְבוּרִים שֶחַג זֶה אֶקְסְקְלוּסִיבִי

רַק לִילָדֵינוּ – גַם רָאוּי וְגַם שָוֶה

לִזְכֹּר שֶצְּעִירֵי אֶתְמוֹל בִּסְפִּיד אַקְטִיבִי

הוֹפְכִים תָּמִיד לִמְבֻגָּרָיו שֶל הַהוֹוֶה.