בית מקרא סג, א תשע״ח: תוכן העניינים ותקצירי המאמרים בעברית

בית מקרא סג (תשע״ח), חוברת א, הוצאת מוסד ביאליק

הוצאת מוסד ביאליק

תוכן העניינים

בניהו ברונר, "לא תסגיר עבד אל אדוניו": מהפכנות מקראית מול בלימה פרשנית, המקרא מול חז"ל
אלינורה (אליעזרה) הרצוג, לידת הגיבור במקרא – שמשון ושמואל
בוסתנאי עודד, חיי היומיום של הגולים בבבל (מאות ו'-ה' לפנה"ס) במקרא ובכתובות שנתגלו לאחרונה
יאיר צורן, כמה הערות על תרגומו ופירושו של יפת בן עלי הקראי למלאכי א 1
אריה צורף, פרשנותו של ר' סעדיה גאון לתהלים על רקע פרשנות תהלים בכנסיות הסוריות
אלכסנדר רופא, איכה פרק ה כתעודה היסטורית מן התקופה הבבלית-פרסית ביהודה

ספרים וכתבי עת שנתקבלו במערכת
הנחיות להתקנת מאמרים והגשתם לפרסום ב"בית מקרא"  
תקצירי המאמרים באנגלית  

תקצירים בעברית

בניהו ברונר, ”לא תסגיר עבד אל אדוניו" (דב' כג 15): מהפכנות מקראית מול בלימה פרשנית, המקרא מול חז"ל

בספר דברים, במסגרת רשימה ארוכה של מצוות, מופיע איסור הסגרת עבדים - ובכללו, החובה לקלוט אותם בחברה הישראלית. חוק זה בולט בייחודו מול חוקי המזרח הקדום שבהם הסגרת עבדים היא חובה ברורה, כפי שאכן מתואר במקרא בהקשרים שונים. כנגד זאת, מציב המקרא סולם ערכי הפוך: אוסר הסגרת עבדים ומצווה על קליטתם והושבתם במקום שיבחרו. 

חז"ל במשנה ובתלמוד הבבלי חשו את הבעייתיות שהרחבת תחולתו של החוק ללא סייגים עשויה לגרום: הצפת החברה הישראלית בעבדים נמלטים, ולכן צמצמו את תחולתו למקרים מוגדרים בלבד ובכך הקהו מעט את הממד המהפכני של החוק.

אלינורה [אליעזרה] הרצוג, לידת הגיבור במקרא - שמשון ושמואל

סיפורי הלידה של יצחק, יעקב-עשו, יוסף, שמשון ושמואל, השייכים לסוג הספרותי המכונה 'לידת הגיבור', מתאפיינים בשלושה מוטיבים עיקריים: מצוקה, מעורבות ה', ולידה של בן בעל ייעוד, המעוצבים בהם בדרכים שונות. על-פי דרכי העיצוב המגוונים מיינתי את הסיפורים הללו לשני דגמים עיקריים: דגם הבשורה (יצחק ושמשון) - בו נמסרה בשורה קודם ללידה ולא נעשו ניסיונות מיוחדים להתעבר; ודגם התפילה (יעקב-עשו, יוסף, שמואל) - בו לא נמסרה בשורה, וכן נעשו מאמצים מיוחדים להרות. מבין חמשת הסיפורים הללו בחנתי בחיבור זה את הולדת שמשון ושמואל, השייכים לדגמים של בשורה ותפילה בהתאמה, ותוך שהתמקדתי באירועים שקדמו ללידה ובמשמעותם, ניסיתי לענות על השאלות: מדוע ללידתו של שמשון, בשונה מזו של שמואל, קדמה בשורה? מדוע חנה, בשונה מאשת מנוח, התפללה לבן ונדרה למוסרו לה'? ומה משמעות הברכה שברך עלי את חנה?

הבחנתי בסיפורי הלידה הללו בסוגי עקרות שונים - 'מוחלטת' (אשת מנוח) ו'משנית-נרכשת', המלווה בדכדוך (חנה), ועל סמך הבחנה זו ודמותם הייחודית של שמשון ושמואל, הצעתי להסביר את האירועים קודם הלידה שלהם - בשורת מלאך (שמשון) ונדרה של חנה וברכת עלי (שמואל) - בשני הנתונים המשמעותיים של ייעוד ה'גיבור' וסוג העקרות של אמו, התואמים זה לזה.      

העליתי את האפשרות שהמלאך ועלי מילאו תפקידים אחדים, ושהופעתם הייתה משמעותית הן ל'גיבור' והן לאמו העקרה, שכן הם גם העבירו מסרים מילוליים (בשורה, ברכה); גם סייעו ל'גיבורים', שמשון ושמואל, לממש את ייעודם; וגם אפשרו לעקרות, אשת מנוח וחנה, להתעבר - אם בדרך נס (מלאך)  ואם דרך ברכה מעודדת (עלי). 

