יום שלישי, 30 ביוני 2020

בעיר דוד התגלתה בולה שעליה דמות אדם היושב על כסא גדול ולפניו עמודים


טביעת החותם. צילום: אליהו ינאי, עיר דוד 

טביעת חותם כפולה על בולה וחותם חרס המתוארכים, בסבירות גבוהה, לתקופה הפרסית, שעד כה התגלו ממנה ממצאים דלים ביותר. הם התגלו בתוך שטח אשר נוקה וסודר בתוך הריסות של מבנה גדול, שחרב בחורבן הבבלי של ירושלים, בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי שבעיר דוד, בגן לאומי סובב חומות ירושלים.
טביעת החותם הכפולה נתגלתה על פיסת טין גדולה. גודלה של פיסת הטין, כ 4.5 ס"מ, מעיד כי שימשה לסגירת מיכל גדול, אולי קנקן, ולא למכתב. על הטביעה מופיעה דמותו של אדם היושב על כיסא גדול ולפניו עמוד אחד או שניים. עיצוב התמונה מעיד כי נעשתה בעזרת חותם מטיפוס בבלי. הדמות היא ככל הנראה מלך והעמוד או העמודים, הם הסמלים המייצגים את האלים נבו ומורדוך. לדברי ד"ר עידו קוך מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת ת"א, בארץ נמצאו רק כ-10 פריטים בסגנון זה במספר מקומות, בהם עין גדי וירושלים, אשר נראה כי היו בשימוש בתקופה הפרסית. בולה נוספת מסגנון זה, אף היא מהקשר של התקופה הפרסית, התגלתה בחפירות שערכה ד״ר אילת מזר בצידה המזרחי של גבעת עיר דוד.

יום ראשון, 28 ביוני 2020

זיהויה של ציקלג לאור המקרא, הגיאוגרפיה, המסורת הלוקאלית והארכיאולוגיה

פרופ' משה גרסיאל וד"ר בת-שבע גרסיאל, אוניברסיטת בר-אילן


הערה: מאמר זה עומד להתפרסם בעוד כשנה וחצי באנגלית ובנוסח שונה במסגרת:

The JPS Bible Commentary: 1 Samuel, Jewish Publication Society, Philadelphia [forthcoming

מילות מפתח: ספר יהושע, ספר שמואל, ספר דברי-הימים, דוד, אכיש, צקלג, נחל הבשור, קוראן, מוחמד, ואדי א-שריעה, תל שרע, תל ח'ליף, תל א ראי, גאוגראפיה-היסטורית, ארכיאולוגיה, טופונומיה.

יום שבת, 27 ביוני 2020

דיונים רטוריים בנאומי מנהיגים במקרא בספרה של שולה אברמסקי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


שולה אברמסקי, נאומי מנהיגים באוזני מנהיגים: רטוריקה ומנהיגות במקרא, הוצאת כרמל, ירושלים תש״ף 2019, 542 עמודים

ד״ר שולה אברמסקי היא חוקרת רב תחומית. מחקריה משלבים מקרא, לשון, ספרות, פילוסופיה וחינוך. בשנת 2017 הופיע בהוצאת כרמל ספרה: גיבורות הצללים ביצירה פסיכולוגיסטית מקראית - סיפורן של מילים בעלילות יוסף ואנשי ביתו, ועתה, שנתיים אחר כך, מופיע באותה הוצאה ספרה: נאומי מנהיגים באוזני מנהיגים: רטוריקה ומנהיגות במקרא. 
מטרת הספר להצביע על הזיקה הדו-כיוונית בין מנהיגות לבין יכולת רטורית. מנהיג צריך יכולת רטורית ויכולת הרטורית היא מסגולותיו של מנהיג. הריטוריקה של המנהיג היא ראי לאישיותו ולהשקפת עולמו. 
בספר נחקרים מהפן הרטורי ארבעה נאומים מקראיים, והם נושאים את הכותרות הבאות:

יום שישי, 26 ביוני 2020

סקירות ספרים - שבוע הספר תש״פ 2020



שבוע הספר העברי הוא ארוע תרבותי חשוב המתקיים מדי שנה בשנה בחודש יוני מאז אמצע שנות ה-50 של המאה העשרים. שבוע הספר, שלרוב הוא ארוך יותר משבוע קלנדרי, הוא חג: חג ליוצרות וליוצרים בתחומי הספרות, השירה, המחקר, ההגות וההדרכה וחג לנמעניהם בני כל הגילים: פעוטות, ילדים, בני נוער ומבוגרים. הוצאות הספרים נוהגות להציב דוכנים במרכזי הערים והישובים ועליהם ערימות ססגוניות של ספרים חדשים מושכים ומגרים. המוני אדם מגיעים לירידים, עוברים בין הדוכנים, מדפדפים בספרים המוצעים בהנחות מפתות, וחוזרים הביתה עם שקיות מלאות כל טוב רוחני. העידן הוירטואלי לא חיסל את ההנאה מהספר המודפס על נייר, שאותו לוקחים ביד וקוראים, ואולי אף העצים אותה. שבוע הספר הוא זמן החשיפה של כותבי הספרים לציבור הרחב. הם לא רק באים וחותמים על ספריהם אלא גם משתתפים בארועים ספרותיים רבי השראה. השנה לראשונה בוטל שבוע הספר על שלל ארועיו מרובי המשתתפים, אבל המגיפה איננה מונעת מהוצאות הספרים לקיים ארועי שבוע ספר חליפיים, וירטואליים, וגם הבלוג שלי ממשיך את המסורת שלו להציף בשבוע הספר שפע מגוון של ספרים. הממליצים סוקרי הספרים הם קבוצה מובחרת של אנשי ספר מובהקים בעלי שאר רוח שדבריהם זורים אור לא רק על פירות רוחם של היוצרים אלא גם תורמים לתרבות, לתבונה ולנפש. 
׳שבוע הספר׳ יימשך בבלוג - כמנהגו - מעל שבוע, ויביא לתודעה יבול עשיר של תרבות. מדי יום תעלה לבלוג סקירה על ספר מרתק.

הספרים שנסקרו:

ספר רצוף אהבות: על ספרה של אסתר ח״ג ויתקון זילבר, בלעדייך איני שווה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


אסתר ח״ג ויתקון זילבר, בלעדייך איני שווה: סיפורים וממוארים, ספרי ניר הוצאה לאור, תש״ף 2020, 295 עמודים

אסתר ויתקון זילבר היא סופרת ומשוררת מוערכת, שידה רב לה גם בחקר הספרות והשירה, בהוראה ובציור. פירסמה עד כה ארבעה ספרי שירה וספר פרוזה אחד. ספר שיריה ׳ריפאות הצבעים׳ (רשפים, תשנ״ו 1996) זיכה אותה בפרס ראש הממשלה לשנת 1998, וספרה ׳חוצה שומרון: מיומנה של המתנחלת - רשמים, שירים, סיפורים׳ (דורות, תשס״ז 2006) זיכה אותה בפרס ז׳בוטינסקי לספרות ולמחקר לשנת 2006. ספרה החדש, ׳בלעדייך איני שווה: סיפורים וממוארים׳, יצא בפורמט מהודר: בכריכה קשה, דפי כרומו וצילומי צבע. את הספר פותחים וחותמים ציוריה העדינים-אווריריים של ויתקון, כאילו מספרים על הרוח הממלאת את החומר.

יום חמישי, 25 ביוני 2020

על ספרו של מיכה גודמן - מלכוד 67

ד"ר צביה רחימי שפרן, מחנכת וחוקרת חינוך


מיכה גודמן, מלכוד 67, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2017, 224 עמודים

בשנת 2017 במלאת יובל שנים למלחמת ששת הימים, החליט ד"ר מיכה גודמן לכתוב ספר זה, בו הוא מתאר, מסביר ומנתח את החברה הישראלית בעקבות מלחמה זו . הוא שוחח עם אנשים רבים בישראל, יהודים ולא יהודים והוא ניסה להבין את הלכי הרוח שלהם.

