ד״ר ישראל כץ, חוקר מקרא ומחנך
מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו?
(בבלי, מסכת ברכות, דף ז ע״א)
מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו?
(בבלי, מסכת ברכות, דף ז ע״א)
 |
|
|
מבוא: על הדידקטיקה של הוראת הספר
ספר איוב נלמד בכיתות הגבוהות של בית-הספר התיכון.[1] לומדים ממנו מבחר פרקים ממחזור הוויכוחים הראשון, מהאוטוביוגרפיה, וממענה האלוהים.
ההצעה שלהלן היא אחת האפשרויות להוראת הספר, אבל… עם תוספת פרקים.
דידקטיקה היא מערכת של אמצעים שונים אשר מטרתה קירוב החומר אל התלמידים והפיכתו לחלק ממהותם. להביא אותם לתהליך של התפשה (אַפֶּרְצֶפְּצִיָה). התפשה היא
מצב תודעתי שבו חומר או מסכת ידיעות חדשות הופכים לחלק בלתי נפרד מהשכלת הלומד. שילוב וצירוף של מערכת המוצגים שבתודעת האדם תוך כדי הארתם והעמקתם. בעיבוד דידקטי ישנה התאמה ומפגש בין שני יסודות: היסוד האובייקטיבי - חומר הלימוד, והיסוד הסובייקטיבי - התלמיד. המחנך עוסק ׳בחומר חי׳ מבחינה פסיכולוגית, וחיים פירושם דינמיקה ללא סוף.
להוראת המקרא מטרות מגוונות, אך המטרה העיקרית לדעתי צריכה להיות המטרה החינוכית - העיסוק בערכים שהם בעלי משמעות לנפשו של התלמיד. פיתוח חייו הפנימיים של האדם, וכלשונו של יוסף שכטר: ״האדם קיים מבחינה פנימית אם משמעות חייו וודאית לו״ [2] . אני רואה בתנ"ך ספר הדרכה בעניין מקומו ותפקידיו של האדם בעולם.
ספר איוב מתאים לתלמידים בגיל ההתבגרות בגלל הביקורת והמרי האופיינים לגיל זה, והרי
ספר איוב הוא ספר הבוחן באופן ביקורתי את הנחות היסוד של יחסי אדם-אלוהים, של מקומו של האדם בעולם, ושל תורת הגמול. ספר איוב גם מעמיד במרכזו אדם המוכה על לא עוול בכפו ועל כן אישיותו מעוררת סימפתיה. אבל מה שמקשה על הוראתו הוא לשונו הקשה, היקפו הגדול של הספר וסוגיית היחס בין ההיגיון הפנימי של כל נאום ונאום והשאלות המרכזיות של הספר בכללותו. התלמיד עלול להתעייף מעצם הידיעה שהוא עומד ללמוד יצירה רבת פרקים שאינו יודע עליה דבר. לכן כדאי לתת לו להציג לפניו מראש את מבנה הספר כולו.
מבנה הספר
א. מעשה איוב - הפרולוג (פרקים א'- ב’)
ב. איוב ורעיו- מחזור הוויכוחים הראשון (פרקים ג' -י”ד)
ג'- קובלנת איוב
ד' - ה' -דברי אליפז
ו'- ז' - תשובת איוב
ח' - דברי בלדד
ט' - י' -תשובת איוב
י”א - דברי צופר
י"ב - י”ד - דברי איוב
ג. איוב מבקש סימפתיה, מתוך מחזור הוויכוחים השני (פרק י"ט, בעיקר פס' 18 - 29; כ”ד)
י"ט 18 - 29 - מטרת כתיבת הספר
כ"ד - הסימפתיה הגדולה של איוב לכול הסובלים באנושות.
כ"ז - הצהרה על דבקותו של איוב בצדקתו ואמונתו שאלוהים ישמעהו לבסוף.
ד. האוטוביוגרפיה של איוב
כ"ט - העבר המאושר
ל' - ההווה האומלל
ל"א - דרכו המוסרית של איוב: רשימת חטאים וחטאים שנזהר מפניהם.
ה. תשובת אלוהים לאיוב (פרקים כ”ח; ל"ח - מ”ב)
כ"ח - על החכמה האלוהית
ל”ח - מ' 5 - נאום ראשון של אלוהים
מ' 6 - מ"ב 6 -נאום שני של אלוהים
מ"ב 7 - מ"ב 17 - חתימת הספר, השלמות.
