מה דוד בן-גוריון ידע שאנחנו שכחנו? על הצהרת בן גוריון אחרי ההצבעה באו״ם על הקמת מדינה יהודית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

תודה לתאומים חקק על השאלת העתון לצילום

בן-גוריון מציין בהתרגשות את שיתוף הפעולה בין ארצות הברית לברית המועצות. זהו פרט מרתק, כי "המלחמה הקרה" כבר החלה אז. העובדה ששני האויבים המושבעים (אמריקה ורוסיה) הסכימו על דבר אחד – הקמת מדינה יהודית – נתפסה כמעט כמעשה נסים פוליטי. בן-גוריון ראה בזה הוכחה שהעולם יכול להתאחד למען צדק מוסרי.

על השואה - לקט דברי הגות, שירה ואומנות

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

סבינה סעד, אור הנר

להלן אוסף של דברי הגות, ספרות, שירה ואומנות על השואה שהתפרסמו בבלוג זה. 

על הזכרון ועל חשבון הנפש - יציאת מצרים, יום השואה ויום העצמאות

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

אדם שולט בזיכרון. אם דומה עליו כי מה שחווה, ראה, שמע, אמר, שמח, כאב, עשה דרכו באורח עצמוני אל אגן בו הם מצטופפים זיכרונות ומשם אם רוצים או אם אין, הם עולים מעצמם אל התודעה, הוא אינו יודע זיכרון מה הוא. אי אפשר לו למי שבגר לשכוח מה עבר עליו בילדותו, אולם בילדותו הוא חווה מה שחווה על פי מה שנפש ילד יודעת לחוות. בהיזכרו - הוא חווה שוב על פי מה שנפש אדם בוגר יודעת לחוש. הוא אינו זוכר מה שהיה על פי מה שבעובדה היה. הוא לא שם. הילד שם. הוא עצמו פוגש היום את עצמו וקושר עם אותו עצמו קשר חדש, שלא יכול היה להתהוות בבמת ההתרחשות בעבר. הילד שבו קושב למה שחושב הבוגר שבו על מה שהיה, והבוגר שבו מגלה מה שהילד שבו לא ידע לעכל עדיין. אם אין לו עניין באלה, הוא שוכח. אם יש לו, הוא יוצר את מה שהיה, מפרש אותו, מוצא בו טעמים, בונה, סותר, מעצב והוא נעשה בוגר שהיה ילד אחר, וילד שגדל להיות בוגר אחר.

האם גרמניה "החלימה" מהאשמה? על המעבר מברית גורל לניהול סיכונים פוליטי

ד״ר עופר חן, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב

הוצאת מאגנס

כשהשואה הופכת לביורוקרטיה: מדוע היחסים עם גרמניה כבר לא מה שהיו?
על: טיבור שלו שלוסר, אחרי נפילת החומה: היחסים המיוחדים בין ישראל לגרמניה, הוצאת מאגנס בשיתוף המרכז להיסטוריה גרמנית ע"ש קבנר, ירושלים 2025, 448 עמודים

המחבר: ד"ר טיבור שלו שלוסר הוא שגריר ישראל בשווייץ ובליכטנשטיין, פתח שתי קונסוליות כלליות בגרמניה, בברלין ב-1991 ובמינכן ב-2011 כקונסול כללי. משמש עמית מחקר במרכז קבנר להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית.

תגיות: יחסי ישראל-גרמניה, השואה, אנטישמיות חדשה, פוליטיקה של זיכרון, טיבור שלו שלוסר.

נציב המלח ואשת לוט: פגישה מיטלטלת בין אלבר ממי למקורות

הרצל חקק, משורר

המשורר הרצל חקק מתאר מפגש דמיוני-סמלי בין הסופר אלבר ממי לבין אשת לוט. השיר מעמת את דמותה הקפואה של אשת לוט, שהפכה לנציב מלח בגלל מבטה לאחור, עם לבטיו המודרניים של ממי לגבי זהות יהודית, גלות, התבוללות והחיפוש אחר מוצא בתוך עולם משתנה. ממי מוצא באשת לוט שיקוף טרגי למצב הגלותי, בעוד היא מזהירה אותו מאובדן הזהות ומפצירה בו לשמור על המורשת כעוגן לעתיד.

אלבר מָמי התוודה בפניי:

"יש לי כּמה מילים על נציב המֶלח...ועל אשֵׁת לוט"

אַלְבֵּר מָמִי בֶּאֱמֶת פָּגַשׁ אֶת אֵשֶׁת לוֹט,/ וְיֵשׁ לוֹ עַל כָּךְ מִלִּים וְגַם קַבָּלוֹת./ בָּרָצִיף רָאִיתִי אוֹתוֹ עֵת חָזַר מִמֶּנָּה,/ עַל פָּנָיו רָאִיתִי כַּמָּה יֶשְׁנָהּ, וְגַם אֵינֶנָּה./ מָה אֲסַפֵּר לָכֶם, אֲנִי מַרְגִּישׁ עֵד, עוֹדֶנִּי רוֹעֵד.

מעשייה על זמן שאול: הזמנה למסע בזמן הפנימי

ד״ר עופר חן, אוניברסיטת תל אביב

בין סדקי התודעה לכוס תה של דמדומים, ד״ר עופר חן מזמין אתכם למסע פיוטי בתוך הזיכרון. בשיר 'מעשייה על זמן שאול', הרגעים הופכים לניחוח וחמקמקים כמו צל על קיר. האם אפשר באמת לעצור את השעון, או שאנחנו רק אורחים בתוך מרוץ של דממה?

מעשייה על זמן שאול: הזמנה למסע בזמן הפנימי

בֵּין סִדְקֵי תּוֹדַעְתִּי, הַזְּמַן שׁוֹקֵעַ,

כְּטִפָּה בְּכוֹס תֶּה בְּעֵת דִּמְדּוּמִים.

לֹא קוֹל נִשְׁמָע רַק הֵד בּוֹקֵעַ,

וּדְמוּת נִמְהֶלֶת בִּצְלָלִים רְחוֹקִים.

מבטה של אשת לוט שהיה עשוי לשנות את גורל העולם

 שולה ברנע, לשונאית ומשוררת

האם מבט אחד של חמלה או של חיבור אנושי היה יכול לשנות את הגורל ולהפוך חורבן לתיקון? שיר על הכוח של הפרט להשפיע על הכלל דרך הקשרים המשפחתיים והאנושיים שלו.

הדימוי החזותי מנסה ללכוד את הניגוד:
במקום חורבן, אפר ומלח, רואים עיר שהופכת לגן פורח,
ואת אשת לוט כדמות מרכזית של תקווה.

לוּ לֹא שָׁבָה אֵשֶׁת לוֹט לְאָחוֹר

וְהָיְתָה מִתְרָאָה עִם קְרוֹבֶיהָ,

ואלמלא הצרות שתקפו אותנו היינו שמחים: ש״י עגנון, תהלה

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

כיצד המבנה המקראי של "על שלושה וארבעה" מעצב את הפער שבין יופיה של ירושלים לבין המציאות האנושית המורכבת? קראו על ניצני האביב, מוטיב האור והמתח שבין גאולה לגלות ביצירתו של ש"י עגנון, תהלה. 

"כבר יצא רוב החורף ונראו ניצני האביב. 

השמים עמדו בטהרם והאדמה נתערטלה מעגמימותה. 

החמה שיחקה ברקיע והעיר צפה באורה. 

ואלמלא הצרות שתקפו אותנו היינו שמחים."

ש״י עגנון/תהילה

תגיות: עגנון, תהלה, ירושלים, על שלושה וארבעה