ובגיל 92 היא התחילה לכתוב שירה. ואיזו שירה! על הספר: הבקר בא תמיד

מימי יעקבי, חוקרת תרבות


שִׁיבָּטָה טוֹיוֹ, הבקר בא תמיד, מיפנית: איתן בולוקין, הוצאת לוקוס, 2017, 64 עמודים


המשוררת היפנית שיבטה טויו החלה לכתוב שירה רק אחרי גיל תשעים. ספרה 'הבקר בא תמיד' הוא כמו כמוסה, מעט המכיל את המרובה. ספר דק זה בכריכה ירוקה בהירה, ימצא לו מקום גם אצל מי שגר בדירה עמוסת ספרים, וכבר יודע שלא את כולם יקרא. עת לכל חפץ ועת (כמעט) לכל ספר. בעת הזו בין גלי מגפה, עת בה השיח על בני ובנות גיל הזהב, נע בין 'מסכנים' העלולים לחלות ולמות, ל'קבוצת סיכון' העלולה לתפוס מכונות הנשמה, טוב ספר הקורן תקווה ומחבר לשמחות הקטנות של החיים.

יום רביעי, 24 ביוני 2020

ראיון עם הסופר אלי עמיר על ספרו: נער האופניים

הסופר חגי קמרט מראיין את הסופר המוערך, הפורה ועטור הפרסים, אלי עמיר.

התצלום באדיבות בלפור חקק

מתי עלה בך הרעיון לכתוב את הספר "נער האופניים"? מה הדחף לכך ומדוע דווקא אחרי ״מפריח היונים״ ו״תרנגול כפרות״, ולא לפני כן? שהרי ברור שהכמיהה לילדות ולתחילת ההתבססות בחיים היא ערגה וכמיהה נוסטלגית של כל אדם ככלל ולסופרים ולמשוררים בפרט.
-- ספר נכתב כשהוא בשל להיכתב, זה כמו הריון ולידה. 

האם מה שהביא אותך לכתיבת "נער האופניים" הוא הרצון לשימור והנצחת ההורים, חיי המשפחה וההווי היהודי הבגדדי? 
-- רציתי לספר את סיפורה של יהדות עיראק ולהנכיח אותה בספרות ובצבוריות הישראלית. בארץ מהגרים כשלנו שבט קטן של 130 אלף נפש היה נטמע בסיפור הישראלי הכללי ואני רציתי לשמור לו מקום מיוחד כראוי לו. 

על ספרו של אלי עמיר: נער האופניים

חגי קמרט, סופר ומשורר

עם עובד

אלי עמיר, נער האופניים, הוצאת עם עובד, תשע”ט-2019, 623 עמודים

על הספר - כללי
הכותרת לספר "נער האופניים", היא סמן טוב לקורא איזה אשנב עומד להאיר בפניו הסופר אלי עמיר.  הוא נער, לא בוגר. לא ילד, אלא מתבגר. היינו גיל  ביניים;  אופניים, לא מרצדס וגם לא קורקינט.  אופניים שני גלגלים כידון ופדלים.  היינו נער מהגר במסע שכמוהו כאופניים על פני מהמורות הדרך, שדות  טרשים, גבעות מסולעות, כבישים ומדרכות,  וגם כרי דשא וריח עדנים במסע להכרת האהבה. 
רוצה לומר, אלי אמיר לוקח אותנו למסעם של העולים החדשים התמימים המביאים עמם מורשת ממנטליות בגדדית, והיא שונה מאד מהפולקלור והתרבות של קיבוץ הגלויות המתפתחים אט אט בארץ. מצב שהוא בבחינת התחלה לדור הצעיר ובבחינת הבלתי אפשרי כמעט להורים ובוודאי לא לזקנים.

יום שלישי, 23 ביוני 2020

ספר על פרופסור כורדי דובר ארמית החי בלוס אנג׳לס - גן העדן של אבי

ד"ר צביה רחימי שפרן, מחנכת וחוקרת חינוך

הוצאת שוקן

אריאל צבר, גן העדן של אבי: מסעו של בן בעקבות עברו היהודי בכורדיסטן, מאנגלית: יואב כ”ץ, הוצאת שוקן, ירושלים תש״ע  2009

הספר עטור הפרסים, גן העדן של אבי, הוא ספרו של העתונאי אריאל צבר, בנו של פרופסור יונה צבר ונכדו של אפרים בי צבאע'א. הסב היה צובע בדים ידוע בזאכו, עיירה בכורדיסטן. האב, יונה, נולד שם, עלה עם משפחתו לישראל, לירושלים, והנכד אריאל נולד בלוס אנג'לס, שם הפך יונה למרצה בכיר בנושא ייחודי: ארמית מדוברת. למה? כי בזאכו יהודיה דיברו בארמית, תופעה ייחודית בעולם היהודי.
הספר נסב סביב התהפוכות התרבותיות, החברתיות והלשוניות של המשפחה הזאת.

האלגוריה על רדיפת החתולים השחורים והשמדתם. על הספר: החתול השחור האחרון

ד״ר מירי ברומר, אוניברסיטת חיפה

אווגניוס טריוויזיאס, החתול השחור האחרון, מיוונית: יחיאל קמחי, איורים: סטפן וסט, 

הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים


הספר נפתח בקדימון, שלנו המבוגרים מזכיר נשכחות ומעביר צמרמורת. זה גם המשפט המסיים את הסיפור: "אני מספר לכם כל זאת מפני שכאן באי שלנו, כמו במקומות אחרים, החתולים שוכחים, בני אדם שוכחים והטירוף – אם רק תינתן לו ההזדמנות - ישתולל שוב, והסיפור יחזור על עצמו." משפט שהופך את הסיפור לאקטואלי בכל זמן. 
"קודם נעלם משי. אחר-כך ספידי. אחר-כך קוטר, טיטוס, רעמסס, כושית, פושט וביז´ו. לכל אותם חתולים לא היה אלא מאפיין אחד, אחד ויחיד: הצבע שלהם, השחור משחור" (עמ' 9). כך נפתח סיפורו האלגורי של הסופר היווני, אווגניוס טריוויזאס, סיפור מרתק על מרדף אכזרי המתנהל בחברה הלוקה בדעות קדומות ובאמונות טפלות. (בגב הספר).

על ספרו של מאיר חזן, עצמאות ופוליטיקה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


מאיר חזן, עצמאות ופוליטיקה: צמתים בהיווצרות המערכת הפוליטית הישראלית, מאגנס, ירושלים תש״ף 2020, 380 עמודים

אחד הנושאים המסעירים את החברה הישראלית בשנים האחרונות, הוא החשש מהחלשות הדמוקרטיה. אבל האם תמיד היתה כאן דמוקרטיה? 
ספרו החדש של מאיר חזן, עצמאות ופוליטיקה: צמתים בהיווצרות המערכת הפוליטית הישראלית, מתחיל בציטוט דבריו של מייסד המדינה וראש הממשלה הראשון שלה, מר דוד בן גוריון, שהמדינה הוקמה בלי דמוקרטיה (!). לדברים אלה חשיבות יתרה משום שלאישיותו של בן גוריון ולתפיסות עולמו היה תפקיד משמעותי בהקמת המדינה ובעיצוב דמותה הבראשיתית, בנוסף, כמובן, לעוד צביר תהליכים ומרכיבים, שאותם מונה חזן: החלטת האו״ם בכ״ט בנובמבר 1947, הנצחונות הצבאיים בשנים 1947-1949, היציאה והגירוש של האוכלוסיה הפלסטינית מתחומי המדינה היהודית, העלייה של שארית הפליטה מאירופה ושל חלק ניכר מיהודי ארצות האיסלם, הסיוע של יהדות התפוצות ועוד.

יום שני, 22 ביוני 2020

״על העיוורון״ מאת ז'וזה סאראמאגו

ד"ר רות קנאי, המחלקה לרפואת המשפחה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב ותוכנית "אדם ורפואה״, בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית

הקיבוץ המאוחד, הספרייה החדשה

ז'וזה סאראמאגו, על העיוורון (תרגום: מרים טבעון), הוצאת הקיבוץ המאוחד, הספרייה החדשה, בני ברק תשס״א 2001, 259 עמודים

על כריכת הספר "על העיוורון" מופיע קטע מציורו של פיטר ברויגל האב (1568) "משל העיוורים". נושא הציור מבוסס על הפסוק המכונה "משל העיוורים" בברית החדשה,  (הבשורה על פי לוקאס, פרק ו' 39): "היוכל עיוור להדריך עיוור? הלא שניהם אל תוך הבור יִפָּלוּ..." והוא מהווה, אולי, ביקורת על  הכסילות האנושית, על ההולכים בתלם מבלי לשאול את עצמם שאלות. ברקע המלא של ציורו של ברויגל, שאינו מופיע על כריכת הספר, מתוארת גם כנסייה וביקורת מרומזת על מוסדות הדת שאין להם עניין בדרמה האנושית המתרחשת אל מול חלונותיה.
בחרנו לחזור אל "על העיוורון" במועדון קריאה לרופאי משפחה שהתקיים, בצו השעה ומגיפת הקורונה, ב"זום". אחד המשתתפים מחה באוזניי על הבחירה: ספר אפל, כך אמר, מעורר גועל וחלחלה. הפסקתי לקרוא כי לא יכולתי לשאת את הזוועה. הצעתי לקרוא שנית: לחפש את החמלה, את האנושי ואת המחילה על חולשות האדם.