כדי להתגבר על בעיית ההיקף, יש לאתר ולמיין יחידות רעיוניות החופפות כל נאום ויחידות-תת המרכיבות יחד את הנאום. יש מספר מעגלים, אם נצליח לעשות כך, נוכל לבסס על ממצא כזה דרך הוראה של התקדמות תוך ניצול מה שנלמד בחינת ניצול המסה האפרצפטית של התלמידים. אותו עיקרון בו מובילים את התלמידים מן המוכר והידוע אל החדש הטעון לימוד והכרה.
שאלת המפתח שניתן להציג היא מה ייחודו של כל נאום, במה שונה הנאום הבא מקודמו. מה תורם ומוסיף נאום זה על מה שאמר הדובר הקודם, מה בדברי הנואם הוא בבחינת תגובה והתייחסות לדובר שלפניו. לקיים הבחנה בין תגובות אמוציונליות פולמוסיות לבין תגובות שבוויכוח כלפי הטיעונים.
שאלות יסוד אלה מזמנות פעילות שיש עמה ניתוח, סינתזה, יישום והערכה, ופיתוח שיקול דעת.
החינוך האינטלקטואלי חשוב בהוראת מקרא לא רק מצד תרומת מקצוע זה לפיתוח החשיבה של התלמיד בבית-הספר התיכון אלא חשוב לעצם הצלחתנו לקרב את החומר אל ליבו של התלמיד.
תכני ספר איוב נראים רחוקים מעולמו של התלמיד. מוצא התלמידים הוא מרקע תרבותי שונה. יש גם כאלה הקרובים ליהדות ולהווי היהודי ויש שלא. הבסיס המשותף הוא החשיבה האנושית. חשיבה מעוררת תמיד עניין בתלמיד ומאתגרת אותו. העיסוק המעניין סופו שמביא את התלמיד להתעניין בתכנים, ומתוך שלא בא לשמו - בא לשמו.
רעי איוב - יש להם טיעונים משותפים, אך דרך הביטוי והעוצמה -שונים. אליפז - עדין ועקיף. מסתמך על ניסיונו האישי ועל התגלות אלוהים אליו. בלדד - חריף יותר, מתעלם לחלוטין מטענות איוב: "עד אן תמלל אלה...". מאשים את בני איוב ואת איוב עצמו במישרין.("אם בניך חטאו לו"). הוא מסתמך על דורות קודמים. צופר מכנה לראשונה את איוב בתואר שקרן ומסתמך על החכמה האלוהית. הבחנה במושא (=הכתובת ) של הנאום. מתי מדבר איוב אל הרעים, מתי מדבר איוב על אלוהים ומתי אל אלוהים.
זיהוי עוצמת הטיעון (חריפות רבה בפרק ט' לעומת פרק י'). שינויים בנאומי האוטוביוגרפיה של איוב: פרק כ"ט - העבר המאושר. פרק ל' הווה האומלל, פרק ל"א - ההצהרה על תומנו ומוסריותו של איוב.
החייאת הוויכוח - יש להעלות לתודעת התלמידים שהדברים בטקסט לא נכתבו אלא הושמעו זה לזה. יש לחפש מה בדברי מי נאחזו בדברי האחר. למשל איוב בפרק ו' מתייחס לדברי אליפז ואומר, יש משהו בדבריך אליפז, אבל לא ייסורים כאלה! איוב בפרק ט' מתייחס לאליפז - איוב ה' 9. איוב בתארו את כוחו של אלוהים טוען לכוחו הדסטרוקטיבי של אלוהים. פרק י"ב 14: " הן יהרוס ולא יבנה יסגיר על איש ולא יפתח” - כאן מתייחס איוב לדברי צופר המתאר את אלוהים כבעל כוח קונסטרוקטיבי. פרק י"א 10: " אם יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו". מוריד ויעל / מחלֶה מרפא. אצל איוב אלוהים רק מחלֶה.
הדינמיות של הוויכוח מתבטא גם בנושאי הספר:
א' - ח׳ - נשוא הבדיקה הוא איוב.
מפרק ט' נשוא הבדיקה הוא אלוהים!
