אבי הורביץ, לקסיקון של העברית המקראית המאוחרת

ד״ר נועם מזרחי, אוניברסיטת תל-אביב

הופיע ספר חדש בתחום המחקר הבלשני-היסטורי של לשון המקרא מאת פרופ׳ אבי הורביץ. 

Brill

Avi Hurvitz, in collaboration with Leeor Gottlieb, Aaron Hornkohl and Emmauel Mastéy, A Concise Lexicon of Late Biblical Hebrew: Linguistic Innovations in the Writings of the Second Temple Period (Vetus Testamentum Supplementum 160; Leiden/Boston: Brill, 2014)

הספר מציג שיטה סדורה להפרדה בין שתי שכבות כרונולוגיות בתוך לשון המקרא: העברית המקראית הקלסית (או התקנית) של ימי הבית הראשון מכאן, והעברית המקראית המאוחרת האופיינית לימי הבית השני מכאן. המתודולוגיה מודגמת בשמונים ערכים השאובים מתחומים שונים של הלקסיקון והפרזיאולוגיה. למשל, שמות החודשים הבבליים ששימשו בצד השיטה העתיקה למנות את החודשים לפי מספרם (לדוגמה: "ניסן" כנגד "החודש הראשון"), מונחים מנהליים שנשאלו מן הארמית הממלכתית (כגון "איגרת" לציון מכתב, במקום "ספר" בלשון העתיקה), מטבעות לשון ליטורגיים (כגון "ברוך אתה ה'", עם פנייה ישירה לנוכח, במקום "ברוך ה'", כמקובל בלשון הקלסית), מבנים תחביריים ("כגון "עד ל..." במקום "עד" בלבד, כנהוג בשכבת הלשון הקדומה), ועוד. הן השיטה הן הדוגמאות בעלות ערך לא רק למחקר הבלשני-היסטורי של הלשון העברית, אלא יש להן השלכות גם לחקר המקרא ומגילות מדבר יהודה.

בעל הספר, פרופ' אבי הורביץ, איש החוגים למקרא וללשון העברית באוניברסיטה העברית בירושלים, קנה לו מוניטין בין-לאומי בתחום חקר לשון המקרא. בערכי הספר משוקע חלק נכבד ממחקרים קודמים שפרסם בנושא. שיטתו מבוססת על בדיקה פילולוגית מחמירה של כל יסוד לשוני (מילה, תבנית דקדוקית או מבנה תחבירי) החשוד באיחור, וסינון המקרים החשודים בעזרת שלושה קריטריונים: 

(א) בדיקת התפוצה בלשון המקרא: בשלב זה נדרש החוקר להוכיח כי היסוד החשוד משמש בעיקר בספרי המקרא שאיחורים ידוע בוודאות (כגון אסתר, עזרא ונחמיה, דברי הימים, דניאל), ואינו שגור בספרים המוחזקים להיות מוקדמים. תפוצה כזאת היא בגדר אינדיקציה ראשונית שהיסוד החשוד אכן אופייני לשכבת הלשון המאוחרת.

(ב) עימות היסוד החשוד עם יסודות חלופיים בלשון הקדומה: בשלב זה נדרש החוקר לאתר שימושי לשון אלטרנטיביים בלשון המקורות הקדומים, שבעזרתם אפשר היה להביע אותו עניין מבלי להיזקק ליסוד החשוד. קריטריון זה נועד להבטיח שהתפוצה אינה אקראית אלא בעלת משמעות דיאכרונית, שכן הוא מדגים כי לדוברי הלשון הקדומה היו אמצעים לשוניים אחרים להביע אותו עניין, ולכן היעדר היסוד החשוד מן הספרות הקדומה אינו בגדר "ראיה מן השתיקה". 

(ג) השוואה למקורות חיצוניים: בשלב זה נדרש החוקר להראות כי היסוד המאוחר שגור במקורות טקסטואליים חוץ-מקראיים, שגם הם מעידים על התקופה המאוחרת. קריטריון זה מיוסד על ההנחה שהמקרא משקף רק חלק מן הספרות שנוצרה בעת העתיקה, ולכן אין לשונו משקפת באופן מלא את הלשון שהילכה בדורות ההם. אם היסוד החשוד אכן שימש בלשון המאוחרת, יש לצפות שיופיע גם במקורות אחרים בני העידן שלאחר גלות בבל (כגון תעודות אפיגרפיות, מגילות מדבר יהודה, ספרות חז"ל). 

כל הקריטריונים הללו נדרשים להוכיח שיסוד לשוני מסוים הוא אכן יסוד מאוחר, או ייחודי לשכבת הלשון של ימי הבית השני. אבל מי שמבקש להוכיח זאת לא רק לגבי יסוד לשוני אחד אלא לגבי טקסט שלם (כגון סיפור מקראי, מזמור, או יחידה נבואית) נדרש לעמוד בקריטריון נוסף:

(ד) הצטברות יסודות שאיחורים הוכח: בשלב זה נדרש החוקר להראות שהטקסט החשוד באיחור כולל מספר ניכר של יסודות מאוחרים, כלומר יסודות שכל אחד מהם איחורו הוכח באופן בלתי תלוי. קריטריון זה נועד להבטיח שהאיחור אכן אופייני ללשון הטקסט כולו, ואין הוא תלוי במקרים מבודדים שעשויים היו להתגנב פנימה במהלך מסירת הנוסח.