ניתוח ספרותי-רעיוני של ספרו של בן ציון יהושע: סימורג - ציפור האש



חגי קמרט, סופר ומשורר




בן ציון יהושע, סימורג - ציפור האש, עריכה: בן מרדכי אלישע, הוצאת צביון, ירושלים תשע״ח 2018, 432 עמודים


כללי
סִיפרו של הסופר בן ציון יהושע, הוא ספר שהכל מכל בו. בעיקרו הוא ספר מסעות מרתק שמתאפיין במסע הרוחני רב התהפוכות המקביל למסע הפיסי. מדהים עד כמה שינויי הנוף הפיסי מקבילים לשינויי השקפה ותפיסת עולם של הגיבור הראשי, ופעמים גם של גיבורי המשנה. חפיפה מופלאה שמצד אחת מעלה את המתח הדרמטי באופן כמעט סמוי או שקוף לקורא, ורק בהבחנה העולה מבין השורות ברובד שני, ניתן להבחין בכך. למשל, התנהגות הגיבור בארץ הנכר מתוך לבוש של עוני, על אדמה כפרית, עם האמביציות והנועזות התואמת לתקופת חייו ולמקום הגיאוגרפי הפיסי בו הוא חי, לעומת התנהגותו בארץ ישראל בעיר האורבנית המודרנית; מלחמת הקיום וההישגים שלו. ומעל הכל ההתפתחות הרוחנית הנפשית של הגיבור הלומד את סודות ורזי החיים הטובים. השורה התחתונה היא שהאמצעים הספרותיים הסיפוריים ליצירת המתח הדרמטי קיימים ומשפיעים על הקורא. אך כדי לדלות אותם יש לחשוב חשיבה ספרותית. משל ליצירה מוסיקלית שאתה יכול ליהנות מעצם המנגינה המשפיעה על הרגש וערבה לאוזן, אך הצד המשלים הוא ניתוח היצירה כמו נושא, נושא שני, פיתוח, קדנצה ואריאציות על הנושא, וכדומה. זו אומנות סיפורית של הסופר מעבר לעלילה המרתקת עצמה. אדרבא נסו בעצמכם לנבור בסיפור ולמצוא את האמצעים הספרותיים מחוללי הדרמה הספרותיים האלו.
אין בכוונתי לתאר או לרמוז על תכני הספר - העלילה. את זה אני משאיר בהחלט לקורא. אחרת מה הטעם? אך אומר בפה מלא בכנות וביושר לב שהספר מרתק מתחילתו ועד סופו. הוא מתחיל במעין דימינואנדו העולה בקרשנדו איטי אט אט עד לשיא ונשאר שם. אין ירידה לפיאנו אלא עליה, מתונה אומנם, אך העפלה עד לשיאו של ההר.
השיא אף הוא דרמטי תרתי משמע: גם מתרחש על המקום הגבוה ביותר שיצר האדם, ושיכול לטפס עליו (ראו בספר), וגם המתח הדרמטי הנישא באוויר של האיש שירד מנכסיו אך לא יורד מגאוותו ומכבודו העצמי. שיא מופלא לספר מופלא.
האמירה שנאמרה בילדות: " אני עוד אראה לכם מיהו אלישע חי" ( עמ׳ 67), נשארה חזקה כאבן פינה בלבו גם בעת השפל הגדול ביותר בחייו. שם, בעומדו על מבנה הברזל הגבוה בפנים נפולים ולב כואב.
מאחר ודרכי היא לא לספר את תקציר העלילה, כדי לא לפגוע בהנאת הקריאה, אתייחס בעיקר לפן הספרותי ולייחודו של הספר לא רק מבחינה תיעודית היסטורית ועלילתית אלא גם כנכס לספרות העברית בכללותה.


על כותרת של הספר: סימורג ציפור האש
בן ציון יהושע בקי ואוהב את המסורת והתרבות היהודית. לפי זה סביר להניח שהפסוק מתהילים המקביל לפי המסורת לסימורג הפרסי, עמד כנגד עיניו. אנו יודעים שרבנים השוו את הסימורג הפרסי עם הזִיז מהפסוק:
"יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי" תהילים נ יא.
לפי המסורת, עוף הזיז יוגש יחד עם הבהמות והלוויתן בסעודת אחרית הימים.
נכון שהיו בתרבות עוד הדים לציפור האש, כמו למשל בבלט ציפור האש של סטרווינסקי אך שם זו ציפור אש אחרת הנשענת על אגדה רוסית עממית, או בפנטסיה 2000 של וולט דיסני אך שוב זו ציפור אש אחרת.
במיתולוגיה היוונית והמצרית מדובר על עוף החול אשר מת בשריפה וקם לתחייה מתוך האפר בצורה מחזורית.
ביהדות ישנה גם התייחסות לעוף החול כעוף נצחי אשר קיבל ברכתו מנח על שלא ביקש מנח מזון בהיותו בתיבה, כדי לא להפריע אותו ממלאכתו להאכיל את החיות האחרות.
ישנן עוד התייחסות כמו הציפור גרופית המוזכרת אצל עגנון (עידו ועינם) אך מה שאני רואה כמקביל לספר הוא "עוף השמים יוליך את הקול". אותו קול שעף עם הסימרג והגיע מארץ ישראל אל אפגניסטן הרחוקה, ושם אל העיר המסוימת "הראת". העלה בפני משפחתו האוהבת המתגעגעת של הגיבור את שקריו ותחמוניו של האיש. הבן האובד, לכאורה, שבו נתנו את תקוותם. כך המוטיב של ציפור האש בספר. ציפור המופיעה מדי פעם כעוף המיתולוגי המשאיר עקבות ונושא את יעדו בתחנות שונות בספר. ( קראו וראו)


ממד הזמן
אחת המעלות של הספר הזה, מעבר לספרים אחרים שקראתי, הוא העלאת ממד הזמן לבחינה ריאלית ביותר. אין כאן זמן דמיוני או אפילו ממד זמן בלתי נתפס. נהפוך הוא. הסופר כותב כך שהקורא מרגיש שאכן הדברים התרחשו לפני שנים רבות מאוד. וגם מהארץ הדברים נראים בפרספקטיבה ריאלית של הסתכלות אל תוך מרחק השנים.
זו אחת התכונות המופלאות של הספר בו ממד הזמן משקף מציאות כהווייתה ונכון לזמנה. כאשר אנו שומעים על גיבור הספר הנמצא בארץ, הרי כל ילדותו וכל האירועים סביבה נראים לא כאילו התרחשו אתמול, אלא במרחק הריאלי הנכון של שנות חיים. כאן באזור אחר של העולם בארץ ישראל. אנו נזכרים במאורעות העבר כרחוקים מאתנו שנות דור ויותר. זו מעלה מופלאה, לטעמי, שמורגשת מפורשות בספר. הזמן אינו שטוח על מישור שאתה יכול להזיז אותו הנה או הנה. להפך, הוא כאילו בתלת מימד. הקרוב קרוב והרחוק רחוק.


