בנגב נחשף קבר ובו שרידי המעידים על שיירות סוחרים

בחפירה של רשות העתיקות בנגב נחשפו קברים ועצמים שונים המעידים על שייכותם לשיירות סוחרים שעברו שם, מתימן, מפניקיה וממצרים. לצד הנקברים הוטמנו פריטים רבים, בהם גם ראשי חץ מתימן. השיירות סחרו כנראה בבשמי מור ולבונה, ואולי גם בנשים.

קמעות חרפושית בסגנון מצרי עם השפעות תרבויות נוספות שנמצאו באתר
 ומעידים על מפגש בין עמים שונים. צילום: אמיל אלג'ם

חוקרים מרשות העתיקות גילו אתר ייחודי באזור צומת טללים שבנגב שלא היה מוכר עד כה. הוא מצוי בראש גבעה, המשקיפה על נחל הימן ועל נופי המדבר של רמת הנגב. נתגלו בו שני מבני קבורה המתוארכים למאה ה-5-7 לפנה"ס, דהיינו, לשלהי ימי ממלכת יהודה ולתקופה הפרסית. התגלו בו מבנים שימשו לקבורה ובהם כשבעים נקברים — נשים וגברים. לצידם נמצא עושר יוצא דופן של ממצאים שהובאו מרחבי העולם העתיק, כגון קפריסין, ספרד, פיניקיה, תימן וארץ ישראל: תכשיטים מנחושת וכסף, מאות חרוזים מאבנים צבעוניות, צדפים נדירים, קמע של האל המצרי בס, כלי בהט ששימשו לאחסון בשמים יקרים מדרום חצי האי ערב, ועוד ועוד. הממצאים המגוונים מעידים על כך שהאתר שימש כאתר קבורה בדרכי המסחר של אותה תקופה וכאן ערכו הסוחרים טקסי קבורה ופולחן.

כלי להכנת קטורת. ככל הנראה קשור לטקסים הפולחניים שהתקיימו באתר.
צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות

מספרם הרב של הנקברים באתר, מעלה שתי אפשרויות עיקריות: האחת -שהמקום שימש - במשך דורות רבים, כאתר קבורה לשיירות שחלפו בנקודה הזו, והאחרת - שזהו קבר המונים, שנבנה בעקבות אירוע פתאומי שחוותה אחת השיירות - אולי מתקפה.

בקרבת האתר לא נמצאו יישוב או מצודה שאליהם אפשר היה לשייך את הקברים.

נראה כי השרידים קשורים לסוחרים מדרום ערב, שהיו ידועים במסעותיהם הסחר הארוכים שערכו, בין השאר לצורך ממכר בשמים כגון לבונה ומור.

מסעות ארוכים כאלה נמשכו חודשים, בתנאים מאתגרים של מזג אויר ואנשיהם היו חשופים חשיפה לשודדי דרכים.

קמיע של האל המצרי בס.
צילום: אמיל אלגם רשות העתיקות

במתחם נמצאו פריטי צור שאין להם עדות בשום מקום בארץ, והמקור היחיד הידוע לכלים כאלה נמצא בתימן ובעומאן. ייתכן מאד שניתן להפיק משרידי התרבות החומרית שבמתחם מידע על שיירות הסוחרים הערבים שעברו כאן בעת העתיקה, ובהן אפילו שיירות מתימן הרחוקה.

על חלק מהפריטים נמצאו שרידי אוכרה (מיוונית ὠχρός שפירושו "צהבהב"). האוכרה הוא פיגמנט של אדמת-טיט טבעי, שהיא תערובת של תחמוצת ברזל, חימר וחול. צבע האוכרה נע בין צהוב לאדום עד חום. ממצאי אוכרה ידועים מכמה אתרים ארכאולוגים בארץ.

בתרבויות קדומות האוכרה שימשה לצביעה ולסימון דם. הימצאות אוכרה על פריטים אלו עשויה להצביע על כך שמדובר בחפצים בעלי משמעות דתית או פולחנית.

מנהלי החפירה, ד"ר מרטין דוד פסטרנק וד"ר טלי אריקסון – גיני מרשות העתיקות, אומרים שמדובר בתגלית יוצאת דופן, המצביעה על קשרים רחבים עם תרבויות דרום וצפון ערב, פניקיה, מצרים, ואירופה הדרומית.

המבנה והממצאים המגוונים תומכים בתובנה שהנגב לא היה רק ציר מעבר בינלאומי אלא גם אזור מפגש תוסס של סוחרים ותרבויות. ייתכן שחלק מהנקברים במקום היו נשים, ואין להוציא מכלל אפשרות שהשיירה עסקה בסחר בנשים; טקסטים של סוחרים מאזור תימן שפעלו במחצית השנייה של האלף הראשון לפסה"נ (הקרויים מנאעיינים), מתארים את הסחר בנשים, בעיקר מהעיר עזה, וגם ממצרים, יוון, מואב ואדום. בכתובות שנתגלו בתימן, מפורטת רשימה של יותר מ־80 "נשים זרות" שנרכשו ממקומות שונים, מתוכן כ־30 נשים נרכשו בעיר עזה.

עדות נוספת להימצאות נשים בקברים, עשויה להיות מציאת קמיע הנושא את דמות האל המצרי בס. אל זה נחשב לאל המגונן על נשים וילדיהן מפני כוחות רעים.