ספרה של שולה אברמסקי, סיפורן של מילים בעלילות יוסף ואנשי ביתו

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כרמל

שולה אברמסקי, גיבורות הצללים ביצירה פסיכולוגיסטית מקראית: סיפורן של מילים בעלילות יוסף ואנשי ביתו, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ז 2017, 231 עמודים 

׳הופעתן המרובה של מילים מסוימות ויחסי הגומלין ביניהן הופכים אותן לדמויות חיות בסיפור ואף לגיבורותיו […] הספר הזה בא לעקוב אחר סיפורן של המילים המספרות. זהו מעקב בלשני ובלשי׳. 

הספר עוסק במבחר מילים מנחות בסיפור יוסף - במשמעותן הגלויה והסמוייה ובתרומתן לעיצוב הדמויות בסיפור עם דגש על חיי הנפש שלהן.

בתחילת הספר ישנו דיון נרחב בתופעת המילים המנחות - מאפייניהן ותפקידיהן. ׳מילה מנחה היא מילה החוזרת בתוך טקסט או בתוך רצף טקסטים או בתוך מסכת טקסטים חזרה רבת משמעות. החזרה הזאת תורמת להבנת המבנה או התוכן של אותה יחידה טקסטואלית. למעשה, מסייעת החזרה ביצירת רובד סמוי לטקסט והיא בעלת משמעות בסבטקסט׳ (עמ׳ 19).

חזרה בעלת משמעות יכולה להישקל מארבע בחינות: כמותית, אסטרטגית, סמנטית וצורנית.

הבחינה הכמותית - מידת שכיחותה של המילה במקרא ביחס לשכיחותה בתוך טקסט נדון. ככל שהמילה החוזרת שכיחה יותר במקרא כך עליה להופיע בצפיפות רבה יותר בטקסט הנדון, ולהפך.

הספר מבחין בין היקרויות חיוביות להיקרויות שליליות של המילה. ההיקרויות החיוביות הן אלה שמתממשות בטקסט וההיקרויות השליליות הן ההעדרויות של המילה בהקשרים שבהם היא מתבקשת.

הבחינה האיסטרטגית - יש משמעות למיקומה של המילה בטקסט. יש יותר משמעות להיקרויותיה במקומות בולטים בטקסט (בפתיחה, בסצינת השיא או בסיום) מאשר להיקרויותיה בהקשרים פחות מרכזיים.

הבחינה הסמנטית - החזרה עשויה להיות של מילים מאותו שורש ואז זה יהיה ׳שורש מנחה׳, או מילים נרדפות או מילים מנוגדות.

הבחינה הצורנית - מילים בעלות דמיון בצליל ובכתיב.

לא כל הבחינות הללו חייבות להתקיים בו זמנית.

למילה המנחה יש חשיבות מבחינת משמעות הטקסט ומבחינת מבנהו. 

את ההבחנות המתודולוגיות הללו מיישמת אברמסקי בסיפור יוסף. היא מנמקת את הבחירה בסיפור יוסף  בכך שהוא אחד מסיפורי המקרא בעלי מספר המילים החוזרות הרב ביותר, ובכך ש׳אולי אין עוד סיפור במקרא שרבים בו כל כך הרבדים כסיפור יוסף ואחיו […] בבסיסו רוחשים ותוססים רבדים סמויים - רובד לפנים מרובד. אחד האמצעים הבולטים והעשירים ביותר ליצירת הרבדים הסמויים הוא השימוש במילים מנחות׳ בכל אופני היקרויותיהן. המילים המנחות משמשות ׳לרמזים, להדגשים, לחזרות ובייחוד למילוי פערים׳ (עמ׳ 207).

המילים המנחות מלכדות את מחזור הסיפורים לסיפור רצוף אחד. הן מעניקות למעשי הדמויות עומק פסיכולוגי. באמצעות קריאות חוזרות ונשנות בסיפור הופכות המילים המנחות משחקניות צללים לשחקניות גלויות ומרכזיות. הן אלה שיוצרות את הסיפור המורכב והן הגיבורות האמיתיות שלו.

ספרה של אברמסקי אינו עוסק במילים המנחות בסיפור יוסף שכבר נדונו במחקר, כמו המילה כסף והשורשים ירד ונכר. הוא גם מוציא מן הדיון מילים שאין להן תחליף, גם  כשהיקרויותיהן בסיפור רבות, כמו המילים אח, בן, אב, חי, מת, עבד, אדון, בור וכותנת והמילים מהשורשים עלי, ירד, הלך, בוא ושוב.

המילים הנדונות בספר הן: נער, שאולה, אין, אחד, עוד, שלום, זאת, רעה, עין, דבר, פה, יד, רגל, בית וארץ, והפעלים: שלח, בוא, שוב, מצא וראי. כל המילים הללו הן פוליסמיות, ׳מה שמעמיק את הרבדים הסמויים בסיפור׳ (עמ׳ 27).

בסיפור יוסף משתלבים זה בזה מעשי האדם והתוכנית האלהית. אברמסקי טוענת שאין זו התכנית האלוהית שגורמת לדמויות בסיפור להתנהג כמו שהן מתנהגות אלא המבנה הפסיכולוגי שלהן. אלהים פועל מאחורי הקלעים בצירופי המקרים ובמזל הטוב והרע. בהגשמת התוכנית האלוהית שבסיפור משתתפת שרשרת ארוכה של שליחים אשר כולם גוייסו אליה ושותפו בה בלי ידיעתם. מן הבחינה הלאומית חופפת על הסיפור התוכנית האלוהית, אבל מן הבחינה האישית והמשפחתית - הטרגדיה של העלמותו של יוסף. היא נמצאת בו ברקע גם אחרי שהתגשמה התוכנית האלוהית (חלקה הראשון שמתואר בספר בראשית).

בסוף הספר יש ארבעה עמודי ביבליוגרפיה ומפתח שמות ועניינים.

קטע מהספר: חלום המלכות השני של יוסף והמיתולוגיה המצרית