הקריאה המוצעת בסיפורי הלידה של שמשון ושמואל חדשנית באשר לתפיסת המצוקה של העקרה, האופן בו התאפשרה התעברותה ותפקידי המלאך או הכהן, והיא מראה כיצד הרכיבים בכל סיפור וסיפור עולים בקנה אחד אלו עם אלו ותואמים לדמות ה'גיבור'. כמו כן היא מאירה באור חדש את הלידה של שמשון ושמואל לנשים עקרות ודווקא לאשת מנוח וחנה, ומנמקת אותה בייעוד ה'גיבור': שמשון, הנזיר מבטן אמו ובעל הכוחות העל-אנושיים, צריך היה להיוולד לאם המודעת לאיסורי הנזירות, וכנראה קיבל באמצעות אמו כוחות מהמלאך. לכן הוא נולד דווקא לאשת מנוח, עקרה מוחלטת שלא ניסתה במיוחד להרות, שזקוקה הייתה להופעת מלאך שיבשר על הבלתי צפוי העומד לקרות ושיחולל נס שיאפשר את התעברותה. ושמואל, ממשיך דרכו של עלי, צריך היה לגדול במחיצת הכהן ולכן נולד דווקא לחנה שחוותה דכדוך וייאוש, ונדרה למסור את בנה לבית ה', ופגשה את עלי, לימים אביו הרוחני של בנה, שעודד אותה, ובכך אפשר את התעברותה.

בוסתנאי עודד, חיי היומיום של הגולים בבבל (מאות ו'-ה' לפנה"ס) במקרא ובכתובות שנתגלו לאחרונה

הטקסטים ההיסטוריוגרפיים, הנבואיים והספרותיים במקרא משתמשים במוטיב ההגליה והגלות מנקודת ראות תאולוגית (תאודיציה) - עונש כבד מידי אלוהי ישראל על הפרת הברית ועל חטאים חברתיים-מוסריים. טקסטים אלו ממעיטים מאוד בתיאור חיי היומיום של הגולים - גורלם, מצבם החברתי-כלכלי, עיסוקם, מעמדם המשפטי ויחסיהם עם השלטון ועם האוכלוסייה שבקרבם הם חיים. מכאן ההגדרה של 'תקופה הגלות' כתקופה ללא היסטוריה.      

המאמר מתרכז בתיאור היסטורי-ראלי של אורח החיים של הגולים וצאצאיהם בבבל בתקופה הנאו-בבלית וראשית התקופה הפרסית. תיאור זה מסתמך על מסמכים בעלי תוקף משפטי שמקורם בבבל. מסמכים אלו כתובים בשפה האכדית ובכתב היתדות. חלקם פורסמו בשנים האחרונות בבמות מדעיות וחלקם טרם ראו אור. מדובר במסמכים שככל הנראה מקורם בארכיונים פרטיים או משפחתיים מיישובים שונים בבבל ותוכנם קשור בצדדים שונים של חיי המשפחה (מסחר, חקלאות, הלוואות, נישואים, ירושה, משפטים ועוד).

המאמר, בחלקו הראשון, עומד על החשיבות הרבה שיש למסמכים אלו בחקר מצבם של הגולים וצאצאיהם בבבל ובחלקו השני מביא הדגמות מן המסמכים עם ביאור ופרשנות.

יאיר צורן, כמה הערות על תרגומו ופירושו של יפת בן עלי הקראי למלאכי א 1

ברשימה זו אני בא לעמוד על כמה נקודות הנוגעות לתרגומו ולפירושו של יפת בן עלי לפסוק הפותח את ספר מלאכי. ראשית אעמוד על תרגומו למלה "משא". שנית, אבחן את ניסיונו לקבוע את זמנו של מלאכי ואת זהותו. כפי שניווכח להלן מבטא הפירוש את גישתו ההיסטורית של יפת עליה כבר עמדו במחקר. לשם כך אסתייע במקבילות בפירושיו ואשווה את גישתו שלו לגישתם של חכמים בעניין זה.

על בסיס גישתו הההיסטורית הרחבה, מבחין יפת בין עזרא לבין מלאכי.  בכך הוא חלוק על גישת החכמים המונעת ממגמה דרשנית-תיאולוגית. יתר על כן, הוא יוצר זיקה בין שיר השירים לבין תקופת הבית השני. פירושיו חושפים גישה 'פמיניסטית' שאינה שכיחה במקורותינו. עיוננו מאפשר לנו לעמוד על פרשנות בשיטה של רצוא ושוב האופיינית לו כל כך.

אריה צורף, פרשנותו של ר' סעדיה גאון לתהלים על רקע פרשנות תהלים בכנסיות הסוריות      המאמר עוסק בפירושו של רב סעדיה גאון (רס"ג) לתהלים. הקדמתו של רס"ג לפירושו עוצבה בצורה דומה להקדמתם של שני מפרשים נוצרים סוריים: ישועדד ומושא בר כאפא. 

רס"ג אימץ את גישתם של הסורים הנסטוריאנים לפיה דויד כתב את כל מזמורי תהלים, אך דחה את נטייתם של חלק מן הנסטוריאנים להתעלם מכותרות המזמורים. הוא רצה להדגיש את אחדותו של ספר תהלים ואת אופיו הנבואי ולפיכך אימץ רק את אותם רעיונות מתוך הפרשנות הסורית שהתאימו למטרה זו.

אלכסנדר רופא,  איכה פרק ה כתעודה היסטורית מן התקופה הבבלית-פרסית ביהודה              איכה פרק ה נבדל משאר הקינות שבמגילה. הוא מתאר את המצוקה בארץ יהודה לאחר החורבן של שנת 586/587 לפנה"ס, תחת שלטון בבל או פרס. בפרק אין מליצות. תיאוריו הריאליסטיים מתקשרים עם עובדות המתוארות בספר נחמיה. ייתכן אפוא שזמנו של הפרק הוא בימי שלטון פרס, לפני בניין המקדש, ואולי אפילו אחר-כך בימי הפורענות שלפני עליית נחמיה. סדרם של התיאורים בפס' 14-1 איננו תוכני, אלא אסוציאטיבי. זהו סדר מצוי בספרות המקרא. בהמשך הפרק, פס' 22-15, הסדר הוא תוכני-ענייני.