המשורר הרצל חקק מתאר מפגש דמיוני-סמלי בין הסופר אלבר ממי לבין אשת לוט. השיר מעמת את דמותה הקפואה של אשת לוט, שהפכה לנציב מלח בגלל מבטה לאחור, עם לבטיו המודרניים של ממי לגבי זהות יהודית, גלות, התבוללות והחיפוש אחר מוצא בתוך עולם משתנה. ממי מוצא באשת לוט שיקוף טרגי למצב הגלותי, בעוד היא מזהירה אותו מאובדן הזהות ומפצירה בו לשמור על המורשת כעוגן לעתיד.
אלבר מָמי התוודה בפניי:
"יש לי כּמה מילים על נציב המֶלח...ועל אשֵׁת לוט"
אַלְבֵּר מָמִי בֶּאֱמֶת פָּגַשׁ אֶת אֵשֶׁת לוֹט,/ וְיֵשׁ לוֹ עַל כָּךְ מִלִּים וְגַם קַבָּלוֹת./ בָּרָצִיף רָאִיתִי אוֹתוֹ עֵת חָזַר מִמֶּנָּה,/ עַל פָּנָיו רָאִיתִי כַּמָּה יֶשְׁנָהּ, וְגַם אֵינֶנָּה./ מָה אֲסַפֵּר לָכֶם, אֲנִי מַרְגִּישׁ עֵד, עוֹדֶנִּי רוֹעֵד.
הָרוּחַ נָשְׁבָה, וְנִיצוֹץ הַדּוֹרוֹת בְּעֵינָיו הִכְחִיל./ לְרֶגַע נִגֵּב דִּמְעָה וְסָגַר אֶת הַמְּעִיל./ אָחַז בְּיָדִי בְּרֹךְ, עוֹדוֹ תַּחַת רֹשֶׁם מְהַמֵּם, וּבְשָׂפָה רוֹעֶדֶת בִּקֵּשׁ שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם.
"הַחַיִּים שֶׁלִּי מַמָּשׁ קָפְאוּ לִי בַּגָּלוּת הַנִּצְחִית,/ חִפַּשְׂתִּי דֶּרֶךְ לְהָבִין אֶת דַּרְכִּי, וְזֶה הָיָה מַפְחִיד./ חַשְׁתִּי קְצָת כְּמוֹ אֵשֶׁת לוֹט, קְפוּאָה בְּלֵב נִשְׁבָּר,/ הַאִם כָּךְ יִשָּׁאֲרוּ חַיַּי וּמָה יִהְיֶה עַל הֶעָבָר?/ הַמּוֹלֶדֶת כֹּה רְחוֹקָה לִי, וְשָׁבוֹת רַק הַתְּמוּנוֹת./ הַחַיִּים רוֹצִים עָתִיד וַדָּאִי, וְלִי יֵשׁ רַק זִכְרוֹנוֹת./ אַלְפַּיִם שְׁנוֹת גָּלוּת וְהָאֻמָּה שֶׁלִּי כִּסְפִינָה רוֹעֶדֶת,/ הַקַּרְקַע נִשְׁמֶטֶת לָנוּ כָּאן, וְהִיא רַק בַּלֵּב...הַמּוֹלֶדֶת.
לַדֶּרֶךְ לָקַחְתִּי מְגִלָּה שֶׁכָּתַבְתִּי לְסַפֵּר לָהּ לְאֵשֶׁת לוֹט,/ שֶׁתָּבִין מֶה עָבַרְנוּ בְּכָל הַזְּמַנִּים, שֶׁתָּסִיר אֶת הַלּוֹט./ הִיא תָּמִיד רוֹאָה אֶת הַשֶּׁבֶר, אֶת הָעִיר הַהֲרוּסָה./ אָמַרְתִּי לָהּ: "הַקְשִׁיבִי, עַל עַמִּי עָבְרָה סוּפָה קָשֶׁה"./ לִקְרַאת סִפְרִי 'נְצִיב הַמֶּלַח' הֵכַנְתִּי לָהּ נְאוּם סָדוּר,/ דּוֹרוֹת שֶׁל עַם לְמוּד הִיסְטוֹרְיָה, וּמָה חֶלְקִי בַּסִּפּוּר:
"הַחִלּוּן וְהַהַשְׂכָּלָה יָצְרוּ שִׁבְרֵי עֹמֶק, הָאוֹר כֻּסָּה בְּצֵל,/ מֵעַתָּה חַיַּי הֵם רַק חִפּוּשׂ זֶהוּת חֲדָשָׁה, מַסָּע מְטַלְטֵל".