מסע פיסי ומסע רוחני - שני צירים מקבילים בספר
הטבע והאדם. ההתחלה הפסטורלית לכאורה המבשרת רעש, סערה, חרדה, הצפויים לנו בהמשך.
בן ציון כותב: "מזה שבועות יורד שלג ומתעופף ברוח כפלומות של פרגיות לצליליהם של חלילי חורף שניגנו מנגינות מעולם הרוחות" ( עמ׳ 7), משפט שטומן בחובו כל כך הרבה: זמן מתמשך (שבועות) / ירידה רומנטית פסטורלית של של שלג / לצורך עליה מעלה של צלילי חלילי חורף / והמנגינות הן מעולם המסתורין עולם הרוחות הנעלם.
אלו אכן מוטיבים של מסעות האדם בטבע שעוברים לאורך הספר. השלג הרך היורד כפלומה רמז לחלקים הרומנטיים שנזכה לראותם לאורך הספר בינו לבינה/ בין האדם לאהבת הטבע/ בין הטבע הגובה מהאדם פסיעות רבות של יזע ודם במסעו אל ארץ האבות/
הפרגיות הקטנות שנפגוש בן בהמשך; שתי אחיות קטנות שגורלן נחרץ על ידי המבוגרות מהן. המנגינות לא תמיד שקטות וערבות לאוזן, לפעמים הן נושאות את הדי המסתורין המחשכים ותהומות האמונה הדתית, הבלתי מתפשרת, עד כדי חריצת גורלם של בני האדם. ובד בבד האמונות הטפלות המהלכות כמעין חגורת טבו חונקת, שלא ניתן להשתחרר ממנה בארץ הנכר, רווית היסטוריה דתית, עוד מקדמה דנא.
הקורא מתלווה אל מסע היחיד, בשמו המטפורי כשם הנביא התנ"כי אלישע, והאתון של בלעם מקבלת את שמו של גדול נביאי הגויים בלעם. היינו רמז לכך שבסופו של דבר חזון היהדות יגבר על כל מכשולי הדרך והגשמת החזון הזה יתרחש בארץ האבות. ואכן כך קורה בהמשך.
כלומר, אם קוראים בין השורות ומפענחים את הדימויים ניתן למצוא בספר רובד שני כמעט נסתר של רמזים הן לשנים העתידיות בספר (בארץ) והן לאירועים שמתרחשים שם בנכר. יש סמליות בהמרת שמות לשמות אחרים. בקריאת שמות. לא סתם נבחר השם בנימין למשל להיות המורה שם בנכר. חישבו על כך שבנימין התנ"כי (בן אוני של רחל, הבן הצעיר האהוב של יעקב) תקראו על האיש בתקופותיו השונות ותבינו למה נבחר דווקא השם בנימין (רמז: גם מלשון ימין ולא שמאל) ולא שם אחר.
המסע הרוחני של גיבור הסיפור מתחיל כבר בנעוריו: " אני לא אהיה סנדלר, חייט וצורף, וגם לא ספר, אני אסע רחוק ואהיה עשיר“ (עמ׳ 87). במילים אחרות האופי החזק הבלתי מתפשר האנוכי משהו יוצא החוצה מגיבור הסיפור כבר בין ילדות לנערות. רוחו איתנה וחזקה וגם מסעו יהיה לפי שנראה חרוץ, נחוש, החלטי ובעל יכולת לעבור דרך עקלקלות, מתמשכת, מסוכנת. היינו חפיפה יפה בין הרצון הרוחני והיכולת הפיסית מול המסע בטבע במרוצת הזמן החולף.


שדים רוחות אמונות
בנוסף לשפה העסיסית האסלית, המתבלת את הספר באותנטיות מרשימה ביותר, עולים גם דגשים והארות של קטעי אמונות דתיות, אמונות טפלות, שדים, רוחות, פחדים, מעשים מיסטיים, מגיה, הזכרה של מעשי כישוף. למשל, " ג'ובר משתטחת על קברה של המיילדת שפרה "אמה של ברוכה המיילדת שנקשרה בה האמונה שהיא שבה מעולם המתים ובאה לסייע לנשים המתקשות ללדת". וכן בהמשך: " יולדות רבות סיפרו כי ראו את שפרה המיילדת לנגד עיניהן בזמן צירי הלידה“ (עמ׳ 54).
וכן העשייה המגית: " ג'ובר כרכרה סביב הקבר שבע פעמים חוט ארגמן שהובא מקבר רחל אמנו …“. וכן דרך משל הקמיעות. במסורת היהודית המיסטית שעליהן פסוקים מתהילים: " אלו פסוקים מתהילים ומספר רזיאל המלאך להגנת היולדת והעובר" אמר מולא מלמד (עמ׳ 53).
ועם זאת כוח הברזל של האמונה והאדיקות הדתית המסורתית היהודית והדבקות בה.
למשל, " ממתי יהודי אפגני מסתובב בגילוי ראש, בלי זקן ובלי פיאות ולובש בגדים של נוצרים ויש לו זכוכיות עגולות על העיניים כמו של גוי? שאלה הרבנית״ (עמ׳ 74).
ללמדך עד כמה אדיקות ודבקות במסורת הדתית הייתה שם בנכר . שאי אפשר בשום אופן לקבל את החריג והשונה.


על האמונה - מוסלמים ויהודים
לפעמים האמונה והתרבות המקומית משפיעה על התרבות הזרה וההפך. יתכן מצב שבו מי שמציג עצמו כמוסלמי והוא בעצם מבית אב יהודי, הולך בכיפור לבית הכנסת היהודי. ואפשר בקטע מרתק מורט עצבים בספר בו היהודייה תברח אל המסגד המוסלמי, תחבור בלית ברירה אל דת אחרת, תרבות אחרת, וכל הקורות אותה שם. ובין היתר היצרים המיניים הסוטים הקיימים בכל עדה בכל קבוצה שהיא בלי הבדל גזע מין ודת. קטע מפתיע כמו הפתעות נוספות בספר שהקורא לא צופה אותן מראש, מרגש מאוד חזק מאוד.
כמו כן כבר בתחילת הספר המפגש של הכובסות המוסלמיות והכובסת היהודייה, החלפת רשמים אנושית עצות ותגובות.
כשמדובר במקרה של לוויה וקבורה למשל הכובסות מופיעות בלבוש המסורתי שלהן בורקה שמכסה את כל גופן. אך עם זאת: " יהודים ומוסלמים המתינו להלוויה... כשהם כורעים על ברכיהם ודוממים ושקועים בהרהורים על גורל האדם" : אמונה, מסורת, גורל משותף קרי מוות וקבורה, וכל זאת עם צו החיים של אנושיות אחידה בלא הבדל מוסלמי או יהודי.
אמונה בצד אמונה תרבות דתית מול תרבות דתית חוקים סוציאליים דומים, עוברים כחוט השני לאורך הספר פעם היהודי והמוסלמי, פעם היהודי עם הפרסי, היהודי מול הגרמניה, היהודי מול האנגלי.


עיצוב הדמויות
בן ציון יהושע מגדיל עשות בדרך בניית הדמויות בספר. הוא בונה אותן נדבך אחר נדבך עד שכל דמות עומדת בשלמות אל נגד עיניי הקורא. על אופייה, תכונותיה, שפת דיבורה ושפת גוף והדמיון שלה. אנחנו רואים גם מהפכים בחלק מהדמויות. מה שהיו בעבר ומה קרה להן בחלוף השנים. איך הסביבה הגיאוגרפית, הגיל, האירועים הפוליטיים–מדיניים, משפיעים על התפתחות השקפת העולם של הדמויות (למשל אלישע, בנימין או טרודה),
ההנגדה באופי, אף היא יוצרת מתח דרמטי, כמו למשל
גיבור שמצד אחד כולו רגש וכבוד (לקיחת עצמות אביו) ומצד שני פרא אדם (נוטש את כלתו). אוהב את משפחתו, אך האנוכיות שלו והישיבה על זרי הדפנה מהפכים בו את יצריו ודחפיו לכיוונים אחרים, נלוזים, המפתיעים את הקורא.
השליח מישראל (בנימין) - נגיעה רומזת לחלקו השני של הסיפור; מהנכר לארץ ישראל, וגם דמות זו משתנה בכפוף לתקופה ולתרבות האחרת.
לעניין זה נזכיר שבן ציון אוהב להפתיע, וההפתעות בספר מוסיפות הרבה לדרמה שבו ולהיותו ספר מרתק. לפעמים קורה והקורא מצפה לדבר מה שבטוח שכך יקרה בהמשך, אך לא! הסופר בוחר במציאות הקשה. לפעמים העגומה, אך מעלה את סרט החיים כמות שהוא בלא כחל וסרק ובלא יפיוף של הדברים וזו גם מעלתו של הספר.


