Repetition and Reiteration According to Ramban

Malkah Shenvald, Beit Mikra vol. 60 (2015), No. 2, An abstract

The Bialik Institute

The phenomenon of repetition in the Bible is discussed from various perspectives in the classic commentaries. Ramban adopted fundamental axioms of his predecessors and formulated an organized and updated doctrine. This article examines four methodological axioms, which exemplify the basics of Ramban’s approach to repetition. 

The Throne Vision in the Book of Daniel 7, 9-10 as a Case Study Towards Anthropomorphism in Second Temple Literature

Rivka Raviv, Beit Mikra vol. 60 (2015), No. 2, An abstract

The Bialik Institute

The prophetic vision of the throne in Daniel (7, 9-10) is probably the most daring description of God found in the bible, containing unparalleled anthropomorphic revelations within the bible.  The biblical passage depicts God sitting on His throne in judgment, surrounded by tens of thousands of angels, with the color of His clothing as well as the hair on His head also described. 

Is Laban the "Wandering Aramean"? A Biblical Foundation for a Homiletic Identification

Adiel Cohen, Beit Mikra vol. 60 (2015), No. 2, An abstract

The Bialik Institute

The words "arami oved avi" ("a wandering Aramean was my father") (Deuteronomy 26:5) have traditionally been interpreted in reference to one of two separate characters.  According to the literal interpretation both "arami" and "avi" are understood as referring to Jacob  – "My father [Jacob] was a wandering Aramean". In contrast, according to the homiletic interpretation,   the Aramean is Laban who sought to destroy Jacob – "An Aramean [Laban] sought to destroy my father [Jacob]".  

Stability and Surprise in the Book of Ruth’s Exposition

Jonathan Grossman, Beit Mikra vol. 60 (2015), No. 2, An abstract

The Bialik Institute

'Expositions are typically short and to the point; even "dynamic expositions" do not usually advance the plot, to the extent that stability is considered a central criterion for the definition of “exposition”' (Sternberg). Nonetheless, the book of Ruth’s exposition contains various elements of surprise. After discussing theoretical methods of employing the element of surprise in a narrative, this article traces the tension embedded within the book of Ruth’s exposition’s design: a jarring fusion of banal description and intensive employment of surprise. This ambivalence touches upon conventions in tension with the narrative content, but it also serves the author’s broader theological perception of reward and punishment.

Measure for Measure as Principle in Biblical Law: Language, Context and the History of Tradition

 Manfred  Oeming, Beit Mikra vol. 60 (2015), No. 2, An abstract

The Bialik Institute

The adequate understanding of the formula “eye for eye, tooth for tooth" etc. (Ex. 21:24-25) is a matter under debate. The article first provides an overview of the ten most important interpretations of the talio formula (in singular) in  the current scientific research and shows why each interpretation is problematic. Then the author tries to demonstrate that the character and meaning of the formula changes in different contexts in the Bible. The differences are so deep, that it is better not to speak of one formula but to differentiate between five talio formulas.

בית מקרא כרך ס (תשע״ה), חוברת ב

מוסד ביאליק

תוכן העניינים

נילי שופק, לזכר מנחם הרן

מנפרד אומינג, 'מידה כנגד מידה' כעקרון משפטי בחוק המקראי: לשון, הקשר ותולדות המסורת

יונתן גרוסמן, הפתעה ויציבות באקספוזיציה של מגילת רות

עדיאל כהן, האמנם לבן הוא "ארמי אבד אבי"? – לתשתיתו המקראית של זיהוי מדרשי

רבקה רביב, חזון הכיסא בספר דניאל ומקבילותיו – מקרה מבחן ליחס לאנתרופומורפיות בספרות בית שני

מלכה שנוולד, כפל לשון וכפל עניין שבתורה ובאיוב – בפירוש רמב"ן

ביקורת ספרים

טובה פורטי על אביגדור ויקטור הורוויץ, ספר משלי עם מבוא ופירוש, כרכים א-ב, מקרא לישראל (בעריכת שמואל אחיטוב), עם עובד, תל אביב והוצאת מאגנס ירושלים תשע"ג

Beit Mikra vol. 60 (2015), No. 2

The Bialik Institute

C O N T E N T S

Nili Shupak:  In Memory of Menahem Haran

Manfred Oeming: 'Measure for Measure' as Principle in Biblical Law: Language, Context and the History of Tradition

 Jonathan Grossman: Stability and Surprise in the Book of Ruth's Exposition

Adiel Cohen:  Is Laban the "Wandering Aramean"? – A Biblical Foundation for a Homiletic Identification

