מבצע ההצלה של יוסק'ה - סיפור מאת אוריאל בן עמי

אוריאל בן עמי, סופר משורר ומרצה לתנ"ך וידיעת הארץ.

מלמד במיזם "גיבורי המקרא – דמויות מהפכניות בתנ"ך" – בחט"ב יורם טהרלב בכפר סבא.

עם חברים לכתה ח'. טיולי טרקטורים בשדות נהלל. 1969. 

התמונה מהספר "רוחות הכפר". הזכויות לצילום לאוריאל  בן עמי

מבצע ההצלה של יוסק'ה 

הייתי בכתה ח' וקיבלתי את הבלתי מספיק הראשון שלי. ועוד בטבע. זה קרה לי עם יוסק'ה המורה שהיה חביב עלי מאד וגם אני, נדמה לי, הייתי לפחות קצת חביב עליו.

ובכל זאת. יוסק'ה היה איש טבע בחסד וצלם בחסד לא פחות של פרחים ופרפרים מרהיבים וגם של דבורים עם צוף. אבל יוסק'ה היה נחמד מידי ולא השתלט עלינו. לא הפרעתי לו בשיעורים, אבל הדיבורים שלי עם איריס ואורית ואודי ואביטל שישבו לידי, הפריעו לו. וככה יצא שלא רבנו. ביום שישי היה לנו יום לימודים קצר שהסתיים בשעה 12.00. השיעור האחרון, ב-11.15 היה טבע. הגענו להבנה והסכמה.

יוסק'ה נכנס לכיתה ללמד ואני לוחץ לו יד, יוצא והולך הביתה, בלי שאנחנו מפריעים אחד לשני. המשכתי לחבב אותו מאד, אלא שנוצרה עוד בעיה. יוסק'ה גם לימד מתימטיקה ואיבדתי אותו בסוף כתה ז'. רק לקראת כתה י"א נאלצתי להשלים שלוש שנות מתימטיקה בחופש הגדול, כדי לשמור על מקומי בתיכון.

יוסק'ה נחלץ להושיע

וככה אני מוצא שדווקא יוסק'ה הפך למציל המושיע שלי. בסוף כתה י' צברתי 6 ציונים שליליים. הודיעו לי שאני יכול להמשיך, אך בלי בגרות בתיכון. נלחצתי. הבגרות הייתה סמל סטאטוס, לא שמישהו אהב אותה. אבל היה ברור שאין לי מה לעשות שם יותר, בתיכון ההוא בטבעון.

ידעתי שאין לי ברירה אלא לנסות את מזלי בתיכון האזורי בקיבוץ יפעת. קבעתי פגישה עם המנהל ד"ר מאיר איילי, התלבשתי מסודר אפילו עם מסרק בכיס ולקחתי איתי גיליונות "מעריב לנוער", שכתבתי בהם, שיאמין לי שאני לא סתם פרחח. הבאתי לו את התעודה שלי עם כל השליליים וראיתי אצלו חושך בעיניים. הוא אמר שאקבל תשובה.

כעבור יומיים קיבלתי מכתב בדואר מעוזי סגן המנהל. הוא כתב בו שלצערם לא יוכלו לקבל אותי לבית ספרם והוא מאחל לי הצלחה בהמשך דרכי. הייתי אבוד. בכל זאת לא התאים לי לשכב ככה סתם בבית, להפסיק את הלימודים ובעיקר לאבד את החבר'ה.

יוסק'ה מורי החביב, עלה בינתיים מהיסודי בנהלל לחטיבת הביניים והתיכון בקיבוץ יפעת והחל ללמד שם. ניגשתי אליו וביקשתי על נפשי. "שמע, יוסק'ה, אני כותב בעיתון, אבל אני לא רוצה למכור עיתונים. תציל אותי". ביקשתי שידבר על ליבו של עוזי, סגן המנהל, שיקבל אותי. שאולי בכל זאת ולפנים משורת הדין וכו'. את הביטוי לפנים משורת הדין...לא היכרתי אז כמובן.

המורה יוסק'ה מאירי – צילום: ארכיון נהלל

עוזי ויוסק'ה מקבלים החלטה על גורלי בקרוסלה

יוסק'ה נענה מיד ברצון וללא היסוס. לא היה לו רכב ולי עוד לא היה רישיון לטרקטור בגיל 16. אז לקחתי אותו בפרגסון האדום על הכסא האחורי של הטרקטור דרך השדות של נהלל, רמת דוד, גבת ויפעת. התחבאתי בתחנת הדלק בכניסה לקיבוץ ויוסק'ה הלך לחפש את עוזי בשבילי. מצא אותו מתנדנד בקרוסלה בגן השעשועים, עם הילדים הקטנים. זה ארך זמן בהמתנה הדרוכה שלי. יוסק'ה חזר אלי לטרקטור, סיפר לי שהתנדנדו יחד, שוחחו ודנו בגורלי. עוזי אמר לו שהוא מוכן לפגוש אותי שוב ואז להחליט.

