יום חמישי, 30 במאי 2024

על לידתו של הספר: הלב לא אמר כי טעיתי

אמירה סופר, סופרת ומוסיקאית



אמירה סופר, הלב לא אמר כי טעיתי, ספרי ניב הוצאה לאור, הרצליה תשפ״ב 2022

לא מעט סופרים שמתכננים לכתוב ספר, עוברים תהליך של חשיבה, חיפוש נושא או רעיון, מעלים אפשרויות, רושמים ראשי פרקים ואז מתחיל תהליך הכתיבה. נכתב פרק, חוזרים עליו שוב, משנים, מעבירים חלקים לפרק אחר.

התהליך ארוך ולעיתים לוקח חודשים רבים או אפילו שנים. ואצלי? ׳הלב לא אמר כי טעיתי׳, רומן הביכורים שלי, החל לעלות על המקלדת בתקופת הקורונה.

וכך היה במדויק...-

בוקר אחד פתחתי את המחשב והתחלתי לכתוב. נתתי לדימיון ולמחשבות לזרום. לא תכננתי דבר, לא רשמתי רשימות. המילים זרמו מאליהן. יצרו לעצמן זהות, עצמאות, לא התייעצו איתי... וכל מה שהיה להן להגיד - הפך לספר.

השעה היתה 4:00 בבוקר, שעה אסטרולוגית לתחילת לידתו. אימצתי את השעה הרגועה הזו לאורך כל ימי הכתיבה. כדי להנעים את הכתיבה, השמעתי מוסיקה ברקע. יצירות אהובות שבאורח פלא, גם הן, תפסו עצמאות ושיבצו עצמן בין הסיפורים השונים בספר. אין לי שמץ של מושג כיצד קרה הדבר. היום בספרי ישנם ברקודים – QR – אותם תוכלו לשמוע תוך כדי קריאה.

לא. לא רשמתי פטנט על רעיון המוזיקה, למרות שנאמר לי שעד כה לא ידוע על ספר כלשהו המכיל בתוכו יצירות מוסיקליות.

דבר נוסף שהצמיח לעצמו כנפיים הם פתגמים בלדינו שנאמרו על ידי אמי ז"ל בכל עת שהפתגם התאים להיאמר. אני לא דוברת השפה, אבל המשפטים הללו נחרטו בזכרוני.

השעה היתה שקטה, רוגעת, נעימה. המילים טיילו להן בחופשיות. לא הפרעתי להן בטיוליהן.

הן לקחו אותי בידן והביאו אותי למחוזות רחוקים. ילדות, הורים, חברי ילדות, מציאות ודימיון.

מהר מאד הבנתי שהספר הולך בדרכו ובכוונתו להנציח את זיכרה של אחותי לוינה שפירא ז"ל שנהרגה בפיגוע באוניברסיטה העברית, לפני שנים, כאילו היה זה רק אתמול. ימי האבל הארוכים שלי שימשו בסיס לתהליך אותו עברתי תוך כדי הכתיבה.

הפתיח לספר: " אפילו הסיפור הדמיוני ביותר מכיל בתוכו זרעי מציאות. יתרה מזאת – כמעט אפשר לומר שהסיפור הממריא על כנפי הדמיון, מתחיל תמיד במציאות הסובבת אותנו. כך גם הספר הזה - תחילתו במעשה שהיה, והמשכו בדברים שהיו עשויים להיות.

באשר לי, העיקר הוא שהדברים היו תמיד אמת גם תחילתם בחיי והמשכם בדימיון.

סיפור טוב הוא תמיד אמת ואני מקווה ששלי הוא כזה.

על המחברת
אמירה סופר היא דור 13 בירושלים, נצר לשושלת "הפלא יועץ" מצד אימה ובת למשפחת סופרים מצד אביה. הייתה שנים רבות מורה לפסנתר ובעלת סטודיו לגרפיקה. אהבתה הגדולה לכתיבה, שהוטמעה בה ע"י אביה, משפטן בכיר וסופר מחונן, הביאה ליצירתו של ספר זה הכתוב ברגישות סוחפת, שזור בפתגמי לדינו מבית אמה. המילים והפתגמים חדרו לחייה ולליבה, כשהם מביעים הרבה תובנות של חוכמה על החיים, על אהבות ואכזבות, על כאב ושמחה.

באינתיפאדה השנייה איבדה את אחותה לוינה שפירא ז"ל בפיגוע באוניברסיטה העברית בירושלים, לה מוקדש הספר ואישיותה הנדירה של לוינה שזורה בספר ובמהלך חייה של אמירה בקשר בל ינותק.

שם הספר נלקח מתוך השיר "עלאש", שמושר ע"י שלמה ארצי ושמעון בוסקילה. שורה מהשיר, היא שם הספר שניתן לי במתנה מהמשורר והזמר יהודה מסס, שכתב את מילות השיר.

















































אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה