תעלת ביצור מונומנטלית מתקופת בית ראשון נחשפה בעיר דוד

ארכיאולוגים מרשות העתיקות ומאוניברסיטת תל-אביב גילו בעיר דוד שבגן לאומי סביב חומות ירושלים, תעלת ביצור עצומה בעומק של לפחות תשעה מטרים וברוחב של לא פחות מ-30 מטרים.

 החפיר נועד להגן על העיר העליונה שבה שכנו המקדש והארמון, ולהפריד אותה מהעיר התחתונה.

קטע ממפעל הביצור המונומנטאלי שהגן על מלכי ירושלים.
 צילום: אליהו ינאי, עיר דוד

ביצור עצום ממדים התגלה בחפירות חניון גבעתי בעיר דוד שבגן הלאומי סביב חומות ירושלים. הוא נוצר על ידי חציבה מאסיבית של הסלע – מעין תעלה עצומה שחצצה בין שלוחת עיר דוד לבין הר הבית והעופל. משני צדדיו של החפיר נמצאו מצוקים ניצבים שלא ניתן היה לטפס עליהם. התברר כי מדובר בקו הביצור הצפוני של העיר התחתונה.

לדברי מנהלי החפירה, פרופ' יובל גדות מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באונ' תל אביב וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות, "אין לדעת מתי נחצב החפיר לראשונה, אך ברור שהוא היה בשימוש במשך מאות השנים שבהן הייתה ירושלים בירת ממלכת יהודה – החל מימיו של המלך יאשיהו. במהלך אותן שנים, הוא חצץ בין העיר שהשתרעה על שלוחת עיר דוד מדרום ושימשה למגורים עבור תושבי ירושלים, ובין האקרופוליס – העיר העליונה, שהייתה האזור השלטוני בו שכנו הארמון והמקדש – ועמדה על הר הבית, מצפון".

פרופ' יובל גדות מוסיף: "בעקבות התגלית הדרמטית, חזרנו לחפירות העבר של הארכיאולוגית הבריטית קתלין קניון, שחפרה בעיר דוד בשנות ה-60 של המאה הקודמת, בשטח שנמצא מעט ממזרח לחניון גבעתי היום. הסתבר לנו שקניון הבחינה בכך שהסלע הטבעי משתפל לכיוון צפון, במקום בו היה דווקא צריך באופן טבעי להתרומם. היא חשבה שמדובר בעמק טבעי, אך כעת הסתבר שהיא חשפה את המשכו של החפיר, החצוב כלפי מערב. חיבור שני המקטעים שנחשפו מייצר תעלה עמוקה ורחבה שנמשכת על-פני כ-70 מטרים לפחות, ממערב למזרח״.

ד"ר יפתח שלו מציין כי "מועד החציבה של החפיר אינו ידוע. מפעלי בניה וחציבה כה משמעותיים בירושלים מתוארכים בדרך כלל לתקופת הברונזה התיכונה – לפני כ-3,800 שנה (תחילת האלף ה-2 לפני הספירה). אם החפיר נחצב בתקופה הזו, הרי שהוא נועד לשמור על העיר מצפון - נקודת החולשה היחידה של שלוחת עיר דוד. אנחנו כן יודעים בביטחון שהוא שימש בתקופת בית ראשון וממלכת יהודה (המאה התשיעית לפני הספירה), אז, הוא יצר חיץ ברור בין עיר המגורים שמדרום, לעיר העליונה מצפון".

ירושלים הקדומה נבנתה על גבי שלוחה צרה ותלולה, וממנה התרחבה והתפשטה על פני גבעות וערוצי נחלים שביתרו אותה ליחידות נבדלות והקשו על המעבר מיחידה ליחידה. משום כך, אין זה מפתיע, שרבים ממפעלי הבנייה המלכותיים בירושלים קשורים לצורך לעצב את הטופוגרפיה מחדש. כך למשל, בספר מלכים א', (י"א, כ"ז) מוזכרת פעולה מסוג זה שמבצע המלך שלמה: "שְׁלֹמֹה, בָּנָה אֶת-הַמִּלּוֹא--סָגַר, אֶת-פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו".

כעת מתברר, שלאורך כל תקופת הברזל (ימי הבית הראשון) הייתה העיר מחולקת לפחות לשני חלקים ברורים. כך היה גם בתקופה הפרסית ובתקופה ההלניסטית.