צוואת דוד לשלמה בנו

המלך דוד, ג'וליה מרגרט קמרון

פרשת ’ויחי‘ מספרת על ימיו האחרונים של יעקב: הברכות שבירך קודם למותו את שני נכדיו, אפרים ומנשה, ואת שנים-עשר בניו, בקשתו האחרונה להיקבר בארץ כנען, מותו, חניטתו וקבורתו עם אבותיו במערת המכפלה אשר בחברון. וכן מסופר בפרשה גם על בקשתו האחרונה של יוסף מאחיו שיביאוהו לקבורה בכנען, מותו חניטתו וקבורתו (הזמנית) ’בארון במצרים‘. (על קבורת עצמות יוסף בכנען מסופר ביהושע כד, לב.) לאור זה ברור מדוע נבחר במנהגי כל העדות כהפטרה לפרשת ’ויחי‘ סיפור פטירתו של דוד המלך: צוואתו לשלמה בנו, מותו וקבורתו עם אבותיו בעיר דוד (מלכים-א ב, א-יב). קריאת התורה וההפטרה עוסקות לפיכך בדבריהן האחרונים ובקבורתן של שלוש מן הדמויות המרכזיות בתולדות עם ישראל: יעקב, יוסף ודוד. 

צוואת אב לבניו על ערש דווי אינה אפוא דבר נדיר, אך צוואת דוד לשלמה היא יוצאת דופן: תכליתה למנוע זעזועים מיותרים מן הכתר, כאשר דוד מבקש להבטיח שצללי העבר שלו לא ימשיכו לרדוף את שלמה בנו. 

לכאורה מבקש דוד בצוואתו כי שלמה יסגור את החשבונות שנותרו פתוחים. הוא מבקש ממנו לדאוג להריגתם של יואב בן צרויה ושל שמעי בן גרא. על יואב למות כיוון שהוא הרג הן את אבנר בן נר, שר צבא שאול (שמואל-ב ג, כז), והן את עמשא בן יתר, מתחרהו של יואב אשר נתמנה לתפקידו במצוות דוד לאחר מות אבשלום (שם כ, ט-י). על שמעי, איש ממשפחת שאול, למות על שקילל את דוד בשעה שזה נס מפני בנו המורד אבשלום (שם טז, ה-יג). אך דומה כי יותר משהריגתם של אלה חשובה לדוד, יש בה מן המועיל לשלמה: יואב תמך באדוניה, מתחרהו של שלמה על כתר אביו (ראו מלכים-א א, ז), והוא עשוי להמשיך ולהוביל את ההתנגדות למלכות שלמה; ואילו שרידי בית שאול, קודמו של דוד, עדיין קיימים ואפשר שהם יבקשו לנצל את שעת הכושר, ימי התפר שבין דוד לשלמה, כדי להושיב אחד מהם על כס המלכות. הורדת יואב ושמעי מן הבימה תקל על שלמה בתפיסת רסן השלטון ובביסוס מלכותו.

אך בצד הקריאה לעונש ולהריגה נמצא בצוואה גם בקשה לנתינת שכר, דבר המאזן במידת מה את התמונה הכללית העולה מדברי דוד האחרונים. דוד מבקש משלמה שיתן שכר טוב לבניו של ברזילי הגלעדי, אשר סייע לו, לדוד, בשעה שזה נס מפני אבשלום בנו (שמואל-ב יז, כז-כט). לכאורה יש כאן רק ביטוי של הכרת טובה ותודה, אך אפשר שגם כאן מסתתר שיקול פוליטי קר ונבון: בגלעד היתה תמיכה חזקה בבית שאול (ראו שמואל-א יא) וצריך היה להבטיח שאנשי אזור מרוחק זה של הממלכה יתמכו בבית דוד. אולי בהיות בני ברזילי באוכלי שולחנו של שלמה, הם ישמשו כמעין בני ערובה, אסירים בכבלי זהב ומשי, אשר שלומם מותנה בהתנהגותם של אנשי הגלעד ובתמיכתם במלך הצעיר. שלמה אכן ממלא אחרי צוואת אביו ומצווה להרוג את יואב ושמעי (מלכים-א ב, כח-מו). כדי לחזק את מעמדו הוא אף מגרש אל ביתו את אביתר הכהן (שם, כו-כז), שתמך אף הוא באדוניה, ואף גוזר דין מוות על אדוניה עצמו (שם, יג-כה). לאחר כל זה יכול בעל ספר מלכים להעיד כי ’והממלכה נכונה ביד שלמה‘ (ב, מו). 

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, ויחי (תשס"א 2001)

ראו גם: ד"ר לאה מזור, צוואת דוד, סרטון.