Rivka Raviv:  The Throne Vision in the Book of Daniel 7, 9-10 as a Case Study Towards Anthropomorphism  in the Second Temple Literature 

Malka Shenvald:  Repetition and Reiteration According to Ramban

(Nachmanides)

Book Review

Tova Forti: Proverbs. Introduction and Commentary by Victor Avigdor Hurowitz, 2 vols., Mikra Leyisrael Series (edited by Shmuel Aḥituv), Am Oved, Tel Aviv and Magnes Press Jerusalem 2012, 638 pages / 319 

יאיר זקוביץ - אוטוביוגרפיה על רקע ילדות המדינה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על: יאיר זקוביץ, ילדות בגינת עדן (תש״ה-תשי״א), הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ו 2015 

הוצאת כרמל

פרופסור יאיר זקוביץ מעלה זכרונות מילדותו המוקדמת בין נמל לכרמל. ׳אני מקוה׳ הוא כתב, ׳כי יש בכוחה של מחרוזת הרסיסים שלהלן להעביר לקוראיי משהו מעולמו של ילד שצמח מקרקע הימים ההם׳. הספר האישי הזה הוא גם ספר על שחר ימיה של המדינה. על ימי הצנע ועל חייהם של האנשים שתרמו בעמלם לבניין הארץ.  

סקירתי על הספר פורסמה במוסף ׳שבת׳ של ׳מקור ראשון׳, ביום שישי, י"ג בטבת תשע"ו, 25.12.2015. הנה קישורית למאמר. 

שמואל, שאול ודוד - ובגדי המלך החדשים

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות) 

וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל-שְׁמוּאֵל... וַיֵּלֶךְ הוּא  וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ בְּנָיוֹת... וַיִּפְשַׁט גַּם־הוּא [שאול] בְּגָדָיו וַיִּתְנַבֵּא גַם־הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיִּפֹּל עָרֹם כָּל־הַיּוֹם הַהוּא וְכָל־הַלָּיְלָה (שמ"א י"ט 18, 24).  

בגדי המלך החדשים

הוא היה משכמו ומעלה גבוה מכול העם// וכשהוצג לפניו, הביט בו משתאה ונפעם,// כשהוא עטור נזר, בבגדים חדשים לתפארה// שנתפרו במיוחד לרגל המאורע.//
הכול התחיל, כשבני עלי, חסרי מעצורים ומוסר// חגגו עם נשים על סיר הבשר.// וכעונש, בית עלי מכהונתו אז הוסר.// אך העם, שגם על בני שמואל לא סמך,// קרא: "קצנו בשושלות כושלות, אנו דורשים מהפך!// תנה לנו מלך לשופטנו, ושוחד על נקי לא יקח".// כזאת בגילוי לב, כתב שמואל בספרו בתנך"^*.// 

ושמה לא תעבור

ד"ר דן אלבו, משורר, היסטוריון וחוקר תרבות

וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ (דברים לד, א, פרשת וזאת הברכה)

וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר

לְאַחַר לֵיל מַאֲמַצִּים 
תַּחַת אוֹר וַרְדִּי, תָשׁוּשׁ וּמִתְנַשֵּׁף
מַגִּיעַ מֹשֶׁה לְרוֹם פִּסְגָּת הַר-נְבוֹ עֵת זְרִיחָה וָזֹהַר, 
בְּרֹאשׁ מוּרָם וּבְלֵב טָהוֹר
בִּשְׂעָרוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת עֲדֵי כְּתֵפַיִם וּבְזְקָנוֹ הַזּוֹרֵחַ 
שׁוֹמֵעַ אֶת דְּבַר הָאֵל 
'כִּי לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְּעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר'

פסל איל התגלה בסמוך לכנסיה קדומה בקיסריה

צילום: ורד שריג, נמל קיסריה

בחפירה ארכיאולוגית שעורכת רשות העתיקות בנמל קיסריה שבגן הלאומי, ביוזמת החברה לפיתוח קיסריה וקרן רוטשילד, נחשף הבוקר (ה') פסל שיש מרשים של איל, בקרבת מבנה כנסיה עתיק מהתקופה הביזנטית. האילים מייצגים בנצרות את המאמינים, או את ישו עצמו.