אָהַבְתִּי אֶת הָרְגָעִים שֶׁהֶעֱלָה אֶת דְּמוּתָהּ שֶׁל הַקְּדוֹשָׁה,/ כֵּיצַד הֻפְתְּעָה לִרְאוֹת צָעִיר יְהוּדִי מְבַקֵּשׁ עֲצָתָהּ מִימֵי קֶדֶם:
הַסּוֹפֵר תֵּאֵר כֵּיצַד הִבִּיטָה בּוֹ, רוֹצֶה לָשׁוּב אֶל הַמּוֹלֶדֶת:
"אַל תַּגִּיעַ לְמַצָּבִי אִישׁ יָקָר, אַל תִּקְפָּא, גַּם כָּכָה קַר./ הַלְּבָטִים שֶׁלְּךָ הֵם רְאִי לַתְּקוּפָה. לֹא תִּמָּלֵט מִן הַסּוּפָה./ הָעוֹלָם הִשְׁתַּנָּה. וְלֹא חָכָם לְהַקְפִּיא אֶת הַמְּצִיאוּת./ זֶה הַזְּמַן לְעַמֵּנוּ לְהַכִּיר בַּגּוֹלָה כְּמַחֲלָה, לְהַחֲיוֹת זֶהוּת".
פָּרַשְׂתִּי דַּפִּים מִדּוֹרוֹת וּפָרַשְׂתִּי לְפָנֶיהָ אֶת הַמְּצוּקָה,/ הַדְּבָרִים שֶׁחָשַׂפְתִּי בְּפָנֶיהָ הוֹכִיחוּ לָהּ כַּמָּה צָדְקָה".
"אֵשֶׁת לוֹט יְקָרָה, אָכֵן טֻלְטַל עִמָּנוּ, וּגְדוֹלָה הַסְּעָרָה./ דּוֹרוֹת עָבְרוּ, וּצְעִירִים חִפְּשׂוּ דֶּרֶךְ, קָם לִבָּם לִבְחֹר.
בְּיָאלִיק שָׁר לָנוּ, "כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם סָחַף הָאוֹר"./ רָחֵל וַחֲבֵרֶיהָ חָשׁוּ שֶׁהַנִּתּוּק יָצַר שְׁבָרִים עֲמֻקִּים: / לָמָּה קְרָאתֶם לִי חוֹפֵי הַפֶּלֶא,/ לָמָּה כְּזַבְתֶּם לִי אוֹרוֹת רְחוֹקִים?".
הַסּוֹפֵר הִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר לַהֲמוּמָה/ אֵיזוֹ מְצוּקָה תָּקְפָה אוֹתוֹ, אֶת הָאֻמָּה:
"יָדַעְנוּ לִבְרֹחַ מִן הַזֶּהוּת הַקּוֹדֶמֶת, אַךְ הַלֵּב נוֹתָר כָּמֵהַּ./ הָאוֹר הַיָּשָׁן הִבְהֵב, הַגּוֹלָה נֶחְשְׂפָה בְּמַעֲרֻמֶּיהָ./
סָפַגְנוּ תַּרְבּוּת חֲדָשָׁה, לָמַדְנוּ לְהַעֲרִיץ עֲרָכִים זָרִים,/ אֲבָל הָאָסוֹן בָּא, הַהִתְפַּכְּחוּת הִכְּתָה, וְאֵיזֶה יִסּוּרִים./ אֵיךְ נִמְצָא דַּרְכֵּנוּ לֶעָתִיד חָדָשׁ, וְנִשְׁמֹר עַל הַזֶּהוּת./ בְּמֹרֶךְ לֵב פָּסַחְנוּ עַל הַסְּעִפִּים... וְגַם אִבַּדְנוּ אֶת הַתְּמִימוּת".
בְּלֵב מַר לִי אָמַר:
"חִכִּיתִי לִשְׁמֹעַ מָה תִּיעַץ לִי בְּבִינַת זְמַנָּהּ הַמְבֹרָךְ./ לִרְאוֹת טִפְטוּף מִלּוֹתֶיהָ, פְּתִיתֵי הַמֶּלַח שֶׁל הַתָּנָ"ךְ./
מִן הַלֹּבֶן שֶׁבְּעֵינֶיהָ נִצְרָב, הִבִּיטָה בִּקְלַסְתֵּרִי הַמְּבֹהָל.