שפת הספר המבנה ותהפוכות הגיבור העיקרי
העברית של בן ציון יהושע יפה ומשובחת, תיאורים נפלאים קסומים של טבע מצוירים ביד סופר מיומן ואומן. השפה המיוחדת וניביה והעגה שלה משתלבים יפה בסיפור ומוסיפים לו נופף אגדי קסום. אולי גם טעם אסלי אותנטי מאוד. התרגום של האמרות האפגניות או הפרסיות, ערביות, יידיש או גרמנית, מופיע מיד. כך שמבחינת הפורמט ישנה קריאה רציפה של הטקסט, מבלי לחפש את התרגום בהערות. לדעתי כתיבה בפורמט כזה היא יתרון עצום.
מבחינת מבנה הספר הוא בנוי בצורת פרקים פרקים ובכל פרק פתגם אפגני כלשהו. לדעתי, ניתן לחלק את הספר לשני חלקים הקשורים ונשזרים זה בזה: החלק של המשפחה בנכר ובראשה גיבור הסיפור, והחלק המדבר על האירועים בארץ כולל מה קורה עם גיבור הסיפור בארץ.
התקופה בנכר היא העולם באפגניסטן, הזר לקורא הרגיל, והוא כל כך אמתי וריאלי. גם מבחינת האירועים וגם מבחינת השפה והניב האפגני המתחבר אליה.
הנוף הסיפורי: טבע ורוח, כל כך צבעוני, עם הרים וגבעות בטבע מחד גיסא ועם רוח האדם מאידך גיסא. בשניהם עליות ומורדות, עד כי הריאליזם הזה, המכלול הזה, מצטייר בפני הקורא כראליזם אגדי. רוצה לומר מעין ראליות שנוצרה מתוך הר געש כבוי בעל לוע אגדי. ומתוך לוע זה עפה לה לפעמים ציפור האש המופיעה מדי פעם כמעין סמן דרכים בספר כולו.
התקופה האחרת - ימי המנדט האנגלי בארץ. התופעה שהעוני מהווה תמריץ לנצל כישרונות טבעיים ומפתח אמביציה חזקה להתעשר ובכל מחיר, וגם אם יהיה על חשבון האחר או שימוש וניצול כספי האחר. תכונה שהיתה בו בגיבור הספר עוד בילדותו ועתה היא אוספת תאוצה מרץ ומופעלת הלכה למעשה.
גיבור הסיפור לובש חלק המזכיר את זורבה היווני האוהב לחיות בעושרו, בנשים ובכסף! זה הזורבה היווני שבו, מעבר לכך הוא יודע לסחוף אנשים אחרים בכך שכמעט כל האמצעים לכך כשרים בעיניו: ערמומיות, שקר, נוכלות, הלשנה, שיתוף פעולה אינטרסנטי אידיאולוגי. חנפנות וקשיחות.
לקיחת עצמות אביו לקבורה לארץ באופן מנוגד לאי רצונו להעלות את משפחתו לארץ: איך המעמד הכלכלי המשופר בצרוף מרירות העוני והדבש של הארמון בחיפה הופכים כאילו את עורו של אותו אדם להיות מרגשן אובססיבי לקר מזג אנוכי, שאינו רוצה בעול המשפחה.


הפן הרומנטי בספר
החלק הרומנטי של בינו לבינה בסיפור: המחויבות והדבקות באמונה, בכבוד ההורים וכבוד החוקים לעומת המציאות הקורצת הרומזת הנותנת שפע על כף יד שמנה ופתוחה.
שתי הנשים האירופאיות בחיי הגיבור ועוד אינספור נשים מהצד מול זילפה העגונה הקשורה אליו בכוח חוקי דת נוקשים שאי אפשר להפר אותם, גם לא לאדם כמוהו.
שוב גילוי אותנטיות באופיו של הגיבור שלמרות התחנונים של הנשים שבחיו, למרות אהבתו הלא ברורה דיה לקורא, הרי אופיו והדחף לאהבת השמלה גורמת להוציא את החיה האכזרית והרעה מתוכו. להיותו נוכל שקרן, אכזר, ומה לא. אך עם כל זאת המקוריות באמת שבמציאות המובעת מול עיניו של הקורא, בהחלט משכנעת.


הפן ההיסטורי בארץ ישראל
בין כך ובין כך ישנו הקטע ההיסטורי של ההתרחשות בארץ בימי המנדט הבריטי. אמונות ודעות יריבות מעמדית, הפלג הסוציאליסטי והקיצוני יותר המאמין ברוסיה ובקומוניזם, מול הפלמ"ח והפלג הנגדי. הפן ההיסטורי של ימי המנדט עד עזיבת האנגלים את הארץ, קטע היסטורי מעניין עם דמויות מפתח התופסות מקום נכבד בעלילה עד יציאתן את הארץ בחזרה למקום ממנו באו. (שוב לא אספר ואשאיר את הנעלם והסיפור המרתק לקוראים).


סיכום
תקצר היריעה מלסכם את המופעים הספרותיים הרבים, תהפוכות העלילה ויתרונותיה וחשיבותו של הספר מהבחינה של תיעוד ושימור המסורת: אמונות דתיות, אמונות טפלות, גינונים ומנהגים שונים, חיי המשפחה, השפעת הסביבה המוסלמית על העדה האפגנית של אותם הימים באפגניסטן. פניני תיאורי טבע מופלאים, והסתכלות במקרו על הקהילה באי-שם ב"הראת" שבאפגניסט, כמו בתוך חלום אגדי קסום. לכך מתלווים אמרות, פתגמים, ביטויים בעגה ובניב האפגני, ההתבטאות בלשון הערבית, היידיש, הגרמנית, השירים הנלווים כקטעי קישור המייחדים את הספר מבחינת המבנה של שילוב שירה בפרוזה.
פן מיוחד בספר שמן הראוי לציין אותו הוא האמת המשודרת מכל שורה ושורה. לא אחת הסופר מפתיע את הקורא כאשר הוא מציב בפניו תמונה אחרת מאשר הוא ציפה לה. אמת לאמיתה! למשל התהפוכות בדמות הגיבור והתייחסותו למשל לאהובתו מגרמניה; התייחסות שונה מזו שהקורא היה מצפה לה. לפחות בשנים המאוחרות של הזוג. אך לא! קווי האופי של הגיבור ומעשיו הנלוזים רוויי רוע ואכזריות, נשארים כמות שהם. האם קורה הסוף לו מצפה הקורא או לא?
הידע הרב הבקיאות המפליאה של בן ציון יהושע במנהגים, באמונות ובהווי חיים של יהודי אפגניסטן, מדהימים בכך שנדמה כאילו הסופר נולד שם וחי את החיים האלו. אך לא היא! בן ציון יהושע נולד בארץ. וגדל בה.
אין ספק שחשיבות הספר ,מעבר לעלילה היפה והיותו רומן מרתק, בהיותו תעודה והנצחה של עולם שהיה אי שם בנכר באפגניסטן שאפשר ולא יחזור עוד.






׳איידהו׳ - רומן על תעתועי זכרון, מסתורין וסליחה

עבי קלדרון, מחנך

ידיעות ספרים

אמילי רסקוביץ’, איידהו, מאנגלית: רחלי לביא. עריכת תרגום: ריקה גרציאני-טייכהולץ וצופיה סילברמן, הוצאת ידיעות ספרים, אבן יהודה 2019

׳איידהו׳ הוא רומן הביכורים עטור הפרסים של הסופרת האמריקאית הצעירה, אמילי ראסקוביץ’. זכה בפרס דבלין ובפרסים ספרותיים יוקרתיים נוספים. 

אן אשתו השנייה של ווייד יושבת בטנדר שחונה בצד ההר באיידהו. בטנדר זה, אשתו הראשונה של ווייד, ג'ני, לפני מספר שנים ללא שום אזהרה או פרובוקציה מנחיתה גרזן על בתה הצעירה מאי בת השש ורוצחת אותה. בתה הבוגרת ג'ון בת השמונה נמלטה ליער ונעלמה לנצח. למה? מה קרה? זוהי תעלומה בלשית, שהקורא רוצה לדעת את המניעים והסיבות למעשה אכזריות בלתי נתפש זה, אולם ספר הבכורה הנוגע ללב של של אמילי רסקוביץ' מסרב ללכת בדרך המוכרת והסלולה של ז'אנר ספרות הבלשים, ולתת לקורא פתרונות קלים וברורים, ודווקא משום כך זהו ספר טוב יותר משום שהמחברת מנווטת בין אבדן, צער, עונש, השלמה וסליחה.

יום ראשון, 21 ביוני 2020

שָׁלוֹשׁ עֵצוֹת אֵלּוּ אֵין כְּמוֹתָן, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים תְּגַלּוּ אֶת חֲשִׁיבוּתָן: על ספרן של דישון ופרוכטמן, שלוש עצות חכמות

ד"ר ניצה דורי, ראש החוג לגיל הרך במכללה האקדמית הדתית לחינוך "שאנן" בחיפה ומרצה לספרות ילדים



יהודית דישון ומאיה פרוכטמן, שלוש עצות חכמות, עיבוד מן המקור העברי (המתורגם מן הערבית) של כמה מסיפורי כלילה ודִמנה (המתרגם אינו ידוע). הוצאת צור-אות, ירושלים 2020, 63 עמודים. ציורים: דיניס אוגלובלין.
בסוף הספר: הסיפור "גלגולו" שכתבו המחברות תחת הכותרת: אחרית דבר.