שיר השירים – חידת החידות

פרופ' יאיר זקוביץ, האוניברסיטה העברית

הקורא בספרות המקרא, בדברי סיפורת, מזמור או חוק, מורגל בחיפוש

‏בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי

אחר הפירוש האחד הנכון, אחר הפשט הכתוב. אין בכוונתי להכנס עתה בעובי הקורה של הסוגייה התאורטית הנכבדה, אם יש בעולם פירוש אחד ויחיד שהוא נכון ואין בלתו. די לנו לומר, שכללי הפרשנות היאים ליצירה אחת אינם הולמים יצירה אחרת, וכאשר באים אנו בשערי שיר השירים עלינו להאזין לקולו של קובץ זה ולחצוב ממנו את כללי הפרשנות המתאימים לו.

והנה מלאכת פענוחם של שירי האהבה שבספרנו היא אתגר פרשני נכבד. בקובץ כשלושים שירי אהבה, שירה ארוטית מעודנת, החריגה כל כך בנופו הספרותי של המקרא בנושאיה, באוירתה ואף בלשונה. הקורא בשירים יגלה איפוא כי פרוש על פניהם דוק של ערפל. כמה מן השירים הם שירי חלום (ראה ג, א-ה; ה, ב-ו, ג) ורבים אחרים מעוררים רושם של חלומות בהקיץ (כגון א, ב-ד; ב, ד-ז), ואי אתה יודע מה מתרחש במציאות ומה שייך לעולם ההזיה. לעיתים גם מטשטש ההבדל שבין משל ונמשל ואותה מילה, ובאותו שיר ממש, יש שהיא נושאת שתי משמעויות שונות, הממשית והמסומלת.

פתרון תעלומת החפץ המוזהב מבית הקברות הירושלמי

הגולש מיכה ברק מאיטליה, הוא שזיהה את החפץ ככזה שמבקש לספק "הגנה אנרגטית" ומיועד לשמש נטורופתים ואנשי ריפוי אנרגטי. החפץ, המיוצר ע"י חברה גרמנית, נקרא "מקרן איזיס" (Isis Beamer) על שם האלה המצרית איזיס, אשר שימשה במיתולוגיה המצרית כאלת הרפואה, הקסם והטבע. 

כעת מקווים ברשות העתיקות, שהאחראים להחבאת החפץ בבית הקברות יצרו עימה קשר, ויספרו מדוע הוטמן במבנה העתיק, ולמי משוכני העפר הם ביקשו להעניק אנרגיה חיובית.

תעלומה: חפץ מצופה זהב שהוטמן בבית קברות בירושלים

צילום: באדיבות רשות העתיקות

רשות העתיקות פונה לציבור, בניסיון לפתור תעלומה שהתגלגלה לפתחה - מה היתה תכליתו של חפץ מצופה זהב אמיתי, במשקל 8 וחצי קילו, אשר הוטמן במבנה עתיק באחד מבתי הקברות בירושלים?

אבלות במקרא : דרכי התמודדות עם אבדן בספרות המקראית

הקיבוץ המאוחד / ספריית פועלים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על: יעל שמש, אבלות במקרא: דרכי התמודדות עם אבדן בספרות המקראית, הקיבוץ המאוחד, בני ברק תשע״ו 2015, 424 עמודים 

ספרה החדש של ד״ר יעל שמש מאוניברסיטת בר אילן, עוסק באחת החוויות הבסיסיות והמשמעותיות ביותר בקיום האנושי - המוות ותהליך הפֵרדה מאנשים קרובים שהלכו לעולמם. הספר נכתב בעקבות פטירתו של אביה, רוברט שמש ז״ל, ולזכרו היא הקדישה אותו, אבל נושא המוות העסיק אותה מבחינה מחקרית כבר בעבר, במאמרה על ה"התאבדות במקרא על רקע תופעת ההתאבדות בתרבות הכללית ובמקורות ישראל", JSIJ ב (תשס"ג), עמ' 1–24. הגישה הבין-תחומית שהדריכה אותה במאמרה על ההתאבדות מדריכה אותה גם בספר זה, ומחקריה המקראיים נתמכים בתובנות שנרכשו גם ממחקרים אנתרופולוגיים ופסיכולוגיים. 

מסמרי הים - ספק סיפור

פרופ׳ עדנה אפק

שלח מכתב רשום ובו הודיע שמעתה ואילך אנחנו איננו משפחה.

קרעתי את המכתב לקרעי קרעים ושילחתים בכל קצות העיר ובכל הדרכים המובילות לערים הגדולות, כדי שאוכל למצוא את דרכי חזרה: חרדתי מהרוחות הרעות העלולות לנשוב ולשבש את דרכי.