חזרנו הביתה בשלום דרך השדות.

התקשרתי למחרת ברעד לבית הספר וביקשתי פגישה עם עוזי. עברו מאז כמעט 60 שנה ואני זוכר אותה עד היום. עוזי קבע לי בשמונה בבוקר למחרת. שוב צלחתי בטרקטור את השדות של הקיבוצים והגעתי רבע שעה לפני הזמן. המתח היה גדול. אמרתי במזכירות שהוא קבע איתי ואמרו לי לחכות שיגיע. עמדתי שם, כמו תלמיד נזוף, ממתין לגורלי. רבע שעה, חצי שעה, שלושת רבעי השעה – מרגיש כמו נאשם. שאלתי בזהירות במזכירות מה איתו ואמרו שהוא לא עונה. ואז הוא הופיע בתשע בבוקר, בחצי ריצה משלומפר כולו נושף ומתנשף, ואומר לי: "סליחה. לא התעוררתי".

הבהלה שלי רק גברה. עוזי היה מורה לפיזיקה ואמר לי שהוא רק ישאל אותי כמה שאלות קצרות. אמרתי לו שאני טוב יותר במקצועות ההומניסטיים ואני מעדיף אם אפשר... הוא אמר "אל תדאג רק שאלה קצרה". ואז שאל אותי מה זה תנע? למזלי הגדול ידעתי. התנע מוגדר כהכפלת מסת הגוף במהירותו. תנע של גוף או של קבוצת גופים, מבטא את כיוון ו"כמות" התנועה של אותו גוף, או אותה קבוצת גופים במרחב. פעם מישהו הדגים לנו התנגשות של שני פילים והסביר איך לחשב את עוצמת ההתנגשות ביניהם והסביר שזהו תנע...אז זכרתי.

עוזי היה מבסוט ואמר: "אז בכל זאת אתה יודע משהו". אמרתי לו שאני בכל זאת מעדיף שאלות בהיסטוריה, תנ"ך וספרות. הוא מיהר למזלי, לפגישה שאיחר אליה והסתפק בכך. ואז הפיל עלי החלטה שהחליטו כנראה מראש: "אתה מתקבל לבית הספר לכתה י"א בתנאי שאתה עובר מבחן מעבר במתימטיקה בציון 80 לפחות". ידעתי שאין שום סיכוי למשא ומתן או להמתקת גזר הדין.

הלך החופש הגדול

כל החופש הגדול הלך. לא יצאתי בקיץ ההוא עם החבר'ה למחנה ארכיאולוגיה, שחלמתי לחפור בו. משך כל החופש הגדול ההוא חפרתי כמו משוגע שיעורים פרטיים, שלוש פעמים בשבוע. עם עשרות תרגילים בבית, ביניהם. אכלתי, שתיתי וניגבתי מתימטיקה כמעט בלי הפסקה. שוב נסעתי בטרקטור דרך השדות, הפעם לכיוון השני, למושב בית לחם הגלילית. היה לי מורה מוצלח במיוחד. יוסי אקרמן לימד אותי מתימטיקה כשהיה חייל משוחרר צעיר, לימים נעשה נשיא אלביט. ניגשתי למבחן המעבר במתימטיקה לי"א וקיבלתי ציון 95. הראשון והאחרון והיחיד שלי. ומאז נשארתי אסיר תודה ליוסק'ה וליוסי ולתיכון "העמק המערבי" בקיבוץ יפעת, שאני זוכר עד היום לטובה.

אחרי כל השנים האלה, שבחלקן לימדתי תקשורת באוניברסיטה, אני מלמד בני נוער, שהייתי אז בן גילם. לא מתימטיקה. אבל תנ"ך. הדמויות המהפכניות שבו, תמיד קוסמות לי מחדש. התנ"ך כל הזמן מתחדש, אבל לא מתחלף. ---------------

אוריאל בן עמי בבית הסופר בתל אביב – הזכויות לצילום: אוריאל בן עמי

* הסיפור מתוך ספר בכתובים "הדמויות המשפיעות על חיי".