מנהיגה ללא גבולות - הנרייטה סאלד

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

הוצאת עם עובד

אני ממליצה בחום על ספרה המרתק של פרופ׳ דבורה הכהן על הנרייטה סאלד: "מנהיגה ללא גבולות: הנרייטה סאלד, ביוגרפיה״, הוצאת עם עובד, תל אביב תשע"ט. הספר הוא שכיית חמדה לאוהבי היסטוריה יהודית בכלל והיסטוריה של נשים יהודיות, בפרט. הספר מרתק, עשיר וגדוש במידע על חיי יהודים ויהודיות בארצות הברית, באירופה ובארץ ישראל במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה ובמחצית הראשונה של המאה העשרים, ומאיר באור חדש את  דמותה של הנרייטה סאלד, אישה דגולה, מופלאה בחכמתה ונדיבותה, נחישותה ואומץ ליבה.

הנרייטה סאלד (1945-1860), יהודייה אמריקאית בת למשפחה רבנית של יוצאי הונגריה, שנולדה בבולטימור, בתקופה שעל נשים נאסר ללמוד לימודים גבוהים, למדה עם אביה הרב עברית הלכה ומדרש והשלימה לימודי תיכון כללי בהצטיינות והייתה לנערה היהודייה היחידה והראשונה מבין חברי הקהילה שלה ללמוד במוסד שכזה. לאחר סיום לימודיה בשנת 1877 לאחר שלא התאפשר לנשים להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה, הפכה הנרייטה, בהיותה רק בת שש עשרה שנה למורה לשפות ולמתמטיקה ב"בית הספר הפרטי לנשים של האחיות אדמס", שם לימדה במשך חמש עשרה שנים רצופות. אחרי פטירתו של אביה ב1902 עברה לניו יורק יחד עם אמה והחלה ללמוד תורה ב"בית המדרש הקונסרבטיבי לרבנים", שהסכים לקבלה בתנאי שתצהיר שאין בכוונתה לבקש תואר רבני. בגמר הלימודים היא הייתה לאישה הראשונה שלמדה במוסד זה.

בבית המדרש לרבנים הכירה הנרייטה סאלד את הרב פרופ' לוי גינצבורג, אשר היה צעיר ממנה ב-13 שנה אולם היה נערץ עליה כמלומד דגול בשל חכמתו בקיאותו וכישרונותיו. הם עבדו יחד על מחקרו "אגדות היהודים", שאת כרכיו הראשונים תרגמה מגרמנית לאנגלית, ערכה והשלימה בחכמתה ובחריצותה. הם התידדו ונהגו לשוחח רבות תוך כדי טיול בשבילי בית המדרש לרבנים באמריקה ובשכונת מגוריהם הסמוכה. הידידות והעבודה המשותפת והביקורים התכופים שלו בבית אמה, שם גרה, כשסעד על שולחנן מדי שבוע,  גרמו להנרייטה סאלד להניח שידידות זו תוביל לקשר קרוב יותר שיסתיים בחתונה. אולם היא שגתה בהערכתה ופער הגילים ביניהם היה בעוכריה. היא חוותה מפח נפש ושברון לב כאשר, לאחר שחזר גינצברג מביקור באירופה, הוא בישר לה כי הוא עומד להתחתן עם בחירת ליבו אותה הכיר במהלך המסע.

ביומנה כתבה:

"הוא חסר לי מאד באדינבורג. אני עדיין שבורה ורצוצה. אין לי אדם שאוכל לדבר עמו כמו שדיברתי אתו - וכך המצב גם אצלו ביחס אלי - בזאת אאמין עד סוף ימי. מדוע איפוא עשה מה שעשה? כל הזמן זה מהדהד באוזני: ׳את תתגברי על זה׳ - כאילו רצה להוסיף ׳ותזדרזי, כי לא נוח לי במצב הזה׳. אצלי זה גרוע יותר, אני הרוסה ואומללה."