ירדתי אל החוף ליטול מסמרי-ים.אמרתי: "אנעץ בעזרתם את קרעי המכתב לקרקע ולא יאבדו."

אחדים נעצתי ואחרים הדבקתי בדמעותי.

מחזור הסיפורים על גדעון - תיחום, מקבילות ספרותיות ותיאוריה

ד"ר חוה שלום-גיא, המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין

מחזור סיפורים – הגדרה

הוצאת רסלינג

מחזור סיפורים (ציקלוס / cycle)[1] – צירוף של כמה יחידות ספרותיות סמוכות זו לזו, שיש להן מכנה משותף – הוא תופעה ספרותית רווחת ביותר במקרא.[2] יחידות אלה יכולות להיות מגוונות מבחינת סוגתן הספרותית: סיפור, שירה, משל, נאום ועוד.[3] הן מצטרפות למחזור בשל היותן בעלות מכנה משותף כמו נושא מרכזי, גיבור, אירוע מסוים וכיוצא בזה.[4] יחידות אלה יוצרות רצף סיפורי אחד, שיש בו התפתחות עקיבה של ההתרחשויות,[5] לרוב בשל קישורים של עקיבה בזמן או של סיבתיות.[6] 

קיומם של מכנה משותף ושל קישורים כרונולוגיים וסיבתיים מלמד שצירופן של היחידות הספרותיות השונות – שאפשר שנוצרו על ידי מחברים שונים – למחזור סיפורים אחד, איחוין וסידורן בהקשר שבו הן נתונות, הוא מלאכת מחבר ומעצב אחד.[7]

החלון האדום

יוסף כהן -אלרן, משורר

צילום: אבי מזור

אֶל חַלּוֹנָהּ הֵם בָּאוּ

אַנְשֵׁי מִדְבָּר בְּנֵי חַיִל

וְהִיא זָרְקָה הַחֶבֶל

לִקְרַאת רֶדֶת הַלַּיִל

אהרן וחטא העגל בפירושו של רש"י

פרופ‘ אביגדור שנאן, האוניברסיטה העברית

ניקולא פוסן, חטא העגל

לא זמן רב חלף משעה שקיבלו בני ישראל את עשרת הדיברות במעמד הר סיני (שמות יט-כ), ומשעה ששמעו בהן כי ’אנכי ה‘ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים‘ (כ,ב) ועל כן ’לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ‘ (כ, ד), ועד שעשו להם ’עגל מסכה‘ (לב, ד) ’ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים‘ (שם). זהו המעשה בחטא העגל, אשר בגינו ביקש ה‘ להשמיד את העם כולו, אך שב מחרון אפו בעקבות תחינתו של משה (לב, ז-יד). זהו חטא נורא שתוצאותיו קשות: הריגת ’כשלושת אלפי איש‘ בידי בני לוי הנאמנים לה‘’ (לב, כח) וכן מגפה שנגף ה‘ את העם (שם, פסוק לה). 

מנורת השקד

בלפור חקק

קוֹל אוֹמֵר: מָה אַתָּה רוֹאֶה?

וָאֹמַר: עֵץ שָׁקֵד אֲנִי רוֹאֶה.

בַּדֶּרֶךְ לָעֲנָתוֹת הוּא עוֹמֵד בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים

עֵץ הַשָּׁקֵד שֶׁל יִרְמִיָּהוּ הַנָּבִיא.

הוּא שׁוֹקֵד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ מִיָּמִים קְדוּמִים

שׁוֹלֵחַ פְּרָחָיו לֶהָבוֹת לְבָנוֹת, חוֹנֵט פֵּרוֹת.

שבר צמיד שעליו דגמי מנורת שבעת הקנים מבית המקדש

שבר צמיד שעליו דגמי מנורת שבעת הקנים מבית המקדש, התגלה ב2014 בעבודות רשות העתיקות בסמוך לאליקים, בגן לאומי הר הכרמל.

שבר הצמיד עם סמלי המנורה

במקום התנהלו חפירות ארכיאולוגיות, לפני הקמת בריכת מים לעיר יקנעם, ביוזמת חברת "מקורות".

שבר הצמיד

רצפה בת איה

דליס 

הוצאת עקד

גַּחֶלֶת אֵשׁ דּוֹמֶמֶת בַּהֵיכָל

אֲבוּקָה חֲנוּקָה מִתְקַיֶּמֶת בַּחֲדָרֶיךָ, שָׁאוּל,

וְאוֹתָהּ זָנַחְתָּ.

מְלַקֶּטֶת פֵּרוּרִים שֶׁנָּשְׁרוּ עַל מַרְבַדֵּי מַלְכוּתְךָ,

שָׁחָה עַל עֲפַר רַגְלֶיךָ נָמוּךְ נָמוּךְ.

אֶת בְּדִידוּתָהּ מְרַכֶּכֶת בְּעֵת סִפּוּרֵי הַבָּנִים,

אַרְמוֹנִי וּמְפִיבֹּשֶת מְדַבְּרִים בְּךָ אַהֲבָה,

אֵלֶיךָ, בָּנֶיךָ, שֶׁנִּתְרַצֵּיתָ לִרְאוֹת,

אַךְ רִצְפָּה בַּת אַיָּה מְסֹרֶבֶת בְּפָנֶיךָ, בְּחַיֶּיךָ.

וַיִמְצָאוּהוּ

בלפור חקק

בעקבות שמ״א לא, ג

נגנית נבל, בפסיפס מבישָפּור, האימפריה הסאסאנית בשנת 260

וָתִכְבַּד הַמִּלְחָמָה מְאֹד.

בַּשָּׁמַיִם נִגְּנָה מַקְהֵלָה שְׁמֵימִית

וְנִתַּן הָיָה לִשְׁמֹעַ

כְּלֵי נְגִינָה קְדוּמִים.

הַיֶּלֶד שֶׁקָּרָא בְּסֵפֶר הַתָּנָ"ךְ

רָאָה אֵיךְ כָּל הַשּׁוּרוֹת

מַכּוֹת זוֹ אֶת זוֹ לְלֹא רֶסֶן

בְּמוּסִיקָה קִצְבִּית לְלֹא מַעֲצוֹר.

כְּלֵי הַמִּלְחָמָה בְּהַר הַגִּלְבּוֹעַ

נִשְׁבְּרוּ בְּרַעַשׁ רָב

לְקוֹל הַהִגָּיוֹן בַּכִּנּוֹר.

אני זה אני

 משׁה שׁפריר

תִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשׁה, וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ

א. 

אֲנִי זֶה אֲנִי,

אֲנִי זֶה לֹא אַתְּ,

כִּי אֲנִי הַבֵּן וְאַתְּ הַבַּת.

אֻמְנָם גַּם אֲנִי הַבֵּן

שֶׁל יוֹכֶבֶד וְעַמְרָם

כְּמוֹ אָחִי אַהֲרֹן,

וְאִלּוּ אַתְּ בִּתָּם - מִרְיָם.

פשר: שירי מקרא והגות מאת משה שפריר

בתחילת חודש כסלו תשע"ו יצא-לאור הספר "פשר"- שירי מקרא והגות - מאת משה שפריר, שהוא משורר וחוקר, וגם גאולוג במקצועו "האזרחי".

גם בספר זה, כמו בתריסר ספרי השירה הקודמים שלו,  מתייחס  משה שפריר לפרשיות, לאירועים ולאישים שונים בתנ"ך. עם זאת, יש בספר החדש התייחסות מיוחדת לנושא מצבה של האשה במקרא, שהוא דווקא מעין "קנון פטריארכלי".  המשורר נוטה לחפש ואולי גם לחזר אחר דמויות הנשים בתנ"ך, כמו בבלדות "רצפה בת-איה" ו"הגר", תוך נסיון לחשוף את אופיין הנשי, לאור האירועים הטרגיים של חייהן, והוא כאילו עוסק בבילוש אחר תגובתן לחוויותיהן הדרמטיות, ועוקב אחר מעשי-החכמה ורגשות-החמלה שלהן, והתנהגותן גם ברגעי השמחה והאושר שלהן.  

המשורר גם מעלה דמויות נשים מיתולוגיות, כמו אנטיגונה ומדיאה, ומשווה אותן לדמויות נשים מקראיות, כמו רצפה ועתליה, בהתאמה.

במובן זה, הספר החדש "פשר" הוא מיוחד ואולי גם יחודי במהותו.  

