יום שני, 9 ביולי 2018

ספר שמואל בראייה רב-תחומית: ראיון לרגל הופעת ספרו החדש (2018) של משה גרסיאל

הוצאת ראובן מס
לפני שבועות ספורים יצא לאור חלק א' ממחקרו המקיף של פרופ' משה גרסיאל מהמחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן באנגלית, כדלקמן:
The Book of Samuel: Studies in History, Historiography, Theology and Poetics Combined; Part one: The Story and History of David and His Kingdom (Jerusalem: Rubin Mass Publishers, 2018), 561 pp. 
הופעת הספר היא הזדמנות נאותה להציג לפרופ' גרסיאל כמה שאלות בעקבות החלק הראשון המקיף של ספרו.

שאלה: לכל חוקר קיימים נושאי מחקר חביבים עליו במיוחד. עמיתיך ותלמידיך חשים את התעניינותך המיוחדת בספר שמואל, האם יש להתעניינותך בספר שמואל הסבר מעבר לסקרנות המחקרית?
תשובה: כמו רבים אחרים, חשתי סקרנות לגבי ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל בהיותו בארצו ועובד אדמתו. תקופת הממלכה המאוחדת של שלושת המלכים הראשונים: שאול דוד ושלמה נראתה לי מרתקת בעוצמתה הסיפורית, הפואטית והלאומית. אולם בהמשך, דווקא הסקרנות המדעית לחתור לעומק התיאור ההיסטוריוגרפי המקראי תפסה את מקום ההערצה הבלתי מבוקרת. השתקעותי בעולם המחקר וההוראה האקדמית חשפה בפניי שיטות שונות ותחומי מחקר מגוונים של הסיפורת המקראית, ובכללה סיפור המעבר מסוף תקופת השופטים והחברה השבטית לתקופת הממלכה המאוחדת והמנהיגות השושלתית כמסופר בספר שמואל.

שאלה: אחרי הספרים הראשונים והמאמרים הרבים שכתבת על ספר שמואל עדיין מצאת עניין וחדשנות בספרך האחרון או שספר זה חוזר בקצת שינויים ועיכונים על מחקריך הקודמים?
תשובה: להפתעתי מצאתי שאני דבק לא במעט במה שכתבתי במחקריי הקודמים, ויחד עם זאת מצאתי בהחלט פנים חדשות ותובנות מעמיקות מאוד בחומר שנבחן מחדש על-ידי ולאור המחקרים של עמיתיי שראו אור בשנים האחרונות. 

שאלה: האם אתה יכול להצביע על הגישה המיוחדת שלך בספרך החדש, ובמה הוא שונה ממחקריך הקודמים וממחקרים של עמיתיך בתחום של ההיסטוריוגרפיה של ספר שמואל?
תשובה: האמת היא שאין בשיטתי מהפך מוחלט. כבר בעבודת הגמר שלי לתואר השני על ראשית מלכותו של שלמה, שכתבתי באוניברסיטת ת"א בהדרכת פרופ' בנימין אופנהיימר, הבנתי שהסיפורת המקראית היא רבת פנים: יש בה פואטיקה ועוצמה סיפורית. יש בה תיאולוגיה ואמונה בבורא יחיד המשגיח על עולמו. יש בה אמת היסטורית; ועם זאת, יש בה רצון ותחכום ליישב סתירות בין התיאולוגיה ובין ההתפתחות ההיסטורית. בהמשך לימודיי ואחר כך בהוראתי האקדמית ובמחקריי התברר לי יותר ויותר שיש צורך בהרחבת המחקר לתחומים ולתת-תחומים. העיון בסיפורת ההיסטוריוגראפית המקראית חייב להיות רב-תחומי ולכלול בה: עיון ספרותי ולשוני; מחקר היסטורי; מחקר התהוות הספרים ההיסטוריים, וספר שמואל בכללם; מחקר ארכאולוגי; גיאוגרפיה היסטורית; הכרת העמים השכנים ותרבותם החומרית והרוחנית. ועל אלה ניתן להוסיף גם תחומי מחקר אחרים. יצאתי איפוא לדרך ונעצרתי במחציתה: בפרסמי את סיפורו של דוד וההיסטוריה של מלכותו, תוך שאני משתמש עד כמה שיכולתי מגעת בתחומי מחקר שונים.