אין דבר נוסטלגי ואהוב עלי יותר מספרות עממית – פתגמים, אגדות, מעשיות, שירים, אלגוריות ומשלים, שהם מבחינתי פאר היצירה של הספרות העממית. ספרות עממית עברה אלי בילדותי עם ניחוח של פעם, ספרות שיש בה תיאור תקופות עתיקות, שמחזירה אותי אל חיקה החמים של סבתא, דוברת לאדינו המספרת לי סיפור בעל פה,  בשעה שאני צוללת לעולם של דמיון – ריחות, קולות וטעמים. בעברי הייתי גננת עשרים שנה בעיר נתניה והייתי הראשונה להציע לחברותיי הגננות תכנית לימודים בגן בנושא משל ונמשל, תכנית שלא הייתה קיימת עד אז בקרב הגננות שדבקו בתכניות קיימות לפי לוח השנה העברי. הדרכתי גננות כיצד להכין דמויות גדולות של בעלי חיים מתוך המשלים, כיצד לספר מידי יום משל אחד וכיצד לאורך כל היום לעבוד עם הילדים על המשל היומי – חרוזי מלים, מלים נרדפות, המחזת המשל והכנת תערוכה של דמויות מן המשלים שהכינו הילדים וההורים בבית מחומרים שונים.

אסופת מאמריו של יעקב ליכט על המגילות והספרים החיצוניים

מוסד ביאליק 

יעקב ליכט, מעולמה הרוחני של יהדות הבית השני: פרקי עיון במגילות מדבר יהודה ובספרים החיצונים, ערך: נועם מזרחי, מוסד ביאליק, ירושלים תש״פ 2020, 268 עמודים

"פרופ' יעקב שלום ליכט (1922–1991) נמנה עם הדור הראשון של חוקרי מגילות מדבר יהודה. בסדרת מחקרים חלוציים ומרחיקי ראוֹת, שפרסם בשנות הגילוי המסעיר של מגילות מדבר יהודה והתחדשות העניין המחקרי בספרים החיצונים בעקבותיו, משרטט ליכט את דיוקנו של עולם רוחני גועש ורב-תפניות שהתגבש בתקופת הבית השני. אלה היו ימי עיצובה של היהדות, והם גם הרקע לצמיחת הנצרות.

יום שבת, 20 ביוני 2020

על "אדל" מאת יוכי ברנדס

איזי וולף , מורה ומחנך

כנרת זמורה דביר

יוכי ברנדס, אדל, כנרת זמורה דביר, תשע”ח 2018, 528 עמודים

איני מבקר ספרות ואיני מתיימר להיות כזה, וודאי לא מבקר ספרות יפה. מטרתי הצנועה היא לחלוק אתכם חוויית קריאה מרתקת אותה חוויתי בקריאת ספרה של יוכי ברנדס, "אדל".
גילוי נאות, אני משוחד מראש. גדלתי בגלות ארגנטינה הרחוקה בשנות השישים. היא מנתה אז כחצי מיליון איש, רובם ככולם יוצאי מדינות מזרח אירופה. הגירסא דינקותא היהודית שלי הייתה ונשארה ספרות היידיש, ה"מאמע לשון”. היא תיארה בערגה ובגעגועים אינסופיים את ההוויה היהודית הצבעונית והרב גונית המיוחדת של “השטעטל", העיירה היהודית, דרך סופרים כבירים כמו מנדלי מוכר ספרים,יצחק לייבוש פרץ ושלום עליכם. המיקרו קוסמוס העשיר הזה היה רחב דיו כדי לכלול גם אידיאולוגיה בונדיסטית משמאל עם מסרים סוציאליסטים של שיוויון עבור הפרולטריון היהודי המדוכא, וגם פולקלור יהודי עממי. הרבה ממנו לקוח מעולם החסידות ובמרכזו שדים, רוחות ובעלי שם המצויידים בכוחות מאגיים מיסטיים שידעו לרפא כל תחלואה בסילוק מזיקין.

יום שישי, 19 ביוני 2020

על ספרו של שטפן צוויג, פחד

פרופ׳ יאירה אמית, אוניברסיטת תל אביב

הוצאת תשע נשמות

שטפן צוויג, פחד, (מהדורה רביעית), הוצאת תשע נשמות, 2017

שטפן צוויג כתב: "רק ספר השומר על הרמה בכל דף ודף וסוחף אותי עד העמוד האחרון במשב אחד ועוצר את נשמתי, מסב לי הנאה שלמה". כך בדיוק חשתי כשסיימתי את קריאת ספרו "פחד", שהגירסה הראשונה שלו ראתה אור ב-1913.  כדי להדביק אתכם בתאוות הקריאה של מותחן פסיכולוגי נפלא זה, אני מעתיקה את הכתוב על הכריכה האחורית, שתואם לחלוטין את יחסי לספר.

על ספרה של אניטה שפירא, צומת ביל״ו

פרופ׳ יאירה אמית, אוניברסיטת תל אביב

הוצאת עם עובד

אניטה שפירא, צומת ביל"ו: שלושה ביל"ויים וארץ ישראל, הוצאת עם עובד, תש״ף 2019

אניטה שפירא עשתה זאת שוב. הפעם במתודולוגיה שאותה היא מכנה "מחקר מיקרו-היסטורי", היא בודקת את האפוס הלאומי שקושר כתרים לתנועת ביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה), שלכאורה בזכותה הוגשם החלום הציוני, באמצעות ניתוח של חליפת מכתבים בין שלושה ביל"ויים. השלושה הם ד"ר ולדימיר דובנוב, אחיו המבוגר של ההיסטוריון שמעון דובנוב, חיים חיסין, שברבות הימים היה לרופא תל-אביבי ידוע, ויעקב צ'רטוק, אביו של משה שרת. מדובר בשלושה אנשים צעירים, אפילו נערים, שאניטה מכנה אותם "מסע צלב של ילדים".

יום חמישי, 18 ביוני 2020

שירת הממטרות של יוסף עוזר

אוריאל בן עמי, סופר, משורר ואיש תקשורת



                                         


יוסף עוזר, עמק יזרעאל ירושלים: שירים, עילמור, רמת גן תשע״ג 2013


מנחת הוקרה לשירת העמק וירשולים

זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק, זֶה לֹא אוֹתוֹ הַבַּיִּת,
אַתֶּם אֵינְכֶם וְלֹא תּוּכְלוּ לַשּׁוּב
הַשְּׁבִיל עִם הַשְּׁדֵרָה, וּבַשָּׁמַיִּם עַיִּט
אַךְ הָחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב
(דורית צמרת חיים, ברקני)

לא הכרתי את המשורר יוסף עוזר, אך פגשתי בו ברכבת. יותר נכון את ספר שיריו "עמק יזרעאל ירושלים". יותר נכון לא את ספר שיריו, אלא את הקראת שיריו ברכבת מתל אביב לבנימינה.
ומעשה שהיה, כך היה, רק לפני שנים אחדות

יום רביעי, 17 ביוני 2020

על הספר: שירת מרים - סיפורה של מרים פרץ

פרופ׳ יעל שמש, אוניברסיטת בר-אילן

                                
                           


סמדר שיר, שירת מרים: סיפורה של מרים פרץ, משכל, תל אביב 2011

"עין במר בוכה ולב שמח", מתארת מרים פרץ את תחושתה בטקס סיום קורס הקצינים של בנה אלירז, והציטוט הזה מגדיר את חוויית הקריאה שלי בספר שירת מרים. 

שני בנים שכלה מרים פרץ. הראשון הוא בכורה סגן אוריאל פרץ, שחלם להיות הרמטכ"ל המרוקאי הראשון ונהרג ביום הולדתו ה-22 מאש חיזבאללה. כעבור 12 שנים איבדה את אלירז, בנה השני. בן 32 היה כאשר נהרג בתקרית אש ברצועת עזה, נשוי ואב לארבעה, הקטנה בהם תינוקת בת חודשיים. הוא נהרג ב-2010 בערב פסח. שניהם היו קצינים בסיירת גולני.