דוגמאות לבלדות שבספר: הגר; רצפה בת-איה

ראש פסלון של אלת פריון מתקופת בית ראשון התגלה בתל בית שמש

1. ראש פסלון האלה. צילום: אלכסנדר גליק, באדיבות רשות העתיקות

אלון דה גרוט, מומחה רשות העתיקות לתקופת הברזל, זיהה את הממצא כראש פסלון של אלת פריון. לדבריו, "צלמיות כאלו, בדמותן של נשים עירומות המסמלות פריון, היו נפוצות בבתיהם של תושבי ממלכת יהודה מהמאה ה-8 לפני הספירה ועד לחורבנה של הממלכה על ידי הבבלים בימי צדקיהו (שנת 586 לפנה"ס). דה גרוט הוסיף, ש"הצלמיות הללו משמשות במחקר כפריט מזהה של אזור השליטה של ממלכת יהודה". 

רוקדת אל מותה

יוסף כהן -אלרן, משורר

Der siegreiche Feldherr Jephta begegnet seiner Tochter

Hieronymus Francken

כָּךְ יָצְאָה וְצָהֲלָה

אֶל אָבִיהָ גִּבּוֹר חַיִל

וּצְבָאוֹ צוֹעֵד עִמּוֹ

מִקְּרָב שֶׁל יוֹם וָלַיִל

בין לשון ללשון - ראיון עם פרופ' אבי הורביץ

מראיינת: אוסי דרורי, האוניברסיטה העברית

פרופ' הורביץ, מה הביא אותך מלכתחילה לעיסוק בלשון? 

פרופ' אבי הורביץ

בזמן לימודיי בבית הספר התיכון קראתי מאמר מסוים על כתובות עבריות מימי הבית הראשון. הנושא ריתק אותי מאוד- היתה זו הפתעה בשבילי לגלות כי קיימים טקסטים עבריים עתיקים מתקופת המקרא, שאינם כלולים במקרא עצמו. הקירבה הלשונית הגדולה בין הספרות המסורה לנו בתנ"ך לבין טקסטים אותנטיים שהתגלו בחפירות ארכיאולוגיות במקומות שונים בארץ ישראל וסביבתה היתה מלהיבה ביותר, ומאז התחלתי להתעניין בעברית ותולדותיה. הכרת טקסטים משפות אחרות ממשפחתה של העברית הצביעה על קירבה הדוקה בין הלשון שדיברו בה אבותינו בתקופת המקרא לבין שפות העמים השכנים כגון ארמית, כנענית, מואבית, פיניקית וכו'. בשלב מאוחר יותר המשכתי לעסוק לא רק בצדדים השוים המתגלים בין הלשונות הללו אלא גם - ובמיוחד - בהבדלים שבין השפות השונות. לכך הצטרפה העובדה שגם בעברית המקראית עצמה ניתן להבחין בין השפה ששימשה את בני ישראל בימי הבית הראשון לבין זו ששימשה אותם בימי שיבת ציון והבית השני. ההבדלים המתגלים בין שני הרבדים הללו מאלפים ביותר והם מצביעים על שינויים והתפתחויות שהתחוללו בשפה במשך השנים.

Emanuel Tov's books in electronic versions

The following two books by prof. Emanuel Tov are now available in electronic versions as modules with Accordance (macintosh, pc) together with search engines:

Textual Criticism of the Hebrew Bible (3^rd ed., revised and expanded; Minneapolis: Fortress Press, 2012). liv + 481 pp. (incl. 32 plates). Electronic edition: Accordance, Oaktree Software, Inc.

The Text-Critical Use of the Septuagint in Biblical Research (Third Edition, Completely Revised and Enlarged; Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 2015). Electronic edition: Accordance, Oaktree Software, Inc.

"אקדח" שאינו יורה

במקרא עדים אנו פעמים הרבה להופעתן של מילים יחידאיות, היינו מילים המצויות בו פעם אחת ויחידה, ואין אתה יכול לפרשן אלא על פי שורשן או על פי הקשרן. בין השורשים הבאים פעם אחת במקרא כדאי להזכיר את השורש אל"ץ (שופטים ט"ז, טז: "ויהי כי הציקה לו [דלילה] בדבריה כל הימים ותאלצהו, ותקצר נפשו [של שמשון] למות"), בל"ס (עמוס ז, יד: "בולס שקמים"), חר"ג (תהילים יחס, מו: "בני נכר יבולו ויחרגו לנגדי") ועוד עשרות כדוגמתם. 

מי היו המורים הראשונים? ממי למדו ומה לימדו?

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

'כי טבעי הוא ליהודים כולם מיום היוולדם להתייחס אל הספרים כמו אל מצות האל, 

לשמור להם אמונים, ואף למות למענם ברצון, אם יש צורך בכך'.

יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, ירושלים תשנ"ז, כ

ספרים ספרים ספרים

בכנס המוקדש להערכת החינוך וההוראה בישראל בעשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת,* חשבתי שאולי יש מקום להקדיש זמן קצר להתבוננות בספרייה היהודית בת שלושת אלפי השנים ובנסיבות היווצרותה, ולהתחקות על ראשיתה של ספרייה זו, המגלמת את הזיכרון המשותף של הקהילה, הנודע כברית ועדות, מנקודת מבטם של יוצריה. דומה שיש גם מקום לתהות על ערכי היסוד שראשיתה של ספרייה זו, המושתתת על עדות וברית, משקפת, ועל המושגים שביקשו מחבריה להנחיל לדורות. חשבתי שאפשר ללמוד על עברו החינוכי של עם, שנקרא בפי סובביו בשם 'עם הספר', מעיון בראשיתה של הספרייה היהודית ובכוונתם של סופריה ומחבריה, מוריה ומנחיליה, ומניסיונו של עם אשר קידש את לימוד הקריאה וקרא לספר שהאמין בקדושתו בשם 'לוחות הברית', 'ספר הברית', 'ספר התורה' ו'ספר תורת אלוהים', ספר שסיפור חיבורו, הוראתו, ותהליך הנחלתו, לימודו ופירושו, יצרו אלפי ספרים אחרים.

Archaeologists: Ancient Writings Confirm Noah's Ark

הולכים לאן שבוחרים ללכת: יעקב, עשו ומכירת הבכורה

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

סטומר: עשו מוכר את הבכורה ליעקב

בכורה כפשוטה אינה פתוחה לבחירה. אי אפשר לרכוש אותה לא בקניין ולא בעסקת חילופין. לא בה מתדיינים האחים יעקב ועשו. הם דנים בזכויות שמקנה הבכורה. גם משמני הארץ גם ברכת שמים מעל. הם דנים בעסקה. אם הבכורה אינה שווה יותר מנזיד עדשים, למרות שנזיד עדשים אינו מחיר סביר, זה ערכה, לא מחירה, בעיני המוכר. " וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה". (בראשית כ"ה,ל"ב)

אילו לזכויות היה מחיר, הוא לא היה תלוי בהרהוריו הדיכאוניים של עשו. אבל אם הזכויות נמדדות על פי מה שאפשר להפיק מהן לאורך ימים, אין להם ערך מפני שאין בעולם הזה תוחלת לאורך ימים.

ואי זה מקום בינה?

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

הַחָכְמָה, מֵאַיִן תִּמָּצֵא;    וְאֵי זֶה, מְקוֹם בִּינָה...

תְּהוֹם אָמַר, לֹא בִי-הִיא;    וְיָם אָמַר, אֵין עִמָּדִי. 
איוב כ"ח 12, 14
כשילדי היו קטנים, בילוי חביב עליהם היה לערוך הצגות קטנות. ההצגות תמיד עסקו באמא שלהם, זאת אומרת בי.

אחד מהם היה מתחפש לי וקורא בקול מזרה אימים "איפה ... המשקפיים שלי? המפתחות שלי?״ או "מישהו ראה את...?" והשני היה מתחיל לחפש בקדחתנות. ואחרי זמן מה הוא - זאת אומרת אני, היה אומר "אהה, הנה זה"... והם היו מתגלגלים מצחוק.

ילדי בגרו. ואף נכדי. אבל אני עדיין מחפשת...

פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ

יוסף כהן -אלרן, משורר

הוצאת צבעונים

אָמְרָה תִּצְחַק וַדַּאי 
אֵיךְ דְּבָרְךָ יֵאָמֵר 

גְּבוּרָתְךָ בְּתוֹךְ יָדַי

לֹא יֵאָמֵן כִּי תֵּאָסֵר

אַךְ סָח לָהּ אִסְרִינִי 

הַכְנִיעִי אֶת גְּבוּרָתִי

כִּי הִנֵּה רוּחִי יָגְעָה 

דַּי חַיַּי עַל חֲנִיתִי

שמשון - פירוש שמו

פסל שמשון בכפר סבא

עם הולדת שמשון נותנת לו אמו את שמו: ’ותקרא את שמו שמשון, ויגדל הנער ויברכהו ה‘’ (שופטים יג, כד). והנה, לקריאת שם זה אין מתלווה מדרש הדורש את השם (כגון יוסף - ‘יוסף ה‘ לי בן אחר‘), תופעה שכמעט אין דומה לה במקרא, ולפיכך היא מעוררת את תשומת לבו של הקורא: ’ולא זכר [=הזכיר הכתוב] למה קראו אותו שם‘ (אברבנאל בפירושו לסיפור). דומה שהמספר המקראי נמנע ממדרש השם כדי למנוע קישור בין שמשון לבין השמש, קשר שיש בו משום תפיסה אלילית-מיתולוגית, תפיסה ההולמת קווים רבים בסיפור חייו המופלא של שמשון. ראוי אף לציין, כי מקום לידתו של שמשון, ’בין צרעה ובין אשתאול‘ (פסוק כה), קרוב אצל בית שמש, ומעיד שמו של המקום שהיתה נהוגה בו עבודת אלוהי השמש.

