פרופ׳ יואל אליצור, מכללת הרצוג, האוניברסיטה העברית
על בת יפתח אינני מעז לחשוב ברמת הפשט של הסיפור. הוא כל כך רחוק מאתנו, וכל כך מפחיד...
מצד שני אני חושב הרבה פעמים שהייתי משלם הרבה כדי לצפות בארוע הזכרון השנתי "מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח ארבעת ימים בשנה" – חג עממי שבו אני מדמיין לעצמי את הבנות יושבות חבורות חבורות לבושות לבן תחת עצי החורש לעת ערב ובידיהן כלי נגינה והן שרות ומנגנות ("לתנות" – חיקוי ליללת התנים?) רפרטואר מיוחד של שירים עצובים. בספר שופטים שני פסטיבלים עממיים, שניהם של בנות, שניהם באים עם הביטוי הנדיר "מימים ימימה", ובשניהם היה משהו מיסתורי ומרתק, מנותק מחוקי החגים שבתורה, שניהם מלמדים על הווי החיים הפנימי של אבותינו בתקופות הקדומות של שבת העם על אדמתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.