השפה היא סיסמוגרף רגיש לתהליכים חברתיים. חברות שונות נוהגות לשנות את הנוף הסמנטי של המרחב הגאוגרפי שבו הן חיות כדי לבטא שינוי משמעותי בגורלן, וכך אמנם קרה עם הקמתה של מדינת ישראל. כדי לבטא את השינוי המהותי שחל בגורלו של העם היהודי הוחלף שמה של הישות החדשה מ'פלשתינה (א"י)' של תקופת המנדט הבריטי, ל'ישראל'.
על השם 'פלשתינה' עברו טלטלות לא מעטות במרוצת הדורות. השם 'פלשתינה' גזור מ'פלשת'. הרומאים הסבו את שמה של הארץ אחרי מרד בר כוכבא (132-135) ל'פרובינצית סוריה-פלשתינה' (Provincia Syria Palaestina), במגמה לבטא בכך את ביטול זכותו של העם היהודי המרדני על מולדתו. בתלמוד משמש השם 'פלסטיני' לציון פרובינציה רומית. הנוצרים נהגו לכנות את התחום שמשני עברי הירדן בשם 'פלשתינה', וכך זה היה, עד שבאו הבריטים וצמצמו את תחומו של השם לעבר הירדן המערבי בלבד. ברגע סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל והכרזת העצמאות בוטל השם 'פלשתינה (א"י)' ונקבע תחתיו שם חדש, ישראל. וכך כתוב במגילת העצמאות:
אנו קובעים, שהחל מרגע סיום המנדט הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח 51 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה [...] תפעל מועצת העם כמועצה מדינית זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.
השם החדש מבטא את הרעיון שהמדינה אינה מדינת היהודים בעלמא אלא מדינת היהודים בארץ ישראל דווקא. במשך דורי דורות התקשרה הארץ בתודעתו של העם היהודי בשם: 'ארץ ישראל'. לכן עם חידוש הקשר בינו לבין ארצו ההסטורית, ולביטוי זכותו עליה, היא כונתה 'ישראל'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.