שאלה: העיון המולטי-דיסציםלינרי שבבחירתך נשמע ראוי לבחינת הסיפורת המקראית והוא עשוי להיות מבטיח יותר מהצטמצמות בתחום מחקרי אחד. האם יכול אתה להדגים כיצד הסתייעות בדיסציפלינה זו או אחרת יכולה לפתור בעיות או להעמיק בהבנת כתובים בספר שמואל?
תשובה: אסתפק בשתי דוגמאות: אחת המקיפה את מבנהו של הספר ואחת הפותרת תמיהה מוגבלת בסיפור מפורסם.
   הדוגמה הראשונה פותחת בהבחנה שפיתחתי באחד מספריי הראשונים העוסק במערכי ההשוואה בספר שמואל. הגעתי למסקנה שהספר בעיצובו הסופי והמסורתי בנוי מארבעה טיפוסי מנהיגים ובניהם. עלי כוהן מקדש שילה ששימש כשופט לעם ישראל, אך בניו ששימשו ככוהני המקדש חללו את כהונתם ופגעו במנהיגות אביהם וגרמו לתבוסת העם ולשביית ארון האלהים בידי הפלשתים. שמואל הנביא, הכוהן והשופט שהנהיג את העם, אך שגה וחטא בהעבירו סמכויות שיפוט לבניו, מעוותי המשפט; ובכך גרם לעם ישראל לתבוע שינוי המשטר ולהמלכת מלך בישראל. שאול שהומלך בעקבות אירועים אלה, היה לו בן מוצלח (יהונתן) ושני בנים אחרים. כל השלושה הנ"ל נפלו במלחמת עמק יזרעאל והגלבוע. שר הצבא, אבנר בן נר, המליך את הבן הרביעי אישבשת (אשבעל) על ישראל. הבן היה שליט חיוור ורפה-אונים, ונכשל במנהיגותו ובסופו נרצח בידי שניים משרי גדודו. גם דוד המלך, שמלך על ישראל אחר כך, נכשל בעצמו בפרשת בת-שבע ואוריה. גם הוא סבל משני בניו הגדולים אמנון ואבשלום. הראשון אנס את אחותו תמר והשני התנקם ורצח את הראשון ומרד באביו. כאן מסתיים ספר שמואל שבידינו ללא פיתרון לשאלת ירושת כסא דוד, למעט ידיעה זעירה בדבר הולדת שלמה שה' אהבו ושלח ביד נתן לקרוא לו ידידיה. השוואת ארבעה דורות מנהיגים אלה הביאה אותי למסקנה, שמחבר ספר שמואל מתנגד לכל צורה של מנהיגות קבועה, ובמיוחד למנהיגות שושלתית. שנים רבות דבקתי במסקנה זו בפרסומיי ובהרצאותיי. אולם בקרב תלמידיי ותלמידותיי נמצאו מידי שנה כאלה שהקשו עליי מחזון נתן בשמואל ב פרק ז': אם המחבר, המייצג את האל ושמואל, המתנגדים למלוכה ולמנהיגות שושלתית, מדוע הבטיח האל לדוד ולזרעו מלכות "עד עולם"? במשך שנים רבות התהלכתי עם קושיה מכבידה זו ולא מצאתי לה תשובה מניחה את הדעת.
   בתחילת המאה הנוכחית הגעתי למסקנה שספר שמואל מדבר בשני קולות והדבר נובע מכך שהספר חובר בשני שלבים על ידי שני מחברים: הראשון ידיד ותומך נאמן של נתן הנביא, שבראשית ימי שלמה חיבר ספר הערצה לדוד עם מתיחת ביקורת על כשליו של דוד. כנגד זאת, המחבר שבא אחריו בסוף ימי שלמה הכיר את השחיתות השלטונית ואת מועקת העם; ובסתר ביתו עיבד מחדש את ספרו של קודמו, ובאופן מתוחכם ניווט את הספר כביקורת על המלוכה השושלתית. פיתרון השאלה נמצא עתה תוך כדי ניתוח ספרותי-אידיאי, מצד אחד, ותוך כדי דיון היסטורי בתקופה ובהתהוות הספר, מצד שני. השילוב של עיון סינכרוני עם דיון ריאכרוני מסייע בהבנת ספר שמואל והדעות השונות המתנגשות והמתרוצצות בו.
   אתייחס עתה לדוגמה נוספת מצוצמת יותר. סיפור קרב עמק האלה ומאבק דוד וגלית (שמואל א פרק י"ז) הפך להיות מו המפורסמים בעולם, ואף אני כתבתי על כך לא מעט. בצד פשוטו המסעיר של הסיפור קיימים בו קשיים מרובים שהעסיקו רבות מלומדים ולומדים. אצטמצם באחד מהם: בסצינת המאבק כאשר יוצא דוד לקראת גלית, שואל שאול את שר צבאו אבנר: "בן מי זה הנער?" ואבנר משיב: "חי נפשך המלך אם ידעתי!" פרשנים וחוקרים תמהו: הרי דוד שימש כמנגן וכנושא כלי שאול, שאול אף ראיין את דוד לפני צאתו לקרב הביניים, מדוע לא הכירוהו שאול ואבנר? התשובה לכך ניתנת בזיהוי גיאוגראפי של אזור המערכה מדרום לחורבת קיאפה. שאול ואבנר השקיפו על אזור המערכה וראו עלם יוצא לקראת גלית. שאול ואבנר נמצאים במעלה הגבעה, כנראה במקום השער הדרומי שנחשף בחפירות פרופ' יוסף גרפינקל ועמיתיו. שאול ואבנר נמצאים במרחק כמה מאות מטרים ממקום יציאתו של דוד. דוד יוצא מהמערך הישראלי, עובר את נחל האלה כשפניו מופנים דרומה לכיוון גלית, ואילו גבו מופנה לצפון, למקום שאול ואבנר. האחרונים הבחינו בגבו של היוצא ובתנועותיו שהוא 'נער' או 'עלם', אבל לא הצליחו לזהותו מאחוריו. הגיאוגרפיה והארכאולוגיה פותרת אפוא את הקושי בהקשר זה, אולם בהמשך הטקסט עדיין קשה ההסבר לשאלותיו של המלך כאשר הוא פוגש בדוד פנים אל פנים. בכל אופן זוהי הדגמה כיצד עיון מולטי-דיסציפלינארי מעמיק את התובנה בטקסט.