המסכת הרעיונית חושפת כי המעבר הוא גם מהטרגדיה של האדם לטרגדיה של אלוהים. הטרגדיה של אלוהים נובעת מן העובדה ( לטענת ליכט [3]), כי מתעורר ספק אם צדקה ששכר בצידה היא צדקה ממש, לפיכך חייב האל לייסר את הצדיק כדי לבדוק- מצב של ניסיון. הניסיון הוא עינוי ולא עונש אך זה סותר את הכלל שאין ייסורים ללא חטא. אם כך העינוי הוא עוול ונמצא כי האל שהוא התגלמות הצדק המושלם- עושה עוול.
שינויים אחרים הם בהתייחסות הנפשית בין המתווכחים: בפרקים עד י”א יש ניסיון לבנות מחדש גשר של הבנה. מאמץ לשכנע את הרעים. ראה סוף פרק ו', הבקשות מאלוהים.
בפרק י”ב - ייאוש. הכול נהרס. מתחיל סרקזם ולעג ושריפה של שרידי הגשר. הייאוש הוא גם מאלוהים.
סוף המחזור הראשון של הוויכוחים - הקינה הנוראה והעצובה על אפסות האדם (חלש מן הטבע - ראה פרק י"ד). הייאוש הוא מהאדם ומאלוהים כאחד. לכן חשוב ללמד לאחר מכן את פרק י"ט 18 - 29. אם אין סימפתיה מאלוהים בהווה, אפשר שתהיה סימפתיה בדורות מאוחרים יותר. זו היא אחת ההגדרות לקיומה של ספרות בתרבות האנושית!
שינויים בטאקטיקה של הוויכוח
עד פרק י"ב הרעים מתקיפים את איוב בשם אלוהים. מפרק י"ג מתקיף איוב את הרעים בשם אלוהים.
הטלטלות איוב ממצב רוח אחד למשנהו
איוב מתקיף את רעיו קשות ואחר-כך מתרכך: מתקיף - ו' 1 - 27 . מתרכך ומבקש קשר- פס' 28- 30 "ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה..." ושוב ייאוש המתבטא כאן בתיאור אפסות האדם-פרק ז'.
מצבי הרוח השונים גורמים למסקנות קיצוניות אצל איוב: לא רק שאין תורת גמול תקינה, אין תורת גמול בכלל. אין השגחה פרטית. אין משפט - פרק ט'. ואילו בפרק י' יש שוב תקווה: פרק ט’ - "הן יעבור עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה… אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא” (ט' 22 - 24. פרק י' 2 -7: "...אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני הטוב...על דעתך כי לא ארשע…".
ניסוחים אירוניים בספר
1. ג' 22 -לא תקבולת נרדפת אלא משלימה.
2. ה' 3 - "נוהו" -של הרשע. "ופקדתך נוך- פס' 24- הצדיק.
3 ו' 8 - 9 -"מי יתן תבוא שאלתי" שאלתי-משאלתי.
4. ו' 14 - "אחי בגדו כמו נחל".
5. ז' 1 -3 " כן הנחלתי לי..."
6. ז' 17 -"מה אנוש..." -לא אירוניה אלא פארודיה.
7. ז' 20 - "נצר האדם"- משור על ל-שומר (צעדי) האדם.
8. ט' 10- "עושה גדולות עד אין חקר"- לא יצירה אלא הרס.
פיתוח כושר ביקורת טקסט ובדיקת הבנת הנושא: הסברו של טור-סיני לגבי ד' 12 - 21 לא כדברי אליפז אלא כציטוט דברי איוב. התוכן מתאים לאיוב. הפחד, אלוהים כשרירות, שאינו מאמין לאדם. לפי קטע זה אין אפילו אחד העליונים יכול למצוא את צדקתו מלפני האל. קטע זה בפירוש זה מתאים לאיוב ט' בו מאשים איוב את האל שאינו נוהג משפט צדק לגבי מלאכיו ולגבי בני האדם. אין סיכוי להוכיח את הצדקה, כי גם למלאכים אין תקווה כזאת.. ראה פרק ט"ו 13 - 14 - אליפז מצטט דברים דומים מדברי איוב אבל מתנגד להם.
הערה: רצוי כי תהליך הפגשת החומר עם התלמידים ייעשה על-ידי הערות המורה או מילים או משפטים מנחים ופחות שימוש בהצגת שאלות על-ידי המורה.
ספר איוב - מבט-על
1. יש במקרא מספר ז'אנרים: ספרות התורה, החוק ,הסיפור, ההיסטוריוגרפיה, השירה וספרות החכמה.