על המציאות האכזרית באוטופיה הסטליניסטית. על ספרו של מרגולין, מסע לארץ האסירים

ד"ר מיכאל גינזבורג, רופא. מלמד בתכנית ׳אדם ורפואה׳ של הדסה והאוניברסיטה העברית


יולי מרגולין, מסע לארץ האסירים, כרמל, ירושלים 2013

* כל התאריכים ליד שמות הספרים מציינים את שנת הופעתם בישראל בתרגום לעברית.


שלום לכולם, 
כאשר לאה הציעה לי לכתוב המלצה על איזשהו ספר לבלוג שלה – התחלתי להתלבט:
איזה ספר לבחור? על איזה ספר להמליץ? באיזה תחום?
האם לבחור ספרות יפה? 
אולי משהו יחסית חדש, כמו ספריו של יואב בלום – סופר שפרץ לחיינו לפני פחות מעשור עם רומן הביכורים מצרפי המקרים (כתר 2011) והמשיך עם המדריך לימים הקרובים (כתר 2014)? ספריו מקוריים, מתוקים ומותחים בטירוף, מלאים בדמיון אינסופי -סופי וכוללים סיפור אהבה בלתי אפשרי.
או אולי להמליץ על קלאסיקה ישראלית, כמו אחד מספריו של דוד גרוסמן? במיוחד אהוב עליי ספרו יש ילדים זיגזג (פרוזה 2012), שאותו אי אפשר להפסיק לקרוא?

על הרומנים של רעיה טילינגר: עתידה וליאורה

פרופ׳ אבינועם מן, האוניברסיטה העברית


רעיה טילינגר, עתידה, הוצאת מטר, תל אביב תשע״ז 2017, 196 עמודים
רעיה טילינגר, ליאורה, הוצאת מטר, תל אביב תשע״ט 2019, 204 עמודים

נאמר שהייתה רעידת אדמה. הרהיטים הזדעזעו קצת, לא נורא, אף ארון לא נפל על אף אחד, רק איזו קופסה חלודה שהייתה שכוחה מזה עידן ועידנים בראש אחד מהם נחבטה ברצפה בהפריחה ענני אבק סביבה. פתחו את הקופסה, החלודה נמרחה על הידיים, היה בה אקדח עתיק, ניירות ישנים כלשהם, מתפוררים למגע, אבל הסקרנות הייתה חזקה, קראו איכשהו. אז התחוללה רעידת האדמה האמיתית.


יום שלישי, 16 ביוני 2020

על ׳מצעד האיוולת היהודי של אמוץ עשהאל

נתנאל ברק, מורה ומחנך

ידיעות ספרים 

אמוץ עשהאל, מצעד האיוולת היהודי, ידיעות ספרים,  ראשון לציון 2019. 391 עמודים


בספרו, מצעד האיוולת היהודי, צועד אמוץ עשהאל בעקבות ברברה טוכמן בספרה הידוע, מצעד האיוולת: מטרויה ועד וייטנאם (מאנגלית: יוסף אשכול, תל אביב 1986). ברברה טוכמן מגדירה איוולת כמדיניות פוליטית שניתן היה לזהותה כטעות בשעת ההתרחשות, ולא רק לאחר מעשה, שאינה של יחיד, ושניתן היה להציע לה חלופות. בשני הפרקים הראשונים של ספרו, עשהאל מחיל את העקרונות הללו על הנהגת עם ישראל בתקופה שממשה ועד לאחר חורבן בית שני. ״מצעד האיוולת היהודי״ הוא פירוש חדשני להיסטוריה הפוליטית של העם היהודי.

יום ראשון, 14 ביוני 2020

על ספרו של ישראל קנוהל, איך נולד התנ״ך

משה מורבצ'יק, מחנך ומורה

כנרת זמורה ביתן דביר

ישראל קנוהל, איך נולד התנ”ך: מפגשי שיחה עם שמואל שיר, כנרת זמורה ביתן דביר, מודיעין תשע"ח 2018, 380 עמודים

ספר זה הוא נדבך נוסף במגדל ספריו של פרופסור אמריטוס ישראל קנוהל מהאוניברסיטה העברית. הוא בא אחרי השם (דביר תשע״ב), אמונות במקרא (מאגנס תשס"ו), בעקבות המשיח (שוקן תש”ס), מקדש הדממה (מאגנס, תשנ״ג) וכמובן רב-המכר מאין באנו: הצופן הגנטי של התנ״ך (דביר 2008). 
החיבור נולד לא כספר מחקר קלאסי אלא כתוצאה מדיאלוג עם שמואל שיר, שהוא איש היסטוריה ולימודי ארץ ישראל. שמואל שיר כתב לישראל קנוהל מכתב המובא בפתיח הספר: "פרו' קנוהל שלום רב, קורא את הספרים שלך בשקיקה, אולם הדבר מביא אותי לשבר אמוני גדול, אני מרגיש שכל מה שאני שגדלתי עליו מתנפץ לרסיסים. האם תיאות להיפגש עימי כדי לאחות את השברים?" ומכאן ואילך דבר הוליך דבר, עד שהתפתח הספר.

יום שבת, 13 ביוני 2020

המכשפה הקדומה כסופרת משכילה: על ספרה של דורית קידר על קערות השבעה

אלי אשד, חוקר תרבות עורך מגזין יקום תרבות


הוצאת אדרא 

דורית קידר, מי כתבה קערת השבעה, הוצאת אדרא, תל אביב 2019, 202 עמודים 


דורית קידר, חוקרת של כישוף יהודי קדום, כתבה ספר חדש ומקיף על הנשים ככותבות ומכשפות בעת העתיקה. קידר פירסמה כבר ספר מחקרי על השדה לילית: לילית השדה היהודית - 1000 שנים של הפרעת אישיות גבולית (2010) שהתבסס על עבודת מחקר קודמת שלה וחיברה רומן ספרותי על אחת מכותבות קערות ההשבעה: כומיש בת מחלפתא - ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית (2013). הקערות הן בעצם קמעות ענק עם לחשי כישוף שהיו נפוצים באזור מסופוטמיה ופרס בין המאה השלישית למאה השביעית לספירה, ואז הן נעלמות לפתע מסיבות לא ברורות (האם זה קשור לכיבוש המוסלמי שהתרחש באותה התקופה?).
קידר תוהה: האם ייתכן שכותבי קערות השבעה האלו היו (גם) ואולי אף בעיקר נשים ולא גברים דווקא כפי שהיה נהוג לחשוב במחקר? התזה של קידר, שהיא כאמור בניגוד לעמדת החוקרים האחרים בתחום, היא שחלק מקערות כישוף, ואולי רובן, נכתבו בידי נשים יהודיות יודעות קרוא וכתוב, דהיינו בידי נשים משכילות בכל קנה מידה של התקופה.המתנגדים לכך יצאו מההנחה המקובלת שהנשים בתקופה הזאת, המכונה התקופה הסאסאנית בפרס ובבבל, על שם השושלת השליטה באיזורים אלו בזמנים אלה כמו גם בתקופות קדומות יותר, לא היו מסוגלות לקרוא ולכתוב ולא היו מסוגלות לכתוב קערות כישוף מאין אלה.

יום חמישי, 11 ביוני 2020

על הספר ׳נערה מואבייה: על התקבלות והלכה במדרש רות רבה׳ מאת תמר מאיר

פרופ׳ אליעזר (אד) גרינשטיין, אוניברסיטת בר-אילן

תמר מאיר, נערה מואבייה: על התקבלות והלכה במדרש רות רבההוצאת רסלינג, תל-אביב: 2019, 287 עמודים

אין סיפור נאה יותר ממגילת רות. הסיפור הקצר הזה זכה למחקרים רבים, לרבות ספרים ופירושים שלמים המעירים על יופיו ועל הרבדים הרבים של משמעות המשולבים בו.
מגילה זו זכתה להרכבת מדרש אגדה מובנה וקדום יחסית, מדרש רות רבה. מהדורה מדעית של המדרש מונחת בתוך עבודת הדוקטור של מירון ביאליק לרנר (ירושלים, תשל"א), והנה ראה אור בשנה האחרונה ספר עיון מאת חוקרת הספרות המדרשית, ד"ר תמר מאיר, המנתחת ומפרשת את המדרש המדובר והעומדת על המשמעויות השרויות לרוחב ולעומק היצירה המופתית הזאת של חז"ל.

יום רביעי, 10 ביוני 2020

אינני מפסיק ללכת בתוך ארצי מולדתי

אוריאל בן עמי, סופר ואיש תקשורת



דֶּרֶךְ אֶרֶץ

אֲנַחְנוּ מַמְשִׁיכִים לָלֶכֶת.

אַבְרָהָם אֲבִי אֲבוֹתֵינוּ,

יוֹסֵף אֲבִי אָבִי וְגַם אָבִי וְגַם אֲנִי.

מצעד החיים - שיר הגות מאת יצחק מאיר ז״ל עם תרגום לאנגלית מאת פרופ׳ איתן מדיני


היום (9.6.2020) הגיעה אלינו הידיעה המרה שיצחק מאיר, ההוגה, המשורר, הסופר, המחנך ואיש המוסר, השיב את נשמתו לבוראו. איימי השואה שחווה בשחר חייו טבעו חותם עמוק כשאול בנשמתו. הנה שיר שששלח לי לפירסום. קשה להאמין שזרם הויינייטות על פרשת השבוע ששלח לי במשך שנים לפירסום בבלוג - ייבש. אבל מה שלא ייבש וימשיך להפרות נשמות הוא שפע החיבורים שהשאיר אחריו. 

יהי זכרו ברוך!


מצעד החיים

יצחק מאיר

 

אתה יכול ללוות ילדים למסע אל החור השחור הכבוי

ולספר שם איך זה קרה שאתה

מכל המתים לא מתת בתהום -

והם לא יידעו דבר.

חשוב, איך יכול אדם שנולד

על כוכב ירוק וזהוב לדעת

מהו כוכב שכולו בור שחור,

שגם השמים קרסו אל תוכו,

ואין בו חמצן, אפילו לא פיח,

ואין בו לא ים ולא חוף ולא סוף

ולא התחלה, חלל , רק חלל

כבד כמו אפלה.

לא יכול.

יום שלישי, 9 ביוני 2020

יצחק מאיר 2020-1934

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

יצחק מאיר: צילום: ד"ר רוברט הפט 

יצחק מאיר - האיש והאישיות
חברנו היקר, יצחק מאיר, אשר נולד באנטוורפן בשנת 1934 הלך היום (9.6.2020) עם בוקר לעולמו, במחצית העשור התשיעי לחייו, שבע ימים ועטור בחכמה ובינה, דעת, אמת וצדק, תבונה, זיכרון וסקרנות, צדקה וחסד ומעשים טובים, אהוב על בני משפחתו ובנותיה, אחיה ונכדיה, ואהוב על קרוביו וחבריו, תלמידיו ואוהביו. איש אמת היה, חכם ומעמיק להתבונן על העבר ועל ההווה, איש ספר אוהב דעת, מחנך, זהיר בשיפוטו, מדקדק במילים, נדיב רוח, בעל שיקול דעת ורוחב דעת, ביקורתי וספקן, משכיל וידען, בן בית בכמה וכמה שפות ותרבויות. הוא רצה מאד להמשיך ולחיות ונאבק עד לרגע האחרון עם המחלות ומר המוות, כל כך אהב לחיות ולאהוב, לחנך וללמוד, לקרוא ולכתוב, חבל על 'דאבדין ואינם משתכחין'.

על הנאום האחרון של משה מאת מיכה גודמן

גרשום קרביץ, מורה לשעבר לתנ״ך במכללת דוד ילין

כנרת זמורה דביר

על: מיכה גודמן, הנאום האחרון של משה, כנרת זמורה דביר, 2014, 384 עמודים

"הנאום האחרון של משה" מנתח ניתוח פילוסופי את האמונות והדעות של ספר דברים. מי שבקי בחקר המקרא יודע שהייחוד של ספר דברים לעומת שאר ספרי התורה נחקר רבות, בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים בעיקר בפן החוקתי (דה ווטה, וולהאוזן, קויפמן) או הלשוני (דרייבר), ובסוף המאה העשרים גם בפן האידיאי (ויינפלד). הייחוד של "הנאום האחרון של משה" איננו, איפוא, בחידושים על ספר דברים שלא נאמרו מקודם (אם כי יש גם כאלו). אבל ישנם אספקטים אחרים של הספר שחשובים לציין:

יום שבת, 6 ביוני 2020

תרגום חדש לספר איוב מאת פרופ׳ אד גרינשטיין

נעים לנו לפרסם את סקירתו של פרופ׳ יונתן בן-דב על ספרו החשוב של פרופ׳ אד גרינשטיין על ספר איוב, עם הגיע הבשורה על זכייתו של פרופ׳ גרינשטיין בפרס א.מ.ת. לשנת 2020.*

פרופ׳ יונתן בן-דב, אוניברסיטת חיפה


Ed Greenstein. Job. A New TranslationYale University Press, 2019

אני מבקש להמליץ על תרגום אנגלי חדש לאחד מהישגיה הגדולים ביותר של השירה העברית, ואולי הגדול שבהם: ספר איוב. המחבר, פרופ' אד (אליעזר) גרינשטיין הוא מוכשר במיוחד למלאכה זו: הוא בלשן של השפות השמיות בהכשרתו, ונוסף על כך התמחה זה עשרות שנים בפילולוגיה מקראית, לצד עיסוקו במדע הספרות ובמדע הבלשנות, בקריאות מודרניות ופוסט-מודרניות של המקרא, במחקר ובהוראה בארה"ב ובארץ, ולאחר הנחיית עשרות תלמידים בעבודות מחקר. גרינשטיין מכין עצמו זה כארבעים שנה לפרש את ספר איוב תוך שימוש בכל המיומנויות האלה. לא פחות מארבעים וחמישה(!) מאמרים שחיבר גרינשטיין על אודות ספר איוב נמנים ברשימה שבסוף הספר. התרגום החדש הוא פרי משמעותי של מאמץ זה, ואני תקווה שהוא יוביל לפרי חשוב עוד יותר: פירוש מלא ומפורט על ספר איוב. גם הספר שלפנינו איננו רק תרגום: הוא כולל מבוא קצר לספר איוב, ללשונו ולסגנונו, וגם (והעיקר) הערות רבות על התרגום, עם ביאור של נקודות קשות ומראי מקום. מדובר אם כן בפירוש בזעיר-אנפין על ספר איוב. 

יום שישי, 5 ביוני 2020

כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ - מקאמה אופטימית

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)


כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ.
מַעֲלוֹת צֶלְזיוּס שֶׁלֹּא אוֹמְרוֹת: "דַּיֵּנוּ".
וְגַם כְּשֶׁהַכַּסְפִּית רוֹתַחַת בַּשָּׁרָב בַּמַּדְחוֹם.
עִם כָּל הַסֵּבֶל, נְאַמֵּץ גַּם בַּחוֹם
אִמְרָה עֲתִיקָה, שֶׁהִיא לֹא אִמְרַת שָׁוְא:
"בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן אֶת חֵן הַמָּקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו".*

יום שלישי, 2 ביוני 2020

דנ"א שהופק מהעורות שעליהם נכתבו מגילות מדבר יהודה מאפשר תובנות חשובות על המגילות וכותביהן

מגילת ישעיה. צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

ממגילות רבות ממדבר יהודה שרדו קטעים קטנים בלבד. אילו קטעים שייכים לאותה מגילה ואילו קטעים אינם שייכים לה? שיטה חדשה שפותחה באוניברסיטת תל אביב על ידי צוות רב תחומי, מאפשרת תשובה לשאלה זו ולשאלות רבות נוספות שמשתלשלות ממנה. מדובר במחקר שארך שבע שנים ותוצאותיו תתפרסמנה היום (2.6.2020) בכתב העת היוקרתי Cell ככתבת השער. 


כך יש לצטט את המאמר:
Anava et al., Illuminating Genetic Mysteries of the Dead Sea Scrolls, Cell (2020), https://doi.org/10.1016/ j.cell.2020.04.046 

הצוות החוקר הובל על ידי פרופ' עודד רכבי מהפקולטה למדעי החיים, פרופ' נועם מזרחי מהחוג למקרא, ופרופ' מתיאס יאקובסון מאוניברסיטת אופסלה שבשוודיה. הוא שיתף פעולה עם פנינה שור וביאטריס ריאסטרה מרשות העתיקות., פרופ' דורותה הושון-פופקו מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, ופרופסור כריס מייסון מאוניברסיטת קורנל שבארה״ב.

צוות החוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומרשות העתיקות לצד מגילות ממדבר יהודה. 
צילום: שי הלוי, רשות העתיקות.