בתמונה הבאה נראה פרופ' משה גרסיאל עומד בשער הדרומי של חורבת קיאפה, מקום מושבם של שאול ואבנר והוא קולט במצלמתו את המורד הדרומי ואת הכביש ונחל האלה ומעבר להם את רכס שכה – מקום היערכותם של הפלשתים.

צילום: עדי גרסיאל

שאלה: כבר במחקר של ראשית המאה שעברה נחלקו החוקרים בדבר אמינותו וזמן חיבורו של ספר שמואל. חוקרים רבים ראו בספר זה את החיבור ההיסטורי הקדום ביותר, ושלבוהו כמקור אמין בהרצאותיהם על תולדות ישראל. כנגדם, האסכולה הסקנדינבית וחוקרים נוספים הציעו שהסיפורת המקראית, ובכלל זה ספר שמואל, הילכה דורות רבים כסיפור בעל פה שעבר מדור לדור תוך שינויים עד שהועלה על הכתב אחרי שיבת ציון בימי בית שני. לאחרונה הציעו הפרופסורים ישראל פינקלשטיין ואשר ניל סילברמן את תקופת יאשיהו כזמן החיבור שנועד לתת לגיטימאציה ליאשיהו ששאף לאחד את ממלכת ישראל החרבה לאחר הכיבוש האשורי עם ממלכת יהודה. יאשיהו הפך את דוד משליט שבטי מקומי (צ'יפטיין) למלך נערץ ששלט על ממלכה מאוחדת של ישראל ויהודה. בכך נתנו יאשיהו ומחבר ספר שמואל יתר תוקף ולגיטימאציה ליאשיהו ולממלכתו המאוחדת. האם יכול אתה להוכיח את קדמותו של הספר כנגד כל המאחרים אותו?
תשובה: במאמריי ובספריי הרביתי לעסוק בהוכחת קדמותו של רובו של הספר בשני שלביו הראשונים. ההוכחות לכך הן רבות. אם כי גם אני סובר שחומרים מעטים, כגון המזמורים ששוקעו בספר וההערות "עד היום הזה" הם מאוחרים. אולם אני עומד על כך שרובו של הספר חובר בשני שלבים בתקופת שלמה: בתחילת מלכותו ובסופה. במסגרת של ראיון קצר זה אסתפק רק בטענה אחת אבל חשובה מאוד. הטענה של המאחרים עומדת על כך שבימי יאשיהו או בימי בית שני ונשיאותו של זרובבל היה צורך בספר המפאר את דוד ויוצר נחיצות ליורשיו, יאשיהו או זרובבל, ליצור את הדפוס השושלתי לשלטונם המחודש. הניתוח הספרותי של ספר שמואל איננו תומך בטענות אלה. אדרבא, ספר שמואל שולל לחלוטין את עיקרון השושלת השלטונית. יתירה מזו אפילו סיפורי דוד החל ממרידתו בשאול מלכו וירידתו לארץ פלשת והמשך בסיפורים על אוריה ובת-שבע, אונס תמר, רצח אמנון ןמרד אבשלום – כל אלה אינם מפארים את שלטון דוד, כפי שהציעו המאחרים את זמן החיבור. שיקולים רבים ונוספים לשלילת זמן חיבור מאוחר הבאתי במאמרים קודמים ובספרי האחרון שנזכר בפתיחה. 

אין תגובות:

פרסום תגובה