משבעה באוקטובר לאושוויץ ובחזרה: שירי איבון קוזלובסקי גולן על חושך, זיכרון ותקווה

פרופ׳ איבון קוזלובסקי גולן, אוניברסיטת חיפה

בשני שירים טעונים של איבון קוזלובסקי גולן נפגשים נופי שבעה באוקטובר, זיכרון אושוויץ, עקדה, מוות ותקווה. השירים מבקשים לנוע בין העבר להווה ולשאול כיצד אפשר לחפש תשובה, ואולי גם תקווה, בתוך שעת חושך.

שְׁעַת חוֹשֶׁךְ

סְתָיו יְרוּשַׁלְמִי סָמִיךְ

רָאָה רוּחַ.

כּוֹכָבִים עֲקוּדִּים נְקוּדִּים רָעוּ בִּשְׂדוֹת פְלַנְדְּרִיָּה,

בֵּין קוֹנְכִיּוֹת פְּגָזִים, לִחֲכוּ מֵאֶגְלֵי טַל נְעוּרִים.

פָּרוֹת הַבָּשָׁן עָלְזוּ.

בְּמִישׁוֹר הָעוֹטֵף – יָרֹק – אֵין סוֹף שֶׁנִּדְמֶה לָהּ.

מִפֹּה וּמִשָּׁם הִלְּכוּ וּבָאוּ אֵלַי נְקָמָה וְחָרוֹן.

וֶרְדֶן כּוּסְּתָה בְּשֶׁלֶג מַצֵּבוֹת,

אֵין זוֹכֵר לָהּ חֶסֶד נְעוּרִים.

וּבְאֵרִי וְנִיר עֹז, כְּפַר עַזָּה, נְעוּרִים וּשְׁדֵרוֹת, נְתִיב הָעֲשָׂרָה וְרֵעִים – אַתְּ וַאֲנִי?

נֵלֵךְ (נַחֲזוֹר) 120 שְׁנוֹת (אָחוֹרָה) וְקָדִימָה,

נְחַפֵּשׂ תְּשׁוּבָה בַּעֲפָרָהּ שֶׁל אוֹשְׁוִויץ,

מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַגָּדָה.

שְׁעַת חוֹשֶׁךְ.

תָּנֵי דַעְתְּךָ לְעֵת עֶרֶב

שְׁסוּפָה תָּבוֹא עוֹד הַיּוֹם,

תָּנִיק עֲנָנִים

וְתִזְרֹם חֲצִיפוּת בֵּין עַנְפֵי הָעֵצִים.

צַפְצָפוֹת וְשִׁיטָה יְגַדְּעוּ וְיוֹתִירוּ חֶלְקָהּ חֲשׂוּפָה;

תָּנֵי דַעְתְּךָ כָּל עֶרֶב,

שְׁסוּפָה קְרָעָהּ יִצּוּעֲךָ וּלְקָחָהּ יְלָדַיִךְ,

אָמְרָה לְךָ אָסוּר וְהִתִּירָהּ לְשׁוֹנָהּ.

גּוּף קוֹדֵחַ, סֹלֶת, שֶׁמֶן וָיַיִן – שִׁירַת דְּבוֹרָה.

עַמּוּדֵי עָשָׁן הֵאִירוּ שְׁמוּרַת שַׁחַר,

עֵצִים אָחֲזוּ בְּחֶבֶל אֶרֶץ אֲזוּקִים לַקַּרְקַע,

כְּאַיָּל בְּשִׂיחַ, עֵצִים לְבַעֲרָהּ.

חֵץ וְאֶבֶן נִסְּרוּ אַדְנֵי אֶרֶץ,

עוֹקֵד וְנֶעֱקַד בְּאֵשׁ מְדוּרָה.

תְּנִי דַעְתֵּךְ לְעֵת בֹּקֶר,

שְׁסוּפָה בָּאָה הַיּוֹם,

הַצִּיפָה עַנְנֵי בְּכִי,

זָרְמָה חֲצִיפוּת בֵּין הָיוּ וְאֵינָם.

עַל מוֹת לַבֵּן,

שִׁירִי, הַתִּקְוָה, אֵם, תְּפִלִּין וְטַלִּית;

שִׁמְעִי, יִשְׂרָאֵל, וּשְׁאָר הָעַמִּים,

כִּי בְּחַרְתָּנוּ חַיִּים־מֵתִים,

עוֹקֵד וְנֶעֱקַד עַל זִבְחֵי הַתָּמִיד.