2. ספר איוב שייך לספרות החכמה. זו מאופיינת באונברסאליות שלה. ספרות החכמה היא חכמת האדם.
לאדם יש שכל ומן הראוי שישתמש בו. ללכת לאן שהטיעון שלו מוביל. טיעון השכל יכול לאשר את ההשקפה הדתית, לבקר אותה או לכפור בה. האדם שופט באופן עצמאי.
ספר משלי הוא סיכום של החכמה הקולקטיבית. קו ההפשרה הוא ספר משלי.קו ההתגרות והמרד- איוב וקהלת.
איוב וקהלת עוסקים ביסודות חיי האדם. ומאחר שהאדם חי בעולם המונהג ע"י אלוהים הם מבקשים להבין את אלוהים ואת דרכיו. הם מבקשים פתרון לשאלות הגדולות של החיים.
במזרח הקדום: משלי אמֶנאופֶה המצרי, ספר אחיקר.
ספור איוב מהדהד בסיפורי עם שונים ושימש יסוד לטרגדיה של ד"ר פאוסט של הדרמטורג האנגלי כריסטופר מרלו. איש אחד פאוסט קוסם ונוכל כרת ברית עם השטן, מכר לו את נשמתו במחיר תענוגות העולם הזה והסוף המר שהגיע לו. ההצגה של מרלו - תיאטרון בובות היה בשווקים ובירידים בגרמניה, ושם ראה זאת גיתה בנעוריו.
חז"ל טענו ש"איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה".
יחזקאל י"ד 20 : "ונח דנאל ואיוב בתוכה חי אני נאום ה' אם בן אם בת יצילו המה בצדקתם יצילו נפשם". אין זכות אבות. אין העברה מדור לדור. יחזקאל דן בתורת הגמול. סיפור יחזקאל אינו מתאים לספר איוב כי בספר איוב הגיבור אכן נפגע!
הרקע לספר איוב - דומה לזה של סיפורי האבות. איוב דומה לאברהם ברכושו ובקניינו. [עבודה רבה, גדול, קשיטה ועוד]. איש עשיר.
עוץ- רעיון עצה - שכל חכמה.
איוב היה "תם וישר ירא אלוהים וסר מרע”. תם - שלמות דתית. ישר - שלמות מוסרית. זה אידיאל האדם בתנ"ך. ראה הנאמר על נח: "איש צדיק תמים בדורותיו״. צדיק - שלמות מוסרית תמים = תם. שלמות דתית. תה' ט"ו 2 "הולך תמים ופעל צדק״. החשוב הוא הצירוף בין השלמות הדתית והמוסרית.
ספר איוב הוא הניסיון הגדול במקרא, ובכל זאת המונח ״ניסיון״ אינה מופיעה בו. מדוע? כי הניסיון עצמו נכשל! איוב יוצא בשם המוסר נגד אלוהים.
תמצית הניסיון: האם קיימת אמונה ממש או זו אמונה התלויה בדבר. הניסיון בא לבדוק את האידאלים של האדם, האם הם ערכים מוחלטים. האם יש בעולם האנושי הזדהות מלאה עם היושר והתום. האם יש ערכים של ממש או נובעים מנימוקים של כדאיות. דרך הבדיקה היא הפרדה בין השתיים. מביאים על האדם אסון ורואים כיצד הוא מתנהג בימי חירום. השטן מייצג את הדעה של מוסריות מזויפת. אלוהים - אהבה שאינה תלויה בדבר - דבקות האדם בערכיו הדתיים והמוסריים.
הערות
* כל פניה בלשון זכר היא לזכר ולנקבה גם יחד.
[1] בתכנית הלימודים תשע״ט מורי החטיבה העליונה (כתות י-יב) נקראים לבחור בשני נושאים מתוך אשכול של חמישה. אחד מהחמישה הוא ״ספרות החכמה״. נושא זה כולל כמה פרקים מקהלת ואת הפרקים הבאים מתוך ספר איוב: א; ב; ג; ד (א-ט); יג; לח (א-כו); מ(א-ה); מב.
[2] שכטר י', פרקי הדרכה בתנ"ך, ירושלים תל-אביב, תש"ך
[3] ליכט י', הניסיון במקרא וביהדות של תקופת בית שני, ירושלים תשל״ג, עמ׳ 25-21.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.