"הַבֵּט אֵלַי סוֹפֵר יָקָר, זֶה מוּסַר הַשְׂכֵּל, זֶה מַמָּשׁ אוֹצָר...
לִקְחִי מִמָּרוֹם, אוֹתוֹ תַּנְחִיל לְדוֹרוֹת, נְעָלֶיךָ שַׁל.../ בְּרִיחָה מִזֶּהוּתֵנוּ רַק תַּעֲמִיק אֶת פָּרָשַׁת הַדְּרָכִים,/ צֵא מִן הַסְדוֹם וּמֵחַיֶּיךָ, תִּשְׁאַל: לְאָן אָנוּ הוֹלְכִים".
לְרֶגַע קָפָא, כְּאִלּוּ הָפַךְ בְּעַצְמוֹ לְמֶלַח בַּסּוּפָה./ הֵבַנְתִּי כִּי הָיָה בְּהֶלֶם, כָּזֹאת חָכְמָה, מַמָּשׁ מְטַלְטֶלֶת.
"מֶה עָנִית לָאִשָּׁה הַיְּקָרָה הַזֹּאת", רָעַדְתִּי בִּשְׁאֵלָה.
וְאַלְבֵּר מָמִי הושיט לִי יָד: "הַקְשֵׁב לְכָל מִלָּה"/ הַסּוֹפֵר הַמְּעֻדָּן פָּרַף בִּמְעִילוֹ כַּפְתּוֹר, וְדָמַע חֲלִיפוֹת,
קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְסַפֵּר עַל הַגִּבּוֹרָה הָעֲצוּבָה, שֶׁנִּצְרְבָה בֵּין הַתְּקוּפוֹת:
"הִבַּטְתִּי בָּה, בְּאִשָּׁה שֶׁקָּפְאָה וְשָׁאַלְתִּי מָה הָרְפוּאָה./ הַאִם אֲסַפֵּר לָאֻמְלָלָה, עַל הַגּוֹרָל הַיְּהוּדִי שֶׁלֹּא כָּלָה.
סִפַּרְתִּי לָהּ עַל הַכְּפָר הַגָּדוֹל הַנּוֹשֵׁף בְּעָרְפֵּנוּ, לְשַׁנּוֹת./ מוֹחֵק דּוֹרוֹת, מְעַרְפֵּל בְּאוֹרוֹת, לַהֲרֹס אֻמּוֹת קְטַנּוֹת".
רָאִיתִי שׁוּרוֹת שֶׁכָּתַב מִפִּיהָ, כָּמוֹהָ בָּכָה אֶת הַזְּמַן... כָּךְ לָחֲשָׁה לוֹ בִּיגוֹנָהּ, הַיָּפָה הַמִּסְכֵּנָה:
"אַלְבֵּר יָקָר, כְּתֹב עֵדוּת שֶׁנָּטַשְׁתִּי עִיר...וְאֶת הַיּוֹמָן./ אוּלַי נֶעֱנַשְׁתִּי, פֶּסֶל אָבוּד, אַךְ עוֹדִי רוֹאָה לְמֵישָׁרִין./ רְאֵה עֲתִידְךָ, בְּנִי, אַל תַּשְׁלִיךְ אוֹצָרוֹת יְקָרִים./ יֵשׁ לָנוּ מוֹרֶשֶׁת נֶהְדֶּרֶת, תָּאִיר כִּמְנוֹרָה דּוֹלֶקֶת./ הַמְּצִיאוּת מִשְׁתַּנָּה, אֲבָל הַזֶּהוּת לֹא נִמְחֶקֶת".
זוֹ עֵת פְּרֵדָה, לִשְׁנֵינוּ עוֹד נוֹתְרָה הַחִידָה.
רָאִיתִי אֶת אַלְבֵּר מָמִי לְיַד הָאֳנִיָּה הָעוֹגֶנֶת:
"בְּנִי, סַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר, הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ...לֹא זֶהוּת מִזְדַּמֶּנֶת.
הַטַּלִּית וְהַתְּפִלִּין לֹא יֻשְׁלְכוּ בִּגְלַל סַעֲרַת זְמַן,
תָּמִיד תִּזְכֹּר שֵׁם אֲבוֹתֶיךָ, אַל תִּמְחַק דְּיוֹקָן...רַק כָּך תִמְצָא אֶת הַלְּאָן".

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.