פרשת חיי

חגית מנדרובסקי, משוררת תסריטאית ומטפלת הוליסטית

בראשית
מִשְׁתָּאָה עַל פִּלְאֵי הָעוֹלָם הַזֶּה.
שַׁבְרִירִיּוּת בְּנֵי אֱנוֹשׁ, הָאֲרָעִיּוּת בָּם
מוּל נֶצַח הַבְּרִיאָה.
עֻבָּרִים בְּרֶחֶם גָּדוֹל
מְמָאֲנִים לְהִוָּלֵד,
שְׁרוּיִים לְלֹא הֶרֶף בַּחֲשֵׁכָה עֲצוּמָה.


מקץ
בָּקַעְתִּי מִנִּבְכֵי אִמִּי, חֲרוּכַת שַׁלְהֶבֶת.
כָּל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הִדְלִיקוּ נֵר שִׁשִּׁי.
נְחִירַי שָׁאֲפוּ קַרְקָעִית,
אָחֲזוּ בְּצִפָּרְנֵי הַשֵּׁם, לִחְיוֹת.
הַמָּוֶת מְפַתֶּה כָּל-כָּךְ.
עַד הַיּוֹם.


ויחי
וַיָּמֹת יַעֲקֹב, מוֹלִידִי.
וָאֵבוֹשׁ, וָאֶקְרָא:
'בָּרֵךְ אוֹתִי אָבִי , כִּי טְמֵאָה אָנֹכִי.'
אֲבָל אָבִי הִשִּׁיל קְלִפָּתוֹ.
כְּנָפָיו הוֹרִידוּ גִּשְׁמֵי סְלִיחוֹת מֵעֵינַי.
וְיָדִי חֲבוּקַת עֲקֵבוֹ כְּיַלְדָּה,
תָּרָה. סוֹבֶבֶת.
וְאֵינָהּ נָעָה.

* מתוך: חגית מנדרובסקי, חמלת אשת העורב, תשע״ו 2016, עמ׳ 66. מתפרסם כאן באדיבות המשוררת.