פניו הרבות של שמשון

פרופ‘ דוד פישלוב, האוניברסיטה העברית

מחבר הספר מחלפות שמשון: גלגולי דמותו של שמשון המקראי

Léon Bonnat (1833-1922) - The Youth of Samson

דמויות מקראיות רבות משכו אליהן לאורך הדורות את דמיונם של יוצרים, אמנים והוגים שונים, יהודים ושאינם כאלה, אשר "כתבו מחדש" את הדמות ועלילותיה לפי מיטב דמיונם וכישרונם ועל פי תפיסותיהם וצרכיהם.

השבת נכנסת כמו שנשמה נכנסת לפעימה

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

אור השבת

שבח אני את הבריות שיצרו את הביטוי "כניסת השבת" או "השבת נכנסת" ובאו חכמים ומשוררים ואימצו  מה שלשון העם חידשה כגון בשולחן ערוך, "וטוב ללבוש בגדי שבת סמוך לכניסת השבת בשביל כבוד השבת"(טור אורח חיים ,רס"ב, ד'), או כגון מה שלאה שבת כתבה ושלומי שבת שר ,"השבת כבר נכנסת /בואי להדליק נרות...". 

היי לי, הגר שלי, היי לי לאשה!

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות, לשון ותרבות

Andrea Appiani jr. Milano 1817-1865

בחום הגדול נסחבה אחרי אביה. כעסה עליו על שאילצה להתלוות אליו במסעו זה. זיכרון הנחשים שהתפתלו בעקביה, סערות החול במדברים היה מטפס על לחייה בלילות. טיפות זיעה היו נאגרות בתנוכי אוזניה כעגילים יקרים. אחד החמורים נושאי המשא קרס תחתיו בגבול ארץ כנען. משם והלאה נשאה היא חלק מן הסחורה. רבים מן החיילים ניסו לחפון שדיה בעברה, לחוש את ירכיה הצעירות מפרפרות בעוברה.

השתיקה כאמצעי הבעה: על ספרה של מיכל אפרת - מדברים שתיקה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מיכל אפרת, מדברים שתיקה: עיון בלשני בשתיקה כאמצעי הבעה, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ה 2014, 508 עמודים

הוצאת מאגנס

הסיפור המקראי על הרצח הראשון בתולדות האנושות מתקרב אל שיאו במילים הסתומות: וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו׳. מה אמר קין אל הבל אחיו שגרם להמשך: וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ (בר׳ ה 8)? האם אמר לו ׳נצאה השדה׳ כפי שגורס תרגום השבעים, ובדומה לו שאר התרגומים העתיקים? האם ׳נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להרגו׳ כפי שמפרש רש״י? דיו רב נשפך על סוגיה זו. באה מיכל אפרת, בספרה, מדברים שתיקה, וטוענת: הכתוב אומר שהיה דיבור בין קין והבל, אלא שהמספר בחר מטעמים פואטיים להביעו באמצעות שתיקה (עמ׳ 56).

פתחתי ספר יונה

אביה הכהן, רב בישת תקוע

פתחתי ספר יונה. 

וַיְהִי דְּבַרה' אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר.

קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ 

כִּיעָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי...

ויונה ברח מפני אלוהיו. בתחילה נקרתה ספינה בדרכו ומיד הוא הפליג אל ארץ תרשיש הרחוקה. מהר מאוד התחילו הסערות והמוות עלה אל מול עיניו, והוא אמר לאנשי האוניה שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם. הוא חשב שזה סופו, אך דג גדול בלע אותו. שלושה ימים הוא ישב בבטן הדג כועס ורוטן. שלושה ימים הוא לא דיבר עם אלוהיו, ולאחר שלושה ימים קרה משהו. לאחר שלושה ימים לפתע הוא הרגיש שעל אף כל מה שהיה הוא עדיין קשור לאלוהיו וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.