הנרייטה סאלד החכמה, החרוצה, המסורה והמוכשרת הייתה כל חייה למדנית בעלת דחף אינטלקטואלי עצום, אוהבת ספרות היסטוריה ובוטניקה, יזמית חברתית ומחנכת ציונית, מייסדת "הסתדרות רפואית הדסה", חברת "ברית שלום" ופעילת ציבור, שהחלה את הטיפול בפליטים ומהגרים בארצות-הברית. סאלד, אשר עלתה בשנת 1920 לארץ-ישראל, הייתה מייסדת השירות לעבודה סוציאלית בהנהלת הוועד הלאומי, כיהנה כיו"ר ועד הבריאות הציוני, ופעלה פעילות ראשונה במעלה בייסוד "הלשכה לעליית הנוער", יחד עם שותפתה הצעירה באירופה, המורה והפעילה החברתית, רחה פראייר (1984-1892). 

שהחלה בעליית הנוער בגרמניה בשנות השלושים. הנרייטה סאלד כתבה: "נעשיתי לציונית מרגע שחשתי כי הציונות מספקת לעמי הפצוע, קרוע וזב דם, זה עמי השנוא על הכול, אידאל שבכוחו לחבוק את הכול, בלי שים לב לגישות השונות והמפולגות לגבי שאלות יהודיות אחרות" (משה סמילנסקי, "הנרייטה סאלד", עמוד 7).

ביוזמתו של ד"ר סטיבן שמואל וייז, נשיא ההסתדרות הציונית בארצות-הברית, העניק המוסד בראשו עמד תואר דוקטור לשם כבוד להנרייטה סאלד, ובכך הפך אותה לאשה הראשונה שזכתה לקבל תואר זה. בדברי ברכתו בעת הענקת התואר אמר וייז: "הנרייטה סאלד, הגדולה בנשים, הדגולה בבנות ישראל; בתו ותלמידתו של בנימין סאלד, בר אוריין ואציל נפש, אשר הקדיש שנים רבות מחייו לספרות עמנו; היא יושבת בשלב זה, הגדול בחייה, חדורת מנהיגות נבונה והקרבה ומופת של אצילות בלתי-מתפשרת, בקרב בני האלמוות העושים לחידוש חיי בני עמה בארץ-ישראל; מקרבת מכוח השראתה המוני נשים מישראל, נשות הדסה, לשירות העם והמולדת."

כאשר אביה הלך לעולמו, עמדה הנרייטה סולד על זכותה לומר 'קדיש' לזכרו, וככל הידוע לי, הייתה האשה הראשונה שעשתה זאת. במותה של הנרייטה סולד ספד לה יהודה לייב מאגנס, נשיא האוניברסיטה העברית, ואמר: "אם תרצה לדעת מהו מוסר היהדות - שאל וחקור במצפונה של הנרייטה סאלד. אם תרצה להכיר את המצפון הישראלי - הקשב לקולה. קול רְצוּץ קולות הר סיני מזה וקול דממה דקה של אשה רחמנייה בישראל ששמעה את בכי האימהות והילדים מדור דור. יש בה שתי מידות מנוגדות: מידת הדין ומידת הרחמים". חיים ויצמן תיאר אותה כ"אחת הנשים הדגולות ביותר שקמו לעם היהודי בדורות האחרונים". 

הנרייטה סולד, שהגיעה לארץ ישראל לראשונה בחודש אדר 1909, ייסדה והקימה בית חולים בשם ״הדסה״ שהוא שמה הנוסף של אסתר בת אביחיל גיבורת המגילה, אישה אמיצה וחכמה, הכותבת היהודייה הראשונה, עמה הזדהתה הנרייטה סולד הלמדנית האמיצה, היזמית החברתית והמחדשת.

יום פטירתה הלועזי חל היום, 13 בפברואר, אך יום פטירתה העברי, הוא א' באדר, (לפעמים בטעות רשום ל' בשבט). אך היא נפטרה לפנות ערב אחרי השקיעה. לזיכרה קבעו את יום האם ב- ל' בשבט.

ספרה המחכים והמאלף של פרופ' דבורה הכהן, הכתוב ברהיטות ונקרא כסיפור עלילה  מרתק מאיר היבטים חדשים ולא מוכרים בדמותה של הנרייטה סאלד שזכאית לתואר האישה היהודיה הציונית הגדולה בדורה.